בס"ד

חילוף אוטומטי- יאק 12 / אסי שלם

היה ברור שהחזרה של JR סמית' תשפיע לטובה על משחק ההתקפה. להוסיף עוד קלעי אמין לcatch and shoot אחרי החדירות של קיירי ולברון. אבל השינוי הגדול בהצטרפותו לסדרה היה שינוי שיטת ההגנה.

כאשר בלאט משחק עם קיירי – שמפארט – סמית' – לברון – ת'ומפסון, הוא מרוויח ומפסיד.

מרוויח, כי שמפארט וסמית' פוטרים את קיירי ולברון מלשמור את רוז ובאטלר.

מפסיד, כי שיקגו הגבוהה תעניש אותך בריבאונד. הרכב שני הגבוהים במשחק מס' 2 (ת'ומפסון במקום מילר) הוכיח את עצמו הגנתית. התקפית, משחק התקפה מצויין של לברון ביטל את החיסרון של ת'ומפסון כסקורר בינוני.

אבל במשחק השלישי מוזגוב ות'ומפסון כמעט ולא שיחקו יחד בכלל מלבד בפתיחת המשחק. זה עלה בהפסד 54-39 לטובת שיקגו בריבאונד. אני לא יודע אם אתם מבינים מה המשמעות של 15 התקפות נוספות במשחק כל כך צמוד.

לחדד את זה עוד? בבקשה:

רבע ראשון(עם טימופיי ותומפסון יחד)- 15-14 לשיקגו בריבאונד.

רבע שני(רק עם גבוה אחד)- 15-8 לשיקגו.

רבע שלישי(מוזגוב ות'ומפסון שיחקו יחד 6 דק' משותפות)- 14-9 לבולס.

רבע רביעי(הפתעה!!!ת'יבודו משחק רק עם גיבסון כל 12 הדק') ושיקגו מנצחת במעט 10-8.

כבר כתבתי שהקרב על הריבאונד יכריע את גורל הסדרה, והפעם זה היה 'נוקאאוט'.

החילופים האוטומטיים

אגן על דייויד, יקירי, ואומר שהרעיון לעשות חילופים אוטומטיים אמור לספק כמה נתונים:

1. למנוע זריקות חופשיות של הקלעים. אחרי הפתיחה המצויינת של דאנליבי, המעבר לחילוף אוטומטי בהחלט עצר את הסחף ושיקגו מסיימת עם 6-21, 28% מחוץ לקשת. לא פחות חשוב שברוקס, סקורר משמעותי מהספסל, לא מצליח לקלוע מהשלוש. 0-4 היו לו.

2. לייצר לחץ על הכדור ולגרום לאיבודי כדור ליריבה- רק 7 איבודים של שיקגו. אולי גם בגלל החולשה של קיירי שחוטף נהדר והפעם התקשה גם בהגנה. לא הצדיק את ההימור.

3. ויתור מסויים בריבאונד ההתקפה שיילך ליריב- תיארנו בקצרה את הכישלון.

בנוסף הוא מרוויח התקפית שני קלעים(שאמפרט וסמית') יחד עם קיירי על המגרש. הפעם זה נכשל.

ועדיין…..

קליבלנד, עם קיירי על חצי רגל ולברון שמחטיא לייאפ מנצח, מצד שני רוז שמשחיל אבטיח עם הקרש, מפסידה ממש בקושי את המשחק. ניצחון במשחק הבא הכרחי, אחרת ניכנס פה לבעיה רצינית.

ועוד מילה על לברון. לא מאמין ששחקן שכל כך ייחלתי לכישלונו הופך באחת להיות מושיעי בקרב על האליפות השנה. לצד מהלכי ענק כאשר הוא מוצא את מוזגוב וחבריו לקליעות חופשיות, קשה לפעמים להבין מה לעזאזל הוא עושה, בעיקר לאחר יציאה מפסקי זמן. אני לא מאמין שבלאט לוקח טיים אאוט כדי לשרטט תרגיל בו לברון מכדרר למוות את הכדור ועוד מסיים בהשלכת בלוקים מחוץ לקשת. אולי פה ההבדל בין מייקל ג'ורדן האגדי לאחרים. המשמעת שלו והיכולת להישאר מפוקס, בעיקר בדקות המכריעות.

מצד שני, התצוגות של לברון תחת המכות והפרובוקציות שהוא חוטף סדרה אחרי סדרה ראויות עוד להערצה. נכון שהמזרח חלש יותר, אבל הרשות שמקבלים השחקנים להרביץ לו, לא היו משאירים שום כוכב מערבי שפוי. לא רואה את הארדן, קארי, פול וגריפין נשארים שפויים ולא מחטיפים מכות לזברות אחרי כל ההתעלמויות האלו במשחקים.