אוקלהומה סיטי ת'אנדר שכרה מאמן מכללות – בילי דונובן, מאמנה של אוניברסיטת פלורידה – להיות מאמנה הבא אחרי שהחליטה לנסות דרך חדשה, ולא להישאר עם סקוט ברוקס כמאמן.

כשהבוסטון סלטיקס שכרה את בראד סטיבנס – או כשקבוצות NBA אחרות שכרו בעבר מאמנים כמייק דנלאפ, טים פלויד, ליאונרד המילטון, לון קרוגר, מייק מונטגומרי או רג'י ת'יאוס – הן לא היו קבוצות שבשורותיהן היו שניים מששת השחקנים הטובים ביותר  ב-NBA עם תקוות לאליפות מיידית.

כשקבוצות NBA שכרו את ג'ון קליפרי או ריק פיטינו, הן שכרו מאמנים מגהגלומנים עם איגו שישות הפרט שלהם אייתה אנוכיות, אלטרואיזם, זולתנות, ואהבה עצמית. כאילו שקבוצה כמו הלייקרס או הניקס תשכור עתה את מייק ששבסקי.

אני לא מדבר על זה.

דונובן הוא בוודאי מאמן מצויין עם שתי אליפויות מכללות שאימן שחקנים כיואקים נואה ואל הורפורד, אבל הוא לא שייך לשטנזה של קליפרי-פיטינו-ששבסקי. הוא הרבה יותר צווארון כחול עם עבר שגרתי ובנלי יותר. גם אין לו את ההילה, ההוד, והזוהר שלהם.

המעבר למאמני מכללות התחיל עם בראד סטיבנס, מאמן באטלר יוניברסיטי שהביא אותה פעמיים לפיינל פור כשהיא אנדרדוג ברור, ואילו זריקה מחצי מגרש של גורדון הייווארד היתה ניכנסת – והיא היתה קרובה מאד להיכנס – הוא היה אלוף מכללות. אני לא יודע על בטוח מה דני איינג' ראה בו, אך אני יכול לתאר לעצמי: מאמן צעיר, אינטיליגנטי מאד, שהוגדר פעם כ-"PRODIGY" (ילד פלא) במתמטיקה וכלכלה. בתיכון –

Stevens made the academic all-state first team and received the Straight A Gold Medal Award all four years.[13] He was a member of the National Honor Society, graduating seventh in his class of 165.[13] He earned three letters in basketball, three in track, and one in baseball during his days at Zionsville.[13] During summers, he traveled the country playing AAU basketball.[6]

הרווארד,יאל, ועוד אוניברסיטאות אייבי ליג היו מעוניינות בו – אך אהבתו לכבורסל הובילה אותו לדהפאו, אוניברסיטה קתולית מצויינת עם תכנית כדורסל בדיביזיה ה-II שהוא האמין שיתאים לה. למרות שהארוואד ופרינסטון לא מציעות מילגות כדורסל, הוא לא האמין שהוא טוב מספיק לכדורסל של הדיביזיה הראשונה. בדהפאו הוא ניבחר ל:

All-conference and academic all-conference awards, and was a three-time Academic All-America

באוניברסיטה הוא התמחה ב-IMF ) INTERNATIONAL MONETARY FUND=) ואקונומיקס סטטיסטיקס, וחברות בוול סטריט הציעו לו משרות בשש ספרות כשהוא הסכים לקבל משרת עוזר מאמן.

הוא כמובן מבין אנליטיקס הרבה יותר טוב מכל מאמן אחר בליגה כי זה חלק מהכשרתו, ולאו דווקא עם אפליקציה לכדורסל.

בשנתיים בבוסטון סלטיקס הוא סיים עם רקורד של 103-65 וסוויפ ע"י הקאבס בסיבוב הראשון של הפלייאוף העונה – לא הייתי אומר הישג לתפארת שיכול לשנות את הדיעה שמאמני מכללות ניכשלים כמאמני NBA כי הם אינם מסוגלים להסתגל למעבר מאימון צעירים עם חלב אמם על שפתיהם לאימון מולטי-מיליונרים מבוגרים, שכמה מהם לא צעירים הרבה יותר (אם בכלל) ממאמנם.

אבל שוכחים להזכיר שכנראה אפילו קומבינציה של הפלח, פיל ג'קסון, ודייויד בלאט לא היתה מצליחה לעשות טוב יותר. כל מאמני המכללות שהזכרתי קיבלו קבוצות נישרכות בסוף הטבלה, מלבד ריק פיטינו שקיבל סלטיקס וניקס לא רעות, והוא הצליח לעשות מהן רעות מאד.

סטיבנס הצליח העונה להביא לסלטיקס 16+ נצחונות מהעונה שעברה, ועתה מגיעות כל בחירות הדראפט מהנטס והשאר. דני איינג' מלקק את שפתיו; השחקנים אוהבים את סטיבנס, והאוהדים מהללים אותו. בינתיים לא נשמעה מילה רעה אחת על המאמן העושה הכל בשקט, באינטיליגנטיות, ובלי לעשות גלים.

מאותה שטנצה בנוי אריק ספואלסטרה אם-כי הוא לא אימן מכללה. אבל מבחינת השליטה בסטטיסטיקה, באנליטיקס, בסושיאל מדריה, ובסימולציות (הוא מומחה בסימולציות מחשב) – הוא צעיר שקט העושה הכל בצורה דומה מאד לבראד סטיבנס. שניהם מים שקטים החודרים עמוק.

דייויד "דייב" ג'ורגר מממפיס בא מבקראונד די דומה: תלמיד בקונקורדיה קולג' המצויינת, התמחות בכלכלה/מחשבים, ואז מעבר למורהד סטייט כדי להתנסות ב-BIG TIME COLLEGE BASKETBALL, הוא קיבל את משרת המנכ"ל של דקוטה ויזרדס מה-IBA. בן 22 מנכ"ל? הכל היה מקביל לתיאו אפשטיין היהודי, בוגר יאל ודוקטורט במשפטים מסן דיאגו יוניברסיטי, שהבוסטון רד סוקס שכרה כמנכ"ל כשהוא בן 29, ושלא שיחק בייסבול מימיו. אצלו הכל היה סטטיסטיקה, אנליטיקס, וסימולציות. הוא הביא לרד סוקס וורלד סרייס.

האם אני אומר שעליך להיות גאון סטטיסטי ומומחה אנליטיקס?

לא, אני לא אומר זאת.

בילי דונובן הוא דוגמא מצויינת של מאמן צעיר שהוא לא מומחה לסטטיסטיקה ואנליטיקס: הוא בן לונג איילנד (זה כבר יתרון!) ששיחק בפרובידנס קולג' תחת פיטינו, והיה גארד חשוב בהגעה לפיינל פור. אחרי קריירות קצרות בניקס ובג'אז הוא פנה לאימון. הוא גדל עם כדורסל כל ימי חייו, אבל הוא יצר חברות קרובה עם ספואלסטרה, והוא מאמן צעיר המוכן לקבל וללמוד כל דבר חדש. אבל מה שיותר חשוב, הוא מגיע משנים של אימון מכללות שם אין כוכבי-על המקבלים כדור והולכים אחד-על-אחד. שם לומדים תרגיליים, עומס על הצד החלש, עומס על הצד החזק, קומבינציות של אישית ואזורית. בקיצור, שם מלמדים כדורסל.

יתרון נוסף הוא שהמאמנים הצעירים האלה מהמכללות מדברים ומבינים את שפת הצעירים, שפת הטקסטים, ושפת ה-IPAD, ה-IPOD, והם יודעים מה זה 'פנדורה רדיו אפליקיישיון' או 'אדובי רידר', HULU PLUS ו- 'DROPBOX'. תשאל את גרג פופוביץ' מה אלה הדברים האלה והוא בוודאי יגיב 'צרפתית'. ג'ורג' קרל, מאמן הקינגס, יאמר לך לעוף ולא לקשקש לו במוח עם דברים מוזרים כאלה. לא כל הזקנים ARE WITH IT, כמו עבדכם הנאמן!

ייתכן וב-NBA הגיעו למסקנה – או מגיעים אליה בהדרגה – שלא מספיק לקחת שחקן כדריק פישר, ג'ייסון קיד, או בריאן שואו, לתת להם קבוצה, ולקוות לטוב.

תשאלו: סטיב קאר מאמן את הקבוצה הטובה ביוןתר ב-NBA. אז כיצד אתה מסביר זאת?

אני מסביר זאת בזה שנתנו לו את הקבוצה הטובה ביותר ב-NBA ותפקידו לא לקלקל. הייתי רוצה לראות אותו מאמן את הניקס. או את הסלטיקס.

אי לא אומר שבין שחקני ה-NBA אין שחקנים אינטיליגנטים מאד עם ראש פתוח המוכנים ללמוד, שיצליחו כמאמנים. אבל כנראה שמתחיל טרנד לפיו מאמני מכללות צעירים מצליחים – אבל לא כוכבים כמייק ששבסקי או תום איזו – יתחילו לעבור יותר ויותר ל-NBA.

אין כל הפתעה שהעניין הגדל במאמני מכללות צעירים הולך יד ביד עם העניין הרב יותר ויותר באנליטיקס ובקומפיוטר סימוליישיון. מאמני מכללות צעירים אחרים שהם על הכוונת של ה-NBA – וכולם מכירים, מאמינים, ושולטים ברזי האנליטיקס – הם קווין אולי מיוקון, פרד הוילברג מאיובה סטייט, ולארי ולארי קרייסטקוביאק מיוטה,  ברייס דרו מולפרסיו, ושאקה סמארט מוירג'יניה קומונוולת'.

דעתי היא שהמעבר למאמני קולג'ים תלוייה פחות ביכולת של מאמן להסתדר עם מקצוענים מאשר עם שחקני מכללות. ההבדל, אחרי הכל, הוא 5-6 שנים, ושחקני NBA הם ילדים בנשמתם לא הרבה פחות משחקני מכללה.

הצלחת המעבר תלוייה יותר בקבוצה עצמה מאשר יכולת המאמן לעשות 'מעבר' מה-NBA למכללות. מה שקובע הרבה יותר את הסכוי להצלחה הוא בעל הקבוצה, נשיא הקבוצה, מנכ"ל הקבוצה, והאווירה השוררת בקבוצה: מוכנות לשימוש בקידמה וטכנולוגיה, או תלות במסורת וב-OLD GOOD DAYS.