בס"ד

ההצעה-  יאק 11 / אסי שלם

לפעמים, שינויים קטנים עושים הבדל גדול. לא צריך להמציא את הכדורסל מחדש כדי לעשות שינוי בסדרה.

דייויד הושיב את המלך מול הטלוויזיה והראה לו את הסרט.

"יקירי, אתה השחקן הכי טוב בליגה. אבל יש סוד שאני חייב לספר לך. הקליעה שלך מהשלוש בינונית ומטה, ועכשיו ללא הכלבלב משחק הפנים שלנו הולך ונחלש."

"מה אתה מציע coach?" שאל מלך החיות.

"תקרא את אתר הופס. פרופסור לס ועכברי הכדורסל שלו בהולילנד מעלים כל מיני רעיונות. מה כבר יש להפסיד?" ענה לו הישראלי.

"אני אנסה את זה. אולי עם הסרט על הראש זה יעבוד". סיכם LBJ.

בסך הכל האסטרטגיה שדיברנו עליה בפוסט הקודם לא השתנתה. היה ברור לכולם שההפגזות המדוייקות של גאסול לא יחזרו על עצמן(3 מ-8 במשחק השני בלבד), שרוז ימשיך וינסה לטפס על הקירות בדרך לטבעת(6 מ-20 קשות ביותר) כי זה מה שהוא יודע לעשות הכי טוב, ולעצור את באטלר עם המגן הכי טוב שיש(באטלר ממשיך להתקשות מול שמפארט, 35% מהשדה).

בהתקפה לברון זרק מחוץ לקשת פעם אחת בכל מחצית. אבל החשוב ביותר היה קבלת הכדור שלו.

לברון בעל צעד ראשון מהיר, והמשחק שלו ב1X1 לפני כדרור הרבה יותר קטלני, בעיקר מול שומר קטן ממנו כמו באטלר. התחלת ההתקפה קרוב לסל, מקצרת את זמן התגובה הניתנת להגנה וכך לעזרה(נואה שעוזב את ת'ומפסון) לא היה זמן להגיע ולברון חלף על באטלר והגיע לטבעת מתי שרצה.

השוני הנוסף הוא אפשרויות המסירה. הקאבס למדו מהיכן מגיעה העזרה. ניתן להביא מהצד החזק(Strong side help) כלומר מצד המגרש בו נמצא הכדור או מהצד החלש(Weak side help) כלומר מהצד הרחוק מהכדור.

אחרי שישבו וראו את חוקי ההגנה של שיקגו הקאבס העמידו את הקלעים שלהם באיזורים הנכונים והפריצות של לברון קרוב לסל השאירו אותם מוכנים יותר לקליעות חופשיות מהפינות(שומפארט) ומהמרכז(קיירי, ג'ונס וMD).

מה שראיתם פה הוא ממש לא דוגמא בודדה. דיוויד הלך למהלך הזה שוב ושוב כאשר לברון מקבל את הכדור לפני כדרור באיזורים שונים בתוך הצבע, הזריקות מה-3 צומצמו עד למינימום והמשמעת של מהלך היתה גבוהה.

לטעמי הפציעה של שאמפרט יותר קריטית מההיעדרות של סמית' כי סמית' שחקן שמגיע להתקפה ועושה עבודה טובה בהגנה אבל אצל שאמפרט ההגנה מעולה תמיד, ואין צורך ביוצר קליעות בכדרור כמו סמית' כאשר קיירי ולברון נמצאים ברוב הזמן על המגרש. במאמר המוסגר, כמובן שהייתי מעדיף את שניהם יחד בריאים ומשחקים.

אין צורך לחגוג  אחרי ניצחון אחד כמו שאין לצאת בקריאות גוועלד אחרי הפסד. אם אני שיקגו הייתי מפתיע עם נואה על לברון או אפילו מנסה את המילה האסורה: הגנה איזורית. אבל ת'יבס או מהמאמנים העקשנים שאני מכיר. דייויד עשה את המהלך שלו, עכשיו תור הפרד לענות.

כמובן שאחוזי הקליעה והאנרגיות של גאסול האפאתי יגברו בשיקגו, והשופטים לא סיבכו את קליבלנד בבעיית עבירות. דבר בעל משמעות גדולה כשיש סגל קצר כמו של הקאבס.