הנה הגיע לו חודש מאי. חזרו להם החום, האובך, היתושים וכמובן יומן האבטיח.

נתחיל בתזכורת קצרה:

לקראת שלבי ההכרעה של העונה בכדורגל, כדורסל, טניס ועוד, יסדתי את יומן האבטיח.

אז למה "אבטיח"?

• כי הוא אחד מפירות העונה.
• כי הוא טעים.
• כי אחרי שיושבים כל היום לצפות בספורט במקום לעסוק בו, זוהי צורתה של הבטן.
• כי בטטה כבר תפוס.

*

1. בשעות שבין ערב יום רביעי ובוקר יום חמישי ראינו את מי שעל פי הקונצנזוס נחשבים לשחקנים הטובים בעולם בכדורגל ובכדורסל עושים את מה שהם יודעים לעשות כל-כך טוב ואת מה שהביאם למעמדם הנוכחי. לעמוד על הדומה ביניהם זה דבר פשוט (למשל, הפסידו את תואר 'שחקן העונה/שנה' בפעמיים האחרונות, אחרי שליטה מוחלטת בתחום). אני מעוניין לעמוד על השונה. ההבדל הכי מהותי בין השניים הוא בגישה שהפכה אותם לשחקנים בקנה מידה היסטורי, שכמובן נובע גם מהבדלים מבניים בין הענפים בהם הם עוסקים. מסי הוא מתאגרף של נוק-אאוט – הוא הגיע לגדולה בגלל מספר מהלכים די מצומצם במשחק שמכריעים אותו. הוא נותן בליצים של 2-3 דקות בהן הוא בלתי עציר ואז נח 10 דקות. היכולת של ברצלונה לתת לו את המעטפת שתאפשר זאת הופך את השושלת הנוכחית שלה ואותו ביחד לטוענים לתואר השחקן/הקבוצה הגדול/ה בהיסטוריה. ואל תזלזלו במעטפת הזו – בלי מסי היא הביאה גביע עולם ושתי אליפויות אירופה. לברון ג'יימס הוא ההפך המוחלט. הוא מעייף את המתאגרף שמולו ומכניע אותו בדקות רבות של חבטות קצרות שיוצרות נזק מצטבר. הגדולה שלו היא היכולת שלו להשתלט לחלוטין על משחקים התקפית והגנתית במשך דקות ארוכות. אז נכון, לא כל משחק מסי נותן את רגעי הקסם ולא על כל משחק ג'יימס משתלט, אבל כשמגיע זמן הכסף, הסיכוי שנראה זאת מהם עולה פלאים. מהרגע שהגיעו לשיא, לא היה שחקן שנותן רגעי קסם כמו מסי ולא היה שחקן שמשתלט על משחקים כמו ג'יימס. היה שווה ללכת לישון מאוחר בשביל ליאו. היה שווה לקום מוקדם בשביל לברון.
2. לדיוויד בלאט יש חמישיית הגנה קטלנית – כשהוא משחק בהרכב הבא: מת'יו דלבדובה, אימן שמפרט, לברון ג'יימס, טריסטן תומפסון וטימופיי מוזגוב. חמישייה זו תקשה מאד על כל התקפה בליגה. אז בדקות בהן שום דבר לא הולך התקפית, היריבה במומנטום התקפי או שסתם לברון ג'יימס שוכח שכדורסל הוא משחק קבוצתי, זו החמישייה העדיפה ביותר. חבל שבלאט לא משתמש בה יותר ברגעים הנ"ל.
3. בית הדין של ההתאחדות לכדורגל גזר עונש הפחתת 2 נקודות ליגה על בית"ר ירושלים, בעקבות קריאות גזעניות של אוהדיה לשחקנה הערבי-מוסלמי של עירוני קרית שמונה, אחמד עאבד. זו לא פעם ראשונה ולא פעם שניה בה בית"ר ירושלים מואשמת בסעיף זה בעונת המשחקים הנוכחית. ברשותכם, לא אתייחס לעונש עצמו, כיוון שיש מגוון טיעונים לכאן ולכאן שנידונו לעייפה. הבעיה היא שבית"ר ירושלים ומכבי חיפה נפגשות לקרב ישיר על מקום במוקדמות הליגה האירופאית (וכמובן שגם מכבי פתח תקוה לא אמרה נואש במאבק). העניין הוא שהקבוצות מתכוננות למשחק ושואפות לשחק אותו בצורה שונה באופן אקוטי עם או בלי הפחתת הנקודות כנזכר לעיל. הלוא אם בית"ר ירושלים מוליכה על פני מכבי חיפה בשתי נקודות, חזקה שמכבי חיפה היא זו שתשאף לקחת סיכונים, על מת להוביל להכרעה, בעוד שתוצאת תיקו תהיה טובה לבית"רים. תארו לכם מצב בו בית"ר ירושלים, הואיל והפחתת הנקודות הורידה אותה למקום החמישי, תבוא לשחק "על כל הקופה" ותפסיד ולאחר מכן הערעור שלה יתקבל ויוחזרו לה שתי הנקודות. במקרה שכזה היא מוצאת עצמה עדיין מתחת למכבי חיפה, למרות שאם הדברים היו ידועים למפרע, היתה יכולה לשחק על תיקו ולהישאר במקום הרביעי. זה משבש לחלוטין את ההכנה של הקבוצות למשחק. אין לי פתרון קסם – אולי אפשר לקיים ערעור דחוף, אבל העוול הספורטיבי (מעבר לעניין הפחתת הנקודות) זועק לשמים.
4. ובהמשך לסעיף 3 לעיל, אתר ספורט 1 פרסם את תגובתו של אלי טביב בזו הלשון (ממליץ לשבת ולאחוז טוב במשענת היד לפני שקוראים): "המחאה של האוהדים תהיה גדולה יותר מזו של הקהילה האתיופית." וואו! זה מה שיש לבעלים של בית"ר ירושלים לומר אחרי שאוהדי הקבוצה שלו הואשמו בביצוע מעשה אלים – הוא פשוט מאיים בעוד אלימות, הפעם פיזית, כמו אחרון הבריונים. כנראה שעבריין מורשע הוא עבריין מורשע…אהה, אולי זה בכלל לא אלי טביב, אלא שאלתיאל דאויל…ייטב אם טביב יחזור בו בעגלא ובזמן קריב ואולי גם יסנן איזו התנצלות בפני אלי דסה על ההשוואה המגוחכת בין ציבור מופלה לבין דודי מזרחי וחבריו.
5. ניקוס קיריוס הצליח לעשות מה שאיש לא עשה מאז שנת 2008 – לנצח את הטניסאי הגדול בכל הזמנים, רוג'ר פדרר, טרם הגיעו לגיל 21. אפילו זה קרה כשפדרר נושק לגיל 34, על חימר, ב-3 שוברי שוויון. מחיאות כפיים לשניהם.
6. מחר מתחיל גמר פלייאוף הכדוריד. גם למי שלא מתחבר לענף, אני ממליץ לא להפסיד את המשחקים האחרונים של אחד מגדולי שחקני ישראל בכל הזמנים, אם לא הגדול שבהם. היו כבר שחקנים שהגיע לעשור החמישי בחייהם כשחקנים לגיטימיים בליגת העל, אבל בעידן ה(יחסית)מקצועני, אף אחד לא היה בורג מרכזי בקבוצתו כמו עידן מימון (להחריג שוערי על כמו ליאוניד דורשנקו ומישה לוין).