השעה אחרי 2:00 בלילה ואני אחרי 6 שעות כדורסל. זה הזמן לקשיש כמוני להיכנס תחת השמיכה ולהתחיל לנחור, במיוחד כשהרופא הזהיר אותי שאני משחק באש עם הכדורסל הזה. אז כמובן שעשיתי זאת.

אבל קוס אמעק לא יכולתי להירדם. קווין מקהייל וקבוצתו המקוללת כה הטרידו אותי שהייתי חייב לצאת מהמיטה החמה ליד הזקנה האהובה ולרדת למטבח לנקות את נשמתי.

אז אני אומר לרופא שיקפוץ לי. המתח, העניין, ההתרגשות, השמחה, היגון – כל אלה משאירים אותי צעיר, ועלי לכתוב כמה מילים לפני שאעלה שוב למעלה לזקנה (שחזתה איתי בנצחון שיקגו וחצי משחק הקליפרס). אחרת זה יטריד אותי כל הלילה.

אני לא יכול ללכת לישון מבלי לכתוב שהיוסטון רוקטס צבעה הערב את הכדורסל ב-NBA בצבע שחור. הסתכלתי על המשחק ולא יכולתי להאמין כיצד 6,7,8 מולטי מיליונרים שהם השמנת של הכדורסל העולמי, באים למשחק ראשון חצי גמר פלייאוף אחרי מנוחה של שבוע, משחק ביתי, נגד קבוצה שזה עתה סיימה מערכה קשה ביותר של 7 משחקים מייגעים נגד הספארס, והיא מגיעה אפילו ללא יום מנוחה  כי עליה לעלות על טיסה של 2,000 מייל כששחקנה הטוב ביותר פצוע ולא משחק ומשחקת כאילו היה זה איזה משחק ראווה לא חשוב.

כיצד זה ייתכן? אני נגעלתי ממש מהיוסטון רוקטס, משחקנה הראשון עד האחרון. הם באו לשחק – וכך נראו – כאילו, "אין מה לדאוג. לא משנה איך נשחק ואיך נפשל, בסופו של דבר ננצח". לא היה שחקן אחד בכל הקבוצה ששיחק בטרוף.

והבדיחה הגדולה ביותר הוא מאמנה שבראיון אחרי המשחק למדיה אמר שהוא "מאוכזב שהשחקנים לא באו עם יותר אנרגיה ונחישות, במיוחד כשהיה זה משחק ביתי, ואנחנו במלוא כוחנו כולנו נינוחים וטריים ועדיין לא נחושים ותוקפנים מספיק".

'תוקפנים?' שחקניך שיחקו כמו קבוצה של פודלים כשהם נותנים לשחקנים רזים הזקוקים לכמה פיצות ופאסטה כמו ג'מל קרופורד ומאט בארנס לעשות מקבוצתך צחוק בנוקשות, רצון, ונמרצות שלהם.

משך כל המחצית הראשונה קווין מקהייל ישב בנינוחות, וממש גיחך כשקבוצתו בנתה יתרון של 14, ואז תוך שלוש דקות נתנה ליתרון לרדת לארבע. ראיתי אפילו חיוך על פניו – כמו על פניו של השחקן הגרוע ביותר על הפארקט עם איבודי הכדור האיומים שלו וכמה זריקות מטורפות, ג'יימס הארדן – כששניהם אומרים בוודאי לעצמם "לא נורא. בחצי השני נאכל אותם".

אילו אני מאמן הרוקטס ושחקני משחקים ככה, אני צורח עליהם, ולא מהסס להכניס לאחד או שניים בעיטה בתחת שכל העולם יראה, כדי שיבינו שזה עסק רציני ולא איזה משחק אימון.

השחקנים שלווים מדי? זאת אומרת שהמאמן שליו מדי.

השחקנים מזלזלים מדי? ז"א שהמאמן מזלזל.

השחקנים לא משחקים בטרוף? ז"א שהמאמן לא מכניס אותם לטרוף.

הרוסטר של יוסטון חייב לנצח את שחקני הקליפרס מינוס כריס פול על 20 נקודות. הקליפרס ללא פול היא קבוצה של 6 שחקנים. קבוצה עייפה, רצוצה, אחרי משחק שביעי מרתק ביותר שהוציא את הנשמה לשחקנים שאחריו בבוקר באה טיסה ארוכה.

והיוסטונים? דווייט האווארד מחייך לו כאילו אין לו דאגה בעולם.

אתם יודעים מה אני עושה אם אני דוק ריברס? אני לא נותן לכריס פול לשחק ביום רביעי, אפילו אם הוא יכול!

למה לא לקרוע את הקבוצה הפאתטית הזאת שוב, ולהוביל 2-0, ואז במשחק השלישי בבית להכניס את פול, ולגלח לרוקטס העלובים את התחת, ולהשפילם ולבזותם עוד יותר עד שהבעלים שם יזרקו את קווין מקהייל למשרה הבאה שלו ב-NBA, יתפטרו מכל השחקנים מיד בסיום חוזיהם, ויתחילו הכל מחדש.

במשך המשחק הראו את חאכים אולג'ואן יושב עם ראשו מוחבא בין ידיו. מעניין על מה חשב – ומה הרגיש – החלום.