יום גדול של כדורסל הסתיים לפני כמה רגעים, ובלי לעכב אתכם יותר מדי, נעבור ישר למשחקי הלילה

סיקור היום

קליבלנד {2}  92 – שיקגו {3} 99

לפני המשחק: הבולס פייבוריטים, אך לברון ימצא את הדרך להוביל את קליבלנד לניצחון דרמטי.

אחרי המשחק: שיקגו הגיעה מוכנה יותר ופתחה מצוין את המשחק בעזרת יכולת טובה של רוז ומס' צליפות של מייק דאנליבי, בדרך ל 27 נק' לעונת 15 בלבד של קליבלנד לאחר רבע אחד של כדורסל. עד תום המחצית קליבלנד הצליחה לחזור למשחק בזכות 10 נק' רצופות של אירווינג, בדרך לפיגור 5 בלבד במחצית, 44-49.

את הרבע השלישי קליבלנד פתחה בצורה מצוינת, והודות ליכולת טובה של אימאן שאמפרט, המארחת השוותה את התוצאה, ואוהדיה האמינו שהמהפך הוא רק עניין של זמן. לצערם, שיקגו הידקה את ההגנה, השתלטה מחדש על המשחק, ורצה 0-15, כאשר השילוב של רוז את גאסול עובד פעם אחר פעם.

קליבלנד הצליחה להיחלץ גם ממצב זה, ובעזרת לחימה של לברון וטריסטן ת'ומפסון על הכדורים החוזרים, הצליחה להישאר בתמונה, וקיירי שאמפרט ואז לברון, הורידו את ההפרש שלוש פעמים ל 2 נק' בלבד ברבע הרביעי.  50 שניות לסיום לברון ניסה להוריד את ההפרש ל2 נק' פעם נוספת, אך החטיא, וראה כיצד ג'ימי באטלר קולע את סל המשחק 30 שניות לסיום, בזריקה משוגעת שנכנסה עם הקרש.

מנקודה זו הקאבס כבר לא חזרו, ושיקגו יכולה לחגוג (למרות פציעה קטנה לדריק רוז בכתף לקראת הסיום) את הניצחון הראשון בסדרה.

דריק רוז הוביל עם 25 נק', 5 ריב' ו 5 אס', פאו גאסול היה מעולה עם 21 נק' 10 ריב' ו 4 חס', וג'ימי באטלר תרם 20 משלו בתוספת 6 אס'.

את קליבלנד הוביל אירווינג עם 30 נק', שאמפרט עשה ככל שביכולתו עם 22 נק', ולברון סיים עם 19 נק', 15 ריב' ו 9 אס', אך לא הופיע לרגעי ההכרעה במשחק.

יוסטון {2} – קליפרס {3}

לפני המשחק: עם או בלי כריס פול, יוסטון אמנם תתקשה לעצור את בלייק גריפין, אך תצליח לנצח.

אחרי המשחק: ללא כריס פול הפצוע, הקליפרס ידעו שהם בדרך למשחק קשה במיוחד, וברבע השני ראו את יוסטון רצה ליתרון דו ספרתי (13). שחקני יוסטון חייכו לכל עבר, הארדן והווארד נראו די מרוצים מעצמם, והרוקטס נראו בדרכם הבטוחה לניצחון, אלא שבנקודה זו בלייק גריפין השתלט על המשחק וסייע לקליפרס לרדת למחצית בפיגור של 4 נק' בלבד, 50-46.

בתחילת המחצית השנייה ג'יימס הארדן ניסה להגדיל את הפער, אך הקליפרס החלו לצלוף מחוץ לקשת, ושלשה גדולה של אוסטין ריברס העניקה לאורחים יתרון מינימלי, 68-69. הקליפרס לא עצרו ועלו ליתרון 6, אבל יוסטון מצידה לא ויתרה והמשחק נשאר צמוד ומותח עד ששבע דקות לסיום, שלשה גדולה של בארנס מהפינה העלתה ליתרון 4, שהייתה הראשונה מתוך שלוש שלשות בתוך ריצת 0-12 מדהימה, שהיממה את הקהל הביתי ואת שחקני יוסטון, שכבר לא הצליחו לחזור מנקודה זו, וירדו מתוסכלים מאוד לחדר ההלבשה לאחר הפסד כואב בפער של 16 נק'.

בלייק גריפין המשיך בכושר הטוב בחייו וסיים עם טריפל דאבל שלישי בפלייאוף, הפעם עם 26 נק', 14 ריב' ו 13 אס'. ג'מאל קרופורד קלע 21 נק' ומאט בארנס באחד ממשחקיו הטובים בקריירה צלף 20 נק' באחוזים מעולים (8 מ 11 מהשדה). רדיק קלע 17 משלו, ואותה כמות הייתה לאוסטין ריברס המשתפר. ציון לטובה מגיע עם לדיאנדרה ג'ורדן, שסיים עם 10 נק' ו 13 ריב', והרשים (הכל יחסי) עם 6 מ 11 מקו העונשין, במשחק בו שתי הקבוצות שהתלוננו לא פעם על טקטיקת "האק דה שאק" לא התביישו להשתמש בה.

את יוסטון המאוכזבת והמאכזבת, הוליך הווארד עם 22 נק', 10 ריב' ו 5 חס', הארדן קלע 20 וחילק 12 אס', וטרבור אריזה שפתח מצוין את המשחק אך נחלש בהמשך, סיים עם 17.

לסיכום, בניגוד לסיבוב הראשון שם וושינגטון הייתה היחידה שניצחה בחוץ במשחק מס' 1, הסיבוב השני החל עם שלושה ניצחונות חוץ מתוך ארבעה משחקים. הולך להיות לנו שמח…

יום טוב לכולם!

אלו השטויות שכתבתי אתמול…

קליבלנד {2} – שיקגו {3} 2:00 (מאזן 1-3 לקליבלנד בעונה הסדירה)

כפי שכתב אהרון שדה בשבוע שעבר, מדובר על מפגש יוקרתי ביותר הכולל מאמנים ושחקנים, שאם נחבר את הישיגהם יחדיו, זכו בכמעט כל תואר אישי וקבוצתי אפשרי (במסגרת בהן השתתפו).

קליבלנד: בסיבוב הקודם, הקבוצה הדיחה את בוסטון בקלות יחסית לאחר ארבעה משחקים. לצערה, במשחק הרביעי של הסדרה הקבוצה איבדה את קווין לאב שנפצע לאחר מהלך גס של קלי אוליניק, ומאוחר יותר התברר כי איבדה גם את ג'יי אר סמית', שהורחק לשני משחקים (התחשבו בעבר הבעייתי שלו) לאחר עבירה לא ספורטיבית.

לברון ג'יימס היה המצטיין בסדרה עם 27 נק', 9 ריב', 6.5 אס', וכן 2.3 חט' ו 1.5 חס'. עוזרו הראשי היה קיירי אירווינג, שבסדרת הפלייאוף הראשונה שלו תרם 23.3 נק' למשחק (3 שלשות למשחק ב 48%) ו 4.3 אס'. הבעיה מבחינת הקבוצה היא שבלאט העניק לשני השחקנים 43 ו 40.5 דק' למשחק. נכון, זה הפלייאוף, אבל עדיין, אלו הן הרבה מאוד דקות…

שיקגו: לראשונה מזה כמה שנים, שיקגו הגיעה לפלייאוף כאשר כל שחקניה הבכירים כשירים לשחק. הבולס נגררו לשישה משחקים מול מילווקי המפתיעה, אך לאחר שני הפסדים רצופים, השוורים הכועסים כילו את זעמם על הבאקס והביסו אותם בפער של 54 נקודות, במשחק ההדחה החד צדדי ביותר בתולדות הפלייאוף.

ג'ימי באטלר היה כוכב הסדרה עם 24.8 נק' 5.5 ריב' ו 2.5 חט' למשחק, ולאור השדרוג העצום שפאו גאסול (16.3 נק', 11.8 ריב', 2.3 חס') מהווה על קרלוס בוזר (9.6 נק' ו 7.8 ריב' בפלייאוף אשתקד), יש לבולס המון מקום לאופטימיות.

בנוסף, דריק רוז (19 נק' ו 6.5 אס') נראה לא רע (כשהוא נח מספיק), ג'ואקים נואה תמיד מגיע להוט למשחקים נגד לברון, והבשורה המעודדת מגיעה מהצלף הוותיק מייק דאנליבי שמגיע בכושר קליעה מצוין (10.5 נק' ב 54.8% מחוץ לקשת).

משחק מס' 1: לאחר שמונה ימים ללא משחק רשמי, ניתן להניח כי לברון וקיירי הספיקו להתאושש, אך השאלה שלי היא: מי אמור להחליף אותם היום כשהם יתעייפו? יקירו של דיוויד בלאט, דלאדובה, עדיין לא מצדיק את הקרדיט, שון מריון, וג'יימס ג'ונס הוותיקים עדיין לא התעוררו,ומייק מילר אפילו לא שותף. כאשר מסתכלים על הספסל העמוק והמוכשר של האורחת (היינריך,ברוקס,סנל,מירוטיץ' וגיבסון), קשה להמר נגד הבולס.

בחסרונו של קווין לאב שמשך עמו שומר גבוה החוצה, הבולס יכולים להשאיר שני גבוהים בכל רגע נתון באזור הצבע, דבר שיקשה מאוד על לברון לחדור, וכאן יש לציין שג'יימס עוד לא מאופס מבחוץ (20% ל -3 מול בוסטון). בכלל, מלבד קיירי אירווינג, אף אחד בקבוצה לא נמצא בכושר קליעה טוב מבחוץ, ובהעדרו של ג'יי אר סמית', לא מן הנמנע שהבולס ישמרו היום אזורית בחלקים גדולים של המשחק.

גאסול ומירוטיץ' יכולים לאמלל את מוזגוב ופרקינס, טריסטן ת'ומפסון יעמוד במבחן רציני מול גבוהי הבולס, ואני בכלל לא משוכנע ששאמפרט וקיירי יכולים לעצור את באטלר ורוז, אבל, אני כן משוכנע שלברון יופיע היום ובגדול, ויוביל את קליבלנד לניצחון ביתי דרמטי, על אפו וחמתו של ג'ואקים נואה.

יוסטון {2} – קליפרס {3} 4:30 (2-2 בסדרה העונתית)

מפגש בין שתי קבוצות שהושמצו לא פעם ולא פעמיים בתקשורת, וסיימו את העונה במאזן זהה,

יוסטון: אם ג'יימס הארדן ניצח סדרת פלייאוף, סיים עם 28.4 נק', 7.8 אס' למשחק, וחלקנו חושבים שעם כל הכבוד לסגנו של ה MVP מגולדן סטייט, הוא אפילו לא היה סגן ה – MVP  של הסדרה, סימן ש… יוסטון במצב מצוין. לאחר חמישה משחקים, יוסטון יצאה מנצחת מהדרבי הטקסני, כאשר בפעם השנייה ברציפות, דוויט הווארד נראה מצוין בפלייאוף (16.6 נק', 13.8 ריב', 3 חס') חרף עונה סדירה רעה (והעונה הנוכחית שלו הייתה הגרועה ביותר בקריירה אם עושים לו הנחה על עונת הרוקי), ועל הדרך ראה כיצד חברו הטוב ג'וש סמית' (17.4 נק', 6.4 ריב, 3.8 אס') גונב את ההצגה עם משחקים אדירים מהספסל, ואפילו קלינט קפלה האלמוני חולל נס של ממש, ולאחר שסיים את העונה הסדירה עם מאזן של 0 מ 15 מקו העונשין (המאזן הגרוע בתולדות הליגה), דייק עד כה ב 8 מ 13 זריקות העונשין שלו בסדרה. למה שלא יגלה את סודו להווארד וסמית'?

קליפרס: מה שניצחון (ענק) אחד יכול לעשות…
על הסדרה האדירה מול הספרס כבר נכתב (וייכתב) רבות. הקבוצה רכשה את אהדתם והערכתם של אוהדים רבים לאחר שהדיחה בצורה דרמטית ביותר את האלופה היוצאת, והיא עשתה זאת בעיקר בזכות שני כוכבי העל שלה, שסוף סוף הגיעו ביחד לשיאם בפלייאוף.

הראשון הוא כמובן בלייק גריפין הכל כך מוכשר שסיים עם 24.1 נק', 13.1 ריב' ולא פחות מ 7.4 אס' למשחק, והשני הוא גיבור הסדרה כריס פול, שתרם בכל משחק 22.7 נק' 7.9 אס', 2 חט' בממוצע, וחתום על סל הניצחון המשוגע מהאגדות ממשחק מס' 7 על רגל אחת.

משחק מס' 1: מול הכפיל של רייז'ון רונדו (ואני לא מדבר על פרנקלין הצב) וג'יי ג'יי בראה, חסרונו של פטריק בברלי הפצוע ביוסטון לא הורגש יתר על המידה. מול כריס פול (וכל רכז עלית אחר) ברור כי הרוקטס יתגעגעו אל השומר הנהדר, אך היום כריס פול נמצא בספק גדול למשחק, וגם אם ישחק, ברור כי לא יהיה ב 100% כשירות. כאן יש לציין כי קורי ברואר (היה נהדר מול דאלאס עם 14.4 נק' למשחק ושימו לב, 53% מחוץ לקשת) מוכן לכל מקרה, וכך גם טרבור אריזה, שבניגוד לפלייאוף שעבר (במדי וושינגטון) ולעונה הסדירה, עדיין מחפש את מקומו בסדרה הנוכחית, אבל יכול להפוך בקלות לשחקן מפתח בסדרה.

במידה ויתפתח היום משחק צמוד, יהיה מעניין לראות האם הקבוצות יאמצו את מנהג "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" וייתנו לדיאנדרה ג'ורדן (12.6 נק' ב 71% מהשדה, 13.3 ריב, 2.6 חס', 38% מהעונשין), דוויט הווארד (46.3% מהקו) וג'וש סמית' (43.5%) להמשיך לרוץ בשלווה על הפרקט מבלי החשש שמא יצטרכו לעמוד לבדם מול הסל המפחיד (דרך אגב ג'וש סמית', למישהו יש הסבר מדוע שחקן שכבר סיים עונה שלמה עם 72% מהקו וזורק שלשות די בנוחיות לא מצליח לקלוע בעל מ 60% מהעונשין?)

לגבי המשחק הערב, בלי או עם כריס פול הפצוע, אני מאמין כי למרות עוד הצגה של בלייק גריפין הסחוט (41 דק' למשחק במשך סדרת פלייאוף שלמה), המארחת תגבור על הקליפרס, בדרך לסדרה ארוכה, מאוד ארוכה.

בהזדמנות זו, אני רוצה להודות לכל הקוראים והמגיבים, החדשים וכמובן לקבועים של האתר. הבלוגים החיים מתחילת הפלייאוף שדרגו לחלוטין את הנאת הצפייה והמעקב אחר הפלייאוף.