משחק לפנתאון עם שתי שורות תחתונות
(אחת לכל קבוצה)
כריס פול: גבור אמריקאי. לא פחות ולא יותר
לצערי חזיתי במשחק קליפרס-ספארס למחרת המשחק בשידור חוזר בגלל שעומס הבקשות ל-PAY-PER-VIEW לקרב בין מייוות'ר לפאקיו גרם לקריסת כל רשת טלוויזיות הכבלים בכל דרום מזרח ארה"ב.
אבל למרות שידעתי מה קרה, ולכן מה עומד לקרות, הרגע בו כריס פול הפצוע אחז בכדור, הסתכל על הריצפה, וניסה להחליט אם הוא יכול להרים את עצמו עם שריר אמסטרינג מתוח (וקרוע בחלקו כפי שמסתבר), היה אחד מאותם רגעי הספורט שיישאר חרוט במוחי לנצח.
הרגע הראשון – והפעם הראשונה – שהייתי עד לתופעה שהמילה היחידה להגדירה היא "HEROISM" היתה כניסתו של וויליס ריד לאולם המדיסון סקוור גארדן דקותיים לפני תחילת המשחק השביעי נגד הלייקרס, מדדה על רגל נקועה, ומשחק עליה משחק די בינוני (הגיבור היה וולטר פרייזר!), אבל משחק שמבחינה מנטלית רומם את כל שחקני הניקס – וקהל ה-19,653 באולם – לגבהי רגשות שללייקרס לא היה סכוי נגדם:
כמו הרבע השלישי בו קלע אייזיה תומאס על עקב נקועה 23 נק' (מתוך 43 נק' למשחק) במשחק הששי שייזכר לעד נגד הלייקרס בפלייאוף של 1988…
כמו הרגע בו סקוטי פיפין החזיק את מייקל ג'ורדן החולה ומקיא כשהוא סובל משפעת, הרעלת קיבה, וחום של 39 מעלות, ועדיין קולע 38 נק' נצחון נגד הג'אז…
או קרי סטראנג היהודיה, החייבת לסיים תרגיל אחד על רגל נקועה – רק אחד בלבד – להביא לננחרת ארה"ב בהתעמלות מדליית זהב בהתעמלות, דבר שעשתה כגיבורת-עם…
או הנפילה ("נפילה?" גיחך רונדו. "דוויין ווייב המלוכלך זרק אותי. הוא אחד השחקנים המלוכלכים ביותר בליגה"!) של ראז'ון רונדו שבעקבותיה נקע את רגלו בצורה קשה (דרגת נקע שנייה) והמשיך לשחק במשחק הפלייאוף נגד מיאמי…
ואמש הג'אמפ שהוא אולי הנפלא מכולם שלפניו כריס פול – על שריר המסטרינג פגוע – מכדרר…מכדרר… מגיע ימינה, ומעל זרועותיו המורמות של טים דנקן, קולע את ה-BANK SHOT הגדול בהסטוריה של הקליפרס, ואחד מהסלים המכריעים הגדולים בתולדות המשחק ה-7 בפלייאוף:
.
הזריקה שלעולם תגדיר את פול
לא יאומן מה זריקה אחת יכולה לעשות לאימאג', פרספקטיבה, חזון, ומורשת לא רק של שחקן, אלא של קבוצה שלמה. איש לא יעיז לעולם לכנות את כריס פול לוזר, מלבד K-700 כמובן שפתאום חזר אתמול לומר לכולנו ש'הקרב בין מייוות'ר ופאקיו לא הגיע מאוחר מדי', ומחר (הערב) כשהקליפרס יפסידו ליוסטון – והם יפסידו – יבוא ויאמר "לא אמרתי לכם"?.
הקליפרס, שמרגע בריאתה היתה רכה ונאיבית – או לפחות הוגדרה ונחשבה לכזאת – לעולם לא תהיה שוב כזאת.
אגיד לכם מה ניצח לה את המשחק אמש, וזו לא היה דווקא היכולת – –
מה שניצח להם את המשחק היה GRIT.
אין בידי מיליון ואני לא יודע את התרגום המילולי למילה. זה לא בדיוק 'אומץ'. זה משהו כמו חריקת שיניים. זה 'חוסר ויתור'. זו מוכנות לעשות כל מה שנידרש עבור הנצחון. זו חבילה של ביצים תחת הבולבול.
וזה שהראה יותר GRIT מכל אחד אחר היה כריס פול, היורם הדתי והחברי הזה חובש המשקפיים עם המסגרת השחורה והעבה שעדיין פונה אליך 'יס סר, ונו סר' מאוניברסיטת ווייק-פורסט הדרומית השמרנית (והמצויינת, אגב), שהולך לכנסייה כל יום ראשון, ושלא מרגיש כל בעייה להתחבר כידיד אל יריביו הקשים ביותר על הפארקט כשהוא אומר 'מה הקשר'?
ה"לוס אנג'לס טיימס", שהיה – תקנו אותי אם אני טועה – במספיק משחקי לייקרס, כותב:
.
With one tick left in one of the greatest NBA playoff series in Los Angeles history, Paul hit a bank shot to complete one of the city's greatest individual playoff games, giving the Clippers an 111-109 victory over the defending NBA champion San Antonio Spurs in Game 7 of a first round that felt like a Finals.
כריס פול, שבקושי הצליח לצעוד ברבע הרביעי, נשא את הקבוצה כולה לנצחון במשחק שמעתה יגדיר אותו כשחקן אמיץ וגבור, ואת הקריירה שלו כמוצלחת ביותר, ולא חשוב מה יקרה מעתה והלאה. כשהוא נשאל כיצד היו לו כוחות להתגבר על הכאבים הוא ענה בפשטות: "אני לא יודע. אני לא זוכר. ידעתי רק שעלי למחוק את הכאב ולהמשיך לשחק". בקולו נשמעה אותה השתאות ותמיהה שהיתה לכל מי שחזה בו ובמשחק.
כשנשארו 1:52 דק' ברבע הראשון – והכבלים בטיווי שלי עדיין עבדו – פול גנב כדור מבוריס דיאו, והחל מכדרר לעבר סלה של הספארס. לפתע הוא החזיק בשוק השמאלית שלו והחל לצלוע. ידעתי מיד שזו מתיחה בהמסטרירג, אם לא קרע חלקי.
תפסתי את ראשי בין ידי. לא האמנתי ש-"קללת הקליפרס" עדיין חייה וקיימת, וומקלפת מהם כל דבר טוב אפילו שזה לאט-לאט. לא הכל ביחד אלא שיכבה-שיכבה. ללא פול, מלאך האסונות והקלון תופס חגיגה. לא שהוא צריך קרבן או אסון נוסף – פול מספיק די והותר עבור ספארס שאינה במיטבה – אבל לך תדע. אולי עבור הקלס – סתם מישן הכיף – הוא יבוא עם עוד טריק אחד כי קבוצות כמו הקליפרס כאילו מושכות לעברן פורענות ונאצה.
הבדיחה על הקליפרס היתה במיטבה הסרקסטי: כריס פול שלא החמיץ משחק אחד כל העונה עומד לצאת אחרי הרבע הראשון של המשחק החשוב ביותר בחייו
"היו לי פציעות דומות בעבר, ואחרי שקרו לא הצלחתי לשחק. החלטתי שהפעם אני חוזר אפילו אם עלי לזחול. רצתי מיד לחדר הטיפולים לשים קרח, וחזרתי בנחישות שאני משחק ויהי מה".
הוא חזר עם 6:27 דק' לסיום הרבע השני, והיה ברור שעד סוף המשחק הוא משחק על רגל וחצי, אם לא רגל אחת.
השאלה הראשונה שבלייק שאל אותו היתה, "MAN, CAN YOU DO ANYTHING?"
כריס ענה: "אין לי מושג. אבל אני אנסה".
הנסיון שלו הסתיים כהופעה האמיצה, אבירה, ואדירה ביותר של שחקן פצוע בהסטוריה של ה-NBA. עם רגל אחת הוא קלע 7 מ-10, חילק 3 אסיסטים, ורק אלוהים יודע כיצד הוא קטף שני ריבאונדים. ואסור לשכוח את הסל שלו מיותר מ-12 מטרים, הבנק-שוט לפני סוף השלישי שעשתה 78-79 לקליפרס לפני סוף הרבע השלישי.
מאמנו דוק ריברס אמר כשדמעות בעיניו:
"He's just a tough kid. That's it. Tough," said Rivers. "He's a street fighter. I mean, he really is. I love him to death because of his will. I know that people look at him and see a choir-boy. Well tonight he was a whole symphony".
אחרי שהוא קבר את הסל שהשאיר טיק אחד לספארס להשוות, פול צלע במהירות ישר לספסל, כיסה פניו במגבת, והחל להתייפח. עוצמת הרגשות היתה גדולה מדי. כשנשמעה שריקת הסיום הוא התרומם ומיד נע לעבר האוהד מס' 1 בילי קריסטל, ושניהם התחבקו כשני ילדים שמצאו אוצר. בילי קריסטל לא הניח לפול ללכת. הוא רצה עוד ועוד מהגיבור. פול היה חייב משהו להישען עליו.
*****************************
כשכל האבק התפזר, וההתלהבות מהקרב שלא היה פחות מ-EPIC FIGHT – ואני לא מדבר על קרב האגרוף שהיה הר שהוליד עכבר לפי מה שראיתי בשידור מאוחר – שככה, מה למעשה נשאר לנו?
מצד אחד קבוצה מנצחת שמשך 7 משחקים חייה תוך אשלייה שהיא מתמודדת על אליפות ה-NBA, וכל מה שנותר ממנה היא קבוצה בינונית לחלוטין שתפסיד ללא קשיים מיוחדים לקבוצה בינונית אחרת אבל טובה ממנה – היוסטון רוקטס, וקבוצה שנייה ששלשום בערב היה ערב הדיינסטי האחרון שלה, שהגיעה לשיאה מוקדם מדי, ואפילו אם היתה מחכה להגיע לשיא כושרה עד הפלייאוף, רחוק היא לא היתה מגיעה.
I. קודם הלוס אנג'לס קליפרס.
גם ללא פציעתו של כריס פול, הקליפרס היא קבוצה קצרה מדי – חסרת ספסל – ולא טובה מספיק שלמזלה פגשה בסן אנטוניו ספארס המבוגרת והעייפה שנגדה היא היתה חזקה מספיק לנצח בגלל שני שחקנים – בלייק גריפין וכריס פול.
הבה ונזרוק מבט בלוח המשחק:
| San Antonio Spurs (55-27) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| field goalsrebounds | |||||||||||||||||
| pos | min | fgm-a | 3pm-a | ftm-a | +/- | off | def | tot | ast | pf | st | to | bs | ba | pts | ||
| K. Leonard | F | 33:19 | 5-13 | 1-4 | 2-2 | -6 | 2 | 8 | 10 | 1 | 4 | 0 | 1 | 0 | 0 | 13 | |
| T. Duncan | F | 37:17 | 11-16 | 0-0 | 5-8 | -7 | 4 | 7 | 11 | 1 | 3 | 0 | 0 | 0 | 2 | 27 | |
| T. Splitter | C | 21:59 | 2-3 | 0-0 | 1-3 | +10 | 0 | 3 | 3 | 1 | 2 | 2 | 0 | 1 | 0 | 5 | |
| D. Green | G | 34:54 | 6-12 | 3-7 | 1-1 | +4 | 2 | 6 | 8 | 3 | 4 | 2 | 0 | 5 | 2 | 16 | |
| T. Parker | G | 33:40 | 10-21 | 0-1 | 0-0 | -8 | 1 | 4 | 5 | 5 | 3 | 1 | 3 | 0 | 2 | 20 | |
| B. Diaw | 26:40 | 5-11 | 2-3 | 0-1 | -9 | 3 | 1 | 4 | 3 | 1 | 0 | 3 | 0 | 0 | 12 | ||
| M. Ginobili | 18:20 | 2-5 | 2-4 | 2-3 | -2 | 0 | 2 | 2 | 7 | 3 | 1 | 2 | 0 | 1 | 8 | ||
| P. Mills | 15:37 | 2-6 | 2-4 | 0-0 | +3 | 1 | 0 | 1 | 1 | 0 | 1 | 0 | 0 | 0 | 6 | ||
| M. Belinelli | 18:13 | 0-2 | 0-2 | 2-2 | +5 | 0 | 2 | 2 | 4 | 3 | 0 | 1 | 0 | 0 | 2 | ||
| M. Bonner | 00:01 | 0-0 | 0-0 | 0-0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | ||
| J. Ayres | DNP – Coach's Decision | ||||||||||||||||
| A. Baynes | DNP – Coach's Decision | ||||||||||||||||
| C. Joseph | DNP – Coach's Decision | ||||||||||||||||
| Total | 240 | 43-89 | 10-25 | 13-20 | 13 | 33 | 46 | 26 | 23 | 7 | 10 | 6 | 7 | 109 | |||
| 48.3% | 40.0% | 65.0% | team rebs: 4 | total to: 10 | |||||||||||||
| Los Angeles Clippers (56-26) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| field goalsrebounds | |||||||||||||||||
| pos | min | fgm-a | 3pm-a | ftm-a | +/- | off | def | tot | ast | pf | st | to | bs | ba | pts | ||
| M. Barnes | F | 28:27 | 7-13 | 3-8 | 0-1 | +8 | 1 | 4 | 5 | 1 | 4 | 2 | 0 | 2 | 0 | 17 | |
| B. Griffin | F | 40:25 | 7-14 | 0-0 | 10-11 | 0 | 1 | 12 | 13 | 10 | 4 | 0 | 4 | 0 | 3 | 24 | |
| D. Jordan | C | 34:26 | 2-2 | 0-0 | 3-9 | -5 | 3 | 11 | 14 | 2 | 2 | 1 | 1 | 1 | 0 | 7 | |
| J. Redick | G | 41:50 | 5-11 | 4-7 | 0-0 | +3 | 0 | 3 | 3 | 3 | 4 | 1 | 1 | 1 | 1 | 14 | |
| C. Paul | G | 37:01 | 9-13 | 5-6 | 4-4 | +6 | 0 | 2 | 2 | 6 | 1 | 2 | 1 | 1 | 0 | 27 | |
| J. Crawford | 31:37 | 7-15 | 2-5 | 0-0 | +11 | 0 | 2 | 2 | 3 | 2 | 0 | 4 | 0 | 2 | 16 | ||
| G. Davis | 10:52 | 3-5 | 0-0 | 0-0 | -1 | 1 | 2 | 3 | 0 | 2 | 0 | 1 | 2 | 0 | 6 | ||
| A. Rivers | 12:20 | 0-3 | 0-1 | 0-0 | -7 | 1 | 0 | 1 | 1 | 1 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | ||
| H. Turkoglu | 02:38 | 0-0 | 0-0 | 0-0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 1 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | ||
| D. Jones | 00:24 | 0-0 | 0-0 | 0-0 | -5 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | ||
| S. Hawes | DNP – Coach's Decision | ||||||||||||||||
| L. Hudson | DNP – Coach's Decision | ||||||||||||||||
| E. Udoh | DNP – Coach's Decision | ||||||||||||||||
| Total | 240 | 40-76 | 14-27 | 17-25 | 7 | 36 | 43 | 26 | 21 | 6 | 12 | 7 | 6 | 111 | |||
| 52.6% | 51.9% | 68.0% | team rebs: 4 | total to: 12 | |||||||||||||
*כריס פול הוא, אולי, הפוינט גארד הטוב מכולם. אבל הוא פצוע, והוא לא מופיע לכל משחק. אבל נניח שאפילו הוא יהיה טוב מספיק לשחק למרות פציעתו, אין לו אף מחליף רציני בפוינט. הירידה ממנו למחליפו היא הדראסטית ביותר מכל הקבוצות שנשארו בפלייאוף.
*ג'יי ג'יי רודיק הוא שוטינג גארד טוב עם קליעה טובה מאד מרחוק, אבל לבן מוגבל אתלטית שיכול להיות נטל הגנתי – ויהיה נטל הגנתי – נגד כמעט כל שוטינג גארד אחר שנשאר.
*מאט בארנס הוא סמול פורוורד שמתוך 7 משחקים היה לו רק אחד טוב – האחרון. ב-6 מתוך 7 המשחקים הסמול פורוורד של הספארס (ולא חשוב מי הוא היה) היה טוב ממנו.
*בלייק גריפין הפך לדעתי להיות הפאור-פורוורד הטוב ביותר בליגה.
*דיאדרה ג'ורדן? מה לומר עליו שלא נאמר? אתלט עליון, שחקן התקפה גרוע, ה-"האק" מס' 1 בליגה אפילו יותר מדווייט האווארד, שאף פעם לא ינצח עבורך משחקים. רק בגלל החולשה של ספליטר, וטים דנקן שכבר לא מסוגל לשלוט בריבאונדים תחת הסל , תרומתו לנצחון על הספארס היתה מעל בינונית. בשלושה משחקים דוק ריברס נאלץ להושיבו על הספסל דקות ארוכות בגלל ההאקים נגדו.
*ג'מאל קרופורד הוא השחקן היחיד מהספסל שהיה אמור להיות אמין. הוא היה גרוע עד בינוני בששה משחקים. רק באחרון הוא חזר – לא לחלוטין, אבל הוא הזכיר את עצמו – להיות הג'מל קרופורד שפעם הכרנו. הוא נראה רזה מדי וחלש מדי מכדי לעשות נזק רב לספארס שמלבד מאנו ג'ינובלי, כל שחקניה גברו עליו פיזית.
זהו. כאן נגמרת הקבוצה. בנו של דוק ריברס, אוסטין, הוא פזיז מדי, בלתי אחראי מדי, ומלבד אתלטיות וגאטס, הוא לא מוכן עדיין לתרום בצורה רצינית ברמה הזאת של הפלייאוף. גלן דייויס? ראיתם אותו ואתם מ כירים אותו. אף הוא תפס יום טיפונת מיוחד שלשום ועשה שתיים-שלוש פעולות טובות. ואז מגיעים להידו טורקוגלו, הטורקי שאין לי דבר אחד טוב לומר עליו בשלב הזה של חייו כשחקן NBA.
מה היא שורתי התחתונה כאן? אין בי כל ספק שהקליפרס היא הקבוצה החלשה ביותר שנשארה בין ה-8 שהתחילו אתמול את הפלייאוף.
והקבוצה הזאת שלחה את הספארס לשחק גולף אחרי הסיבוב הראשון !
II. ועכשיו הסאן אנטוניו ספארס.
נמאס לי לומר "הזהרתי אתכם?"; "אמרתי זאת?".
אני גם לא מכניס לאיש אצבעות באוזניים. אני כותב פשוט כאיש הנמצא בליגה הזאת 54 שנים, וזו חתיכה די רצינית מהחיים.
מה היא השורה התחתונה לגבי הספארס? הם עפו מהפלייאוף אחרי הסיבוב הראשון. זוהי עובדה, ומי שרוצה להתווכח איתה שיבושם לו.
המכה לספארס באה לפני הפלייאוף, כמה ימים אחרי שכתבתי שהקבוצה הגיעה לשיאה מוקדם מדי, והיא נמצאת בירידה תלולה, ואת האשמה תליתי במאמנה. המכה באה בהפסד לניו אורלינס פליקס במשחק האחרון של העונה, שהיה עבור הספארס משחק בעל חשיבות ראשונה.
לפני המשחק האחרון, הספארס היתה שנייה בקונפרנס המערבי עם רקורד של 26-55, כשמאחוריה יוסטון והקליפרס, גם הן עם 26-55. כל מה שהספארס היתה צריכה זה לנצח את הפליקנס ולסיים שנייה במערב, עם יתרון ביתי עד הפגישה עם גולדן סטייט.
אבל במשחק האחרון צעירי הפליקנס, ובעיקר אנטוני דייויס, ניצלו את הרגליים המבוגרות והעייפות של טים דנקן, טוני פרקר, ומאנו ג'ינובלי, וניצחו בהפרש די גבוה. יוסטון וקליפרס סיימו את העונה 26-56, בעוד שהספארס סיימו 27-55, ומקום ששי בליגה, שאיית חסרון ביתי בשתי הסדרות הראשונות נגד הקליפרס ויוסטון.
האם דנקן ופרקר נראו זקנים ועייפים במשחק השביעי? כן ולא.
דנקן נתן משחק מצויין של 27 נק' ו-11 ריבאונדים. אבל כשהוא שיחק הקליפרס היו +7 (או דאנקן היה -7). כשפרקר שיחק הקליפרס היו +8 (פרקר -8). פרקר קלע 20. לא רע. אבל פרקר צעיר בכמה שנים היה קולע 30 ומסיים עם +8 ולא -8, ודאנקן לפני עשר שנים היה קולע 30 וקוטף 15 ריבאונדים, ומסיים +7 ולא -7.. מאנו? מאנו סיים וגמר כשחקן NBA.
כתבתי שהספארס החליטה לא לשנות מאומה בקבוצה, וזה יעלה לה. זה עלה לה במעוף בסיבוב הראשון נגד הקבוצה החלשה ביותר בפלייאוף. האשמה היא כמובן במאמנה גרג פופוביץ' שגם החליט לא לשנות את קבוצת האליפות שלו, ובינינו? הוא ניהל משחק גרוע אמש, אבל אני לא רוצה להיכנס עתה לזה, במיוחד כשזה היה לדעתי המשחק האחרון שלו כמאמן.
***************************
השורה התחתונה לגבי היא שאחרי כל שניכתב, דובר, קולל, והושפל כאן, הדוק נשאר עומד איתן על שתי רגליו עם נבואתו החשובה ביותר העונה. נבואתי השנייה שהקאבס תנצח את הכל חטפה חבטה תחת הבטן כשקווין לאב נפצע.
סטף קארי mvp
כריס פול MVP
בדיקת ה- MRI שכריס פול עבר הראתה שהפציעה לא חמורה, ועדיין הוא צפוי להחמיץ את משחק מס' 1 של הסדרה מול יוסטון.
(אבל רק את משחק מספר 1 של הסדרה)
זה לא משנה אם ישחק או לא. הארדן ינטרל אותו ויוסטון תנצח 0-4
אני גם חושב שיוסטון יקחו, אבל נראה לי שזה יקח לפחות 6 משחקים. למעשה אני מאמין שגם זאת תהיה סדרה גדולה.
1) טוב קודם כל אני חייב לעמוד דום ולהצדיע לסן אנטוניו.
לא יודע אם הם יחזרו להיות מה שהם היו אבל החבורה הזו של דנקן, פופ, פרקר וג'ינובילי הולכת איתנו כבר איזה מליון שנה ולא מפסיקים לנצח ולעצבן. בשיאם, בפלייאוף השנה שעברה הם שיחקו את הכדורסל המושלם שראיתי בחיי.
הם הולכים הביתה בכבוד. מאחל להם שישארו בבית.
סן אנטוניו, הודות לניהול המופתי שלה הפכה לשם דבר בליגה וכוכבים כמו קוואי לאונרד אומרים שהם אפילו לא מתכוונים לשמוע קבוצות אחרות כשהם שחקנים חופשיים. אולדריג' יכנס בטבעיות לקבוצה כזו ויש לי הרגשה שהדורבנות לא יעלמו אל האופק אלא ישארו בטופ שנים רבות וימשיכו לנצח ולעצבן.
2) טוב קודם אמרתם על יוסטון שהיא הקבוצה החלשה ביותר בסיבוב השני ועכשיו הקליפרס? העניין הוא שכל קבוצות המערב בדירוגים 2-6 שוות ברמתם (ובמאזנים) ולכן הכל יכול לקרות בכל סדרה והפקטור המכריע הוא הפציעות.
3) המצ' אפ של קליפרס מול יוסטון הרבה יותר טוב מזה של סן אנטוניו. (אם פול לא יהיה פצוע יותר ממשחק אחד). ליוסטון יהיה מאוד קשה לנצח את הסדרה הזו, אין לי מושג למה אתה צופה פה בלואו אאוט אבל זו תהיה עוד סדרה קשוחה וצמודה.
4) גריפין היה המועמד שלי בתחילת העונה ל-MVP. עדיין אין לו את זה מבחינת מנהיגות. זו עדיין הקבוצה של פול מכל בחינה, אבל קרב היום שהמשחק שלו יהיה שלם והוא יהיה מס' 1 בקליפרס.
מול יוסטון שתעמיד מולו שומרים חזקים ואתלטים כמו טרנס ג'ונס וג'וש סמית' אפשר יהיה לראות אם הסדרה המצויינת הזו היא סימן להמשך
אני אישית, כבר מחכה בקוצר רוח למאבק בין ג'וש סמית' לבלייק גריפין.
ובנושא ה- "מי מס' 1",
בלייקרס של 82-85 לא היה מס' 1 ברור, הייתה סימביוזה בין היכולות של מג'יק וקארים.
גם ביוטה של סטוקטון והדוור, לא נדרשו לשאלה המוזרה "של מי הקבוצה."
ככול שבלייק יהיה טוב יותר, לפול יהיה קל יותר.
ככול שפול יהיה טוב יותר, לבלייק יהיה קל יותר.
2 המשחקים האחרונים בסדרה הראו שהקליפרס קרובים לאיזון בין 2 השחקנים המצויינים.
מאצ' אפ מרתק נוסף, שלא יזכה לאור הזרקורים הוא בין קורי ברואר ומאט בארנס. למעשה אני צופה לשיפור מהותי ביכולת של בארנס, עכשיו שהוא לא צריך להתמודד עם צמד שחקני הכנף ההגנתיים הטוב בליגה (קאווי וגרין)
יוטה זה באמת המודל לחיקוי של הקליפרס.
צמד הפיק אנד קול המושלם בהיסטוריה.
אתה מאוד צודק, כשמסתכלים על מודל כזה קשה לראות היררכיה ברורה.
חבל שזה לא הגיע לזה ביוסטון. שני שחקני על שביחד לא שווים יותר מסכום החלקים שלהם.
מייקל לא שיחק עם 39 מעלות חום ולא בטיח, אגדות "האחים נייק".
עם 39 חום, הוא היה שוכב במיטה עם מדחום ברקטום כאחד האדם.
גם את הסיפור עם פול אני לא קונה בשיט, מה שכן הוא נתן משחק מצוין ונכנס לו גם במאני טיים, כנראה כי הכביכול פציעה הורידה ממנו למחץ.
מנחם אתה המומחה הכי גדול בלא לראות את התמונה המלאה, למעשה אני בטוח שאם אתה למשל מבקר במוזיאון הלובר ונתקל בתמונה הזו של בוטיצ'לי (האמת אין לי מושג מי זה…) :
http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/0/0b/Sandro_Botticelli_-_La_nascita_di_Venere_-_Google_Art_Project_-_edited.jpg/1024px-Sandro_Botticelli_-_La_nascita_di_Venere_-_Google_Art_Project_-_edited.jpg
הדבר היחיד שתסתכל עליו מכל התמונה, זו הפיטמה השמאלית… (לא ממש יכול להאשים אותך…)
וואלה אהרון שדה צדק ואני טעיתי, משחק 7 באמת יזכר לדורות והקרב אגרוף לדיראון עולם.
היות ופול לא ישחק במשחק הקרוב, אז הפציעה לא מפוברקת.
וגם אני חובב, ומעריך פטמות כמו כל אחד.
אבל בבקשה, תן ל"לידת ונוס" את הכבוד הראוי.
(הפער בין לראות את התמונה במרשתת לבין לראותה "בחי" הוא כמו הפער בין החוויה של לשבת בסטייפלס סנטר במשחק 7, לבין צפייה במשחק בקישור מקרטע)
שמה של התמונה הוא "הולדת ונוס" שע"פ סיפור במיתולוגיה, ואני מצטט מוויקיפדיה: הטיטאן קרונוס כרת את איבר מינו של אביו, אורנוס, וזרק אותו לים. המפגש בין הים לאיבר המין יצר שטף ושצף גלים וכך נולדה ונוס, מהדף הגלים. היא הובלה על ידי הרוח לחופי קפריסין על גבי צדפה.
ואם כבר ידע כללי, אלסנדרו די מאריאנו די ואני פיליפפי, המוכר יותר בכינויו סנדרו בוטיצ'לי ( 1 במרץ 1445 – 17 במאי 1510) היה צייר איטלקי בתקופת הרנסאנס המוקדם. מהאסכולה הפלורנטינית שפעלה תחת פטרונותו של לורנצו דה מדיצ'י. שני הציורים במפורסמים ביתר שלו הם "הולדת ונוס" ו"הפרימוורה" (אביב באיטלקית).
כולם מכירים את מיכאלנג'לו, רפאל ודה וינצ'י.
אבל בוטוצ'לי היה פורץ דרך. הוא נולד 30 שנה לפני מיכאלנג'לו.
בתקופה שאנו מכנים "הרנסנס המוקדם" ציירים היו מציירים פורטרטים, ציורים עם הקשרים דתיים, או צייורים של סיפורים מיתולוגיים.
"לידת ונוס" הוא ציור שכבר לא מנסה להיות העתק של האומנות הקלאסית,
זה שיר אהבה שבוטצ'לי כתב לסימונטה וספוצ'י, שהייתה משאת נפשו הבלתי מושגת (היא הייתה גם הפילגש של ג'וליאנו מדיצ'י – בערך כמו להתאהב עם הפילגש של "הבורר"…)
כאשר מתבוננים בתמונה, קשה שלא להבחין באנושיות שבוטצ'לי נתן לונוס, ובכך שמבטה פונה לא למתבונן, אלא לאופק לא ידוע.
"לידת ונוס" היא יצירת אומנות שפרצה את הדרך לענקים שבהמשך הפכו את הרנסנס לאחת התקופות המשמעותיות בתולדות האמנות.
Small correction – The painting is at the Uffizi in Florence, not in louvre 🙂
הבן השחור צודק כרגיל, המשחק ההוא היה פברוק. אני זוכר 38 מעלות והיום זה כבר הגיע ל-39. עוד 10 שנים ידברו על 40 מעלות 🙂
אגב, כל אחד מאיתנו כשעושה פעילות מאומצת, נחום שלו מגיע בקלות לטמ"פ כאלה
בן שחור, אני זוכר את זה מהלובר:
http://en.wikipedia.org/wiki/Gabrielle_d%27Estr%C3%A9es_et_une_de_ses_s%C5%93urs
+++ אוקיי… לזה אני קורא אומנות !
יכול להיות שיש להם אחלה תסריטאי… אל תשכח, "זו ציינהטאון"
ובכל זאת אתה רואה בקישור המקרטע…
אני לא מהמקטרים.
NBA ליג פאס. אם לא להיות נוכח במשחק – אז זו הדרך המיטבית להנות מה-NBA.
עם חלק ממה שכתבת אני מסכים ועם חלק פחות .
הנה תגובתי .
1 כריס פול : מבלי קשר לפציעתו וחומרתה הוא בהחלט נתן משחק ממוקד ויעיל בעיקר באחוזי הקליעה יוצאי הדופן שלו (5/6 ל 3 במשחק שביעי צמוד שבצמודים זה חתיכת נתון ) .
ובכל זאת
א. הוא החטיא את הזריקה ההיא 17 שניות לסוף ורק בזכות טעות אומללה של שופט הוא קיבל בכלל את הכדור האחרון .
ב. אני לא בטוח שהסל הזה יגדיר אותו אם לא תהיה לקח המשכיות הווה אומר ניצחון על ס.א הוריד הרבה קופים מהקב …אבל הם יעלו בחזרה אם הנתון של לא להגיע לגמר אזורי יימשך .
2. הקליפרס ובדגש על הסדרה מול יוסטון .
א. אין ספק שהקבוצה עשתה משהו גדול בייחוד מנטלית כשידעה לנצח שני משחקים בס.א כשמעשית כל הפסד היה גומר לה את העונה (גם במשחק הרביעי שאלמלא הניצחון התוצאה הייתה 3-1 ).
ב. מבלי להיכנס לשאלה האם מנוחה ארוכה פוגעת כן או לא …הרי כשאתה גומר סדרה כזו עם הלשון בחוץ וכבר בסיבוב הראשון קשה לך מאד לקום מכך ולהגיע למוכנות מיידית בסדרה נוספת ופול היטיב לתאר זאת כשאמר לא יאומן שכל מה שעברנו היה רק הסיבוב הראשון .
ג. כל מה שכתבת בעניין הספסל של הקליפרס נכון מאד ולכן גם אני חושב שיוסטון פייבוריטית …בקונסטולציה אחרת נניח של מפגש בסיבוב ראשון לא ברור לי שיוסטון הייתה פייבוריטית אבל לאור הספסל הקצר ומה שהקליפרס עברו בתוספת יתרון הביתיות נראה שהנסיבות לטובת יוסטון שגם נראית מצוין (ותודות לדאלאס ).
ד. למרות האמור בסעיף הקודם הרי שהפליאוף זה קודם כל מנטליות ול.א עברה את המבחן הזה …יוסטון טרם עמדה למבחן וייתכן שזה ייעשה את ההבדל לטובת הקליפרס ..לכן חובת ההוכחה על הארדן וחבריו .
3. נעבור לס.א
א. כתבת שאיך שלא נהפוך את זה בשורה התחתונה ס.א הודחה סיבוב ראשון וזאת עובדה !
תשובתי : אם עובדות לא ניתן להתווכח אבל יש עוד כמה עובדות כגון למשל שזה כבר קרה לס.א (2011 בהפסד כמדורגת 1 מול ממפיס) .
ומה קרה מאז ?
3 עונות בכולם גמר מערב ,פעמיים בגמר הכללי וטבעת אחת כולל 3 אליפויות מערב בליגה הרגילה (ועוד אליפות אחת לפחות של העונה הרגילה אולי שתיים איני זוכר כרגע ).
ככה שבמערב הצמוד זו לא בושה לעוף סיבוב ראשון .הנה אוקלהומה כלל לא הגיעה לפליאוף ותדבר בשנה הבאה.
הנה למעט הקליפרס כל יתר העולות לחצי גמר המערב הודחו אשתקד באותו סיבוב (כנ"ל במזרח למעט וושינגטון ) .
ב. באשר לעתיד ולגיל השחקנים .
לדעתי כשמדובר בס.א יש להבין שפופופיץ העביר את הקבוצה בתהליך גאוני ,סיזיפי ויוצא דופן .
במה מדובר ?
מדובר בכך שס.א הייתה בעברה שלישייה שכללה את דאנקן ,פארקר וג'ינובילי …זו השלישייה שהובילה את הקבוצה כשגם ההירכייה בין השלישייה משתנה במשך השנים ,הפציעות ושלל הנסיבות.
אבל שלא כמו שלישיות אחרות כגון של בוסטון (אלן ,פירס וגרנט ) או מיאמי (לברון ,וויד ובוש ).
בס.א הקבוצה עברה תהליך משמעותי מבלי לפרק את השלישייה אבל כן להוריד את התלות בה.
ולכן ס.א הצליחה בכך שאשתקד הגיע בכלל שחקן רביעי ונבחר למצטיין הפליאוף כשגם התרומה של שחקני משנה כמו גרין ודיאו בלטה מאד.
לכן בשורה התחתונה גם אם נניח ג'ינובילי יפרוש זה לא ישנה משהו .
גם הירידה ברמה של פארקר ואפילו פרישה של דאנקן לא יגמרו את הקבוצה.
לקבוצה יש אפשרויות ואם פופופיץ ייבחר בשחקנים המתאימים הוא יוכל להמשיך בשיטה (אפילו אולדרי'ג או גאסול יספיקו ).
בקיצור אני מאמין שכמו מכבי תל אביב בארץ ובעיקר ביורוליג שכל עונה נמצאת בטופ 8 ולעיתים מבליחה קדימה אותו דבר ס.א תהיה במקומות הללו עוד הרבה שנים .
שלא כמו הלייקרס או בוסטון למשל .
1. בכלל סיים את הסדרה באחוזים פסיכים. הרבה מעל 90-40-50
1.א. הייתה עבירה. שורקים על העבירות האלה המון כי לפני שהוא נחת היה מגע למטה. זאת עבירה וגם הנהלת הליגה אישרה שלא היו טעויות שיפוט שם (לא שזה אסמכתה למשהו).
בכל מקרה, אף אחד לא יזכור את זה.
2.ב. נכון. הסדרות של ג"ס-ממפיס וושינגטון-אטלנטה מקבלות 3 ימי מנוחה אחרי המשחק השני. הסדרות של קליפרס-יוסטון וקליבלנד-שיקגו משוחקות רצוף כל יומיים. יוצא שלקליפרס יש 10 משחקים ב-18 יום כולל 6 טיסות מל"א לטקסס. די מטורף. Bring it on!
ס"א, אני מסכים מאד. הכי מעניין אותי זה הפרישה של דאנקן. לפני הסדרה פחות חשבתי ככה, אבל אחרי מה שראיתי בסדרה הוא עדיין כ"כ משמעותי שנראה לי שבלעדיו הם יהיו קבוצה מעולה, אבל לא מצויינת כמו שהיו.
חסרה החלוקה לתת-תת-סעיפים i, ii, iii וכ"ו
אני ממש לא מסכים שהמשחק הזה הוריד את הקוף שיש על הגב של הקליפרס ושל פול.כולם שכחו שלמרות הניצחון האדיר והוא באמת היה אדיר הם סהכ עברו סיבוב ראשון ועם סגל שכולל את כריס פול,בלייק גריפין שהוא הכי מרשים אותי והוא בדרך למאבק דו ראשי עם דיוויס על השחקן הטוב בליגה בשנים הבאות ורדיק שלדעתי שוטינג גארד נהדר וג'ורדן,אז נכון הספסל שלהם קצר אבל עדיין זאת קבוצה שכבר שנה רביעית משחקים ביחד ולכן הציפיות מהם הם לפחות גמר מערב כל תוצאה אחרת זה כישלון.
הקליפרס לא יוכלו להגיע רחוק עם ספסל כזה עלוב
גריפין ופול הוא הצמד הטוב ביותר שנותר במערב
יש להם רק 4 וחצי שחקנים לגיטימיים וזה מעט מידי
אני מאמין שיעברו את יוסטון
קליפרס בכלל לא הקבוצה הכי חלשה שנשארה. וסדרה כזאת ממש מחשלת אותך.
הקבוצה היחידה במערב שחזקה מהם היא גולדן סטייט. ואם גולדן סטייט לא יתקלו בסדרה קשה עד שיגיעו נגד הקליפרס, אז הקליפרס יכולים לנצח גם אותם.
לגבי המזרח, נחכה למשחק של קליבלנד מול שיקאגו, אבל ברור שאטלנטה וושינגטון לא ברמה של הקליפרס לפי דעתי.
הקליפרס קבוצה מצוינת, לא החלשה במערב
כמעט כל התגובות כאן הן תת-רמה, ואני לא הולך להשפיל את עצמי בלהגיב.
השורה התחתונה שמעצבנת את כולם היא שהספארס עפו כמו טיל כבר בסיבוב הראשון, ואני נבאתי שהם ייכשלו כי הם זקנים ועייפים מדי, וכי הגיעו לשיאם מוקדם מדי.
וכרגיל, הדוק שוב צודק IN THE LONG RUN!
גם שעון מקולקל צודק פעמיים ביממה,אז אתה אפי' פחות מזה
הרי אתה מנבא שחורות לספרס כל אימת שאתה יכול
ברור לכל דרדק שאם הספרס היו עוברים את הקילפרס הגם שהם משחקים
על חצי הילוך יחסית, הם היו המעומדים האולטימטבים עד לסוף.
אז להגיד שהם עפו ועוד על טיל ב7 משחקים שרובם על קוצה של נקודה,
אין לי כח להאריך את התרומה האדירה של הספרס לליגה
קבוצה שעושה יש מאין ושהזקנים של גורמים להזיע לצעירים ללא הרף
זו לא עוד קבוצה של טאלנטים כמו מיאמי שלך שקמה ונופלת על כוכב כזה
או אחר.
מיאמי של "הטאלנטים" היתה קבוצה מעולה ששיחקה באופן מרשים ביותר
דן, אולי אתה רוצה מטפחת?
מנחם לעניות דעתי הגזמת לגבי הניתוח שלך את הקליפרס. אני מסכים שהם הקבוצה הכי פחות עמוקה אך למרות פציעתו של פול וחסרונו במשחק הראשון ככל הנראה, הם ינצחו את הסדרה 4-2 או 4-3 לכל היותר. ולדעתי נכון להרגע הקבוצה החלשה ביותר בפלייאוף היא דווקא יוסטון שממש לא הרשימה אותי בסדרה כנגד דאלאס והסיבה היחידה שהם עלו היא הפציעות של פארסונס והבעיות עם רונדו. ככה או ככה מי שתעלה תפסיד בגמר המערב לגולדן סטייט שנכון להרגע נראית כרמה אחת מעל לכל שאר הקבוצות ומשחקת בקלילות מרגיזה.
ואף יותר מכך. אני מוכן לגבות את המילים שלי במעשים. אשמח לעשות איתך התערבות ידידותית על הסידרה הנ"ל. אני מאזור הצפון (חיפה) ואם יוסטון ינצחו את הסדרה אשמח להזמינך לארוחה באיזו מסעדה שתבחר בביקורך הבא בישראל….
רוששתי מספיק ישראלים. לא רוצה לרושש עוד אחד
אני אראה בזה כהתחמקות אלגנטית… בכל מקרה נתראה בסוף הסדרה איני מאמין שאתבדה.יוסטון היא יותר רעש וצילצולים מאשר קבוצת כדורסל בעיני ומה גם שהקליפרס באים עם ים של ביטחון אחרי הנצחון ההרואי במשחק 7.
אני עם האלטר אגו של מידן ועם שפר. הקליפרס נהיו פייבוריטים אצלי פשוט כי הצפייה בגריפין היא חווייה מעולם אחר. המסירה שלו מתקרבת לזו של דיאו.