סופה של אימפריה? / מנחם לס

ההפסד אמש של הספארס לקליפרס עלול להסתבר ליותר מסתם הפסד. הוא עלול להיות התחלת הסוף של הדיינסטי המופלא הזה הנקרא סן אנטוניו ספארס.

מתוך כבוד אמיתי שאני רוכש לקבוצה הזאת שניבחרה זו השנה השביעית ברציפות כקלוב הספורט מס' 1 בעולם גם ע"י AP  וגם ע"י מגזין פורבס – ושימו לב שאני כותב "כבוד" ולא חיבה כי תמיד שנאתי את הספארס, שנאה שמקורה בקנאה  –  הערב כשאני כותב מאמר זה בשעה שאני צופה במשחק הששי בין ברוקלין נטס ואטלנטה האוקס אני מכנה את מאמנה רק בשמו גרג פופוביץ'  וחס וחלילה לא 'הפלח'.

עוד מאד אחזור לסיבה מדוע אני חושב שההפסד אמש עלול להיות סוף לא רק לפלייאוף הזה, אלא גם סופה של תקופה.

אבל לפני כן, כמה מילים על משחק אמש.

במסיבת העתונאים מאמן הספארס גרג פופוביץ' כינה את שחקניו בצרוף ארבעת האותיות האחרונות שהם היו רוצים לשמוע.

WEAK? FLAT?? LAZY?? DULL?? DUMB?

הם היו מקבלים הכל.

אבל "SOFT "? זאת המילה האחרונה ששחקנים רוצים לשמוע ממאמנם. "כשלו"? "דעכו"? "הוכו"? הכל מתקבל. אבל ששחקניו היו 'רכים' זו היא הפגיעה בציפור נפשו של כל אתלט באשר הוא. הוא יכול להיות טיפש, ניכשל, מותש, אדיש, עצלן, מנותק, וחסר אונים. רק לא "רך".

וככה כינה אותם מאמנם גרג פופוביץ'.

 

"Soft," Popovich said three times, adding, "we should be embarrassed at the way we came out for a close-out game in every regard."

המשפט הזה עלול לגרום לשתי תגובות:

השחקנים יגידו 'לך קיביני מאט!', ויתנו עוד משחק 'רך'.

או, הם יבואו מחר (הערב) כחיות ללמד את מאמנם לקח ושיאכל את מילותיו.

הוא לא עצר שם. הוא המשיך:

"We should be embarrassed at the way we came out for a close-out game in every regard."

טוב. אני כמאמן אף פעם לא הוצאתי את עצמי מהכלל. כשהקבוצה היתה "רכה"? ז"א שגם אני הייתי רך. כשהקבוצה שיחקה בפחד? גם אני הייתי חלק מהפחד, ואולי אפילו תרמתי לו בשפת גופי או לך תדע במה. כשהקבוצה פישלה בסוף? אז בוודאי ובוודאי שגם אני פישלתי כמאמן.

אבל כפלח מצוי – סליחה, גרג פופוביץ' – הוא הוציא את עצמו מהכלל. לא היה מוכן להכליל את עצמו כחלק מהקבוצה למרות שעשה כמה שגיאות קולוסליות במשחק, ביניהן ה-'האק דה ג'ורדן', נתינת דקות רבות הרבה-הרבה מדי למאנו ג'ינובלי וטוני פרקר, והשבתת דנקן על הספסל בדקות חשובות ביותר שהובילו להתמוטטות ברבע האחרון.

אילולא הקליעות הפנומנליות של בלינלי, המשחק לא היה כזה צמוד.

זה לא פותר את דוק ריברס מניהול משחק גרוע אף הוא. החולייה החלשה כל המשחק היה ג'מל קרופורד שבחלקים רבים שמר על…בוריס דיאו. זה היה מגוחך ממש. יש לו על הספסל שחקן גבוה, חזק, קלעי טוב ושמו האוס, והוא לא נותן לו שנייה לשחק. טוב, הוא ניצח את המשחק הדוק הזה, אז ניסלח לו.

פופוביץ' המשיך להעליב את שחקניו: "אני מקווה שבמשחק הבא אמצא מישהו – מישהו מתוך כל החבורה שיש לי – שיוכל לעצור את בלייק גריפין או כריס פול".

טוב, אולי ככה מדברים אל עובדים מתאילנד או הפיליפינים בשדות התבואה, אבל אל שחקנים מקצוענים ב-NBA שהביאו לך אליפות בעונה שעברה? לך תדע. אולי זאת הפסיכולוגיה שעובדת עבורו בחווה. אולי עובדיו מבינים רק שפה מעליבה ומקניטה. אולי הוא מכיר ויודע את שחקניו ויודע שרק מילים מביישות, מלגלגות, סרקסטיות, ומזלזלות עובדות עבורו. אומר משהו נוסף: אולי זה עובד עבורו כי בין כל 9 השחקנים שהוא משתמש בהם ישנם רק 2 אמריקאים – דני גרין וקאווי לינרד. אילו היתה לו קבוצה אמריקאית בתכלית, הוא היה כבר נאכל חיים, אבל זה נושא לפוסט אחר.

המשחק מחר – הערב שלכם – הוא בעל חשיבות עליונה.לדעתי הפסד הערב יאיית

סופה של אימפריה!

לכן ההפסד אמש היה יותר מסתם הפסד. הוא היה צעד גדול לעבר נפילה לתהום, והפיכתה של סן אנטוניו לקבוצת שדה אפורה שתילחם עם מינסוטה על בנייה מחדש.

משך 16 שנה, מאז טים דנקן חבר לדייויד רובינסון, ויחד עם שון אליוט, מריו אליס, ואברי ג'ונסון לקחו אליפות ב-1999, כל מה שהספארס היתה צריכה זה מכחול דק לצבוע סדקים ולמלא חריצים קטנים. אפילו פעם אחת היא לא היתה חייבת למצוא קנבס חדש – בד ציור ריק – לקנות קופסאות צבע ומברשות, ולצבוע יצירה חדשה.

אם הם מפסידים את המשחק השביעי לקליפרס, אני מנבא את סיום האימפריה הנהדרת הזאת, וחובה להתחיל הכל מחדש כמו הניו יורק ניקס.

טים דנקן ומאנו ג'ינובלי הם ללא חוזים לעונה הבאה. שניהם לא טפשים ושניהם מרגישים את הירידה הדראסטית ביכולתם. כמובן שהם מסוגלים פה ושם למשחק גדול, אך אמש שניהם נראו עייפים, ובדקות מסויימות אפילו לא שייכים. המבט בעיניו של דנקן היה מבט של סבל שמקורו בעייפות. המבט בפניו של ג'ינובלי הביע בילבול. שניהם שחקנים להיכל התהילה, ושניהם לא רוצים שניזכור אותם בחולשתם.

אני מאמין שבני ה-37 ו-39 האלה הם הפסד אחד מתליית הסניקסרס.

כשזה יהפוך לעובדה, גרג פופוביץ' יסיים עבודתו כמאמן, ויהפוך לבעל חלקי של הקבוצה עם נשיאות או תפקיד אחר שיבחר לעצמו.

תגובת השרשרת תהיה שטוני פרקר שיהיה (UFA (UNRESTRICTED FREE AGENT ב-2015-16 יעזוב אף הוא.

הקבוצה תציע לקאווי לינרד חוזה מקסימלי, אבל קאווי – טוב ככל שהוא – אינו לברון. אתה לא יכול לסמוך עליו כעמוד שעליו ייבנה הבניין.

גרג פופוביץ' יצטרך להתחיל הכל מחדש ולהראות לנו אם הוא יכול להיות מנהל מצויין כפי שהיה מאמן מצויין.

 

San Antonio Spurs

San Antonio Spurs – Player Contract Information

View Other Team:
Player Position Contract Terms
Kyle Anderson Forward
Jeff Ayres Center/Forward 2012-13: $1,500,000.
2013-14: $1,875,000 {Qualifying Offer}
Aron Baynes Center 2012-13: $239,588.
2013-14: UFA.
Marco Belinelli Guard 2012-13: $1,957,000
2013-14: UFA
Matt Bonner Center/Forward 2012-13: $3,630,000.
2013-14: $3,945,000.
2014-15: UFA.
Boris Diaw Center/Forward 2012-13: $4,500,000.
2013-14: $4,702,500.
2014-15: UFA.
Tim Duncan Center/Forward 2012-13: $9,638,554.
2013-14: $10,361,446.
2014-15: $10,000,000 {Player Option}.
2015-16: UFA.
Manu Ginobili Guard 2012-13: $14,107,492.
2013-14: UFA.
Danny Green Guard/Forward 2012-13: $3,500,000.
2013-14: $3,762,500.
2014-15: $4,025,000.
2015-16: UFA.
Cory Joseph Guard 2012-13: $1,074,720.
2013-14: $1,120,920.
2014-15: $2,023,261 {Team Option}.
2015-16: $3,034,091 {Qualifying Offer}.
Kawhi Leonard Guard/Forward 2012-13: $1,809,840.
2013-14: $1,887,840.
2014-15: $2,894,059 {Team Option}.
2015-16: 4,045,894 {Qualifying Offer}.
Patty Mills Guard 2012-13: $1,085,120.
2013-14: $1,133,950 {Team Option}.
2014-15: UFA.
Tony Parker Guard 2012-13: $12,500,000.
2013-14: $12,500,000.
2014-15: $12,500,000.
2015-16: UFA.
Tiago Splitter Center/Forward 2012-13: $3,944,000.
2013-14: $4,930,000 {Qualifying Offer}.
Reggie Williams Guard/Forward 2012-13: $2,612,500.
2013-14: UFA

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 18 תגובות

  1. הטעות הכי גדולה זה להספיד את הספרס. הם ינצחו משחק 7, כמו שהיה שנה שעברה בדאלאס ויגיעו לפחות עד לגמר נגד הלוחמים.

    ויש לי תחושה חזקה בקצות האצבעות שהשנה הם שוב ייצאו עם הטבעת. בדמר נגד שיקגו כמובן..

  2. לא התכוונתי להספיד אותם, ואני חושב שגם לא הספדתי אותם. פשוט הבעתי דעתי מה יהיה עם הקבוצה אם היא תפסיד היום.

  3. אם נצא מנקודת הנחה שהספרס מפסידים בשביעי (משחק של פיפטי פיפטי לחלוטין) העתיד הקרוב של הספרס תלוי, בעיניי, רק בדאנקן. אם הוא ממשיך, ב80% מהיכולת של העונה, הם עדיין הכי רלוונטיים שאפשר.
    טבלת החוזים שהעלית ממש לא מובנת אז אנסה לעשות קצת סדר.
    דאנקן, כאמור, מסיים חוזה.
    פארקר יושב על עוד שלוש עונות של 14 לעונה
    דיאו כנל על 7 לעונה
    ספליטר עוד שנתיים – 8 לעונה
    מילס גם שנתיים 3 לעונה
    מאנו, גרין, בלינלי ובונר מסיימים חוזה. כולם ביחד מקבלים 15 לעונה.
    קאווי יקבל מקס כנראה.
    שלד של פארקר, קאווי,, דאנקן, ספליטר כשמהספסל עולים מילס, דיאו ובייינס. אני מאמין שמביו מסיימי החוזה, ךפחות שניים יישאר ולכן הקבוצה בכל מקרה תישאר די זהה למה שהיא היום.
    אם דאנקן יחליט לפרוש השאלה תהיה אם יוכלו להחתים אחד מבין אלדרידג' או גאסול. אם כן, המועון הזה יישאר רחוונטי גם חמש שנים קדימה.

    1. אם הם מפסידים, דנקן פורש על בטוח, ומיד אחריו פופוביץ' מתפטר.
      בלי שניהם הספארס הופכת לעוד פורטלנד. דנקן ופופוביץ' היו (והם) הייחוד והמיוחד שבספארס. בלעשיהם הדינסטי מסתיים וצריכים להתחיל הכל מחדש. אחד כמו אולדרידג' או אחד כמו פאו גאסול – ועם מאמן חדש, נניח וויני דל נגרו – יעשו קבוצה לפלייאוף, ללא כל מיוחדות.

  4. אגב, אם מישהו פה רוצה לעשות סיכום עונה לקבוצות שהודחו מהפלייאוף עם מבט לעונה הבאה והעתיד שלהן הוא יצא גדול, הלוואי שמישהו ירים את הכפפה.

    1. אם יכול הכתיבה שלי וההבנה בעולם החוזים ותקרות השכר היתה כמו של הכותבים שלך הייתי בכיף עושה את זה (-:

  5. א-רוד (אלכס רודריגז) הישווה עם ההום-רן (שניצח את הרד-סוקס) את מס' 660 שלו, מקום רביעי בתולדות הליגה, שווה לווילי מייז

  6. מנחם, אני חושב שהפלח יודע בדיוק מה שהוא עושה.
    בבחירת מילים האלו אפשרות ב' תהיה הנכונה, ושחקניו יעלו כמו חיות לחסל ולהוכיח את גבריותם.
    בכך הוא למעשה יעורר אותן ויכניס אותם לרבאק.

    אגב, שמתי לב שהוא אמר "we" ולכן דווקא כן כלל את עצמו במשפט.

    הספרס, כאירגון, לעולם לא יהיו כמו הניקס כי הם בקצה השני של הסקאלה מבחינת השפיות בניהול, וזה מה שקובע את דרכם, לא שחקן זה או אחר.

    ומאנו אמנם צל חיוור של עצמו וצריך לפרוש, אך דאנקן דווקא נותן עונה מדהימה בגילו! יכול להחליט לפרוש או לא, אבל יש לו עוד הרבה מה לתת.

  7. מנחם צודק. אני טוען כבר שנים שהגדולה של הספרס היא לא פופוביץ (ויסלחו של מאנו ופארקר זה גם לא הם), זה היה תמיד אך ורק טימי גם כאשר לא היה בקלע המוביל.
    הוא המנהיג, הוא הרוח, הוא הוא התרבות האירגונית, הוא החזון והוא הכיפים אחרי כל זריקת עונשין.

    פופ יכול לצווח כמה שהוא רוצה במסיבות העיתונאים לעטות הילה של גורו אגדתי ומעליב, לדמיין שהוא פיל ג'קסון (האורברייטד עד טירוף גם הוא), המקסימום שפופ יכול לעשות זה לא לקלקל כמו שהוא קלקל במיאמי ב- 2013 (טימי לא היה על המגרש כמו שגם עכשיו במשחק מס' 6 הוא לא היה ברגעים החשובים)

    וכאשר תשים כוחותיו של טימי הוא גם מבין שזה הזמן שלו לתלות את הנעליים.
    אני לא מאמין שהספרס ינצחו במשחק 7, אני אפילו חושב שזה עלול להסתיים בבלו-אאוט

    וברגע שהאגדה מס' 21 תעזוב זה יהיה האתגר הכי גדול של הקבוצה איך בונים אותה מחדש – תענוג צרוף לכל חולה NBA ואוהד הקבוצה.

  8. טוני פארקר חתום עד סוף עונת 2017-2018 בה ירוויח את הסכום השערוריותי של $15,453,126. הקבוצה תקועה איתו ל-3 השנים הקרובות. מקווה שלא ישחק השנה עפ נבחרת צרפת ויהרוס עוד עונה בגלל פציעותץ, הוא ממש מביך, לא קולע אף זריקה חופשית בסדרה הזאת.

  9. אחלה של פוסט. מסכים עם האשך שדאנקן עוד יכול לתת וג׳ינובילי סיים.
    לדעתי יפסידו ויוצאים לעידן חדש.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט