לוס אנג'לס קליפרס (4) 111 – סאן אנטוניו ספרס (3) 109 – הקליפרס ניצחו את הסדרה – 4-3

הרבע המכריע נפתח בטירוף, עם סלים לכל עבר – שלשה נוספת של פול נענתה בסל מדאון-טאון של ג'ינובילי, קרופורד עם פלואטר/זריקה משוגעת נתן את היתרון לקליפרס, אבל דיאו קבר חצי מרחק וטיאגו קלע 1 מ-2 מהקו כדי לתת לקליפרס יתרון – 87-86, עוד 9 דק' פחות טיק אחד לשחק!

זה זמן הכוכבים: סל של טימי נתן יתרון לספרס, אך פול וגריפין הגיבו – הרכז עם סל והפורוורד עם סל + פאול נתנו לקליפרס יתרון של 2. מי כיזז אותו לדעתכם? לא, טעות, מאנו – עם שלשה חשובה מעין כמותה 92-91 ספרס, עוד 7 דק' לשחק. עוד 7 דק', אחת משתי הקבוצות המדהימות הללו תמצא את עצמה בחוץ והשנייה (לפחות לפי ברלד… – כן שידור הזוי בספורט 5 לכל האלה שמשתמשים בקישורים) תלך עד הסוף.

סל והזדמנות – שמוממשה לעוד נקודה על הקו של דני גרין נתנו לס"א יתרון נדיר של שני פוזשנים – 95-91 שגרם לריברס להזעיק פסק זמן – 6 דק' לסיום. מה עכשיו? כן, כן, אתם לא מתבלבלים – האק-אה-ג'ורדן (מנחם, יש מקום במועדון נגד הפלח?). הוא קולע 1 מ-2 וטימי מעלה את יתרון הספרס לחמש. מומנטום ספרסי? לא אם שואלים את בלייק שקולע 2 מ-2 מהקו ורדיק עם שלשה של-99.99999% מאנשי העולם לא היו פוגעים בכלל בטבעת קבע שיווין.

דאנקן קלע, ורדיק, עם שלשה בדרגת קושי נמוכה יותר העלה את הקליפרס ליתרון 100-99. טוני פארקר עם ג'אמפר/פלואטר עם הקרש – 101-100 ס"א, 4 דק' לסיום. שתי זריקות של הספרס נחסמו ע"י בארנס, אבל טימי דאנקן הענק קבר סל עם פאול – שאותו הוא החטיא. הריבאונד של ההחטאה הגיע לדיאו, שהתחיל התקפה ספרסית קלאסית שבסופה פארקר עם כדור בפינה פנוי ומחטיא, אבל קוואי לוקח עוד ריבאונד ועושה 105-102. הספרס בטירוף.

החטאה שערורייתית של פארקר שיכלה להעלות לחמש הפרש (107-102) גרמה לשלשה של בארנס בצד השני – 105-105. פשוט טירוף מה שקורה בסטייפלס סנטר! פארקר (!) עם פוטבאק העביר את היתרון לספרס – 107-105 1:23 לסיום.

קרופורד קובע שיוויון 107 עם סל מדהים וקוואי מחטיא. ריבאונד ההתקפה הראשון של הקליפרס ברבע הרביעי לעומת 9 של הספרס הגיע בזמן קריטי – 30 שניות לסיום. עדיין, 107-107. פסק זמן, ריברס האב.

פול מכדרר, מקבל את פארקר בשמירה אחרי חילוף. פיק אנד רול עם גריפין, פול אפ פור דה ג'אמפר  ו… פאול! שתי עונשין לפול, 13.3 לסיום. הוא קובר את שתיהן.

הבעלים של הקליפרס, סטיב באלמר, צורח. בלינלי, האיטלקי מוציא כדור לדאנקן. מקבל אותו חזרה, מתחיל לזרוק, דיאנדרה קופץ עליו, בלינלי מוסר לדאנקן שעולה לזריקה ו… פאול!

דאנקן עומד מול כל הסטייפלס סנטר שצורח וקובר את שתי הזריקות. 109 לכל.

9 שניות לסיום. פול מקבל את הכדור. מכדרר, מכדרר, נותן ב"הירו בול" וזורק זריקה לא אפשרית, זה פוגע בלוח ו…. באםםםם!!! זה נכנס!!! מדהים!!! 1.0 שניות לסיום. ס-ר-ט-!!!

הכדור עובר לספרס שמסדרים תרגיל, קוואי חותך לסל, מנסה לקבל את הכדור ו… מאט ברנס מעיף אותו. L.A מנצחים!!!! איזה טירוף בסטייפלס סנטר!!!

הקליפרס חוגגים, כריס פול פורץ בבכי, ומחבק את דאנקן ואת שני הדברים הוא עשה בצדק. הוא היה ענק, ונתן לי משחק שאשמור לילדי ואגיד להם, "אני התעוררתי למשחק הזה, ב-3 בבוקר, כשלמחרת יש לי מבחן באנגלית ואני לא מתחרט על כלום! יודעים למה? כי צפיתי בהיסטוריה, אולי במשחק 7 של הסדרה הטובה ביותר בסיבוב הראשון שנראתה ובנוסף, צפיתי בסופה של שושלת."

האחוזים הסופיים: 53-52-68 לקליפרס ו-48-40-65 לספרס.

את הקליפרס הוביל כריס פול (אשך, אתה חייב התנצלות!) עם 27 באחוזים נפלאים (9 מ-13 מהשדה, 5 מ-6 מהשלוש 4 מ-4 מהעונשין). בלייק הוסיף טריפל דאבל נאה של 24 נק', 13 ריב' ו-10 אס'. 17 היו למאט בארנס עם הגנה נהדרת ( 2 חט' ו-2 חס' לא מספרות את הסיפור – הוא היה הרבה יותר טוב מזה). קרופורד ורדיק הוסיפו 30 משותפות  ודיאנדרה ( 3 מ-9 מהעונשין) קלע 7 וקטף 14 כ"ח.

דאנקן הנגמר (אולי) קלע 27 עם 11 ריב'. פארקר, עם משחק טוב מאוד קלע 20 נק' עם 5 ריב' + אס'. גרין עשה הכל כשקלע 16, קטף 8, מסר 3, חטף 2 וחסם 5. קוואי היה בינוני עם 13 ו-10 כדורים חוזרים.

ה-MVP של הלילה:

הפריוויו הנהדר של יאיר:

יום שבת הוא בדרך כלל פח הזבל של משחקי השבוע. זה יום שהליגה מציבה בו מעט משחקים של קבוצות מעניינות ומושכות קהל דוגמת קליבלנד, הלייקרס, אוקלהומה, סן אנטוניו, דאלאס ומיאמי ומעדיפה  לשבץ בו משחקים חסרי עניין דוגמת הניקס נגד אורלנדו או פילדלפיה נגד עצמה. בקיצור, יום מושלם לקשקשן כמוני.

ובכן – לא השבוע! שי עגנון כתב על בית הכנסת של ילדותו "דומה היה לי שהארץ שהלכתי עליה והרחובות שעברתי בהם וכל העולם כולו אינם אלא פרוזדור לבית זה" ואני אכתוב על הסיבוב הראשון של פליאוף 2015 שדומה שכל הסוויפים, הסדרות שנגמרו בלי קרב, החד-צדדיות וגם התנגשות הטיטאנים בין גריפין ופול לפופוביץ' אינם אלא פרוזדור למשחק השביעי הלילה בין סן אנטוניו לקליפרס. ה- מ – ש – ח  – ק של הפליאוף עד כה ומי יודע – אולי גם לעתיד לבוא.

3:00: לוס אנג'לס קליפרס (3) – סן אנטוניו ספרס (6) – 3:3 בסדרה עד כה

אולי אני מגזים (ברור שאני מגזים! מנחם לימד אותי שהגזמות מביאות קוראים) אבל נדמה לי שהמשחק הערב הוא משחק על האתוס של המועדון שקוראים לו לוס אנג'לס קליפרס. זה יכול להיות המשחק בו המועדון הזה, שמתויג ומפורסם כלוזר מושלם, סייד-קיק פתטי של המועדון המצליח מהצד השני של הכביש – יהפוך את עורו ויהפוך להיות הדבר הבא, ההצלחה החדשה, העתיד שכבר כאן, הכוח החדש של לוס אנג'לס והמערב.

זה יכול להיות המשחק שבו כריס פול ובלייק גריפין יפסיקו להיות נקניקיות שצפות בכל פעם שהמים רותחים ויוסיפו לרזומה שלהם סוף סוף הדחה של קבוצה עם קבלות והצלחה ברגע האמת.

זה אולי רק סיבוב ראשון אבל הדחה של אלופה מכהנת אחרי פיגור 3-2, עלול בהחלט להיות נקודת התפנית בעלילה של המועדון האדום מעיר המלאכים. הקתרזיס שהקליפרס כל-כך מחכים לו אחרי כל הסבל שאפף אותם.

הקליפרס עשתה במשחק השישי דבר שהיא לא עשתה זה עידן ועידנים – היא הגיעה למשחק עם הגב אל הקיר ויצאה ממנו גדולה. היא ניצחה פעם שנייה ברציפות באולם ביתי קשה לעיכול קבוצה מאומנת ומתוזמרת, אלופה גאה שבאה לעשות את השפיל האחרון שלה.

עכשיו היא חוזרת הביתה, מקום בו היא הפסידה את שני המשחקים האחרונים לאותה אלופה והיא צריכה לסיים את העבודה. היא צריכה את כריס פול ביכולת של הרבע האחרון במשחק השישי עם האנרגיה וההעזה הדרושים, את בלייק גריפין ביכולת של המחצית השנייה עם יכולת הדיוק מחצי מרחק , את ג'יי ג'יי רדיק בחדות של המשחק האחרון, את מאט ברנס לא מוותר בהגנה לקוואי לאונרד, את דיאנדרה ג'ורדן עושה דברים פשוטים ולא חושב יותר מדי, את ג'מאל קרופורד של הליגה ולא זה של הפליאוף עד כה, את אוסטין ריברס נראה יותר כמו אבא שלו כמאמן ופחות כמו אבא שלו כשחקן, את הקהל בסטייפלס סנטר באטרף סביב הקבוצה, את דוק ריברס יותר חושב מחוץ לקופסה ופחות עסוק בלצעוק על שופטים ואם אפשר קצת מזל, זה גם לא יזיק.

[אם כבר מדברים על דוק ריברס, אני מוכרח לציין שעד שלא יוכח אחרת, הוא נראה יותר כמו מאמן מסוג המוטיבטור (ע"ש שייע פינגבוים) ופחות מסוג המאמן הטקטיקן והמתוחכם (ע"ש יריבו בסדרה). יציאה של ריברס מהשבלונה שלו (לא, לתת לבן שלך לשחק יותר מדי דקות זה לא נחשב לצאת מהשבלונה!) עשויה להיות יעילה לקליפרס. רק תחשבו אם ריברס כמענה להאק א-דיאנדרה היה עושה האק א-ספליטר (31.3% אחוזי קליעה מהקו בסדרה), האק א-דנקן (53.8% אחוזי קליעה מהקו בסדרה) או אפילו האק א-פארקר (58.8% אחוזי קליעה מהקו בסדרה). אמנם האוהדים היו רוצים לתלות אותו (ואת פופוביץ'), אבל יש סיכוי לא רע שהוא היה מוציא לספרס את החשק לעשות את זה בצד השני].

בניגוד להרגלה, הקליפרס צריכה להגיע למשחק האחרון עם כל הכלים שלה. בהנחה שביג בייבי לא ישחק (נקע בקרסול), היא תצטרך מישהו שימלא את מקומו מהספסל (וזה יכול להיות רק ספנסר הוז) , כריס פול חייב להיות בשיא הפוקוס וחייב לקחת את הזריקות שפעמים רבות מדי הוא נראה כמי שמתחמק מהן. גריפין כשהוא חד הוא שחקן שלקליפרס אין את מי להציב עליו (טיאגו ספליטר הוא פתרון חלקי כי הוא בכל מה קשור בהתקפה הוא רק עושה נזק בסדרה, מה שהופך אותו על המגרש לעניין לא משתלם) וחשוב שהוא יכנס למשחק כבר מהתחלה (הפריבילגיה של המשחק השישי בה הוא 'שבת' במחצית הראשונה ורדיק החזיק את הקליפרס בתמונה לא סביר שתחזור על עצמה).

היתרונות של הקליפרס מצויים בזה שיש לרשותה את שני השחקנים הטובים בסדרה ויש לה אתלטיות שלספרס קשה להתמודד איתה. ריברס חייב להיות ממוקד בניצול של שתי התכונות האלו, לשחק קרוב לסל, לוודא שפול מבין שהמשחק על הכתפיים שלו ולהמשיך להציק לספרס ולקוואי בהגנה. אם המשחק של הקליפרס יהיה דומה למשחק שלה ברבע האחרון של המשחק השישי יש סיכוי מצוין שהיא תיקח את הסדרה כולה.

וזה הזמן לדבר על הספרס. התחושה הבולטת אחרי המשחק השישי הייתה שלחבורה של פופוביץ' לא היה מספיק אכפת. אולי הם התרגלו לניסים, אולי הם יותר מדי שבעים, אולי נגמר לדורבנות הסוס. המשחק השישי והמשחק החמישי היו שני משחקים דומים מאוד בהתפתחות שלהם. שניהם היו משחקים צמודים שלקראת אמצע הרבע השלישי לקחו תפנית לכיוון אחת הקבוצות שבסופו של דבר גם ניצחה אותו. במשחק החמישי הייתה זו הספרס שבאה ממוקדת, רצתה יותר ועל הדרך גם ניצלה טמטום חסר אחריות של היריבה שלה ואילו במשחק השישי היו אלה החניכים של דוק ריברס שפשוט רצו בעוד הספרס חיכו למשיח (ולבלינלי) שיושיע אותם.

או במילים אחרות – ההבדל בין שני המשחקים היה טים דאנקן. דאנקן בלט מאוד בדקות האחרונות של משחק מספר 5, נכח בכל מקום במגרש (ובצורה מאוד משמעותית בהגנה) וגילה אנרגיות וחיוכים שמעולם לא ראינו ממנו (אנרגיות כן, חיוכים לא). ומה במשחק מספר 6? יוק, מלבד הטבעות ספורדיות לא ראינו ממנו דבר.

מהספרס של השנים האחרונות לא נשאר דבר כמעט בסדרה הזו. פארקר מתמודד עם פציעה, דני גרין נתקע בהילוך ראשון (והוא שחקן שיודע לשחק רק בהילוך מס' 3), ג'ינובילי בכל מה שנוגע לכדורסל צריך כבר מזמן להריח את הפרחים מלמטה (ויש לו חתיכת אף בשביל זה) ופופוביץ' עסוק בתרגילים שפלים שכל תכליתם היא לשלוח את הסנטר היריב לקו במקום לחשוב על מה יצעיד את הקבוצה שלו קדימה. הספרס של הפליאוף הזה היא הרבה יותר לאונרד (בתפקיד ראשי הפעם), מילס, דיאו ובלינלי מאשר כל מה שראינו מהם בעשור האחרון. רק דאנקן נשאר נטוע על מקומו. 16.3 נק' ו11.2 ריב' , 1.7 חס' ו1.5 חט' למשחק הם מספרים מדהימים, לא רק לבן אדם שחגג השבוע יומולדת 39. ואם דאנקן לא יימצא באנרגיות הנכונות במשחק מספר 7, אז כנראה שפה הסתיימו שידוריהם של הספרס בגלגולם הנוכחי. ומכיוון שהספרס עשו את שלהם כבר (יותר מפעם אחת) – אז אולי זה ממש בסדר.

ומעבר ללרצות ולטים דאנקן מה הספרס ריכה לעשות בשביל לנצח? קודם כל מומלץ להפסיק לחשוב אנחנו ב-2003, 2007 או אפילו 2014. אם טוני פארקר זה לא זה אולי עדיף לשחק בלי טוני פארקר. זה לא שעל הספסל מחכה בנו אודריך או גארי ניל. פאטי מילס הוא שחקן מספיק מוכשר ומספיק בכושר בשביל שפארקר יהיה הגיבוי שלו ולא הפוך. גם בוריס דיאו על חשבון ספליטר מהרגע הראשון ובלינלי במקום דני גרין לא נראה כמו רעיון רע (למי שנתקל בזה רק במשחק השישי – בלינלי כבר זמן לא קצר בכושר קליעה מצוין) . מבטיח לכם שהספרס בכל מקרה יציגו יתרון בספסל גם אם השינויים האלה.

הדבר השני שמומלץ לשחקניו של פופוביץ' לעשות הוא למסור. שוב ושוב ושוב. ברבע השני של המשחק השישי הספרס ברחו להפרש 9, בזכות מסירות על גבי מסירות שהשאירו את בלינלי פנוי שוב ושוב. משם הספרס הפסיקו לשחק והחליטו להתמקד בהאק א-דיאנדרה. כן, במקום הכדורסל השמימי שראינו מהספרס בשנה שעברה ראינו קבוצה שעושה מעשי קונדס ומעדיפה להטריד את היריב ואת הקהל במקום לשחק את הכדורסל שלה. גם בצד השני של המגרש היא הפסיקה לשחק את הכדורסל שלה. יותר מדי פלוטרים טיפשיים של טוני פארקר, יותר מדי "בידודים" של קוואי מול שלושה שחקנים, פחות מדי מה שהיה הקסם של הספרס בשנה הקודמת והביא אותה לאליפות מדהימה. אמרנו כבר שהיתרון של הקליפרס הוא האתלטיות, היתרון של הספרס מאידך מתבטא בIQ-  של הכדורסל שלהם. כדורסל חכם בהכרח ייתן לספרס הלילה דחיפה קדימה.

ומעבר לזה, הייתי מציע לספרס לנסות לשים את כל יהבה ההגנתי על פול וגריפין ולתת לאחרים לחסל אותה. המחצית הראשונה במשחק השישי בלבלה את הספרס פול וגריפין היו חלשים ודווקא רדיק וברנס הרגו אותם. זה יצר מצב שבדקות הסיום כמעט ולא ראינו שמירה כפולה על פול וגריפין. הספרס צריכים בעיניי לסמוך על זה שרדיק, ג'ורדן וברנס לא מסוגלים לנצח אותם במקרה שפול וגריפין לא יתפקדו, בטח בהתחשב בעובדה שעל הספסל יש רק את קרופורד . במשחק מספר 7 אסור לספרס לתת לפול ולגריפין להרגיש בטוחים בעצמם.

בניגוד לקליפרס, האתוס של הספרס כבר לא ישתנה, בטח לא בראי ההיסטוריה. מדובר על קבוצה מנצחת תמידית, שושלת שכוללת שחקנים שגדלו והתפתחו עם הקבוצה, מאמן ענק וקפדן והרבה מאוד עדכניות, חכמה, קבוצתיות ווינריות. יש עוד כמה סעיפים שכתובים בת.ז של הספרס. למשל הסעיף שאומר שהם לא לוקחים אליפות פעמיים ברצף. הלילה נדע אם הספרס מסוגלים לכל הפחות להמשיך לנסות לשנות את הסעיף הזה באתוס שלהם.

אז אחרי כל החפירות, אנסה לתת תחזית למשחק הערב. הסדרה הזאת קצת מבלבלת. אחרי המשחק הראשון היה נראה שהקליפרס הולכים להשתלט על הסדרה אבל אז הגיע המשחק השני שהראה שלא כל-כך בקלות והמשחק השלישי שהצביע על ההפך הגמור. המשחק הרביעי שוב הביא איתו סימני שאלה בשאלה לאן הסדרה הזאת תלך והמשחק החמישי שוב פתר אותם לכיוון של המנוסים והמוצלחים. ואז הגיע המשחק השישי וטרף את הקלפים. שוב.

הביתיות היא לא ממש פקטור בסדרה הזו (שתי הקבוצות ניצחו יותר בחוץ מבבית), הקליפרס לא ניצחו בסדרה פעמיים ברצף ועד שלא יוכח אחרת, רוח המועדון של הקליפרס נופלת בהרבה (הרבה!) מזו של של סן אנטוניו. ועם זאת, צפייה בששת המשחקים הראשונים של הסדרה מלמדת ששתי הקבוצות רחוקות משיא כושרן, שבריריות, לא רחוקות ברמתן אחת מהשנייה ובעיקר תלויות ביותר מדי גורמים בשביל לגבור על יריבתן. במצב כזה, נדמה לי שמי שמנצח את הסדרה זה השחקנים המובילים היותר טובים וכאלה יש בקליפרס. התחושה שלי היא שיהיה כאן המשך של המשחק השישי בדומיננטיות מצד פול וגריפין ושהקליפרס ינצחו בקלות הרבה יותר גדולה ממה שהיינו מצפים. התחושה שלי היא גם שזה יהיה המשחק האחרון בקריירה האדירה של דאנקן (וג'ינובילי). הקליפרס במשחק לא צמוד.