זה מה בלאט יעשה / מנחם לס

גבור אמריקאי. לא פחות ולא יותר

לצערי חזיתי במשחק קליפרס-ספארס למחרת המשחק בשידור חוזר בגלל שעומס הבקשות ל-PAY-PER-VIEW לקרב בין מייוות'ר לפאקיו גרם לקריסת כל טלוויזיית הכבלים בכל דרום מזרח ארה"ב.

אבל למרות שידעתי מה קרה, ולכן מה עומד לקרות, הרגע בו כריס פול הפצוע אחד בכדור, הסתכל על הריצפה, וניסה להחליט אם הוא יכול להרים את עצמו עם שריר אמסטרינג קרוע, היה אחד מאותם רגעי הספורט שיישאר חרוט במוחי לנצח.

 

הרגע הראשון – והפעם הראשונה – שהייתי עד לתופעה שהמילה היחידה להגדירה היא "HEROISM" היתה כניסתו של וויליס ריד לאולם המדיסון סקוור גארדן דקותיים לפני תחילת המשחק השביעי נגד הלייקרס, מדדה על רגל נקועה, ומשחק עליה משחק די בינוני (הגיבור היה וולטר פרייזר!), אבל משחק שמבחינה מנטלית רומם את כל שחקני הניקס – וקהל ה-19,653 באולם – לגבהי רגשות שללייקרס לא היה סכוי נגדם:

 

 

כמו הרבע השלישי בו קלע אייזיה תומאס על עקב נקועה  23 נק' (מתוך 43 נק' למשחק) במשחק הששי שייזכר לעד נגד הלייקרס בפלייאוף של 1988…

כמו הרגע בו סקוטי פיפין החזיק את מייקל ג'ורדן החולה ומקיא כשהוא סובל משפעת, הרעלת קיבה,  וחום של 39 מעלות, ועדיין קולע 38 נק'  נצחון נגד הג'אז…

 

michael-jordan-scored-38-points-with-the-flu-in-game-5-of-the-1997-finals

 

או קרי סטראנג ה יהודיה, החייבת לסיים תרגיל אחד על רגל נקועה – רק אחד בלבד – להביא לננחרת ארה"ב בהתעמלות מדליית זהב בהתעמלות…

 

או הנפילה ("נפילה? דוויין ווייב המלוכלך זרק אותי. הוא אחד השחקנים המלןכלכים ביותר בליגה"!) של ראז'ון רונדו שבעקבותיה נקע את רגלו בצורה קשה (דרגת נקע שלישית) והמשיך לשחק במשחק הפלייאוף נגד מיאמי…

 

 

 

ואמש הג'אמפ שהוא אולי הנפלא מכולם שלפניו כריס פול – על שריר המסטרינג קרוע – מכדרר…מכדרר… מגיע ימינה, ומעל זרועותיו המורמות של טים דנקן, קולע את ה-BANK SHOT הגדול בהסטוריה של הקליפרס, ואחד מהסלים המכריעים הגדולים בתולדות המשחק:

 

 

.

 

לא יאומן מה זריקה אחת יכולה לעשות לאימאג', פרספקטיבה, חזון, וארשת לא רק של שחקן, אלא של קבוצה שלמה. איש לא יעיז לעולם לכנות את כריס פול לוזר, מלבד K-700 כמובן שפתאום חזר אתמול לומר לכולנו שהקרב בין מייוות'ר ופאקיו לא הגיע מאוחר מדי, ומחרתיים כשהקליפרס יפסידו ליוסטון – והם יפסידו – יבוא ויאמר "לא אמרתי לכם"?.

הקליפרס, שמרגע בריאתה היתה רכה, נאיבית, לעולם לא תהיה שוב כזאת.

אגיד לכם מה ניצח לה את המשחק נאמש, והדבר האחרון היה יכולת:

מה שניצח להם את המשחק היה GRIT.

אין בידי מיליון ואני לא יודע את התרגום המילולי למילה. זה לא בדיוק 'אומץ'. זה משהו כמו חריקת שיניים. זה חוסר ויתור. זו מוכנות לעשות כל מה שנידרש עבור הנצחון.

וזה שהראה יותר GRIT מכל אחד אחר היה כריס פול, היורם הדתי והחברי הזה חובש המשקיים עם המסגרת השחורה והעבה מאוניברסיטת ווייק-פורסט הדרומית השמרנית (והמצויינת, אגב), זה שלא מרגיש כל בעייה להתחבר אל יריביו הקשים ביותר על הפארקט כשהוא אומר 'מה הקשר'?

הלוס אנג'לס טיימס, שהיה במספיק משחקי לייקרס, כתב:

.

With one tick left in one of the greatest NBA playoff series in Los Angeles history, Paul hit a bank shot to complete one of the city's greatest individual playoff games, giving the Clippers an 111-109 victory over the defending NBA champion San Antonio Spurs in Game 7 of a first round that felt like a Finals.

כריס פול, שבקושי הצליח לצעוד, נשא את הקבוצה כולה לנצחון במשחק שמעתה יגדיר אותו כשחקן ואת הקריירה שלו, ולא חשוב מה יקרה מעתה והלאה. כשהוא נשאל כיצד היו לו כוחות להתגבר על הכאבים הוא ע נה בפשטות: "אני לא יודע. אני לא זוכר. ידעתי רק שעלי למחוק את הכאב ולהמשיך לשחק". בקולו נשמעה אותה השתאות ותמיהה שהיתה לכל מי שחזה בו ובמשחק.

כשנשארו 1:52 ברבע הראשון – והכבלים בטיווי עדיין עבדו – פול גנב כדור מבוריס דיאו, והחל מכדרר לעבר סלה של הספארס. לפתע הוא החזיק בשוק השמאלית שלו והחל לצלוע. ידעתי מיד שזו מתיחה בהמסטרירג, אם לא קרע חלקי.

תפסתי את ראשי בין ידי. לא האמנתי ש-"קללת הקליפרס" עדיין חייה וקיימת, וומקלפת מהם כל דבר טוב אבל לאט-לאט. לא הכל ביחד אלא שיכבה-שיכבה. ללא פול מלאך האסונות והקלון תופס חגיגה. לא שהוא צריך קרבן או אסון אחד – פול מספיק די והותר עבור ספארס שאינה במיטבה – אבל לך תדע. אולי עבור הקלס – סתם מישן הכיף – הוא יבוא עם עוד טריק אחד כי קבוצות כמו הקליפרס כאילו מושכות לעברן פורענות ונאצה.

הבדיחה על הקליפרס היתה במיטבה הסרקסטי: כריס פול שלא החמיץ משחק אחד כל העונה עומד לצאת אחרי הרבע הראשון של המשחק החשוב ביותר בחייו

"היו לי פציעות דומות בעבר, ואחרי שקרו לא הצלחתי לשחק. החלטתי שהפעם אני חוזר אפילו אם עלי לזחול. רצתי מיד לחדר הטיפולים לשים קרח, וחזרתי בנחישות שאני משחק ויהי מה".

הוא חזר עם 6:27 דק' לסיום הרבע השני, והיה ברור שעד סוף המשחק הוא משחק על רגל וחצי, אם לא רגל אחת.

השאלה הראשונה שבלייק שאל אותו היתה, "MAN, CAN YOU DO ANYTHING?"

כריס ענה: "אין לי מושג. אבל אני אנסה".

הנסיון שלו הסתיים כהופעה האמיצה, אבירה, ואדירה ביותר של שחקן פצוע בהסטוריה של ה-NBA. עם רגל אחת הוא קלע 7 מ-10, חילק 3 אסיסטים, ורק אלוהים יודע כיצד הוא קטף שני ריבאונדים. ואסור לשכוח את הסל שלו מיותר מ-12 מטרים, הבנק-שוט לפני סוף השלישי שעשתה 78-79 לקליפרס לפני סוף הרבע השלישי.

מאמנו דוק ריברס אמר כשדמעות בעיניו:

"He's just a tough kid. That's it. Tough," said Rivers. "He's a street fighter. I mean, he really is. I love him to death because of his will. I know that people look at him and see a choir-boy. Well tonight he was a whole symphony".

אחרי שהוא קבר את הסל שהשאיר טיק אחד לספארס להשוות, פול צלע במהירות ישר לסלסל, כיסה פניו במגבת, והחל להתייפח. עוצמת הרגשות היתה גדולה מדי. כשנשמעה שריקת הסיום הוא התרומם ומיד נע לעבר האוהד מס' 1 בילי קריסטל, ושניהם התחבקו כשני ילדים שמצאו אוצר. בילי קריסטל לא הניח לפול ללכת. הוא רצה עוד ועוד מהגיבור.

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 23 תגובות

  1. זה בדיוק מה שאמרתי. בעיקר מילר ומריון. מילר קלע של מעל 40% מהשלוש לאורך כל הקריירה. מריון למרות שהוא SG יש לו ממוצע של כמעט 9 ריבאונדים למשחק לאורך הקריירה. הם יכנסן למגרש ויתנו דקות איכותיות בכלל בלי להתבלבל.

  2. השאלה הגדולה היא האם לברון מסוגל לשמור על גאסול או נואה. אני מאמין שההרכב עם תומפסון ינטש מהר מאוד ולברון יעבור לעמדה 4 כדי ״להרחיב״ את המגרש. אם אני דיוויד, אני שם את LBJ על נואה, שחלש מאוד התקפית, ונותן למוזגוב להתמודג עם גאסול.

  3. אני מסכים בהחלט עם מה שנכתב.
    לדעתי זה קצת בא לבלאט טוב כי הוא יודע להיות אנדרדוג והוא יקבל קצת יותר קרדיט אם הם יפתיעו את שיקגו .
    בכל אופן בלאט הוא גם בן אדם שיודע להסתדר עם שחקניו .

    (הערה קטנה סמית ייעדר לשני משחקים ולא למשחק בודד).

  4. הציגו את החסרון של לאב וסמית כאילו שיקגו בדרך לסוויפ
    מנה שראיתי השנה אירווינג יכול להיות המפתח בסדרה
    יש לו ביצים והוא יכול לעשות את המפנה
    החסרון של לברון ב 4 הוא שאין מי שיהיה 3
    פאו ונואה יכולים לחגוג תחת הסל בעיקר גאסול המנוסה
    שיקגו לא כל כך גדולה על קליבלנד

    1. עוד לפני פציעת לאב אני בירקאטתי 3-4 קליבלנד לאחר התלבטות גדוה.
      גם כשהוא היה קיים היתרון תחת הסל היה של שיקגו עם נואה וגאסול.
      עכשיו זה פשוט מתחזק.
      זה לא אומר שלקליבלנד אין מה לעשות (בוא לא ניסחף ).
      אבל כרגע לפחות קליבלנד היא האנדרדוג .

  5. מנחם, שוב סיקור מדהים.
    למילר, מריון ופרקינס יש פוטנציאל. אבל הם עדיין לא הראו אותו העונה. ולכן זה קשה להאמין שפתאום הם יורידו חלודה וישחקו כראוי.
    פרקינס הפך להיות בריון על המגרש במקום שחקן חכם. מזכיר לי בהרבה מובנים את סופו.
    יש להם את כל חתיכות הפאזל, אבל ללאב היו כמה כשרונות, בזמן שלכל אחד מהותיקים יש כשרון בודד.
    קצת צורם לי שגו האריס הועלם. הוא נותן דקות טובות, משחק חכם ויכול לתרום. בלאט לא הצליח להכניס אותו לרוטציה – וחבל.
    אם בכל זאת הם ישחקו טוב – לקליבלנד עדיין יש סיכוי (קטן.. בכל זאת ג"ס וס"א מחכים להם בצד השני).

    נ.ב. אני מצפה לראות את בלאט וקבוצות אחרות מנסים להשיג את טירוס רייס בקיץ. הבעיה היא הכסף. רייס מרוויח 2.5 מליון לעונה, מה שקליבלנד לא יכולים להציע, אבל בכל זאת הוא שחקן שחקן..

  6. הבעיה שלי עם פרקינס היא שהוא מחרב התקפות סדרתי.. הוא תמיד איכשהו יעשה צעדים, יזוז בחסימה, או יקבל שריקה על 3 שניות. זה למה למרות ההגנה המעולה שלו בפוסט, אי אפשר לבנות עליו יותר מדי. על כל פוזשן שהוא יציל בהגנה, הוא יפסיד לך בהתקפה..

    אשמח לראות את מריון מסיר חלודה ותורם להם.. הוא מסוגל לשמור טוב מאוד על כל יריב בעמדות 1 עד 4, השנים שלו בדאלאס עזרו לו לפתח קליעה מ-3, ובכלל הוא בחור חיובי שיכול לתרום הרבה לקבוצה ששואפת גבוה. במהלך העונה הוא מעט איכזב, עכשיו יש לו הזדמנות לתקן.

  7. תזכרו מה אני אומר- פרקינס הוא ה-x פקטור של הסדרה מול הבולס.
    קבוצות מנסות to bully את הקאבס כל העונה וזה רק מחריף בפלייאוף.
    כשבלאט ראה שהשופטים מאפשרים את זה לבוסטון הוא העלה את פרקינס לתת איזו סנוקרת להראות לשחקנים שיש להם גב.
    מול שיקגו עם נואה ומוחמד שכל מה שהם יודעים זה להרביץ, הרוע של פרקינס יהיה הכרחי.
    פרקינס "the inforcer" חשוב הרבה יותר מפרקינס הכדורסלן

  8. לדעתי תומפסון לא צריך לפתוח מול שיקגו. הוא נמוך מדי ולא יעיל מספיק מרחוק.

    במקומו הייתי נותן דקות למריון, סטופר אפקטיבי שיוכל לשמור על באטלר ולתת ללברון לשמור כוחות להתקפה, וגם יכול לרווח את המשחק מחוץ לקשת בשביל חדירות של אירווינג וקינג ג'יימס.

    יכול להיות שגם מילר ישחק בשביל זה, אבל זה יותר מדי ישחוק את לברון פיזית (מריון שומר טוב בהרבה), אבל זאת אופצייה לא רעה. גם TT יקבל לא מעט דקות, רצוי מול ההרכבים הנמוכים יותר של הבולס (בלי נואה/גאסול, אבל לא יהיו כמעט הרכבים כאלה, מול הבאקס הוא מתאים).

    דרך אגב, פרקינס ומוזגוב ביחד זה קו קדמי שישחק ישר לתוכנית של ת'יבודאו וקיד. אבל פרקינס כן יכול לשחק רבע שעה למשחק ולתת מנוחה למוזגוב, שחקן של גג 35 דקות בערב כדי שלא יתמוטט בגמר

    1. לא עקבת מספיק אחרי TT,
      בתחילת העונה עדכנו שהגובה של תומפסון הוא 6.10.
      הוא גם נשאל בראיון והוא הודה שהוא גבה באינצ.

  9. מנחם, אני אקח ברשותך את הסיכון להיות רפה השכל התורן 🙂
    תחושת הבטן שלי, בניגוד גמור להלך הרוח הכללי, היא שהפציעה של לאב תעשה טוב לקאבס. לפחות לסידרה מול הבולס.
    ואני לא מדבר על זריקת המוטיבציה שהם יעלו איתה למשחק הראשון והשני, כי זה מטבעו אפקט שידעך מהר.
    סדרה מול החבר׳ה של תיבודו זה לא מסיבת הפיג׳מות מול הסלטיקס. זה פלייאוף מזרחי מהסוג הישן והטוב. אמנם לאב נכנס לפלייאוף אסרטיבי ואגרסיבי מתמיד אבל זה לא דומה למה שהוא היה פוגש אצל האדון נואה.
    זו סדרה של סקור נמוך, הרבה מכות, שריטות, נשיכות ומשיכה בצמות. אין ספק שהוא יחסר לקאבס ככוח התקפי אבל זו סדרה שבה ההגנות יתנו את הטון. באטלר יגלה איך זה מרגיש כשמלבישים לך שמפרט על הפנים אבל מצד שני קיירי ירגיש בפעם הראשונה מה המחיר של חדירה לצבע של הבולס בפלייאוף.
    וכשלא צריך לקלוע יותר מידי אז עדיף שתהיה מצוייד בקצת מריון את פרקינס בע״מ

    1. דיויד גריפין נשאל האם ישקלו לערער, והוא אמר שאפשר לערער רק על גובה הקנס הכספי ולא על ההרחקה.
      כלומר – לא.

  10. דל – אבולה צריך לעלות הילוך (עד עכשיו חושך) ואז לברון יכול לרדת לארבע (במקום לשחק רכז כמו נגד בוסטון) ולמשוך עבירות מהגבוהים של שיקגו

  11. מנחם, אתה באמת חושב שהשחקנים האלה, בכושרם הנוכחי, בגילם ובמצבם מסוגלים לעשות משהו?
    פרקינס היה מצוין בעונת האליפות של בוסטון כשרונדו היה מוסר ל3 חברי היכל תהילה עתידיים ביחד עם ספסל שכלל את פוזי, האוס ואני כבר לא זוכר מי עוד. הוא פשוט היה שם ונתן מאסה וצריך להרביץ.
    בקליבלנד שבהרכבים שהיא תעמיד תהיה הרבה יותר מוגבלת מבחינה התקפית.

    מריון? יש לו זריקת סבתא והוא לא קולע ממטר כבר, הוא סטופר הגנתי מצוין (אם כי צריך לראות אם הוא עדיין כזה)
    מילר – אני מקווה בשבילו שהוא זוכר איך כדור נראה.

    המזל של קליבלנד הוא שהם פוגשים את שיקאגו ולא את וושינגטון\אטלנטה, שהראשונה עם גבוהים שהיו מרסקים אותה בהרכבים הנמוכים שתעמיד, והשניה פשוט היתה מתישה אותם עם הרוטציה ההרבה יותר ארוכה שלה.

    אבל שוב, במזרח הבינוני אין לדעת מה יקרה.
    שיקאגו קיבלו את ההזדמנות הכי טובה שיש לה להגיע לגמר האנביאיי.
    קליבלנד פצועה ומורחקת, אטלנטה גם היא קצת פצועה (מילסאפ והורפורד) ורחוקה מלהרשים.

  12. אף אחד לא יודע מה כושרם…. רק מי שנמצא באימוני הקאבס.
    הם לא צריכים להיות מדהימים רק לתרום כל אחד קצת כדי לכסות את חסרונו של לאב.
    לדעתי בפליאוף את זקוק ל"הצגות" מהכוכבים שלך.
    קיירי נתן משחקי 50 נק'.
    לברון אפילו לאס וגאס לא הימרו נגדו

  13. אין לאף אחד מהם את היכולת להכנס לנעליים של לאב אפילו לא באופן חלקי.
    פרקינס יכול להיות השומר הכי טוב לגבוהים בקליבלנד, אבל יודע רק להרביץ פרט לזה
    מילר יכול לרווח עם השלשות אבל לא יוכל לשמור בכלל ואין לו משחק פוסט.
    מריון אמנם שומר טוב יותר גם מלאב, אבל נמוך בהרבה ולא קולע ממלימטר.

    הסדרה הזו מוגשת לשיקאגו על מגש, נשאר להם רק לקחת.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט