למה פלייאוף ה-NBA עושה לי את זה / אביעד כהן – 'הארכיון' (עם קבלות)

 
 

מדוע פלייאוף הNba עושה לי את זה? אביעד כהן- הארכיון

לכל חובבי הספורט באשר הם: יש תקופות בחיים מהנות יותר או פחות אך פלייאוף הnba טומן בחובו סיבות רבות להנות מהחיים גם אם קצת קשה, ולהלן הסיבות מנקודת המבט של אוהד ישראלי:

א. הטורניר-

שכמגיע מונדיאל או יורו ישנה התרגשות אדירה לפני טורניר איכותי שבפתח, הליגה היחידה שמביאה לנו את הניחוח הזה כל שנה היא הנבא, 16 קבוצות, סיבוב ראשון חימום להכרת הסגלים, סימון כוכבים עולים ונבלים ומילוי בראקט שבדרך כלל משמש לניגוב בתא ה-00 בתום הטורניר. סיבוב שני שמנקה את הבמה לפיינל פור אדיר והכי-הכי, רצף נהדר של חודשיים מלאי תהפוכות ועניין. ריכוז המשחקים הזה מטריף לי את המוח כל פעם מחדש.

ב. ההיסטוריה-

מי שלא חוזה בפלייאוף שנה אחרי שנה לא יוכל להנות מהמשחקים באותה רמה- הפלייאוף הנוכחי הוא תמיד המשך הסרט משנה שעברה עם שינויים מרתקים בקו העלילה. שהרי לראות את לברון הנוכחי בלי לראות את המסעות שלו עם קליבלנד בתחילת הדרך (מישהו זוכר את משחק 5 בסדרה מול דטרויט ב2004) זה כמו לאהוד את מסי ורונלדו של שנת 2015. לא ניתן להבין את הפספוס של אוקלהומה בלי לראות את הסדרה מול הלייקרס בה הפסידו ב6 משחקים ונתנה את האות שזו קבוצה נהדרת. ג'ורדן בלי הסדרות מול דטרויט לא היה משוכתב בהסטוריה כמו ג'ורדן שאנו מכירים וסטף קארי (mvp כבוד) הנהדר ניתן להערכה רק למי שזכה לראותו נלחם בעוז בספרס בחצי גמר המערב וב7 משחקים מול הקליפרס. בקיצור, הנאה למבינים בלבד.

ג. הטוב מנצח-

לא ניתן לנצח סדרה של 7 משחקים בלי להיות הטוב ביותר (אל תזכירו לי את סקרמנטו ואת הספרס לפני שנתיים). גניבת אליפות כמו ביורוליג-פח כמו שנעשתה ע"י קוזקי מכבי ת"א ( רוצים פלייאוף בליגה ואינם מלינים על שיטת הפיינל פור הבלתי ספורטיבית) , לא תיתכן באף קונסטולציה אפשרית. עונה של 82 משחקים הינה חימום לדבר האמיתי וגם אם גזלת ניצחון, מחכים לך בסיבוב לנקמה.

ד. הזיכרונות-

אז איפה היית בטיים אאוט של משחק 6 לפני שריי אלן קבר את השלשה האלוהית? אני הייתי בדרך למקלחת, אבל השתהיתי עוד קצת כי זה ריי אלן. איפה היית כשראג'ה בל כבר את הקליפרס עם שלשה מהאגדות במשחק 5 ב2004? אני בדיוק שתיתי כוס קפה חמישי והשעה היתה 8:15 שעון ישראל !!! מתי היה הניצחון האחרון של הקבוצה שאתה אוהד? כן, פיניקס השוותה ל2-2 בגמר המערב ומייד בתום המשחק עליתי עם האישה לחדר הלידה , המים ירדו והשמשות נכבו. השעות המוזרות של המשחקים גורמים לנוסטלגיה פסיכית שמתעוררת בך בכל עת.

ה. שומרי שבת-

לא אד"ו ראש ולא בד"ו פסח- משפט הלכתי שמסכם כי ראש השנה לא יחול בימים א', ד' ויום ו' וכן ערב פסח לא יחול בימים ב', ד', ויום ו'. ואני מוסיף לא בד"ו פיינל נ.ב.א- גמר הנבא לא יכול לצאת ביום שישי בערב שכן המשחקים נקבעים לימים א', ג', ה' וזה נהדר לשומרי השבת שיכולים גם להשלים שעות שנה בסוף השבוע. להבדיל כמובן מאוהדי מכבי חובשי הכיפות (ד"ש לאלי סהר) שסובלים את הצהובים כ30 משחקים ולא יכולים לצפות בחצי גמר הפיינל הפור ובניסיון לשדוד עוד גביע…

ו. ההכרה בגדולה-

הרבה דברים מתרחשים בפלייאוף, והתיעוב שפיתחתי כלפי הספרס במהלך השנים (אין מה לעשות, אוהד פיניקס) גרמה לי לפספס את הגדולה שלהם. אולם הצפייה בסדרות הגמר האחרונות מול לברון ומיאמי הבהירו לי שזו קבוצה נדירה שלא אזכה לראות כמוה בעשורים הקרובים. בשעות הקטנות והצפיות הרבות- העיניים נפתחות..

.
ז. הגרזן-

באף ענף ספורט אין הדרמה של הכרעת משחק צמוד כמו בנבא. רוברט הורי, רג'ה בל, דירק נוביצקי, קובי בראיינט, ברנדון רוי, ריי אלן, דוראנטולה עם עוד זריקת באזר ביטר וזה "בפנים/בחוץ"- הריגוש הזה לא קיים בשום ענף ספורט.

ח. האמונה-

מינוס 20 ברבע האחרון? ביורוליג זה עוד גרבג' טיים סטנדרטי של קליעות עונשין וזריקות משלוש, בנבא זו עוד הזדמנות לחזות בהסטוריה. מאז רג'י מילר, התחלנו להבין שיש דברים שלא צריך לנסות להבין, אבל ליהנות מהדברים האלה- ועוד איך…

ט. מנחם לס ושימי ריגר-

שני הסבים הנוספים שרכשתי במהלך השנים וילוו את זכרונותי לעולם.
גרמו לי לאהבת הליגה הזו, ולכיף תמידי שאינו נגמר לעולם.

י. הבוננזה-

יש דברים בחיים שכשהם קורים הם פשוט קורים. משחק הפלייאוף הראשון שראיתי בשידור חי מלא היה משחק 4 של הלייקרס מול סקרמנטו עם השלשה של הורי. אחרי זה החיים שלי השתנו לחלוטין. מכבי נראו מאז כמו חבורת מוקיונים והיורוליג נראתה כמו הליגה למקומות עבודה. מצטער, שמעון…

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 17 תגובות

  1. רועי ויינברג

    26 אפר 2015 19:45:21

    מסכים איתך, פלייאוף זה דבר מדהים, משהו שאתה מחכה לו שנה שלמה. דרך אגב, כמסקר זאת בכלל חגיגה, בהתחשב בזה שאתה יכול להפססיק לסקר את הנמושות של הליגה (הניקס ושות').

    אחלה מאמר

  3. גיא

    26 אפר 2015 19:59:35

    יופי של פוסט.

    אני מקבל את הגדולה של הספרס,
    אבל כאוהד של פניקס ב-25 השנים האחרונות –
    לעד אשפוט את הספרס דרך משקפים עם זגוגיות שנעכרו באותו גמר מערב בלתי נשכח.
    (כאוהד פניקס אני מורגל להפסדים לקבוצות גדולות – הפסדנו ללייקרס של מג'יק, הפסדנו לשיקגו של הבולס, הפסדנו ליוסטון של אקים. כולן קבוצות גדולות שאני מכבד ומעריך. הספרס בעידן בואן הייתה קבוצה מלוכלכת.)

  12. מקסימוס

    27 אפר 2015 20:57:31

    אחחחח הסידרה של הסאנס והספרס של 2007. לא אשכח ולא אסלח. כמה סאן אנטוניו האלה שברו לי את הלב!! ועד שסוף סוף קיבלו מאיתנו סוויפ באו הלייקרס וגנבו את ההצגה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט