הערות ומסקנות ממשחק יוסטון – דאלאס / מנחם לס

דווייט האווארד וג'אש סמית' נתנו הופעות מצויינות כשהם שולטים תחת הסל של דאלאס בצורה מחלטת וסופית. הנצחון 99-111 היה מוחץ יותר מאשר מראה התוצאה.

לפני כמה שנים דווייט האוארד היה הסנטר הטוב ביותר ב-NBA וג'אש הפאור פורוורד הטוב ביותר, ואם לא 'הטוב ביותר' אז בין השלושה. אז באו שנים קשות לשניים.

במחצית השנייה של המשחק אמש שניהם חזרו להיות מה שהיו פעם: הסנטר הטוב ביותר והפאור הטוב ביותר. אני לא יודע אם זה יחזיק מעמד – לי נדמה שכן – ואז יוסטון היא מועמת רצינית ביותר לנצח את המערב, ואולי את הכל.

האוארד סיים עם 28 נק' ו-12 ריבאונדים. סמית' היה ענק כשב-26 דקות קלאסיות קלע 15, חילק 9 בונבונים, וקטף 8 אשכוליות. השניים חיפו על יום די חלש של הארדן שהיה 5 מ-17.

אני ראיתי כמה דברים אמש, והסקתי כמה מסקנות, ואם בא לכם להשתתף במחשבותי, קיראו הלאה. אם לא – לא קרה כל אסון.

1. דווייט האווארד – שחקן חדש ואחר

מה שברור הוא שדווייט מצא שקט ושלווה ביוסטון. היא הגיע סוף-סוף אל נחלתו.

השינוי הוא מחלט בכל מה שהוא עושה. ראשית, ה-"BREATHE AGAIN" שלו, התכנית-קרן-צורת חיים החדשה שלו הפכה לנקודת המוקד בחייו. לעזור לילדים, לחנכם, ולכל מי שזקוק לעזרה. הוא מבדר בבתי ספר עממיים כל בוקר שהוא בבית ואין אימון. הוא מתבדח איתם, מלמד אותם א=עורכות חיים, מחקה את הנשיא אובמה, צ'ארלס בארקלי, וכל אחד אחר שהם מבקשים.

הוא מודה שהוא לא היה מודל של אב טוב – שני בנים ושתי בנות (גילאי 7 עד 1) מארבע נשים שונות, אבל עתה, ה-BREATHE AGAIN שינה הכל: הוא בקשר קבוע עם ארבעת הילדים, פתח לכל אחד מהם "קרן לימודים וצמיחה" בסך 3 מיליון, ודואג כספית לארבע האמהות. הוא חלק מחייהם, והדבר היחיד שהוא מבקש היא פרטיות. "אני מעורב רק עם הילדים. לכל אמא ישנם היום חיים משלה".

האוורד מודה היום שהוא היה לפעמים לא פחות מנבל. "היו מקרים בהם לא התנהגתי בסדר עם חברי קבוצה ואנשי מדיה. התעוררתי מחלום הזוועה הזה. היום אני יודע שכל עתונאי ממלא את חובתו ועליו להרוויח את לחמו בכבוד". רק על התקופה בלייקרס הוא מעדיף לא לדבר.

"לא התלוננתי על כאבי הגב כי לא רציתי להישמע כמחפש תרוצים אך עד הניתוח ב-2012 הייתי מגיע הביתה ממשחקים זועק מכאבים. לא משנה, הכל עבר. אני מתנצל על כל ההערות שלי על שחקנים ש-'איתם לעולם לא אוכל לקחת אליפות'. פגעתי בהרבה שחקנים ואני לא יכול לקחת זאת בחזרה. הדבר היחיד שאני יכול לעשות זה להתנצל בכל האמת והרצינות".

הוא נשאל אם גם החיוך ייעלם מפניו.

"החיוך הוא חלק ממני. אנשים לא מבינים שבתוכי קיימת בעירה גדולה מאד לנצח והחיוך מהווה מסכה למה שמתחולל בתוכי. למעשה, בשנה שעברה הרגשתי מה שלברון הרגיש כשהגיע למיאמי, עם החובה לנצח מיד. "לקח לו שנתיים עד שזכה באליפות. אני מודה שהרגשתי אותו לחץ עד שהקמתי את "BREATHE AGAIN". אני רוצה לנצח כמו תמיד, אבל אם זה לא יקרה, היום אני יודע שקיימים דברים חשובים יותר בעולם מטבעת NBA. למשל החיות והנחשים שלי. זה עולם מדהים שניכנסתי אליו. אין דבר טהור יותר בעולם מעולם החיות".

2. ג'אש סמית' חדש?

המשחק אמש לא היה התגלות ראשונה. השיפור במשחקו של ג'אש סמית' היה הדרגתי משך כל העונה. בעוד שהניסוי עם ראז'ון רונדו נראה עתה ככשלון, החמצה, וממש מפלה, הניסוי עם ג'אש לובש עור וגידים (גיא! מהיכן זה), ומתחיל TO LIVE UP TO ITS POTENTIAL.

אמש זה לא היה ה-15 נק' ו-8 ריב' ב-26 דקות. אלה היו ה-9 אסיסטים, 7 מהם ברבע האחרון. 9 אסיסטים לסמית', שעד לפני עונה לא מסר כדור אחד בכל הקריירה שלו? כשהכדור היה מגיע לסמית' ידעת שזה סוף הסיפור. הכדור לעולם לא ייצא מידיו אלא לעבר הסל. אם ייכנס או לא זה כבר היה ספור אחר. לראות את סמית' אמשד היה ממש REVELATION.

לומר שהוא גנב את ההצגה זה לומר את האמת, אבל רק בחלקה: הוא יצר את ההצגה. אני בטוח שכמוני, כל אלה שהכירו אותו מהעבר, ישבו פעורי פה: "זה סמית'? אנא אמור לי שוב שזה הוא. אני לא מאמין! I CANNOT BELIEVE IT!".

משחקו של ג'אז יצר דינמיקה חדשה בקבוצת הרקטות, דינמיקה שאני בטוח באה כהפתעה אדירה למאמן וכל ההנהלה שם. הם לא יכולים לחכות למשחק השלישי כדי לוודא שהשינוי במשחקו הפך לעובדה קיימת.

3. אסון ושמו ראז'ון רונדו

כשריק קרלייל מעדיף לתת לחוזה בריאה – עם כל ה-1.77 מ' שלו – ואפילו פלטון, לשחק במקום ראז'ון הדבר אומר דרשני (גיא!).

המצלמה עברה להראות את פניו של ראז'ון.

האם הוא נראה כועס? PISSED OFF? טרוד? זועם? קודר? מלא חמה?

מה פתאום! לי הוא נראה DIS-INTERESTED. כאילו הדבר לא נוגע לו. קבוצתו נרצחת…הוא הפוינט גארד שהובא להציל את המולדת…הוא היה החולייה החסרה שכולם דיברו עליה…והוא יושב משועמם, אדיש, וחסר עניין? כל מה שיש לי לומר הוא שזאת שפת גוף ותגובה של עארס. של אנטי. ילדון שלא התבגר.

הוא היה מין BUST משך כל העונה, אבל המבריקס קיוו שבפנים יש לו את זה והוא "יראה להם" בפלייאוף. יכול להיות שהסיפור שלו ניגמר במבריקס. אם קרלייל לא מעלה אותו בחמישייה במשחק השלישי, הגולל ניסתם (גיא!) או עבור רונדו או עבור קרלייל.

4. בלי צ'נדלר הסוויפ מובטח

דירק נוביצקי עושה ככל יכולתו, ויכולתו היא היום חלק משהיתה. כל הכבוד לו שהוא עדיין מתפקד כפי שהוא מתפקד. בלי צ'נדלר נוביצקי הוא הנשק היחידי שנותר למבריקס מדאונטאון (צ'רלי וילנואבה לא שייך לרמה שאני מדבר עליה), וכשיוסטון יודעת זאת, היא בקלות מנטרלת אותו.

דאלאס היתה 6 מ-22 מדאונטאון, ואם פרסוס (והאריס) לא חוזרים למשחק השלישי, הסיפור ניגמר.

5. טייסון צ'נדלר ואמארה סטודמאייר לא מספיק טובים

יוסטון – עם דווייט במיטבו וג'אש סמית' המצויין – חוגגים תחת סל דאלאס. טייסון צ'אנדלר התקלקל בניקס והוא לא אותו הצ'אנדלר של שנת האליפות, וסטודמאייר מנסה ומנסה אבל הוא כבר לא יכול.

ה'תחת הסל',  נותר שער פרוץ עבור יוסטון רוקטס להיכנס בו ולעשות שמות בנעריו של מרק קיובן.

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 16 תגובות

  1. הביטוי הוא "קרם עור וגידים", ומקורו בחזון העצמות היבשות של הנביא יחזקל.
    "וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה."

    לקרום = לעטוף

  2. בימי בית ראשון נהגו לחסום את הכניסה למערות קבורה באבן גדולה מרובעת. בתקופת בית שני עברו לשימוש באבן עגולה גדולה דמויית גלגל.
    אבן גולל – האבן שמשמשת לחסימת הכניסה למערת הקבורה.

    ולכן הביטוי "נסתם עליו הגולל" – גורלו נחרץ.

  3. מסכים לגבי המשחק אבל גם הווארד וגם סמית נתנו משחקים יותר מרשימים מאתמול אצלם סימן השאלה הוא עקביות. גם שנה שעברה בפלייאוף הווארד שיחק כמו הסנטר הטוב בליגה אבל השנה הוא חזר לאותה יכולת פושרת כשהוא שיחק(אפילו שהוא היה פצוע רוב העונה אז אי אפשר לשפוט לפי השנה הזאת).

    כשהראש שלו מפוקס הווארד עדיין יכול להיות אותו סנטר של אורלנדו אבל בהרבה מאוד מקרים בעונה הרגילה נראה שהוא לא לוקח ברצינות הפסדים. זה לא רק עניין של פציעות זה גם בראש. הווארד, למרות מה שהוא אומר לא משחק כאחד שרוצה אליפות בכל מחיר. לא נראה שהרצון לזכות באליפות בוער בו כמו שהוא בוער לדוגמא בראסל ווסטברוק.

  4. פוסט מעולה מנחם!
    חשוב לזכור שסמית׳ והאווארד הם חברים טובים לא רק בקבוצה, ושיתפו פעולה עוד בתיכון. הסיבה שהמשחק הזה בא בהפתעה היא בעיקר בגלל שלא יצא להם לשחק הרבה עד עכשיו בגלל הפציעה של האוורד.
    וגם, כמובן, כי ג׳וש סמית׳ לא הכי צפוי, ועדיין יכול להיות שנראה ממנו עוד ימים בינוניים..

    מבחינת המשך הסדרה –
    מצד אחד – זה ברור שאחוזי השדה של אליס ונוביצקי יתיישרו. ועם או בלע פרסונס – לא יהיה ליוסטון קל לנצח אותם בחוץ.
    מצד שני – סביר להניח שגם אחוזי השדה של הארדן יתיישרו. הלילה היו לו הרבה זריקות שלא נכנסו, אבל לפחות איזה 4-5 החטאות היו של זריקות שבדרך כלל הוא קולע.

    מעניין באמת לאין הסדרה תתפתח, ואיך קרלייל מתכוון למנוע את הטרור שסמית את האוורד עשו מתחת לסלים של קבוצתו.

  5. ג'וש סמית באמת נתן תצוגה. המשחק היה שלו לחלוטין.
    הפתיע מאוד עם כל האסיסטים.

    הווארד פשוט ניזון ממנו. לא שהוא פתאום נהיה כזה טוב, אלא שסמית הוציא אותו כזה טוב עם כל האלי-הופים. רחוק שנות אור מלהיות הסנטר הכי טוב.
    מה שכן, 2 דברים לזכותו – הוא לא ברח מעימותים פיזיים ועשה שינוי בקליעות עונשין.

  6. ואני עדיין בדעתי שדאלאס לוקחת את הסדרה הזו !
    דאלאס סה"כ היו במשחק הזה זמן רב ללא צ'נדלר ועם בעיית עבירות של רונדו .
    לדעתי בדאלאס השחקנים שלקחו כבר טבעות רונדו ובעיקר נוביצקי יחד עם אליס ינצחו פעמיים בדרך למהפך.
    הדי אן איי של יוסטון לא יעמוד בלחץ (למרות אריזה וקצת טרי ).

  7. בגלל יום הזיכרון ראיתי את המשחק באיחור.
    קודם כל זה בוודאי המשחק הכי טוב של ג'וש סמית' במדי הרוקטס והרבע האחרון היה פשוט תאווה לעיניים. עוד סטטיסטיקה זניחה- זו היתה כמות ההאלי הופים הגדולה ביותר בין שני שחקנים במשחק בהיסטוריה של הליגה. אם דברים מתחברים שם במשחק בין גבוהים והארדן יחמם את הידית אז יש כאן קונטנדרית אמיתית.
    לא רואה את דאלאס לוקחת יותר ממשחק אחד בסדרה הזו, בטח שרונדו ופרסונס גמרו את העונה.
    אגב להגיד שאתה מופתע מזה שסמית' מוסר אסיסטים זה מוזר, את השם שלו באטלנטה הוא עשה על היכולת שלו כפוינט-פורוורד שבתקופה מסויימת נחשבה לקרובה לזו של לברון. עד עכשיו ברוקטס הוא בעיקר עשה הגנה וחירב את ההתקפה אבל אם הוא מצא את הקצב שלו אז יאללה בלאגן.
    חג עצמאות שמח וכשר

  8. ג׳וש סמית היה בשיאו בין ה 3 פאוור פורוורדים הטובים באטלנטה
    הווארד מאז שהיה בגמר הליגה עם אורלנדו בדעיכה מתמדת
    הוא כבר לא יהיה אחד הסנטרים הטובים בתולדות המשחק
    דאלאס ניסתה העונה ללא כל הצלחה
    רונדו על פי מקורות יהיה בלייקרס בעונה הבאה
    דרך אגב ואם מדברים על דעיכות כלום לא מזכיר את השחקן שהיה מפלרטט עם טריפל דאבל כמעט כל משחק
    זה נראה כמו הצל החיוור של דאלאס
    דאלאס הימרה אול אין השנה אבל ללא הקלפים הטובים ביותר
    אני עדין מאמין שהסדרה תלך ל 7 משחקים
    דאלאס בביתה לא תוותר בקלות

  9. ממה שהבנתי זה או קרלייל או רונדו, ולכן די בטוח שיוותרו על רונדו ובצדק.
    הלוואי שסמית' והווארד יהפכו לצמד חמד ויראו את היכולת שלהם, בשילוב נכון יוסטון רצה לאליפות

  10. Most of his career Josh Smith is avaraging between 3-5 assists per game. Not amazing but really not too bad for a power forward! Same career avarage as Pau Gasol, and much better than other PF like Aldridge and Love

כתיבת תגובה

סגירת תפריט