סדרות הפלייאוף / איל ספיר

מזמן לא כתבתי. בשיטוטיי בבליצ'ר רפורט נתלקתי באיורים נחמדים של סדרות הסיבוב הראשון, אז הבאתי אותן לפה בתופסת כמה מילים שלי על כל סדרה.

גולדן סטייט לוחמים – ניו אורלינס שקנאים

מכירים את זה שיש משחק צמוד, אבל אף אחד לא באמת במתח?
אני מכיר את זה מצוין מהליגה הישראלית, ממשחקים של מכבי ואולי, לפעמים, ביום טוב, גם משחקים של הפועל. מדהים שלמרות שהפערים בין הקבוצות, לפחות בסדרה הנוכחית, לא בשמיים – איפשהו במנטליות גולדן סטייט עולה על ניו אורלינס עשרות מונים. אנתוני דיוויס הולך וממצב את עצמו, לדעתי, כשחקן הטוב בליגה – אבל זה לא מספיק בשביל ליצור מתח.

יוסטון טילים – דאלאס סוסי פרא

נראה לי שסיום העונה המנומנם משהו של דאלאס (מאזן 14-13 מאז האולסטאר) במקביל לסיום העונה האגרסיבי של יוסטון (מאזן 20-9 מאז האולסטאר) גרם לקצת זלזול בדרבי הטקסני בין שתי קבוצות ה-NBA היחידות שבאמת שונאות אחת את השנייה.

דאלאס, כך נראה לי, היא לא קבוצה חזקה כמו שעשו ממנה בתחילת העונה ואחרי הטרייד שהביא לשם את רונדו (מועמדת לאליפות וכו'), אבל מדובר בקבוצה של שחקנים מנוסים שיודעים להעיר את עצמם בפלייאוף, כמו שהוכיחו רונדו והג'רמינייטור במשחק הראשון.

יוסטון, מנגד, ותאמרו שאני סטיגמתי – היא קבוצה שאני לא בוטח בה במאני-טיים. במשחק הראשון נראה שהווארד לקח צעד קדימה בפלייאוף (כמו בשנה שעברה) וכמוהו גם הארדן (בניגוד לשנה שעברה), אבל לא הייתי ממהר להכריז על הסדרה הזאת כחד-צדדית.

לוס אנג'לס מפרשיות – סן אנטוניו דורבנות

מדהימה הסתירה בין הדעה של רובנו על הסדרה הזו לדעה שלנו על הפלייאוף. כשמדברים על הסדרה, הקליפרס והספרס מקבלות סיכויים בערך שווים, בעוד אף אחד, ותקנו אותי אם אני טועה, לא מוכן לשים את הכסף שלו על הקליפרס לאליפות.
מה, המאצ'-אפ של הקליפרס נגד הספרס כל כך טוב? דיאנדרה וגריפין בהחלט היו מצוינים במשחק הראשון אבל אני חושב שקודם כל – אנחנו ממעיטים בערך לוס אנג'לס ומגזימים בערך הספרס.

ממפיס דובי-גריזלי – פורטלנד חלוצים

נראה שנתתי יותר מידי חשיבות לסיום העונה הפושר של הגריזליס. בעוד במקרה של פורטלנד אמרתי לעצמי 'המקום הרביעי מובטח להם, למה שיתאמצו?', מהגריזליס ציפיתי לסיים את העונה בפול גז. כשראיתי שהם לא עשו את זה, מיהרתי להמר על פורטלנד כמנצחת הסדרה (ב-7 משחקים). כמובן, הגריזליס לא זכו בסדרה בכך שניצחו את משחק הבית הראשון, אבל מבחינתי הם הוכיחו מי הקבוצה החזקה יותר בסדרה.

טורונטו דינזוארים (עופות דורסים בעיקרון אבל שיהיה) – וושינגטון מכשפים

אם יש איזושהי הצדקה לוגית לצפות בראפטורס, הרי שהיא אולמם הביתי. זה לא רק הקהל הנפלא, זו בעיקר התחושה שהמקום הזה מעביר, אפילו דרך המצלמות. האולם היחידי שמשתווה לדעתי לזה של הראפטורס הוא האוראקל של גולדן סטייט. טוב, ברור. גם הסטייפלס סנטר של הלייקרס.

שיקאגו שוורים – מילווקי צבאים

זו לא סוגיה קריטית במיוחד ולא עליה ייפול וייקום דבר, אבל מישהו מוכן להסביר לי למה או ג'יי מאיו דורך על המגרש, ועוד עושה את זה 25 דקות בממוצע בשני המשחקים ששוחקו בסדרה?! לעזאזל, הוא אסון.

קליבלנד פרשים – בוסטון סלטיקס

זוכרים את מה שכתבתי על גולדן סטייט נגד ניו אורלינס? אז כפול 2. לא משנה כמה יתאמצו הסלטיקס (והם מתאמצים) וכמה יפה ישחקו (והם משחקים יפה) זה לא ישנה. בקיצור, סדרה מדכאת.

אטלנטה ניצים – ברוקלין רשתות

אילולא השיטה העכשווית, הסדרה הייתה אטלנטה נגד אוקלוהומה. וזה בעצם מסכם את הסדרה.

לפוסט הזה יש 6 תגובות

  3. רון טחן

    22 אפר 2015 08:12:07

    אני לא חושב שאנחנו מגזימים בערכם של הספרס או ממעיטים בערכם של הקליפרס.
    אנחנו פשוט נותנים את הקרדיט, הכל כך ראוי לספרס, ומצד שני, הקליפרס עדיין לא הצליחו להגיע רחוק יותר מהסיבוב השני במערב.

  4. יניב

    22 אפר 2015 08:49:55

    נהדר יוסטון עד עכשיו מפתיעים אותי לפחות ומשחקים אותהףגם מקום 2 במערב,גם כבר 2-0 על דאלאס.לגבי דאלאס אני עדיין חושב שבנקודת זמן הטרייד של רונדו היה הכרחי ואם זה כן היה מצליח הם בהחלט יכלו ללכת עד הסוף,אבל לצערם הטרייד לא הצליח

כתיבת תגובה

סגירת תפריט