בשיקגו בולס עד אמש היה חסר משהו. אתם יודעים, כמו בציור של פיקסו של אשה צעירה מחייכת וחסרה לה שן אמצעית? לא משנה שככה האשך אוהב אותן, אבל לאדם הרגיל, הנורמלי, חסר משהו.
אמש הבנו מה חסר: ג'ימי באטלר, הקטיליזטור של הקבוצה אפילו יותר מדריק רוז.
היה קטע ברבע השלישי כשתום ת'יבודו הוציא אותו לנוח, והוא – ג'ימי – לא ידע שהמקירופון של ה-TNT נמצא שם, והוא אמר למאמנו:
"He can't guard me, man,He's too little."
יש לי חדשות עבור ג'ימי: NOBODY CAN GUARD YOU WHEN YOU PLAY LIKE YOU PLAYED LAST NIGHT!!
אתם זוכרים מה הוא אמר אחרי שקבר 35 נק' נגד הניקס לפני פציעתו?
"I don't want to be a star. I just want to be a decent role player on a really good team".
טו בד ברת'ר. יו אר א סטאר. יו אר דה סטאר!
מה שהוא עשה אמש על מילווקי היתה עבודה של שוחט בבית מטבחיים. הכל חד, ברור, וללא היסוס.
מה שראיתי אמש שלא ראיתי אף פעם לפני הוא שג'ימי דרש את הכדור. לראשונה הוא הפך משחקן פסיבי שעושה רק מה שנותנים לו, לשחקן היודע שהוא טוב מהאחרים והוא יכול לעשות כרצונו. הוא ממש הזכיר לי שור אחר לפני 20 שנה בשם מייקל שדרש את הכדור כי הוא ידע שהוא יכול לקלוע כל פעם. כזה היה ג'ימי אמש לראשונה מאז אני רואה אותו משחק.
שלא כמייקל, הוא טיפוס שקט ואפילו ביישן, אבל אולי אמש קרה לו משהו כשפתאום הוא הפך ל-FOCAL POINT של הקבוצה, ונדדמה היה לי לפי שפת הגוף שלדריק רוז זה כלל לא הפריע. להיפך – החיבוק שרוז חיבקו בסיום סיפר את הסיפור כולו: אולי אחרי הפציעות של רוז הוא מבין שהלב של הקבוצה הפך להיות באטלר, ולרוז אין כל בעייה עם זה.
באטלר רצה את הכדור, וחבריו השוורים נתנו לו אותו. הוא קבר 14 מה-31 שלו ברבע רביעי לפנתאון, רבע שטוב ממנו לא ראיתיו אף פעם משחק.
ברבע הרביעי היה ברור שכל שחקני הבולס מבינים שנולד אצלם כוכב חדש ושמו ג'ימי באטלר. אהבתי את הרגע בו הוא WAVED OFF THE REST OF THE TEAM – ביקש, סליחה, דרש מהם לפנות לו את המגרש כפי שלברון עושה, כפי שמייקל עשה משך כל הקריירה שלו, וכפי שבאטלר אף פעם לא עשה כי הוא לא הרגיש 'כוכב' מספיק – וכשהם פינו לו את חצי הפארקט הוא עמד פנים אל פנים מול הגריק פריק ג'יאניס אנטטוקונמפו עם זרועות הבואינג שלו. הטעייה לכאן והטעייה לשם. ואז ניתור מהמם ופיצוח שלשה מעל זרועותיו של היווני המגיעות עד תקרה האולם.
סוויששש…
כתבתי אמש בבלוג החי שאם גם רוז ממשיך לשחק כפי שהוא משחק – אפילו אם לא יחזור לרמתו של לפני הפציעות – רוז וג'ימי יהיו יריב שווה כוחות ללברון וקיירי אירוינג, ושיקגו עליונה על הקאבס תחת הסל.
kami
21 אפר 2015 18:32:01תודה מנחם. מסכים. והוא ממש ממש מזכיר לי את פול ג'ורג'. זה ממש אותו שחקן וזה אומר שהוא יכול להיות לפחות כמוהו (גם קאווי משום מה מרגיש לי דומה להם במשחק)
קליי
21 אפר 2015 20:39:43טור יפה מאוד, אני מסכים עם הציונים שאתה נותן לבאטלר ולקיירי (בבלוג אחר), אך תזכור שהם משחקים מול קבוצות שבכלל לא התכוונו להגיע לפלייאוף!
למרות שאני מאוד אוהב את מה שקורה העונה בבוסטון ובמילווקי, הסיבוב הראשון במזרח הוא ממש מביך…
מולי
21 אפר 2015 21:04:20ABANDONED HIM=נטשה אותו
נתי
21 אפר 2015 23:03:57אני מאד מעריך את העמעום בכתיבתך מנחם .
האמת שבאתר אחר לפמי יומיים כבר כתבתי הודעה תחת השם הערכה באשכול הקרוי הימורי נבא הערכה שיקגו תנצח את יוסטון בגמר .
הסתמכתי על כתבה של אחד בשם מנחם לס אולי אתה מכיר …על גימי באטלר אחד שמייקל גורדןו אמר לו אתה היית יותר מייקל ממה שהייתי אי פעם …
חיכיתי בשקט אתמול באטלר מייקל הזה הגיע !
לא חושב אגב ששיקגו וקליבלנד הם יריבים שווי כוחות כשרוז בריא שיקגו טובה יותר .
כשלברון חותר תחת סמכויות המאמן קליבלנד טובה פחות .
שווי כוחות הם לא שיקגו טובים יותר .
מנחם לס
22 אפר 2015 00:54:53אתה מסוגל לכתוב עברית שגם אני אבין?
נתי
25 אפר 2015 20:28:27ברור ….
וכן בספרדית פורטוגזית סוהילית ערבית ושפות נוספות ….
שי אבן-צור
21 אפר 2015 23:08:55כל מילה. ראיתי את המשחק בשלמותו ובאטלר היה פנומנלי
Berch
22 אפר 2015 08:16:03בטח יהיה קשה לכם להאמין אבל מדי פעם, גם אם לעיתים רחוקות, גם אני תופס יום טוב.
כל הכדורים נכנסים, מסירות זהב ובכללי show-time בעיני עצמי.
אבל אני, כמו באטלר, צנוע.
לא משווה עצמי למייקל. טוב, אולי קצת. אחרי הכל אני משחק עם אנשים שהכירו את מייקל עד כשהיה בשא"ש.
ולעניין – מה שחשוב הוא יציבות.
אני מאחל למר באטלר יציבות ומי יתן ונולד לנו כוכב חדש בליגה 🙂
יכול להיות שהצניעות שלו מקורה באיך שהשם שלו נשמע באנגלית ?
תמהתני 🙂
צביקה
22 אפר 2015 17:33:07הוא מה כוכב כל השנה, ועכשיו הוא מראה את זה במאני טיים. שיקגו במצב מצויין ותחפשו ותמצאו באיזה של. מוקדם העונה אני כבר כתבתי על זה.
טל
24 אפר 2015 12:17:19מישהו יכול לשלוח את הקישור לnba.com של אמריקה?