סיקור משחקי השבת הראשונה של הפלייאוף / יונתן שגב

סוף סוף, הגענו לארץ המובטחת. הפלייאוף. חג הכדורסל הגדול ביותר בעולם. חגיגה של משחקים בין 16 הקבוצות הטובות ביותר (טוב, 16 מתוך 18 הקבוצות), שמנסות להגיע אל דבר אחד: אליפות ה-NBA.

הלילה, יהיו לנו ארבעה משחקים עם ניחוח חריף של פלייאוף משובח. המשחק הראשון שכרגע נגמר, היה משחק פלייאוף קלאסי – קשוח, הגנות מעולות, קהל מטורף, ושחקנים ותיקים שלוקחים את המושכות לידיהם – אה כן, וגם הארכה. המשחק השני היה משחק פלייאוף מסוג אחר – אחד שהחל כתבוסה, אבל קאמבק נהדר כמעט עשה סנסצייה. על המשחק השלישי שלנו הלילה יש לי רק חמש מילים (סובייקטיביות) לומר:!he's back guys he's back המשחק האחרון – דרבי טקסני, נותן לנו גם הוא את התוצרת, עם משחק התקפה משובח ודירק נוביצקי אחד בלתי נגמר.

 

טורונטו ראפטורס (0) 86 – וושינגטון וויזארדס (1) 93 OT

משחק עצבני אש קיבלנו באיר קנדה סנטר. הוויזארדס, באו להתארח בטורנטו במטרה לגנוב את השמחק הראשון ולתת טוויסט לסידרה, ואילו טורונטו הגיעו כדי לשמור על יתרון הביתיות שהם עבדו בשבילו כ"כ קשה במשך כל השנה.

אז נחשו מה? 82 משחקים שווים לת**. טורונטו פתחו טוב יותר, ובעיקר וושינגטון פתחו רע יותר עם 1 מ-8 מהשדה, ואחרי כמעט 6 דק', התוצאה עמדה על 7-3 לטובת הקנדים. הקבוצות יצאו מהקיפאון, והחליפו סלים במהירות של פלייאוף. הקבוצות תיזזו מצד לצד עד ששני המאמנים לקחו טיימאוט. התוצאה? 14-13 לטורונטו, 3 דק' לסיום הרבע. השלשה הראשונה נקלעה רק אחרי 10 דק' של כדורסל ע"י פטריק פטרסון. שני סלים של וושינגטון נענו בג'אמפר של אמיר ג'ונסון (שהיה היחיד שתפקד פחות או יותר בטורונטו) וכך ירדנו להפסקה שבין הרבעים בתוצאה 23-19.

טורונטו לא הצליחו לפתוח פער, אף על פי שפטרסון הכפיל את כמות השלשות במשחק, והוסיף דאנק שהעלה את ההפרש ל-6. סשנס ענה עם שלשה משלו, אבל פטרסון וג'ונסון העלו את ההפרש ל-7 נק'. ריצת 15-4 של וושינגטון, בראשות פול פירס הנהדר והבלתי נגמר, קבעה מהפך – 43-38. התוצאה השתנתה, ההפרש נשאר – 46-42 בסיום המחצית.

וושינגטון לקחו טיימאוט כבר אחרי דקה בתוך המחצית השניה בגלל שפול פירס נפל לא טוב, אבל פירס היה בסדר, והטיימאוט עזזר להם לקלוע 4 נק' ולברוח לשמונה הפרש. ההפרש קטן חזרה לארבע, אבל שלשה של "האמת" ושני סלים של בראדלי ביל, העלו את הוויזארדס ל-9 – 59-50, 5 דק' לסיום הרבע. מיני ריצת 6-0 של טורונטו נענתה בשני סלים של המכשפים וירדנו לחדרי ההלבשה בתוצאה קלאסית של משחק פלייאוף (או של משחק יורוליג) 65-56, 12 דק' על השעון.

שלשה של ביל סגרה ריצת 7-2 מתחילת הרבע, קבעה 72-58, ונתנה תחושה שזה הולך לכיוון הקבוצה מעיר הבירה. טיפ אין של דרו גודן העלה את ההפרש ל-15 – 74-59, 8:45 לסיום, ואם אתם שואלים אותי 3-4 נק' של וושינגטון בשלב הזה, היו סוגרות את הסיפור. למזלה של טורנטו, קרה הדבר ההפוך לחלוטין. ריצת 16-3 פסיכית בהובלת הקהל הביתי שהיה פשוט בטירוף, הורידה את ההפרש ל-77-75 ונראה היה שזה אפשרי. סל מטורף של בראדלי ביל + עבירה, קבע 80-75 והוציא את קייל לאורי מהמשחק. מכאן, הגיע זמן הוואזקס. סל של הצ'יליאני (או ונצוצאליאני? אני לא בטוח. טוב נו, איפה שהוא שם במדינות הפחות מוכרות של אמריקה הדרומית.) קבע 88-70, 1:51 לסיום. ג'ון וול לא נשאר חייב, עבר את השומר שלו כאילו היה עמוד חשמל כפי שמנחם נוהג לומר, וקבע 82-77. דרוזן לקח זריקה לא טובה, אך למזלו אמיר ג'ונסון תיקן – 82-79, 1:24 לסיום. דרו גודן החמיץ, הכדור פגע בשחקן של טורונטו, ויצא החוצה. וושינגטון משכו זמן (טעות!) וביל הוציא זריקה לא טובה בסוף השעון. הכדור הגיע לווזקאס, שסימן לפיק אנד רול, נתן הטעיה קטנה, וקבר שלשה על הפרצוף של וול וגורטאט – 82-82. וול לא הצליח לנצח את המשחק, וטיפ של רוס כמעט נכנס, אבל בסוף החליק החוצה – עם ספק עבירה שנעשתה עליו.

בהארכה רק קבוצה אחת הופיע, והיא מגיעה מעיר בירה. הקנדים לא הצליחו לקלוע עד הדקה האחרונה של תוספת הזמן, ונראו פשוט אבודים נגד פירס וחבריו. סל של כוכב שאקטין-א-פול, אוטו פורטר חתם סופית את המשחק, כשטורנטו קולעת 4 נק' ניחומים בחצי הדקה האחרונה.

את המנצחים הוביל שועל הקרבות הוותיק, פול פירס, עם 20 נק'. ננה קלע 12 נק' וקלט 13 ריב' ב-21 דק' (אין לי מושג למה שיחק כל כך מעט. לא שמתי לב.) בראדלי ביל אמנם קלע 16, אבל עשה זאת באחוזים מזעזעים (6 מ-23, 1 מ-7 לשלוש), אבל הוסיף 9 ריב' ו-6 אס'. ג'ון וול (5 מ-18, 6 ריב', 8 אס'), שהיה שותף לניגור של הקווים האחוריים במשחק קלע 10 כמו גם קווין סארפין.

אם בנגרות של קווים אחוריים עסקינן, דרוזן (15 נק', 11 ריב', 6 אס') ולאורי (7 נק' ו-8 ריב'), נראו פשוט לא במשחק עם 8 מ-30 משותפים כולל 0 מ-5 מהשלוש. אמיר ג'ונסון היה מצויין עם 18 ( 8 מ-12 מהשדה) ו-8 ריב', 10 היו ללו וויליאמס (4 מ-16, מתחלק שווה בין זריקות וקליעות לשתיים לבין זריקות וקליעות מהשלוש), גריוויס וואזקס ופטריק פטרסון.

הראפטורס הפסידו במשחק קשוח, עם אחוזי קליעה נמוכים, הרבה ריבאונד והרבה דם על הפארקט. 82 משחקים, דרך אגב, הלכו לפח.

 

גולדן סטייט ווריורס (1) 106 – ניו אורלינס פליקאנס (0) 99

גולדן סטייט, הקבוצה הטובה בליגה והמעומדת מס' 1 לאליפות לדעתי, אירחה בביתה את הפליקאנס שאיך אומרים? חטפו שוק פלייאוף.

הם אמנם התחילו ב-4-0, אבל אחר כך, הם חטפו ריצת 14-1, שהעמידה את היתרון של הווריורס על 9, עוד לפני שהספקנו לשחק. דאנק של איגודלה מאסיסט יפה של בוגוט, קבע לראשונה את היתרון על ספרות כפולות. שלשה של ריאן אנדרסון נענתה בשלשה של בריצת 8-0 של הווריורס, בהנהגת הריסון בארנס וכך ההפרש עמד לו על 15 בסוף הרבע – 28-13.

הרבע השני החל בריצת 8-0 לטובת הפליקאנס, אבל תומפסון החזיר עם ריצת 6-0 אישית. ריצה פליקאנית נוספת – 8-2, קבעה 36-29, אבל גולדן סטיט פשוט לא נתנו לניו אורלינס להתקרב, וקארי העלה את ההפרש ל-11 – 42-31. שלשה של פונדאקסטר נענתה בסל של גרין, אבל דיוויס ופונדאקסטר הורידו את ההפרש ל-5 בלבד. שלשה אדירה של קלי ת'ומפסון קבעה 51-39 וקארי חתם ריצת 10-0 עם נקודה מהעונשין. שוב אנחנו חוזרים להפרש ההתחלתי- 15.עוד סל יפהפה של קארי על פרצופו של דיוויס (זה קרה הרבה הלילה) קבע 59-41, סוף מחצית ראשונה.

הרבע השלישי התחיל יבש מאוד (מבחינת נקודות) כשאחרי 5 וחצי דק', התוצאה עומדת על 5-5 ברבע. מהרגע הזה תומפסון שם דאנק ופירגן עם אסיסט לאיגודלה שקבר שלשה והעלה את ההפרש ל-23 – 69-46. שתי זריקות עונשין של גורדון נענו בדאנק של גרין, אבל גורדון החזיר בשלשה וההפרש ירד ל-20. ריצת 9-3 של הפליקאנס, נעצר על ידי שתי שלשות עצומות של קארי, וההפרש טייל לו על 25, עד שהפליקאנס חתמו את הרבע עם ריצת 7-0 כולל סל מחצי מגרש של פונדאקסטאר. 84-66 בסוף רבע שלישי.

ריצת 7-0 לטובת הפליקאנס בתחילת הרבע המכריע קבעה ריצת 15-0! בסך הכל. מי סיים את הבצורת? נכון, סטף קארי עם שלשה ענקית כשתומפסון מוסיף אחת משלו. כשאנחנו מתקרבים לסיום הרבע, הפליקאנס החלו בעוד ריצה – 7-0, שהורידה את הפער ל-10 בלבד. תומפסון, דיוויס וקארי ודיוויס ואיגודלה החליפו נקודות והתוצאה עומדת על 98-89, 2:10 לסיום. איגודלה קלע 1 מ-2 מהקו, דיוויס 2 מ-2 והתוצאה 99-91. גרין קלע את הסל המכריע לדעתי – הסל שהעלה ל-10 הפרש 1:40 לסיום. דיוויס עוד קלע שתי סלים, גרין קלע 1 מ-2 מהעונשין ותומפסון קלע 0 מ-2 מהעונשין מאוד לא אופייניות, והוסיף חטא על פשע כשקלע 1 מ-2 בסיבוב הבא, ומהון להון ההפרש עומד על 4, קארי על הקו – 6 שניות לסיום. הוא קולע את הראשונה, אבל לא עומד בלחץ ומחטיא את השניי, אבל הריסון בארנס מסיים את המשחק עם ריבאונד גדול.

את הווריורס הוביל סטף קארי עם 34. קלי תומפסון עזר לו עם 21 (6 מ-17) ודריימון גרין היה נפלא עם 15 נק', 12 ריב' ו-7 אס'. אנדרו בוגוט (14 ריב', 5 אס') שהוכיח כמה הוא חשוב לווריורס והריסון בארנס (8 ריב') קלעו 12 כ"א. הספסל אגב, קלע 12 נק' בלבד.

את הפליקאנס (שחסרו את טייריק אוונס שנפצע ברבע הראשון בברך) הוביל אנטוני דיוויס ( 5 איב') עם 35 נק', 7 ריב' ו-4 חס'. פונדאקסטר הוסיף 20 (9 ריב', 6 אס') ואריק גורדון קלע 16.

זה פלייאוף! אנטוני דיוויס וקארי הוכיחו שהם עשויים מהחומרים הנכונים. גולדן סטייט מעט נלחצה בסיום, וזו נורת הזהרה עבורנו, אבל אני מחליט להתעלם ממנה כרגע וקורא לזה נפילה חד פעמית.

 

שיקאגו בולס (1) 103 – מילווקי באקס (0) 91

המשחק נפתח ביונייטד סנטר עם 8-2 לטובת הבאקס. הבולס הגיבו עם ריצת 16-4 משלהם, מה שנתן להם יתרון 6 באמצע הרבע. שלשה של קריס מידלטון קבעה 22 לכל. ברוקס ראה כי טוב, והגיב עם שלשה משלו ועוד אחת עם הקרש בסיום הרבע קבעה יתרון של נקודה לבולס.

הרבע השני המשיך את מגמת השלשה, ובסך הכל הוביל לריצת 8-0 (כולל השלשה) – 35-29. שלשה של "ניקו" – מירוטיף קבעה 42-34 לטובת הבולס. ג'יאניס אנטטקונמפו ואו ג'יי מאיו קבעו 42-37 עם שלוש נק' מהקו, אבל אז הגיע "רוז טיים". הוא התחיל לאט לאט, אבל עם 8 נק' ברבע + כמה אסיסטים יפים, קבע 57-49, דקה וחצי לסיום הרבע. בסוף הרבע התוצאה עמדה על 60-51.

הרבע השלישי נפתח חזק עבור האורחים, וריצת 9-2 הורידה את ההפרש השוורי ל-62-59. 4 נק' של שיקאגו ללא מענה החזירו את ההפרש, ורוז קבע אותו על דו ספרתי עם שלשה גדולה, שנענתה ע"י או ג'יי מאיו עם שלשה משלו. רוז המשיך להמטיר שלשות, אבל דווקא שתי זריקות עונשין מוצלחות שלו קבעו 81-68. קריס מידלטון הוריד ל-82-71, וזה גם היה ההפרש בסוף הרבע – 86-75.

שלשה גדולה של ברוקס העלתה את היתרון ל-14. התוצאה עמדה על 12 הפרש – 91-79 זמן רב וב-5:31 דק', נקלעו בסך הכל 9 נק' – 5-4 לבולס ברבע. ביילס שבר את הבצורת, ובאטלר ענה לו בסל. דאנק של ג'יאניס נענה בשלשה של דאנליבי גוניור שהוסיף עוד אחת בטיימינג מושלם (משהו כמו השלשות של דיוויד בלו במכבי – כאלה שלא פעם היו לי כמו סכין בלב) מאסיסט יפייפה של די-רוז שקבעה 99-85, 4 דק' לסיום. עוד סל נהדר של באטלר העלה את ההפרש ל-16 (101-85) וסגר ת'סיפור.

את שיקאגו הוביל באטלר עם 25 נק' עם 6 אס'. רוז הוסיף 23 ו-7 אס' ב-27 דק' וארון ברוקס קלע 13 ב-19 דק' בלבד. 10 היו לגאסול (5 מ-17 מהשדה) שהוסיף 13 ריב'.

את מילווקי הוביל קריס מידלטון עם 18, כשארסן איליאסובה הוסיף 15 שקטות. הגריק פריק והנסון (7 ריב') קלעו 12 כ"א ובייליס קלע 11.

משחק טוב מאוד קיבלנו ביונייטד סנטר. אם רוז ממשיך בקצב הזה, לשיקאגו יש פוטנציאל מאוד גבוה ללכת עד הסוף. אני מצטער אם חפרתי לכם על רוז, אבל זו הייתה ההופעה הכי אגרסיבית שראיתי ממנו מאז החזרה מהפציעה הראשונה ופייר? התרגשתי. זה מה שהפלייאוף מביא לנו, האוהדים – ריגוש (רון, ליבי איתך ועם אינדיאנה).

 

d-rose agains milwaukee tonight.

יוסטון רוקטס (1) 118 – דאלאס מאבריקס (0) 108

המשחק האחרון של הלילה הראשון של הפלייאוף הפגיש בין יוסטון, בעלת יתרון הביתיות, לדאלאס – בעלת יתרון הנוביצקי.  הווארד והארדן החלו חזק, ו-7 נק' שלהם העלו את יוסטון ל-9-2 מהיר. שלשה של אריזה העלתה לדאבל פיגרס, כבר אחרי חמש דק' של כדורסל. ג'ייסון טרי עם 5 נק' רצופות הפך אטת הפער כבר למפחיד קצת – 19-6, אחרי כמעט חצי רבע ראשון. ההפרש נשאר על אזור העשרה הנמוך, כששתי הקבוצות מרבות להטיא מהקו. בסוף הרבע – 32-19 ליוסטון.

את החצי הראשון של הרבע השני הייתי מגדיר כמשחק של חתול ועכבר. יוסטון בורחת ודאלאס רודפת, דאלאס רודפת ויוסטון בורחת. עד שהחתול (דאלאס) ניצח. סל של נוביצקי קבע שוויון 40 וסל של רונדו (שהשלים ריצת 8-0) נתן לדאלאס יתרון שני במשחק (הראשון היה 2-0). הקבוצות החליפו את היתרון כאילו היה תפוח אדמה חם (אם אנחנו כבר בגזרת המשחקים…) ובסופו של דבר, המחצית נגמרה ב-59-55 לטובת יוסטון.

דוויט הווארד פתח חזק את הרבע השלישי, וביחד עם הנקודות במחצית הראשונה, יוסטון השלימה ריצת  11-0. נוביצקי הגיב עם שלשה-אנד-וואן וכך הוריד את היתרון היוסטונאי ל-6 בלבד. מכאן הלכנו לראן אנד בלאגן מצד שתי הקבוצות כשסל של ג'יימס הארדן קובע 78-64 ליוסטון. פוטבאק (לייאפ) של אל פארוק אמינו נענה באחד זהה כמעט מצד קלינט קאפלה וסמית' וההפרש נשאר יציב על 14. שתי זריקות עונשין מוצלחות של נוביצקי, שלשה על הבאזר של אליס וסל של סטודרמאייר הלכו יחדיו וקבעו 84-77  בלבד בסוף הרבע.

לייאפ של מונטה אליס קבע רק 5 הפרש. ההפרש לא ירד עוד עד סוף הרבע. למה? בעיקר בגלל קורי ברואר. הגארד האנרגטי תפר 3 שלשות, כל אחד עם טיימינג טוב יותר מהשנייה, והוסיף עוד 4 נק' ברבע, ופשוט לא נתן לדאלאס להתקרב. ההפרש עלה ל-15, אבל דאלאס ניסו לחזור עם שתי שלשות של צ'ארלי וילנואיבה, אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי.

את יוסטון, הוביל ג'יימס הארדן (15 מ-17 מהעונשין) עם 24 ו-11 בונבונים. טרנס ג'ונס קלע 19 וקטף 9 כ"ח. 16 נק' היו לג'ייסון טרי הבלתי-נגמר ברואר קלע 15 וטרבור אריזה הוסיף דאבל דאבל נאה של 12 נק' ו-11 כ"ח. ג'וש סמית' קלע 11 כמו גם הווארד (17 דק', 5 בלוקים).

 

את דאלאס הוביל נוביצקי עם 24 ו-8 ריב'. אליס (16) ורונדו (15) ניסו לעזור. בראה-אני-המחליף-של-מקל קלע 12 מהספסל וצ'אנדלר נתן משחק מפלצתי של 11 נק' ו-18 ריב'. 10 היו לפארסונס וסטודרמיאר (2 מ-12 מהשדה).

 

עוד משחק פלייאוף מצויין קיבלנו הלילה. הוא היה פחות מותח מהתוצאה לדעתי, כשיוסטון שולטת ברובו ככולו.

 

ה-MVP של הלילה: סטף קארי (עוד פעם)

קארי אחרי עוד שלשה.

לפוסט הזה יש 39 תגובות

  4. א.ב

    19 אפר 2015 09:13:09

    לגבי הבייתיות של טורונטו – בשנה שעברה בסיבוב הראשון היו שלושה ניצחונות חוץ בסדרה של טורנטו (שהפסידה 4-3), זה נשמע הרבה עד שמסתכלים על וושינגטון שניצחה את שיקגו 4-1 בסדרה שהיו בה 4 ניצחונות חוץ וניצחון ביתי בודד.

  5. bobby

    19 אפר 2015 09:41:44

    תודה רבה על הסיקור המושקע והמהיר!!

    רציתי לרשום מסקנות מהצפייה ברוקטס-מאבריקס בבלוג החי, אבל מכיוון שהסיקור כבר נכתב ומוכן ארשום אותן כאן –

    1. דווייט האוורד – בפחות מ-18 דקות על הפרקט הוא הוכיח למה המנוחה שקיבל הייתה מוצדקת, גם אם מעט ארוכה מדיי. יוסטון פשוט חייבים אותו חד בפלייאוף כמו שהיה הלילה, ופשוט נעל את הצבע. מתחיל להזכיר את דווייט מהימים הטובים באורלנדו.

    2. רונדו – כשהאוורד הסתבך בעבירות – זה היה הזמן של רונדו לפרוח. פשוט מדהים איזה שפטים הוא עשה בהגנת יוסטון. נכון – הוא לא התפוצץ עם איזה 30+ נק' או משהו, אבל ברגע שהצבע היה נגיש לחדירות – הוא פשוט הוביל את הכדור ללא שום הפרעה.
    אמרתי את זה בטרייד שלו ואני אומר את זה שוב – תשכחו מזה שאולי בעונה הרגילה נראה היה שהוא לא משתלב. בפלייאוף רכז כמוהו זה נכס.
    האמת – קצת מפתיע אותי לראות שבמדד ה+- הוא סיים ב -25.
    כנראה שזה קשור לעובדה שעד אותם רגעים שהאוורד היה על הפרקט, הוא לא ממש עזר לדאלאס למנוע מיוסטון להגדיל את היתרון.

    3. אחוזי שדה – בסופו של דבר דאלאס לא סיימו עם אחוזים רעים כמו שחשבתי, אבל בכל זאת – לעתים נראה היה שהם מחטיאים סלים פשוטים, או סתם מאבדים כדורים. כלומר – יותר התקפה רעה שלהם, מאשר הגנה רעה שלנו.
    מצד שני – ביוסטון, חוץ מהארדן ואולי גם מג'וש סמית' – רוב השחקנים נהנו מיום קליעה דיי נדיר (במיוחד ברואר ברבע הרביעי – הבחור בדרך-כלל קלע שלשות בינוני ומטה).
    צריך לקחת בחשבון שלא כל יום יהיה כזה.

    4. שיעורי בית – סך-הכל מקהייל עשה הכנות טובות למשחק. יוסטון שיחקו את אחד המשחקים היותר טובים שלהם השנה. ועכשיו, לאחר משחק מס' 1 – זהו זמן התגובה.
    אם אני זוכר נכון – פיל ג'קסון אף פעם לא הפסיד סדרה בה הקבוצה שלו הובילה 1-0. אחת הסיבות היא – כי הוא ידע להגיב מהר, לתגובה של המאמן הנגדי.
    זה ברור שקרלייל יגיב במשחק הבא וישנה קצת את המערך שלו, כדיי לגבור על יוסטון. השאלה היא – כיצד מקהייל יצליח להתכונן לתגובה, ולהגיב בזמן אמת במשחק? זאת תמיד הייתה נק' התורפה שלו – בתור מאמן הוא אחלה ביחסים עם השחקנים, והוא יודע באימונים להכין את הקבוצה טוב. אבל בזמן משחק, כשכלום לא הולך, הוא בד"כ נראה כבוי. מקווה מאוד שהוא יוכיח לי אחרת.

    5. קלינט קפלה – מי היה מאמין הא? זה ברור שהוא לא מהווה תחליף ראוי לדי-מו, אבל בכל זאת – הילד הזה עשה כמה דברים יפים היום. סך-הכל 8 נק', 6 ריב' ו-2 חסימות ב-16 דקות זה לא רע בכלל.
    כמובן שאין ממש מה לתת לו לשחק יותר מזה – הבחור נגר.
    מצד שני – 2-4 מהקו זה לא רע – דורסי במקרה הטוב היה קולע רק 1.

        1. פאקו

          19 אפר 2015 12:04:54

          בדיוק, בשלשה מטורפת של קובי. אחרי השלשה הזו הוא אמר שזה אחד הסלים החשובים בקריירה שלו, ובסוף התברר שזו בהחלט שלשה שמנעה סוויפ…

  6. הדר

    19 אפר 2015 09:50:24

    במשחק של ניו אורלינס מול גולדן סטייט היה נראה של ניו אורלינס חסרים כלים התקפתיים להזיז לגולדן סטייט (עם כל הכבוד לפונדקסטר).
    גולדן סטייט נראים כדבר האמיתי לפי דעתי והם מלאים בכלים התקפתיים – מהצבע, במחוץ, במשחק הריצה ועוד.
    קשה לי לראות את ניו אורלינס לוקחים יותר ממשחק אחד בסדרה הזאת.

  7. אפלטון

    19 אפר 2015 10:48:30

    בשביל אוהבי הסטטיסטיקות יש לי אחת מעניינת:
    ב-85% מהמקרים קבוצה שניצחה את משחק הבית הראשון, ניצחה בסדרה כולה.
    לא אומר הרבה, כי לרוב הקבוצה עם יתרון הביתיות היא פשוט קבוצה טובה יותר, אבל עדיין שיהיה.

  10. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

    19 אפר 2015 11:59:27

    סיקור מצוין

    ג'ואי קורופורד בא להארדן כמו מתנה משמיים. בכל זאת יוסטון הרשימו
    וכנראה יעופו סיבוב שני ולא ראשון כמו שחשבתי.

    1. bobby

      19 אפר 2015 12:19:12

      מצד אחד הארדן קיבל הרבה שריקות לטובתו, אבל בוא לא נשכח שהאוורד קיבל הרבה שריקות לרעתו.

      כמובן שזה רק המשחק הראשון, אבל אני בהחלט מקווה שיוסטון יעברו סוף-סוף סיבוב. קרלייל ודאלאס לא ייכנעו ללא מאבק.

      מבחינתי אין לי בעיה שאתה, ורוב שאר האנשים פה, תמשיכו לזלזל ביוסטון. הזלזול הוא הדלק שמניע השנה את הטילים 🙂

  11. (Y G (anonymous

    19 אפר 2015 12:47:01

    חייב לציין שהכרתי את האתר לפני מספר ימים ונהנה מהאתר הזה. סחתיין על הכתיבה והאתר פשוט מצוין המשיכו בכתיבה ובסיקורים המעולים .
    אוקיי אז כמה נק' על הפלייאוף מנקודת מבטי (כיתה יב , מכור ל NBA , מנסה לשלב את ה nba עם הבגרויות והעבודה אז פחות צופה במשחקים אבל מבקר קבוע באתר ) אז ככה :
    1 . אז שאלתי את עצמי ממה נתחיל לעזאזל ?! כ"כ הרבה דברים on my mind כשזה קשור ל nba אבל הדבר שהכי מציק כרגע זה נושא הקונפרסים , לאחר עונה ארוכה , מתישה , מייגעת וכל קונטציה של ייאוש שיש לכם , הגיע סופסוף הפלייאוף !!! מחכה בקוצר רוח לשעה 7 וחצי , מוותר על כדורסל של מוצש עם החברים כדי לראות את הדבר שחיכיתי לו כל השנה וכל מי שצפה ( ומי שלא צפה פשוט זכה ) ראה את וושינגטון – טורנטו , אלו פאקינג מקום 4 ו 5 במזרח , ואנו צופים בתצוגה התקפית אחת הגרועות שראיתי , יש שיגידו זה פלייאוף והעיקר הארכה וזה אבל 47 דק' של שעמום חוץ משלשה של ואסקזח שהשאירה אותי ספיצ'לאס (speechless) .. אבל לטעמי זה משחק שמבייש את הליגה הטובה בעולם ולכן כדי שלא יהיו כאלו משחקים וחוסר המתח שיש במזרח לעומת האיכות במערב חייב לקרות כאן משהו .. אולי לבטל את הקונפרסים ולהאריך את העונה ככה יהיה לקבוצות זמן ליסוע אפילו מרחק של 6 שעות ללא חשש שיש להם משחק בצד השני של המדינה למחרת ..
    2. עכשיו אני רוצה לדבר על פאקינג סן אנטוניו , לאחר הריצה המטורפת שעשו לא התקדמו לשום מקום וגם קיבלו את היריבה שלפי דעתי תעשה להם הכי הרבה צרות , לעניות דעתי Timiiiiii (הוא פשוט ענקקק) ואהרלה ביינס או כל סנטר מחליף שיהיה לא יכולים לשמור על גריפין ודיאנדרה יש כאן miss match מטורף
    3. נקודה נוספת זאת ממפיס , לפי דעתי היא מלאה בכשירונות , הגנה חזקה ופאו גאסול אחד לפי דעתי יתקדמו בפלייאוף וילכו רחוק , אפשרי לעבור את גולדן סטייט ופורטלנד כי איך הקלישאה אומרת ? התקפה מנצחת משחקים הגנה מביאה אליפויות . למרות שאת הספרס במידה ויעלו לגמר הם לא ינצחו
    4. רציתי לרשום כאן משהו על דוויד בלאט ומרצון לחוס עליכם ולא לחפור יתר על המידה (למרות שאני חופר רצח ) אבל הם פשוט תעלומה מצידי ואשמח שתגיבו את דעתכם עליהם ומה דעתם עליהם בסדרה נגד שיקאגו הרצחנית ולאחר התצוגה של רוז לאסט נייט נגד הבאקס , ושאולי הוא סופסוף חוזר לעצמו ? ואין מה להגיד על המאמן שיש להם פשוט ענק לפי דעתי מאמן הגנה אחד הטובים
    לא רציתי לחפור אבל יצא שחפרתי , תגובה ראשונה באתר , אשמח לתגובה כלשהי על רמת הכתיבה , דרך אגב גולדן סטייט לא יגיעו לשום מקום בפלייאוף (just sayin) 😉

    1. שגיא נאור

      19 אפר 2015 13:39:22

      כתבת סבבה ילד. כתיבה זורמת וכיפית. לא חושב שחפרת, אם בא לך באמת לחפור אתה יכול לעשות את זה בפווסט, זזה כבר דרך הרציניים של האתר.

    2. bobby

      19 אפר 2015 13:47:40

      ברוך הבא לאתר!

      1. לגבי החלוקה של הקונפרנסים – אם תראה בפוסטים אחרים באתר, הנק' הזאת הועלתה. לא משנה איזה טיעון הגיוני תביא, מנחם יגיד לך שזה חסר משמעות, כי בלאו הכי בעלי הקבוצות לא יסכימו לזה.
      אני אישית אומר – שלמרות שעשור וחצי בערך שהמערב נמצא בשליטה דומיננטית, אני מאמין שבטווח של הכמה שנים הקרובות זה יתאזן, והמזרח לא יהיה כזה פח כמו שהוא עכשיו. לראיה – בשנה שעברה המזרח היה עוד יותר פח. יש גבול לכמה פח הוא יכול להיות, והשנה היה שיפור משמעותי.
      אבל ספציפית לגבי טורונטו-וושינגטון – מסכים, זה היה כדורסל דיי מכוער.

      2. אני דווקא לא חושב שהמיס-מאץ' של גבוהי סן-אנטוניו הוא עד-כדיי כך מטורף. גריפין עוד מתאושש מפציעה, ודיאנדרה כאמור לא באמת יודע לעשות משהו מעבר להטבעות. נכון שמבחינה פיזית טימי הוא לא מה שהיה פעם, אבל עדיין יש לו את חכמת המשחק שמהווה יתרון עצום על דיאנדה וגריפין.
      מצד שני, אני בניגוד להרבה אחרים, כן חושב שיש לקליפרס סיכוי לקחת את הסדרה. אבל שוב – זה לא בהכרח רק בזכות הגבוהים.

      3. במה ממפיס שונה השנה משנים שעברות? מאז 2011 הם תמיד היו קבוצה שהציגה הגנה חזקה, אבל בסופו של דבר מעבר לגמר המערב (בו הושפלו על-ידי הספרס) ב-2013, הם לא הצליחו לעשות יותר.
      מה שלדעתי יכול אולי לעשות את השינוי עבור ממפיס השנה, זה יכולת הקליעה מ-3. זה לא שבמהלך העונה הם היו מי-יודע-מה טובים בתחום הזה, אבל אם שחקנים כמו גרין, קרטר ולי ידעו לנצל את מצבים בהם הם פנויים לשלשה בלי הפרעה, אז אולי ממפיס יצליחו להתקדם יותר השנה.
      זה נכון שהגנות מביאות אליפות, אבל אם ההתקפה לא תביא לך מספיק ניצחונות – אז אתה בבעיה. אני מסכים שזה לא בריא שקבוצה מסתמכת יותר מדי על שלשות, אבל ממפיס של השנים האחרונות הסתמכה עליהן פחות מדי, ולדעתי זה היה בעורכיהם.

      4. זה יהיה מאוד רומנטי לראות את שיקגו עוברים את קליבלנד. מצד שני, יש גבול כמה אפשר לבנות על רוז. המפתח של שיקאגו לדעתי טמון ביכולת של באטלר להאט את לברון, וביכולת של גאסול ונואה להתעלות על מוזוגוב ולאב. נכון שמוזוגוב ולאב מוכשרים לא פחות (ויש אולי כאלה שיגידו שאפילו יותר), אבל את הניסיון וחכמת המשחק של גאסול ונואה מהווים יתרון משמעותי.

  12. שגיא נאור

    19 אפר 2015 12:50:28

    כמה הערות לגבי הלילה ובעיקר למשחקים שראיתי:
    1. שיקגו – מילווקי. רוז באמת היה מצויין ובעיקר מלא בטחון ונראה חסר פחד בכניסה לסל, זה בסופו של דבר המפתח לגביו (ובעצם לגבי כל שחקן שחוזר מפציעה כזאת). מצד שני, שיקגו לא השתמשה מספיק בגאסול שאני חושב יכול להיות הכוח הכי משמעותי שלה מול הבאקס. לא סתם הוא עשה עליהם בעונה הסדירה שיא קריירה. בכל מקרה כיף לראות את הבולס בהרכב כמעט מלא.
    מהצד של הבאקס, הם הצליחו לכפות את כמות האיבודים שהם תיכננו ועשו הרבה נקודות מכך אבל כמעט רק בחצי הראשון. ההתקפה שלהם התקשתה מאוד אבל הם גם פספסו המון מבטים פנויים של קלעים טובים (איליאסובה, מידלטון), יכולים בכיף להיכנס במשחק הבא ולעשות את ההבדל.

    2. כשהאוורד על המגרש הרוקטס נראו פנטסטי. הדביקו לו עבירות די זולות ואני מאמין שבמשחק הבא הוא יהיה יותר זהיר (למרות שמדובר בדביל עם תעודות).

    3. דווקא במשחק של אתמול הווריורס לא נראו טוב לדעתי, הרבה איבודי כדור וחוסר ריכוז, בלאגן בהתקפה. ההגנה עשתה בשבילם את ההבדל כמו בהרבה מקרים העונה. מדהים שדיוויס סיים עם 35 וזה כשבוגוט עושה עליו עבודה מדהימה.
    ראיתי מדיוויס לא מעט מהלכים בהם הוא לקח על עצמו את המשחק ולא רק סיים האלי הופ, ריב' התקפה וזריקות מחצי מרחק אחרי פיקנרול.
    לא ראיתי את השקנאים הרבה העונה אבל הספק הכי גדול שלי לגבי הגבה היה היכולת שלו באחד על אחד כמו שכל שחקן בקליבר שלו צריך להחזיק בארסנל.

    4. את הקנדים ואנשי הבירה לא ראיתי אבל המשחק התנהל בהתאם לבינוניות ש/ל שתי הקבוצות. נקווה שנקבל משחקים דרמטיים כמו אתמול אבל עם רמה יותר גבוהה.

    1. עגל

      19 אפר 2015 13:27:16

      לגבי דיוויס ויכול אחד על אחד – זה מה שיפה בדייוויס בשונה נניח מדוויט הווארד, שהוא בעיני נגר אתלטי. דיוויס הוא באמת שחקן מיוחד עם יכולות התקפיות מעולות עם הרבה מובים, קליעה מחצי מרחק ואפילו מסוגל ליידות שלשות מדי פעם. מבחינת מגוון הכישורים הוא מזכיר לי קצת דווקא את האדמירל למרות השוני במבנה הגוף שלהם, שניהם קצת גארדים בגוף גדול.

      1. שגיא נאור

        19 אפר 2015 13:37:09

        אני חושב שאם דיוויס יפתח משחק פוסט ברמה גבוהה סטייל למרקוס ועבודת רגליים משופרת הוא השמיים הם הגבול מבחינתו. מתי פעם אחרונה שחקן הגנה של העונה החזיק ביכולות התקפיות כמו של דיוויס?
        אגב, אתמול קארי עשה עליו כמה סלים (וגם אנד וואן) אבל בהמון מצבים אחרי פיקנרול דיוויס נשאר עם קארי וניטרל אותו לגמרי והוציא את העוקץ מההתקפה של הווריורס. מדהים שדיוויס אשכרה יכול לשמור על עמדות 1-5. אגב, סתם בשביל האנקדוטה, מעניין אם הוא יכול לשמור על הארדן? חבל שפספסתי את המפגשים ביניהם.

        1. עגל

          19 אפר 2015 15:48:59

          הפעם האחרונה ששחקן ההגנה היה גם הטוב בהתקפה היא אולג'ואן (טוב בסדר, גם שאק). בכל מקרה דיוויס בחברה די טובה

          2. עגל

            19 אפר 2015 21:48:42

            מייקל מעולם לא היה שחקן ההגנה הכי טוב בליגה, אני מעיז לומר שזה קשקוש. זה שהוא זכה בתואר לא אומר שזה היה מוצדק.

  14. שמואל

    19 אפר 2015 13:38:49

    לכל המתלהבים מההופעה של רוז, הוא שחקן מדהים. על זה אין עוררין. אבל צר לי לבשר לכם אבל זה בדיוק מה שיוביל לפציעה הבאה.
    הוא נכשל במשימה הכי חשובה בשבילו — להצטיין מבלי לדחוף את הברכיים שלו עד קצה גבולות האתלטיות.
    שיקגו בלעדיו לא עוברת את קליבלנד.
    שיקגו איתו יכולה להקשות מאוד על קליבלנד.

    1. שגיא נאור

      19 אפר 2015 13:42:16

      הבן אדם ניסה כבר את התפקיד של הפסיבי שזורק יותר מבחוץ והולך הרבה פחות לטבעת. הוא היה נראה בינוני להחריד. אנחנו בפלייאוף – עם כל הפחד שהפציעה הבאה בדרך ואיתה נכות לכל החיים, הבן אדם אמויפי לשעבר, מחזיק מעצמו אחד הטובים בליגה כיום, הוא לא יכול חשוב פעמיים לפני כל חדירה. הוא חייב ללכת עם האינסטינקטים ולשחק טבעי – רק ככה הוא במיטבו, רק ככה הוא נותן סיכוי לקבוצה שלו להגיע הכי רחוק שאפשר.

      1. bobby

        19 אפר 2015 13:52:41

        מסכים.
        רוז ה"זהיר" הוא פשוט עוד שחקן רוטציה בינוני, ולא יותר מזה, עצוב ככל שזה יישמע.
        עדיף לו "להמר" על הברכיים שלו ולשחק כמו פעם, אפילו אם חס וחלילה ייפצע שוב ויסיים את הקריירה, מאשר לוותר על החדירות והזריזות, מה שהופך אותו ללא יותר מ"עוד גארד" בליגה הזאת.

        אולי בקיץ הוא יוכל לנסות לפתח את הקליעה שלו מרחוק ויכולת ניהול המשחק, כך שיוכל פחות להתבסס על האתלטיות שלו. עד אז – נקווה שיהיה בריא.

        1. שמואל

          19 אפר 2015 22:11:18

          נכון, זה הפלייאוף (וכולנו יודעים כמה רוז חייב לשיקגו אליפות), רק שבמקומו לא הייתי שורף את הברכיים על קבוצה כמו מילוואקי.
          שישמור קצת לקליבלנד..

  15. עומר

    19 אפר 2015 15:47:40

    17 זריקות עונשין רק להארדן. אותו מספר כמו לכל דאלאס.
    שלא תבינו אותי לא נכון, הארדן שחקן אדיר, וברור שיש עליו הרבה עבירות כי קשה לעצור אותו.
    אבל קשה לי לראות שחקן שמקבל כל כך הרבה זריקות עונשין כל הזמן (לא משחק או שניים). במשחק אתמול הוא קלע 24, 15 מתוכם מהעונשין. מה לעשות זה הרבה פחות מרשים מה 25 של באטלר על 8 זריקות עונשין, ה 23 של רוז עם 2 זריקות עונשין, ה 34!!! של קארי עם 7 זריקות עונשין.
    או ה 35 של דיוויס עם 10 זריקות עונשין.
    אין ספק לסחוט עבירות זאת מיומנות…

  16. מנחם לס

    19 אפר 2015 16:50:43

    1. רוז אמר אחרי המשחק שהוא החליט לשחק "ALL OUT" כי לדעתו דווקא אם הוא ייזהר הסכנה לפציעה גדולה יותר כי הוא 'לא משחק נורמלי' כשהוא משחק בזהירות. אני מסכים איתו ב-100%. הפציעות הללו הן בעיקר עניין של מזל רע. אם כתוב איפהשהו שאתה ניפצע, תיפצע אפילו במקלחת. אתמול הוא היה הרוז של פעם. נפלא ממש.
    2. רונדו הוכיח אמש שהוא יכול להיות הרונדו של בוסטון בפלייאוף. אחרי התחלה הססנית הוא חזר לעצמו וגילה לנו דבר חדש: זריקה טובה מה-3!
    3. דווייט האווארד הוא הסנטר שהיוסטון חייבת. כמו ששיחק אמש ב-18 דקות הוא צריך לשחק 36 דקות. איך? להימנע מהפאולים המטומטמים שלו. ראיתם את הפאול הרביעי? הוא עשה חסימה, אבל במקום לעמוד הוא שוב עשה צעד לעבר השחקן שפרץ. אני בטוח שטחנו לו בראש מיליון פעם שכשהוא חוסם אסור לו לעשות צעד הצידה "לשיפור החסימה". אבל הוא לא מסוגל משום מה לא לבצע את הדבר שמלמדים בליגה לנערים. אבל כשהוא שיחק, הוא הרס את דאלאס.
    4. פול פירס. תענוג לראות את המבוגר הזה קובר שלשות ברגעי האמת. הוא ה-CONSUMMATE PROFESSIONAL. עדיין לא נס ליחו.

    3. צביקה

      19 אפר 2015 19:27:44

      1. אני המרתי על וושנגטון בסדרה הזאת קודם כל בגלל פירס. הוא בדיוק בא בשביל זה, והוא פשוט עושה את העבודה.
      2. יוסטון – שימו לב לאריזה. הוא ינצח משחקים בסדרה הזאת. הוא לא מתעייף, הוא שיחק 38 דקות. הוא לקח 11 ריבאונדים, הוא חילק 6 אסיסטים, הוא חטף 3 כדורים. הוא קלע יחסית מעט – 12, אבל באחוזים מעולים – 2-2 מהשלוש, 4-4 מהקו. יעיל וקטלני.
      3. יש כבוד לבאקס, באמת, אבל הם בכלל לא על אותה סקלה של שיקגו. לשיקגו יש יותר כשרון ופי אלף יותר נסיון. דבר שאי אפשר בכלל לפצות עליו. זה ילך יותר קל ממה שאתה חושבים.
      4. ג"ס הם הדבר האמיתי. נ"א בלי הרכב מלא לגמרי ויום ממש מוצלח, לא יוכלו לקחת משחק. עכשיו אמש, הם אבדו את טייריק ברבע הראשון. אז באמת כל הכבוד איך שהם שיחקו והתקרבו, אבל בלי שחקן של 16.6 נקודות, 6.6 אסיסטים ו5.3 ריבאונדים למשחק, שגונב 1.5 למשחק וגם חוסם חצי חסימה, אז הם לא באמת יכולים לנצח.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט