Nobody believes in us!

פריוויו לפלייאוף – אטלנטה הוקס

מאזן: מקום ראשון במזרח, שני בליגה. 60 נצחונות. 60!

מאמן: מייק "הכי שם של טנק ממלחמת העולם השנייה" בודנהולצר.

בודנהולצר, שזו עונתו השנייה כמאמן אטלנטה, ועונתו השנייה כמאמן ראשי, הגיע אחרי 18 שנה בסן אנטוניו, מתוכן 16 כעוזר מאמן של פופוביץ'. לחלוטין ניתן לאפיין את סגנון משחקה של אטלנטה כ-"ספרס מזרח".

אז מה יש לנו: פול מילסאפ בעוד עונה נהדרת  – 16.8 נק', 7.8 רב', 3 אס'. הלב האמיתי של הקבוצה – פעיל בהגנה (1.75 חטיפות וכמעט חסימה למשחק), פאוור פורוורד שיודע לקלוע מכל טווח (48% ל-2, 35.8% מה-3) ומרווח נהדר את המשחק (ולחשוב שפעם הוא היה המחליף של בוזר…) יחד איתו בקו הקדמי, אל הורפורד שקולע 15.2 נק' באחוזים מצויינים (53.6% מהשדה) וקוטף 7.2 רב'. הורפורד שמעט מוגבל בגלל היותו "אנדרסייזד" לתפקיד הסנטר, מפצה על כך עם ניידות נהדרת, יד רכה, ומשחק פיק אנד רול משובח.

שחקני הכנף הם דמרה קרול עם עונת קריירה – 12.7 הנק' שלו למשחק (הכי הרבה לעונה בקריירה) גבוהים ב-5 נק' מממוצע הקריירה! (עד לפני 2 עונות, אם היו משווים בין הקריירה של קרול, שנבחר בדראפט שנה לפני כספי, לבין הקריירה של כספי – הקרייירה של של כספי הייתה מנצחת בנוק-אאוט.) דמרה קרול משיג את הנקודות שלו באחוזים מרשימים (49.6% מהשדה, 39.6 מה-3) ומוסיף לקבוצה הגנה אנרגטית. שחקן הכנף הנוסף הוא קייל קורבר, ש-12.2 הנק' שלו למשחק מושגות באחוזים נהדרים (48.7% מהשדה, 49.3% מהשלוש, 89.7% מהעונשין), ועד לפגרת האול סטאר, הושגו באחוזים אלוהיים (מועדון ה- 50, 50, 90 היה בהישג יד) את החמישיה משלים ג'ף טיג, רכז ש"מתפוצץ" לטבעת, ומשיג הרבה נק' בחדירות בלתי ניתנות לעצירה, ובמשחק פיק אנ רול משובח. לטיג 16 נק' ו-7.1 אס' למשחק.

מהספסל עולים לשחק דניס שרודר (כמעט 10 נק' למשחק, 4.2 אס') , מייק סקוט (7.8 נק' למשחק). פרו אנטיץ', שלווין מאק, קנט באזמור ומייק מאסקולה (כולם בין 4 ל- 5 נק' למשחק) משלימים ספסל לוחם ללא כוכבים אבל עם הרבה משמעת וסדר, הן בהגנה והן בהתקפה.

אטלנטה היא קבוצה מאוד מאוזנת, עם ההתקפה שמדורגת מקום 6 בדרוג ההתקפי בליגה, והגנה שמדורגת במקום ה-7 בדרוג ההגנתי.

נתון שהוא לא פחות ממדהים, הוא שהעונה אף שחקן לא סיים משחק עם יותר מ-30 נק'. מאז שמשחקים בליגה 82 משחקים בעונה, רק 2 קבוצות נוספות הצליחו גם כן לסיים עונה ללא שחקן שקלע יותר מ-30 נק'. דנבר ב-02/03 ושארלוט ב-03/04. הם סיימו את עונותיהן עם 17 ו-18 נצחונות בהתאמה.

לאטלנטה 60 נצחונות ואחת ההתקפות החזקות בליגה. מדהים.

נתון נוסף שמצביע על חוזקה של הקבוצה הוא שהמאזן שלה מול קבוצות מהמערב הוא 22 נצחונות מול 8 הפסדים. 73% . שני רק לווריארס.

כמו כן אחוז ההצלחה של אטלנטה מול קבוצות עם מאזן חיובי הוא 64%, שוב שני רק לווריארס.

ועדיין, אף אחד לא סופר את אטלנטה כמעומדת רצינית לאליפות (או אפילו לפיינלס!)

https://www.youtube.com/watch?v=Xt42MXX2CXg

דרכה של אטלנטה לגמר המזרח סלולה – ברוקלין בסיבוב הראשון לא תהווה מכשול רציני (מעולם לא שולם כל כך הרבה כסף תמורת כל כך מעט תמורה), וושינגטון וטורונטו שכחו איך משחקים כדורסל מנצח מאז פגרת האולסטאר.

ובגמר המזרח תחכה המנצחת בין שיקאגו לקליבלנד.

בעוד שבאטלנטה אין אף שחקן שמשחק יותר מ-32 דקות למשחק, בקליבלנד לברון וקיירי משחקים 36 דקות ולאב משחק 34 דקות.

בשיקאגו באטלר, למרות הפציעה, משחק 38 דקות, גאסול, למרות הגיל משחק 34 דקות, ורוז ונואה עוברים את ה-30 דקות, למרות ההיסטוריה השברירית שלהם.

כך שקיים סיכוי לא בלתי סביר שאטלנטה תפגוש את השאריות של שיקאגו/קליבלנד בגמר המזרח…

(כי אם יש משהו שבשיקאגו יודעים, ואוהבים לעשות – זה להרביץ בפלייאוף. במיוחד ללברון…)

ואז ישנם הפיינלס.

ברור שאטלנטה היא אנדרדוג מובהק מול כל קבוצה מהמערב שתעשה את הבלתי אפשרי ותגיע לפיינלס. אבל שוב קיים הסיכוי שלוח המשחקים יעשה את העבודה עבור אטלנטה.

מספיק פציעה אחת של בוגוט, או פרקר, או כריס פול בגמר המערב. וכל מה שאטלנטה צריכים לעשות , הוא להגיע שלמים לפיינלס ולזכות באליפות.

התחזית הריאלית היא שאטלנטה תעבור את ברוקלין וטורונטו/וושינגטון רק בכדי להפסיד לקבוצה עם ה"סטאר-פאוור". זו בדרך כלל המציאות בליגה.