מסע בזמן-סדרות ההצלבה הגדולות של מכבי / אלעד איל

רגע לפני שמתחילה סדרת מפגשים לוהטת מול היריב הגדול ביותר של מכבי ת"א במילניום הנוכחי המאמן אוברדוביץ', זה הזמן למסע בזמן לעבר סדרות ההצלבה הגדולות של מכבי ביורוליג בשנות ה2000.
מקום חמישי עונת 2007/8
היריבה: ברצלונה

העונה הזכורה גם כעונת היריקה לבאר של מכבי. שהגיעה לשלושה גמרים אבל ראתה בעיניים כלות איך שלוש קבוצות אחרות חוגגות על חשבונה. למרות זאת היו גם רגעים מרגשים באותה עונה כמו הניצחון הנפלא במדריד משלשה של הלפרין שהעלתה את מכבי את למקום הראשון בבית וליתרון ההצלבה. היריבה בהצלבה הייתה הקבוצה מקטלוניה רגע לפני שהחלה בנסיקה שלה לכיבוש היבשת. אבל גם הגרסה ההיא של ברצלונה הייתה קבוצה נהדרת עם סגל עמוק ואיכותי ועם המאמן החדש צאבי פסקוואל הצעיר וחסר הניסיון שזמן קצר לפני החליף את דושקו איבנוביץ' שהסתכסך עם ההנהלה. ברצלונה שהגיעה ללא רגשי נחיתות לסדרה מול מכבי, והצהירה גלויות על כוונות לגנוב את הביתיות ביד אליהו. בברצלונה שיחקו אז שמות כמו יאקה לאקוביץ', אילאסובה הטורקי שהמשיך אח"כ לקריירת אן בי איי, באזילה הקלע הנפלא, והגבוהים ואסקז וקאסון הקרואטי. בסגל מכבי כיכב אז וויל ביינום, כשלצידו הרכז הבינוני וונטיגו קאמינגס, טרנס מוריס, וויצ'יץ', ופייזר שנפצע מוקדם יותר וסיים את העונה, והישראלים בורשטיין, דייויד בלותנטאל (בלו) אליהו, וכספי הצעיר. הסדרה הזו התאפיינה בכדורסל קשוח ופיזי מאד, כיאה לאותה קבוצה צהובה תחת שרביטו של צביקה הרס"ר שרף. המשחק הראשון הסתיים אחרי קרב קשוח ב75:81 מינימלי למכבי. בספרד כצפוי ניצחה ברצלונה 74:83 והחזירה את הסדרה לקרב מכריע בת"א. המשחק השלישי היה רווי עצבים ורווי אדי דלק באוויר ואווירה לוהטת ביציעים. את המשחק עצמו פתחו האורחים טוב יותר כשעלו ל8:15 בפתיחה. מכבי התעשתה ועם רבע שני מצוין ברחה במחצית 34:43. ברבע השלישי התרחש הפיצוץ כשבאזילה האיטלקי חם המזג וקאמינגס החלו בדחיפות הדדיות והורחקו מהמשחק. הקהל שגם כך היה משולהב ובאווירת פיינל פור נכנס לטירוף וסחף את מכבי לתצוגה הגנתית מצוינת ובסיום לניצחון 75:88 ששווה העפלה שביעית בתשע עונות לפיינל פור.
סיבות לבחירה: למרות עונה מאכזבת מאד, מכבי הצליחה שנתיים אחרי פירוק השושלת הגדולה בתולדותיה לחזור לקדמת הבמה והוכיחה שהיא מועדון גדול שמסוגל למשוך את עצמו למעלה גם עם סגל בינוני.
מקום רביעי
עונת 2010/11
היריבה: קאחה לבוראל ויטוריה

מכבי ת"א בעונת החזרה של דייויד בלאט למכבי הייתה קבוצה בצלמו ובדמותו. הקו האחורי עם פארגו, פרקינס ואידסון עם סופו בעונתו הראשונה בצהוב הציגו עונה גדולה שהחלה בתבוסה מהדהדת בויטוריה, ונמשכה במקום ראשון בבית המוקדם, אבל רק סגנות לברצלונה בשלב הבתים השני שהוביל לסדרת הצלבה מול לא אחרת מאשר אותה ויטוריה שהחזיקה ביתרון הביתיות. ויטוריה שתמיד נכשלה מול מכבי ברגעי האמת, קיוותה הפעם לשים סוף לנאחס ובעזרת הביתיות וסגל מצוין (טלטוביץ', סאן אמטריו, הוארטס, באראץ', הייסליפ, ולוגאן מיודענו) להשאיר את הצהובים מאחור ולהעפיל על חשבונם לארבע הגדולות. הסדרה נפתחה מצוין עבור הבאסקים כשניצחו במשחק קליל 70:76 כשמכבי לא הצליחה להתקרב. המשחק השני נפתח גם הוא בשליטה של ויטוריה שהובילה במחצית בשמונה הפרש, שלטה בקצב ומכבי נראתה אובדת עצות. ברבע השלישי מכבי עלתה נחושה הרבה יותר לחצה על הכדור ונצמדה לויטוריה והחל להתפתח משחק צמוד. ויטוריה עוד הספיקה לעלות לשבע יתרון, אבל אז החלה ההצגה הצהובה. בלו בסדרת שלשות, החזיר את מכבי לעניינים, ואז הגיעה הרגע הגדול שהפך את פארגו לכוכב של מכבי. שוויון 81 מכבי יוצאת להתקפה אחרונה פארגו סוחט את השעון, מנער את לוגאן וקולע מעליו ווינר שוט שמעניק למכבי ניצחון חוץ ואת יתרון הביתיות אותו לא שמטה. ביד אליהו כבר לא היה לויטוריה סיכוי, ולמרות אירוע הפציעה הקשה של דורון פרקינס הביסה מכבי פעמיים בעידוד הקהל את בסקוניה והמשיכה לגמר ולהפסד לפאו.
סיבה לבחירה: מכבי מודל 2011 הייתה המרענן הרשמי של אירופה. קבוצה מלהיבה עם לחץ בלתי פוסק שפירקה כמעט את כל יריבותיה ומיצתה עד תום את הפוטנציאל שלה.
מקום שלישי
עונת 2011/12
היריבה פאנתינייקוס אתונה

מכבי אחרי הכישלון לזכות בגביע עונה קודם החלה את העונה ללא פארגו, ופרקינס הפצוע, וללא אידסון שעזב לברצלונה, אבל עם ג'ורדן פארמר בסגל בעקבות שביתה שחקנים בארה"ב וסיימה אותה עם יוגב אוחיון שפרץ בסדרה מול פאו ועשה בית ספר לדיאמנטידיס ברגעים לא מעטים בסדרה. מכבי עברה באותה עונה שינויים רבים בסגל, כשעברו בה בנוסף לפארמר גם דמונד מאלט ג'ון שאייר, ותיאו פאפאלוקאס. בסגל שיחקו גם סופו, דווין סמית' בעונתו הראשונה, הנדריקס, וג'יימס בנוסף לאליהו, פניני, בלו ובורשטיין, כשגם לנגפורד צורף ומכבי נתנה לו את כל הזמן שבעולם לחזור לכושר. לפני הסדרה קשה היה למצוא פרשן שפוי שיהמר נגד אלופת אירופה היוונית. מכבי נראתה קבוצה בינונית ביותר, שלא הרשימה בשום תחום, ולא הזכירה במאום את הקבוצה המלהיבה מהעונה הקודמת בוודאי לא לאחר עזיבתו של פארמר. זו הייתה נראית עוד אחת מאותן עונות שאיש לא יזכור ושתאופסן אי שם במדפים האחוריים בזיכרון הקולקטיבי, אבל אז הגיעה אותה סדרה מופלאה ברבע הגמר. במהלך הסדרה הזו שהחלה בתבוסה קשה במשחק הראשון הוכיחה מכבי שהיא קודם כל מועדון גדול כשחזרה בגדול במשחק השני עם ניצחון הרואי באתונה 94:92 אחרי שתי השלשות הקלאץ' האדירות של בלו וההצגה של יוגב אוחיון. מכבי עוד עלתה ליתרון 1:2 בסדרה אחרי ניצחון ביתי 62:65 ובעיטה בדלי בדמות הפסד ביתי 78:69, וסיום דרמטי במשחק חמישי באתונה 86:85 אחרי ספק עבירה על דיאמנטידיס שהכריע את המשחק מהקו.
סיבות לבחירה: סדרה מופלאה שלמרות ההפסד הפכה את העונה ההיא לבלתי נשכחת ובנתה עוד נדבך חשוב ביסודות המנטליים של מכבי ת"א שהראתה שהיא לעולם אבל לעולם לא אומרת נואש גם מול יריבה עדיפה וחיסרון ביתיות ומול קהל יווני מוטרף ועוין מצליחה לתת פייט עד השנייה האחרונה.
מקום שני
עונת 2013/14
היריבה: ארמאני מילאנו

ספק אם צריך להזכיר למישהו את הסדרה המופלאה של העונה האחרונה, אבל בכל זאת לקצרי הזיכרון תקציר האירועים. מכבי הגיעה למילאנו ללא יתרון ביתיות. המשחק הראשון התנהל בשליטה של מילאנו שעד שתי דקות לסיום הוליכה בפער משמעותי של 12 הפרש, אבל אז החל קאמבק צהוב בראשות היקמן ורייס, (בתוספת עבירה מכוונת טיפשית של מלי) הובילוה את מכבי ליתרון נקודה עד שנייה לסיום, ואז ספק עבירה של היקמן על לנגפורד נתן למילאנו אפשרות לנצח את המשחק, אבל כשהכוכבים מסתדרים בצהוב לא יעזור בית דין, לנגפורד קולע רק אחת משתים, ושולח את המשחק להארכה, ומשם מכבי כבר על הסוס ומנצחת בסיום 101:99 וגונבת את יתרון הביתיות. מילאנו עוד מוציאה את העצבים במשחק השני ומביסה את מכבי 77:91, אבל זו כבר שירת הברבור שלה. מכבי חוזרת להיכל נוקיה מנצחת פעמיים 63:75 ומפרקת 66:86 בדרך לזכייה ה מדהימה בהיסטוריה הצהובה.
סיבות לבחירה: ניצחון גדול שהוביל להישג גדול עוד יותר אבל אם לומר את האמת דירגתי את הסדרה הזו במיקום גבוהה יותר בגלל מה שבא בעקבותיה. האמת היא שמכבי ניצחה יריבה נוחה וחסרת ניסיון

מקום ראשון
עונת 1999-2000
היריבה:פאף בולוניה

מכבי ת"א המתחדשת אחרי עזיבתו של ה-כוכב עודד קטש לפאו, הפתיעה את היבשת עם סגל אלמוני שכלל את הזרים אריאל מקדונלד, נייט האפמן ודאלאס קומאג'יס ומרק בריסקר. הסגל הישראלי כלל את שפר, ג'מצ'י בעונתו האחרונה, נדב הנפלד וגור שלף, וכמובן המתאזרח דרק שארפ. האפמן התגלה כגניבת המילניום והפך לסנטר הדומיננטי ביבשת, מקדונלד היה רכז קשוח והנהיג את הקבוצה לתצוגות הגנה גדולות, והקבוצה הלכה והתגבשה ככל שהעונה התקדמה. בשלב הבתים השני הקבוצה כבר הייתה בלתי עצירה, סיימה במקום הראשון בבית וזכתה ביתרון הביתיות פאף בולוניה האימתנית עם סגל אדיר שכלל את מרקו יאריץ', מאיירס,פוצ'קה, קרנישובס והענק ווראנקוביץ'. מכבי ת"א הגיעה שאננה במקצת למפגש הראשון ביד אליהו, וקיבלה על הראש מטווח שלשות מטורף מכיוונו של מאיירס ושות', וירדה למחצית בפיגור גדול 40:25.
בולוניה נראתה גדולה על מכבי בכמה מספרים, אבל מכבי של העונה ההיא הייתה קבוצה מיוחדת ובעצם הייתה זו שסימלה את ההחזרה של הצהובים לצמרת האירופית. מכבי חזרה ליסודות שלה והתחילה לשרוט ולהפעיל לחץ בלתי פוסק על הכדור, וחזרה למשחק צעד אחר צעד. למרות החזרה ההרואית בולוניה הייתה מספיק מוכשרת כדי לגנוב ניצחון קטן- גדול 62:65 ואיתו את יתרון הביתיות המאוד יקר בסדרה של הטוב משלושה, מה עוד שבאותם ימים בולוניה הייתה בירת הכדורסל האירופי, ומכבי מעולם לא ניצחה שם. לא ניצחה ? ובכן מאזן עגום כזה הוא בדיוק מה שהיה דרוש לקבוצה המיוחדת היא. יומיים לאחר מכן התהפכו היוצרות, ומי שהגיעה נינוחה ושאננה הייתה בולוניה שקיוותה לטיול ביתי קליל לפיינל פור. להאפמן ושות' היו תכניות קצת שונות. מכבי הגיעה חדה מאד הכתיבה את הקצב הרצוי לה ומנעה מהאיטלקים את הזריקות החופשיות לשלוש ובמחצית הובילה ב-9 יתרון. הבולונזים נכנסו ללחץ, אבל בכל פעם שהצליחו להתקרב האפמן היה שם כדי לאמלל את האיטלקים הקשוחים. בסנטר הלבן קלע מכל מצב, סחט עבירות ולא החטיא מהקו. הוא סיים משחק ענק, אולי הטוב שלו במדי מכבי ובקריירה כולה עם 29 נקודות ו19-19 מהקו והותיר את הבולונזים המומים ושבורים. המשחק השלישי ביד אליהו כבר היה לפרוטוקול בלבד ומכבי העפילה לפיינל פור הראשון שלה במילניום הנוכחי והמשיכה עד להפסד כואב בגמר לקטש ופאו.

סיבות לבחירה: ללא ספק בעיני סדרת ההצלבה הכי גדולה בהיסטוריה של מכבי, הן בגלל איכות היריבה, והן בגלל שאז מכבי הייתה בסך הכול מועדון עם היסטוריה מפוארת, אבל גם קבוצה חסרת ניסיון במעמדים מסוג זה, ובעונה זו היא החל להיבנות מחדש המיתוס של המועדון המפואר הזה.

מנחם לס

בעל האתר ועורך ראשי

לפוסט הזה יש 19 תגובות

  1. ינון יבור

    13 אפר 2015 13:53:57

    נהדר תודה!

    אני לא שותף לקביעה שלך לגבי מילאנו. היתה להם בשנה שעברה קבוצה מצויינת שגם שיחקה טוב מאוד במהלך העונה וגם נגד מכבי. לטעמי, זה אפילו מגביר את תחושת ההישג, כי עמדת מול קבוצה מצויינת וניצחת ללא יתרון ביתיות. ולמרות התחביב הלאומי של הקטנת היריבות (ובעיקר מאמניהן), זו היתה קבוצה מאומנת ומעולה, שפשוט נכנעה לתצוגות נהדרות של קבוצה גדולה אחרת ומאמן ענק.

    * הערת אגב – אני כן חושב שיש לא מעט מאמנים לא חכמים ביבשת (פסקוואל הדוגמה הראשונה שעולה לי לראש), אבל זה לא המקרה בסידרה האחרונה מול מילאנו.

    1. אלעד אייל

      13 אפר 2015 18:14:20

      מילאנו הייתה קבוצה מצויינת, אבל ללא ספק חסרת ניסיון, ובאופן יחסי הייתה היריבה הכי נוחה בהצלבה, אם משווים אותה לריאל, אולימפיאקוס, או פאו או שהיו האופציות האחרות.. אני ממש לא מקטין את מילאנו, ולא עשיתי זאת גם בעונה שעברה, אבל חוסר הניסיון במעמדים מסוג זה ניכר בכל רגע על המגרש, ובמיוחד על הקווים כשהמאמן האיטלקי שידר לחץ והיסטריה לעומת בלאט הרגוע והשקול. למרות שמבחינת כדורסל מילאנו הייתה שווה ואולי אף עלתה על מכבי הניסיון והיכולת לנצל יתרונות וכמובן היכולת להתעלות עשו את ההבדל. בכל מקרה זו בחירה אישית שלי וחלק מהפרמטרים היו מטעמים אישיים ולא מקצועיים.

  2. יאיר

    13 אפר 2015 14:28:12

    אחחח איזו נוסטלגיה נהדרת, תודה!

    אני בוודאי שלא חלוק על המקום הראשון אבל בלי ספק הייתי מכניס את הסדרה של מכבי ב-98' מול אותה טים סיסטם בולוניה מהמקום הראשון לרשימה. מכבי הפסידה אמנם 1-2 אבל המשחק הראשון באיטליה בו היא הפסידה בהארכה 93-96 ושפר וקטש קלעו שניהם 30 נקודות (או קצת יותר) היה אחד הטובים. לטים סיסטם היו בסגל דומיניק ווילקינס, דיויד ריברס, גרגור פוצקה, קרלטון מאיירס ואהוב ליבי, רוברטו קיאציג וזו הייתה סדרת כדורסל איכותית, התקפית (לרוב) שנגמרה אחרי מפח נפש במשחק האחרון בבולניה.

    וחוץ מזה, באופן אישי אני הכי זוכר את הסדרה מול פרטיזן בלגרד. לאו דווקא מהסיבות הנכונות.

    1. אלעד אייל

      13 אפר 2015 18:16:23

      תודה יאיר
      אני בחרתי להתמקד בבחירות מאז תחילת המילניום, ובכל מקרה הסדרה ההיא של 98 עם קטשפר הייתה נפלאה ולא היה חסר הרבה שהיא תלך לטובת מכבי.

      1. amitlahev

        14 אפר 2015 12:34:37

        אכן אותה סדרה ב-98 הייתה מטורפת. זכור לי דורון שפר שבמחצית שניה אחת באיטליה קלע בסביבות 25 נקודות אך לצערנו זה לא הספיק.
        איך אני מתגעגע לדומיננטיות כזאת של שחקן ישראלי במכבי

  3. ינון

    13 אפר 2015 14:40:35

    בגדול מסכים לגבי דירוג הסדרות הגדולות של מכבי, אך אני חושב שדווקא הסדרה מול פאו ב2012 היא אחת הסדרות הטובות ביותר בכדורסל האירופי, אם לא הטובה שבהן, לפחות ב15 השנים האחרונות, ממה שיצא לי להתרשם (וזה לא המון).
    ולדעתי הניצחון על פאף היה חשוב הרבה יותר מאשר רוח המועדון, הוא זה ששדרג את מעמדה של מכבי. בעונה אח"כ הרי אירופה התפצלה לסופרוליג ויורליג, ופיב"א שילמה למכבי הרבה כסף כדי שתישאר בסופרוליג ולא תערוק ליורוליג של יול"ב, ואם מכבי הייתה עפה ברבע, אני בספק אם זה היה קורה, כי מכבי באותן שנים דשדשה , ועצם ההגעה להצלבה הייתה הישג מכובד. בגדול בעיניי זה המשחק שהפך את מכבי שוב להיות אחת מאריות אירופה, ולא קבוצת דרג שני כמו פרטיזן, ציבונה וז'לגיריס.

  4. מנחם לס

    13 אפר 2015 15:37:52

    פעם בימים של טל ברודי, ואח"כ ארל ויליאמס, בוטרייט והיהודי מהרווארד – הייתי בתוך מכבי כאילו גרתי בישראל. בשנים האחרונות אבד הקשר. כיף היה לקרוא ולהיכנס מעט לעניינים של 15 השנים האחרונות. כל הכבוד על ההשקעה העצומה ועד הוידיאו שאין לי מושג כיצד מצאת אותם.

    1. אלעד אייל

      13 אפר 2015 18:22:07

      תודה מנחם, מצאתי את הסרטונים אחרי נבירה די ארוכה ביוטיוב אבל זה היה שווה.
      אגב עכשיו ראיתי את הסרטון מול ברצלונה וגיליתי שם את אלכס אקר שרבים ניבאו שהוא יהיה אנטוני פארקר הבא זו בהחלט אחת ההשוואות המביכות בהיסטוריה

    1. אלעד אייל

      13 אפר 2015 18:18:34

      מול זלגיריס זו לא הייתה סדרה אלא משחק מכריע , באותן שנים לא היו סדרות אלא בתים כשכל הראשונות מעפילות לפיינל פור, לכן לא הכללתי את המשחק ההוא ללא ספק המהפך הגדול בהיסטוריה המכבית, ואולי האירופית בכלל.

  7. יניב

    13 אפר 2015 16:43:05

    בהחלט נוסטלגיה כיפית,מסכים עם יאיר שהסדרה ההיא הייתה גם ענקית ואיפה הימים שהכוכבים של מכבי היו ישראלים,היום במקרה הטוב הם שחקנים משלימים וזה קצת חבל.לגבי הסדרה שמכבי ניצחו בסוף את בולוניה,חבר ואני חיכינו כל הלילה מחוץ לקופות כדי לקנות כרטיסים ובסוף ב5:00 בבוקר פתחו את הקופות והצלחנו לקנות כרטיסים למשחק השלישי,טירוף כמו שהיה אז לא זכור לי

  9. אהרון שדה

    13 אפר 2015 20:17:22

    כמו כולם גם אני מתענג …תודה רבה.
    אני מסכים עם יאיר שהסדרה הנפלאה ההיא עם בולוניה הייתה מעולה אך קיבלתי את ההסבר.
    בגדול אלו הסדרות בכל זאת ראוי להזכיר את הסדרה מול אולימפיקוס ב2006 בה מכבי ניצחה 1-2 קשה מאד.
    אשר למילאנו אני חושב שהקבוצה המילנאזית הייתה הכי נוחה שמכבי קיבלה בשלב זה מאז…פרטיזן 2010 (כן אני זוכר את התוצאה).
    אני בהחלט שותף למה שינון אמר בקשר למאמן אך מילאנו כמו קאחה לפניה (2011 ) הייתה קצרה ביחס למכבי …בנוסף מילאנו איבדה אולי את השחקן הכי חשוב שלה למפגש מול מכבי וזה ג'נטילה המצוין .

  10. amitlahev

    14 אפר 2015 12:47:05

    זכור לי משחק נגד בולוניה באותה תקופה שהשופטים אישרו שלשה של באזילה למרות שבהילוכים החוזרים ראו בבירור שהכדור עזב את היד שלו לאחר תום שעון ה-24.

    האם זה היה במשחק הראשון ביד אליהו בסדרה נגד פאף בולוניה (עונת 99-2000) ?

כתיבת תגובה

סגירת תפריט