אני מודע לזה שלפעמים הכתיבה שלי נותנת לזבל שם רע. אני יודע שיש לי דעות משלי אפילו שברוב המקרים אינני מסכים איתן. אני יודע שלפעמים חושבים שכל מה שאני הוא זקן מפגר, מופרע, חי בעולם גיריאטרי שם לכולם יש צינור חמצן באף – שאיך שהוא יש לו מחשב עם שם וסיסמה להופס.קו.איל והוא מזבל את השכל של קוראים צעירים.

אבל לא הפעם. הפעם אני כותב משהו ברמה של 'עלובי החיים' של אוטלו (או המינגוויי? גיא, איי ניד הלפ היר!):

ללא מיאמי כל הפלייאוף הזה במזרח הוא כמו ביקור בחולון – עיר עשר אם אתה משרד רישוי.

לפלייאוף ללא הלייקרס כבר התרגלנו. עד שהם יחזרו לפלייאוף ייקח איזה 8-10 שנים ולפי הסטטיסטיקה אני כבר לא אהיה כאן לסבול את הבושה. אבל אפילו ללייקרס אין את הכריזמה של מיאמי. דבר ראשון כל צילום של הארינה מראה את המזח שחצי קילומטר ממנו עוגנות אוניות הקרוז הנפלאות והגדולות בעולם. חוץ מזה יש לה שחקנים כאדוניס האסלם שכשהוא נולד, אביו רץ לגן החיות לזרוק אבנים על הגורילה, וכריס אנדרסון שלפני שחברתו מביאה אותו לבית הוריה להכרה, היא ממלאת את אוזנם בסיפורי פלצות. או מריו צ'אלמרס הפוינט גארד שלהם שהוא מסוג הפוינט גארדים שאתה חייב ללהסתכל עליהם פעמיים. בפעם הראשונה אינך מאמין למראה עיניך.

טוב, כולכם יודעים שעם כריס בוש, ג'אש מקרוברטס ושבאז נפייר מיאמי היו היום בין 4 הראשונות במזרח, אבל אלהים החליט להענישם אחרי 4 גמרים רצופים, דבר שאף קבוצה – אף קבוצה, ועוד פעם, א-ף  ק-ב-ו-צ-ה  אחרת בין כל ה-30 – לא הצליחה לעשות. התקווה לא מתה לחלוטין: לקליבלנד ישנם משחקים חשובים ראש-בהראש נגד המתחרות של מיאמי לכניסה לפלייאוף. אז מה יעשה לברון? יפסיד בכוונה כי הקבוצה שהוא הכי מפחד ממנה היא מיאמי, או יחליט לשחק חזק כדי לפצותם קצת על הבריחה הפחדנית שלו מגן העדן של העולם?

אפילו כשלברון עזב נשאר שם פט ריילי שכולם אוהבים לשנוא, והמאמן הגרוע בעולם שהגיע בחמש השנים האחרונות להישגים שאף מאמן אחר – כולל הפלח – לא הגיעו להם.

ללא מיאמי הפלייאוף המזרחי הזה ייכנס להסטוריה כפלייאוף עם הרייטינג הנמוך בהסטוריה. הפלייאוף יורגש כמו אליפות הכדורסל בליגה המקצוענית של סין.

אני אחזה במשחקים תחת DURESS. מידן ורועי יצטרכו לאיים עלי בעזיבה אם אני לא מכניס קצת צבע על המשחקים, ומאחר ואני יודע שזה יקרה, הלכתי הבוקר ל-HOME DEPO וקניתי גלון של צבע אפור.

גם המערב הוא לא מי-יודע-מה. השחקן הטוב ביותר שם הוא צעירון ממושקף (הוא חובש משקפיים מלבד במשחקים) שמקומו כספרן בספריית פרדס חנה ולא כקלעי הטוב בעולם באיזה קבוצת לוחמים. ממפיס? ראיתם פעם דבר מכוער יותר? על הספארס אני לא מוכן לבזבז יותר מחמש מילים כי "הם נותננים לשעמום שם רע".

למה הכדורסל של מיאמי מעניין כל כך הרבה יותר אנשים מהכדורסל של סן אנטוניו? כי ישנם הרבה יותר מפצחי גרעינים ואוכלי חומוס ופלפל מאוכלי קאוויאר וסושי.

הרבה יותר חשוב להווי הכדורסל האמיתי, המגרה, והטוב שמיאמי תהיה בפלייאוף. אני יודע שתמיד היה לי חוש הומור טוב אבל למרבית הצרה רוב הגולשים כאן אף פעם לא למדו להעריך אותו. אבל הפעם אין כל הומור במה שאני אומר: בלי מיאמי, כל הפלייאוף הזה שווה לתחת.