שלום לכולם!

כן אני יודע שמאז הפעם האחרונה שכתבתי כאן עברו 2 חגים ו 14 הסכמי גרעין עם איראן אבל סופסוף התפניתי לכתוב משהו שעומד לי על קצה הלשון כבר זמן מה.

קודם כל הסבר קצר למה נעלמתי-

הייתי עסוק בלרגל אחרי אתרי ספורט אחרים והמסקנה החותכת שלי היא שהופס זה ה ה ה- מקום להיות בו!

ובנימה רצינית ומשעממת יותר,  עברתי לאחרונה תקופה פסיכית בעבודה ואני לקראת מבחן סופר חשוב הקשור לעיסוקי.

מודה שמדי פעם הצצתי באתר וראיתי שהכל בסדר, ושאיכשהו הדוק מסתדר בלעדי. אני יודע שלא היה קל לו, אבל סוף טוב, הכל טוב: אדון דקסטר חזר לקן.

בואו נתחיל רגע מהשורה התחתונה ואחרי זה נתגלגל.

זוכרים את הדיונים על הטרייד של לאב-וויגינס?

הדיון הזה חתום וסגור.

קליבלנד עשתה  עיסקה אדירה ומינסוטה עשתה עיסקה טובה מאוד.

לא תמיד חייבים להיות מנצחים ומרוויחים. במקרה הזה שני הצדדים מרוויחים. קליבלנד כנראה שינתה את ההסטוריה שלה עם הטרייד הזה ועוד מעט תבינו למה.

אם נסתכל על הטרייד בערכים מוחלטים, בוואקום, כנראה שוויגינס>לאב; עדיף וטוב ממנו. גילינו (כמו שטענתי שנים באתר) שלאב הוא מפלצת סטטיסטיקה בקבוצה חלשה, וגילינו שוויגינס הוא לחלוטין השחקן הכשרוני ביותר בדראפט ואחד שיכול להתפתח לסופרסטאר. מה שבדרך כולל קורה אצל פרשנים וקוראים מהשורה הוא שהם מנתחים את הטרייד בדיוק באותו ערך מוחלט עליו דיברתי קודם, כאילו אין תופעות לוואי. בעצם הבאתו של לאב, נוצר אחד הדברים החשובים לבניית קבוצה חזקה והוא תחושה של דחיפות. ההימור היה כ"כ ענקי שלא היתה לו ברירה אלא להשתלב.

אז מה קרה אחרי שהבינו שהחמישייה טובה אך לא מאוזנת והספסל לא קיים? פעלו בצורה כמעט מושלמת והביאו שחקנים בדיוק בכל החורים שהיו חסרים בקבוצה. מקבוצה כבדה ומחוררת בהגנה, הפכה הקבוצה את פניה כשהביאו פועל שחור בצבע (ועוד רוסי!) ועוד 2 שחקני פרימטר שנותנים לקליבלנד בדיוק מה שהיתה צריכה- איום מבחוץ והרבה קשיחות והגנה.

מה היה קורה אילו היו משאירים את וויגינס?

וואלה קבוצה סבבה לגמרי: קיירי היה נותן מדי פעם את שלו;  וויגינס היה מראה מדי פעם ניצוצות; בנט היה כרגיל מאכזב, ולברון בפעם הראשונה מזה 8 שנים לא היה במיקס של השחקן הטוב ביותר.הקבוצה הטובה ביותר.סיכוי לאליפות. כמה צ'אנס אתם נותנים לקבוצה כזו להחזיק מעמד? באמת נראה לכם שה MF בשם לברון ישחק בקבוצה שאין לה שאיפות לאליפות ושעד שתבנה את עצמה הוא יאבד את השנים הכי טובות שלו?

"בחלומות שלי מתאהב בך כל יום מחדש, את חוזרת אליי, ואני שוב נרגש.

בחלומות שלי את לוחשת לי קשה לי מאוד, ועכשיו זה ברור מה עליי לעשות.."  – (מי היה שר למי ובאיזה הקשר?)

הבן אדם רוצח ומנתח בדם קר. הוא ידע שלאב מגיע לקליבלנד עוד לפני שלאב בעצמו ידע. נניח שכן היה מחזיק את השנה הזו בשאיפה להתחזק בשנה הבאה, למה לשחקנים להסכים לקבל פחות כסף בשביל להיות גלגל שלישי בקבוצה שרק אולי תצליח לבנות את עצמה? אתם מדמיינים את הלחץ על בלאט ועל מקבלי ההחלטות בקליבלנד?

בתהליך של בנייה לא לוקחים סיכונים אלא הולכים על בנייה מחושבת. החשבונות האלה לא בדיוק בונים קבוצות אלא הורסית קבוצות, וכן יש את עניין המומנטום שקיים בכל תחום בחיים שאם לא רוכבים עליו בזמן לא מנצלים את הכוח שהוא נותן. זה קיים בעסקים, עם בחורות, בספורט, וכל נושא שאתם  יכולים לדמיין. אז הקיבעון הזה היה מוביל את קליבלנד להפוך מקבוצה בינונית לקבוצה טובה, אבל עדיין לא ברמה של אליפות. למה ללברון להישאר בפרוייקט פר"ח הזה? מישהו היה משלם את המחיר והקבוצה הזו הייתה מתרסקת.

מה קרה באמת?

לאב הגיע עם כל החסרונות שלו והפך את הקבוצה לאחת שחושבת ע-כ-ש-י-ו  ובגדול. אין זמן לתהות ולטעות: "המנוחה" של לברון גרמה לקבוצה לחשיבה מחדש וללכת  ALL OUT. שלחו את וויטרס הסרטן הקטן וקיבלו את שומפרט וג'יי אר. על ג'יי אר – שבניקס היה מחבל בפני עצמו – אמרתי כבר אז כשנודע על הטרייד שעם לברון כל אחד בקבוצה הופך לילד טוב ירושלים. טרייד בלתי הגיוני בעליל ועוד מפגן לוזריות של הניקס.

לאחר מכן הגיע הצעד ש 90% מהקוראים והמגיבים לא היו עושים בחיים כי הם נמצאים במעין בועת פנטזי:

2 בחירות דראפט בכדי לקבל את מוזגוב. כן המחיר בואקום קצת גבוה מדי, אבל שוב, אנחנו לא חיים בואקום, ואומנם באידיאל שתי בחירות דרפאט שוות יותר, אבל לא שוות יותר לקליבלנד בסיטואציה הנוכחית, וזה כנראה הצעד הכי חכם שיכלו לעשות במיוחד לאחר פציעת ורז'או שנדמה היה שגומרת לקאבס את העונה.

ובואו נדבר רגע על בחירות דראפט אוקיי? אין צורך לאגור אותן כמו קופסת שימורים בזמן מלחמה.

יש להן שלושה  שימושים בלבד:

1. בחירת שחקן שישנה בצורה משמעותית את הקבוצה.

2. המרתן לשחקן שישנה משמעותית את הקבוצה לשחקן שהקבוצה צריכה בצורה ספציפית.

3. בחירת שחקן בעל תפקיד ספציפי.

כל שאר המקרים שייכים לאנשים שיש להם יותר מדי דמיון. ברגע שקליבלנד זיהו כי מוזגוב שלהם תמורת 2 בחירות דראפט הם הבינו ש א'- אין להם יותר מדי מרווח לשחק איתו, ו ב'- זה בדיוק השחקן שהם צריכים. על מה יש להגן בדיוק כשאני מקבל את – לברון, קיירי, לאב, שומפרט, ג'יי אר, תומפסון, דלבדובה, מוזגוב, שון מריון, פרקינס כשהעשן מתפזר? אם השנה החגיגות לא יהיו באוהיו אני לא רואה אף אחת עוצרת אותם שנה הבאה עם התוספות הנדרשות.

חזרנו ללאב.

מכל הסלט מטבוחה שהמעבר הזה יצר וההשלכות ההשלכות ההשלכות של אותו מהלך(בכוונה חזרתי על זה 3 פעמים כי לפעמים רק ככה לומדים) קליבלנד ולברון הבינו שהשנה הזו יותר משמעותית ממה שדמיינו.

ב NBA של היום, שוואלה גם את זה אני אומר כמה שנים הכל התקצר: חמש שנים של בנייה? אין כזה דבר. 3 שנים? בחלומות, ולפעמים חלומות מתגשמים. שנתיים זה יותר ריאלי אבל תוך שנה כדאי להכין את היסודות החזקים ביותר כי בזמן תמיד קמה לה אימפריה חדשה והשנה זו הווריוס שמוכנה לאכול כל מי שזז. ויש לנו אפילו מועמדת מזרחית להיות אימפריה, וזו אטלנטה, שבקליק אחד עקפה את וושינגטון טורונטו ושיקגו. אומנם מבחינתי היא עדיין בשלבי הוכחה אבל נראה שזה עובד וגם אם לא, זה רק מראה כמה אותן קבוצות לא באמת קרובות לאיים על מישהו כאן.

כל החלקים בפאזל סודרו והקבוצה הצליחה לנצח בצרורות ולהבטיח את המקום השני במזרח ולא רק להיות בלי הסיכוי הטוב ביותר לצאת מהמזרח אלא בכלל לקחת את האליפות.

מבין כל התסריטים מה שקורה היום לקליבלנד הוא התסריט הורוד ביותר. הקבוצה מתחילה לשחק גם בהגנה וההרגשה באויר בניגוד לניצחנות היפים בתחילת העונה היא שזו קבוצה שמטריפה את כל העיר ויכולה לעשות את הבלתי ייאמן. נכון שהמשחק שלה לא מושלם ולפעמים בנוי על יותר מדי בידודים, אבל עם שחקנים כמו קיירי או לברון גם פופ לא היה מצליח לתכנת. כשהקבוצה חמה היא לוהטת! וגם יכולה לסגור בהגנה מכל כיוון ולשנות את ההרכבים כאוות נפשה.

זוהי קבוצה כמעט מושלמת.

עכשיו אני נזכר ששכחתי להתפלצן עליכם עם אנלוגיה לכלכלה  ושימוש במונח "עלות אלטרנטיבית" שעליה אני עומד להיבחן בימים טרופים אלה, שתכלס מאוד מתאים לנושא אבל אשאיר זאת לפוסט הבא.

אז תכלס, לא הייתם מעדיפים את  לאב על וויגינס?