יום חמישי כבוי בנוקיה

מאת יואב דובינסקי

האזעקה בתל אביב תפסה אותי בדרכי לנוקיה בשדרות בן גוריון פינת דיזינגוף, כשאני הולך מהבית אל הרכב, אותו החניתי ליד כיכר רבין כי לא מצאתי חניה ערב קודם. בעיות חניה זה ממש לא משהו יוצא דופן בתל אביב, לצערי זו הנורמה. כשהגעתי לאוטו נזכרתי ששכחתי את הלפטופ בבית, אז נסעתי חזרה לדירה, שם חיכיתי עוד כחצי שעה עד שהבנתי שהמשחק יתקיים ושכדאי לצאת ליד אליהו.

במשך שלושה רבעים היתה אווירת נכאים במשחק. גם העידוד "אל אל ישראל" או שירת "התקווה" "הספונטנית", לא העבירו צמרמורת. הסדרנים רבו אחד עם השני, הקהל היה אנמי, הדרך לשם ובחזרה היתה חשוכה ופנויה בצורה קיצונית – זה לא היה נוקיה של ימי חמישי. אל תבינו לא נכון, בכל יום אחר הייתי מברך על נסיעה חלקה ללא פקקים ומציאת חניה בקלות, אבל המשחק מול מלאגה לא לווה בהתרגשות הרגיליה של ימי חמישי ביורוליג. כבר הייתי במשחקים טעונים או בזמנים טעונים ולרוב האווירה הפוכה ומחשמלת. הפעם, אני קיבלתי את התחושה שמשחקים כדורסל כי אין ברירה אחרת.

בהרבה מובנים גם על הפרקט זה נראה ככה. זה לא שמכבי תל אביב היתה כבויה, אבל היא פספסה הרבה יותר מידי זריקות חופשיות (34 אחוז מהצבע לעומת 50 של מלאגה). להבדיל מהניצחון הדחוק על סיינה, באחד ממשחקי הכדורסל הקטסטרופלים שיצא לי להיות בהם, הפעם מכבי תל אביב שיחקה הגנה פנטסטית, קלעה מעולה מהקו (89 אחוזים – 24 מ-29), אבל פספסה ליי-אפים מסנטימטר. מלאגה קלעה כמה זריקות קשות במאני טיים, ריקי היקמן החטיא בשניות הסיום ומשחק שהיה צמוד והפכפך לכל אורכו הסתיים בניצחון חוץ של הספרדים, 62:64.

למרות ההפסד הראשון במפעל, הניצחון של מכבי תל אביב בחמש נקודות בספרד עדיין מעמיד אותה עם יתרון על מלאגה בקרב על ראשות הבית. היות ומדובר בבית הקל ביותר במפעל, לא בטוח שדווקא המקום הראשון יוביל לשיבוץ לבית נוח יותר (מה עדיף ברצלונה, אולימפיאקוס וחימקי או צסק"א, ז'לגיריס וריאל?). אני בכל אופן לא אוהב להיכנס לחישובים האלה ומאמין שעדיף לסיים במקום הראשון בבית ולשחק בצורה ספורטיבית עד הסוף.

כמובן שהמשחק כולו הושפע מהמצב בדרום. המעודדות, התחרויות בהפסקות וההפנינג לקהל בוטלו. אזהרות של פיקוד העורף הוצגו על הקובייה בהיכל וגם השחקנים ושני המאמנים לא היו יכולים שלא להתייחס למצב.

"היה קשה לעשות את ההפרדה, אנחנו מחזקים את תושבי הדרום", אמר הקפטן גיא פניני בסיום, "דיברנו עם הזרים ואני יכול להבין אותם שזה מצב לא פשוט". "יש דברים הרבה יותר חשובים מהמשחק", פתח דייויד בלאט את מסיבת העיתונאים שלו, "אני רוצה לחזק את כל מי שנמצאים באזורים לא רגועים ואת כולם במדינה. כהרגלנו נעבור את התקופה הזאת באומץ ובחוזק".

יסמין רפשה, מאמן מלאגה, נוטה להיחנק בכל פעם שהוא פוגש במכבי תל אביב. אבל דווקא בנוקיה, באווירה מתוחה, כמה שעות אחרי שנשמעה אזעקה בתל אביב, הוא יצא עם ידו על העליונה. "זה היה המשחק הכי קל עבור שתי הקבוצות, כי גם מלאגה וגם מכבי תל אביב הבטיחו את המקום בטופ 16, אז המשחק היה יותר על היוקרה", אמר המאמן הבוסני. "דיברתי עם השחקנים והם לא פחדו, אבל אני רוצה לדבר רק על כדורסל ולא על מה שקורה מסביב. הגעתי ממקום שקרה בו משהו ואני רק רוצה לאחל לכולם שלום".

אני חושב שהחשיבות המרכזית של המשחק הזה היה בעצם קיומו. אם היו מבטלים את המשחק, זה היה עלול להוביל להעברת ביתיות ואירוח משחקים בחו"ל ואז הרבה יותר קשה לשכנע שבטוח כאן ולשנות את ההחלטה בחזרה. אני חושב שלא מכבי תל אביב, לא דייויד בלאט ולא אף אחת מקבוצות הספורט הישראליות שמשתתפות במפעלים בינלאומיים היו רוצות שזה יקרה. בטח לא ההתאחדות לכדורגל, קצת יותר מחצי שנה לפני אירוח אליפות אירופה עד גיל 21.

מאחל לכולם סופ"ש שקט ובטוח.

הבלוק של לוקה זוריץ' על דיוויד לוגאן, ש"העניק" למכבי הפסד ראשון העונה.