שעת סיפורו של פול קלארקסון (1)/יונתן שגב

*******************

לפני כמה ימים קבלתי מסר וסיפור מיונתן שגב במילים האלה:

אהלן מנחם,
לפני כמה שבועות קיבלתי משימה בשיעור ספרות שבה אני מתבקש לכתוב סיפור על משהו שקשור לעולמי. כמובן, שכדורסל היה הבחירה הראשונה שלי, ואכן כתבתי סיפור. הייתי רוצה לפרסמו, אבל אני לא יודע עד כמה זה מתאים, לכן אני מתייעץ עמך. זכור שזה לא ביג דיל אם זה לא יפורסם, מכיוון שהסיפור כבר שירת את מטרתו העיקרית והעבודה לא תיזרק לפח, אבל בכל זאת זה נראה לי נחמד לפרסמו.

בברכה,
יונתן שגב.

קראתי את הסיפור ונהניתי, והחלטתי להכניסו לאתר להנאתכם!

מ.ל

*****************

כדור נזרק. הוא מקפץ פעמיים על הטבעת ונכנס. לא מספיק טוב, חשב לעצמו פול. עוד פעם!
פול קלארקסון הגיע לפני שלושה חודשים למכללת קליפורניה שבלוס אנג'לס (UCLA) כשחקן כדורסל מפורסם, עוד מהתיכון. הוא היה טוב. ממש טוב. למעשה הוא היה כל כך טוב שנחשב לשחקן המכללות מספר 2 בארצות הברית כולה. לכן, בניגוד לתלמידים אחרים, תכנן פול לעזוב את המכללה לאחר שנה בלבד, ולנסות להגשים את החלום של כמעט כל ילד בארצות הברית: להגיע לליגת ה-NBA. המחשבות האלה עברו בראשו בעודו נח לכמה שניות על הספסל. הייתה לו רק בעיה אחת. הוא שיחק במכללה עם השחקן שנחשב לטוב ביותר בשכבת הגיל שלו: זאק סטיוארט. בעוד פול התנשא לגובה מטר שמונים ושמונה, לזאק היו ארבע סנטימטרים נוספים. זאק קפץ גבוה יותר. רץ מהר יותר. הקליעה שלו הייתה טובה יותר, אבל היה לפול יתרון אחד על פני יריבו. הוא לא הפסיק לעבוד ולהשתפר.
בדיוק שהמחשבות האלו ורבות אחרות עוברות במוחו נכנס זאק לאולם:"אהלן קלארקסון, רוצה משחק זריז?" "תתחיל" ענה לו פול. הם שיחקו כרבע שעה. "מה התוצאה?" שאל זאק. "14:14" השיב לו פול. "אוקיי, קבל את זה!" זאק החל את הזריקה- כופף את הברכיים, הוריד את זרועותיו עם הכדור והחל לעלותן חזרה. פול קפץ עליו בכל כוחו, אך פתאום זאק החליט לא לזרוק ושנייה לאחר מכן הוא כבר היה תלוי על טבעת הסל והכדור קפץ על הרצפה. "נהניתי לשחק, קלארקסון" אמר זאק "תשתפר ותחזור אלי". "דרך אגב, יש מסיבה במגורים, אתה בא?" "לא תודה" השיב לו פול "כרגע אמרת לי להשתפר לא?" זאק חייך אליו, קרץ לו ויצא מהמגרש.
בשנייה שהוא עזב פול הטיח את הכדור ברצפה.מתי הפכתי ללוזר כזה?! חשב לעצמו. הוא החל לבכות. "האם אי פעם אוכל לנצח את הבחור הזה?" תהה בקול רעם. הוא החליט להוציא את זעמו על הטבעת. לכן הוא הטביע. פעמיים. שלוש. חמש פעמים. עשר. הוא עצר בכדי לנשום והחליט לזרוק קצת. הוא זרק חמש מאות זריקות. עוד חמש מאות. ברכיו כאבו ולמרות זאת המשיך לשלושה סטים נוספים של חמש מאות. הוא הסתכל לשעון. "עשר וחצי?! שיט! אני מאחר ל-אן!" הוא רץ למקלחת. למרות שתכנן להיכנס ולצאת בתוך דקה הוא נשאר שם רבע שעה. מחשבותיו נדדו. הוא שאל את עצמו האם באמת חשוב לו להיות הבחירה הראשונה? הוא ידע שכן. מאוד חשוב לו אפילו. חוץ מהכבוד, התהילה והיצר התחרותי של פול, היה עוד משהו. אם ייבחר במקום הראשון ישחק בעיר מולדתו- לוס אנג'לס, בקבוצת ילדותו אשר העריץ – הלייקרס. עוד כשהיה ילד קטן חלם על קובי ברייאנט וראסל ווסטברוק ונשבע שהוא יהיה הלייקר הגדול אחריהם. אבל אם ייבחר ראשון השנה, יהיה לו סיכוי לשחק עם ראסל האגדי. כרגע כל התחזיות שמו אותו במקום השני ושלחו אותו לבוסטון – היריבה השנואה של הלייקרס וכמה אלפי קילומטרים מהבית, מהמשפחה, מהחברים ומאן. "שיט, אן!" נזכר פתאום.
במהירות שברק לא היה מתבייש בה סיים את המקלחת, התלבש ורץ לבניין מגוריו. אן חיכתה לו שם. לפני שהיא הספיקה לפתוח את הפה הוא החל :"אן אני כל כך מצטער, פשוט התאמנתי ולא שמתי לב לזמן…" "זה בסדר" קטעה אותו אן "אני מבינה". "את מדהימה, את יודעת?" הם התנשקו. "ואני אפצה אותך על זה". "פספסנו כבר את ההקרנה של הסרט, אבל אפשר ללכת למסעדה…" אמרה אן. "נשמע נהדר" השיב לה פול והם התנשקו פעם נוספת.
פול ליווה את אן לביתה וחזר לביתו מלא במחשבות. בעודו מתארגן לשינה חשב על כל האנשים שחזו לו את המקום השני. הוא הבין אותם. זאק ניצח אותו בכל פעם ששיחקו עד עתה, ולמרות זאת, הוא חייב להיבחר ראשון. כך הוא שינן לעצמו שוב ושוב "לנצח את זאק" "להיבחר ראשון" עד שנרדם.
החודשים עברו על מי מנוחות. פול בילה את רוב זמנו באולם האימונים ואת שאר זמנו עם אן. בינתיים המכללה החלה לשחק נגד מכללות אחרות. בתחילה זאק התחיל בחמישייה ופול החליף אותו כמעט למחצית מהזמן, אבל אחרי זמן קצר שניהם פתחו ביחד בחמישייה. מההחלטה הזו הקבוצה הייתה בלתי מנוצחת. דבר נוסף שקרה הוא שזאק ופול החלו להפוך לחברים טובים. עכשיו לוח הזמנים של פול התחלק לשלושה: אימונים, זאק ואן. דבר אחד לא השתנה: בכל פעם שזאק ופול שיחקו, זאק יצא עם ידו על העליונה.
יום אחד התאמן פול באופן אינטנסיבי במיוחד: הוא בילה שבע שעות באולם האימונים ללא הפסקה. לקראת הכניסה של השעה השמינית הוא החל להרגיש קצת סחרחר. ברכיו כאבו. הוא החל לאבד תחושה בידיו. ראשו דאב. בכל זאת אמר לעצמו "קדימה פול, עוד סט אחד, אל תוותר".
בדיוק שסיים את הסט תשוש מרוב מאמץ, הגיע זאק לאימון:"מה קורה אחי? אתה נראה עייף." "אני בסדר. משחק?" "אם אתה יכול." פול החל להרגיש את האדרנלין זורם בעורקיו. אני יכול, חשב לעצמו. פול פתח בחמש נקודות רצופות. "לא רע" אמר זאק כשמעט מרירות מתגנבת לקולו והשיב לו עם שבע נקודות רצופות משלו. "גם אתה" אמר פול מתנשף. הם המשיכו לשחק כשהיתרון מחליף ידיים. "כמה זה?" שאל זאק."14:13 לי" השיב פול עם הכדור בידו. הוא ידע שזו ההזדמנות לנצח את זאק. עכשיו או לעולם לא! חשב לעצמו.
פול החל לזרוק, זאק קפץ עליו בכל כוחו וברגע האחרון פול החליט לשנות את התוכנית ושנייה אחר כך הוא כבר קפץ כדי להטביע, אבל בעודו על הטבעת הוא ראה שהכדור כבר לא אצלו ולא נכנס לטבעת. הוא ראה את זאק עומד על קו השלוש בכדי לזרוק לניצחון והוא ידע שאין בידו איך לעצור את זה.
זריקה יוצאת. הכדור קופץ פעמיים על הטבעת, נשאר עליה כשנייה שמרגישה כמו נצח או אפילו יותר, במיוחד בשביל פול קלארקסון, תלמיד שנה ראשונה במכללת UCLA ונכנס. "תענוג, כרגיל" אמר זאק "זה נהיה קשה לנצח אותך" אמר במבט מעודד. פול היה סחרחר אפילו יותר ממקודם. הוא נתן לזאק כיף וזה שאל אותו:" אתה בטוח שאתה בסדר? אתה נראה חיוור". "כן, אני בטוח. באמת" השיב פול בקול חלוש. הוא שיקר. הוא התקשר לאן ואמר לה שהוא לא יכול לצאת היום, אבל הוא ייבקר אותה מאוחר יותר. אחר כך הוא נשכב באמצע המגרש וראשו הסחרחר מלא במחשבות.
הוא התעורר לקול הטלפון. "אן" היה כתוב על המסך. השעה הייתה 23:30. הוא ענה בקול ישנוני "הלו?" "איפה אתה?!" "באולם. נרדמתי בטעות." "הבהלת אותי, פול קלארקסון! התקשרתי שבע פעמים ואתה לא עונה". "סליחה" אמר פול בקול מלא חרטה. הוא נכנס למקלחת ויצא עשר דקות לאחר מכן. הוא שם לב שכואב לו בברך ימין ולכן, בכדי להקל על הכאב, דידה עד שהגיע לבניין של אן. "אני ממש, ממש מצטער" אמר פול. אן לא ענתה לו וכאילו שקלה אם לקבל את התנצלותו. אחרי כמה שניות אמרה. "מה קרה לברך שלך? היא נראית לא טוב". "לא יודע" אמר פול. "אני אקח יום מנוחה מחר". "את רוצה לצאת לטיול מחר?" שאל פול. "אני אשמח". "לאן נלך?" שאלה אן. "תראי מחר" ענה לה פול. הוא נתן לה נשיקת פרידה וחזר לבניין מגוריו.
כשקם בבוקר הכאבים התעצמו. הוא ידע שהוא צריך ללכת לבדוק את זה, אבל החליט להתעלם מכך. למרות שהחליט לקחת יום חופש, ידע פול שיש לקבוצה שלו אימון. הוא ידע שהוא לא יכול לפסוח עליו. הוא הסתכל על השעון. השעה הייתה שש וחצי. היה לו זמן עד האימון. הוא החליט לנסות למצוא איזו תרופת סבתא. הוא הפך את המגירות שלו ולא מצא. הוא הלך לאן וגם היא לא מצאה. אחר כך נזכר פול שזאק סבל מבעיות ברכיים ואף החמיץ כמה משחקים בעקבותיהם. הוא התקשר ושאל אותו על כך. "קח את זה ולא תתאכזב" אמר זאק בעודו נכנס לחדרו של זאק ומושיט לו משחה שעליה כתוב:"לכאבי ברכיים, מרפקים וגב- הקלה מיידית לטווח קצר". "תודה, אתה גדול!" אמר פול כשהוא מורח את המשחה.
הם המשיכו יחדיו לאימון וכשפול מרח את המשחה הוא הרגיש הקלה עצומה, למרות זאת הוא עבר את האימון רק בקושי והלך לכיתתו. בשעה שלוש הם סיימו ללמוד והלכו לחדרו של זאק לשחק קצת משחקי וידאו. "קבעתי עם אן בשש וחצי" אמר פול לזאק. הוא הסתכל לשעון וראה שהשעה קצת אחרי חמש וחצי. "עוד משחק אחד, אחרון". פול הבטיח לאן שהוא יגיע בזמן ולא התכוון להפר את הבטחתו. "ביי אחי" אמר זאק "ביי". השיב פול שקוע במחשבות.
מה שלא סיפר לזאק, הוא שמאז שהם סיימו את האימון הברך שלו כאבה כל כך עד שהרגיש שמישהו תקע לו סכין בתוכה. הוא דידה למגוריו החליף בגדים בזריזות ועמד בשעה 6:29 בפתח ביתה של אן וצלצל בפעמון. אן פתחה את הדלת והייתה נראית יפה מתמיד. עיניה החומות נצצו ושערה, החום אף הוא, גלש עד לאמצע גבה. "וואו, אפילו לא איחרת" התלוצצה. "יצאנו?" שאלה. "יצאנו" ענה פול. הם הלכו במורד השביל שמוביל מהיציאה והגיעו ליער. הם הלכו ביער כחצי שעה עד שהגיעו לגבעה ושם נפרש תחתם הנוף של לוס אנג'לס כולה. הם התיישבו. אן הניחה את ראשה על פול. הם נשארו שם כמעט שעתיים, כמעט בלי לדבר. "צריכים לחזור" אמרה אן. הוא ידע שהיא צודקת. הם קמו והתנשקו, אחר כך יצאו לדרך. פול כמעט לא עמד בהליכה. הברך שלו הייתה בגודל של אשכולית, לפחות. "אתה רוצה שאעזור לך?" שאלה אן. "כן. תודה." אמר בעודו תוהה איך היא שמה לב לכאבים כשהוא כל כך התאמץ להסתיר אותם. לקח להם כמעט שעתיים לחזור.
באותו הלילה פול נרדם במהירות. הוא התעורר כמה פעמים במהלך הלילה בגלל הברך שלו שהציקה לו. הוא ידע שמחר אין לו אימון וגם לא משחק וזה הרגיע אותו. הוא התעורר בדיוק בשמונה ומיהר לבית הספר. כאביו החלו לשכוח לאיטם. הוא אמר לעצמו: היום אני נח ומחר אני חוזר במלוא הכוח. היום עבר על מי מנוחות.
למחרת הוא אכן חזר להתאמן והרגיש טוב. הברך לא הציקה לו. הוא הסתכל בלוח המשחקים וידע שמחר הם משחקים נגד המכללה של דרום קליפורניה- לחצי גמר טורניר המכללות. עוד שני משחקים, אמר לעצמו.
יום המשחק הגיע. למרות המעמד הוא שיחק מצוין וכרגיל מכללתו הביסה את דרום קליפורניה, הפעם בתוצאה 95-73. הוא היה מוכן לגמר שיערך ביום למחרת. גם הגמר לא הייתה משוכה קשה מידי ומכללתו ניצחה 108-62 את האוניברסיטה של פלורידה בתצוגת תכלית. אחרי המשחק הוא חגג עם הקבוצה ולאחר מכן יצא לחגיגת ניצחון עם אן. בניגוד לשאר חברי קבוצתו, עמד פול על כך שהוא לא ישתכר. הוא ידע למה. נשארו לו עוד שני שלבים עד שידע לאיזו קבוצה הוא הולך: האחד ראיונות עם הקבוצות שרוצות אותו ואימון מבחן והשני משחק מסורתי של הכוכבים הכי טובים בשכבת גילו.
בערך שבוע אחרי חגיגות הניצחון הוא הלך להיבחן בקבוצה המקומית של לוס אנג'לס- הלייקרס. מי שנבחן גם הוא ללייקרס היה זאק. " שחקו אחד על אחד. עד חמש עשרה" ביקש המאמן אחרי הראיון. "בסדר גמור" אמר זאק. אחרי עשר דקות בלבד ירד זאק מהמגרש, מושפל, כשהתוצאה הייתה 15:7 לטובת פול. פול קפץ משמחה ומיד הלך לנחם את זאק שההפסד פגע בו עמוקות. "לא נורא, כל פעם אחרת ששיחקנו ניצחת אותי" "אתה צודק, שיחקת יפה" זאק חייך חלושות. ראו שהוא לא במיטבו.
שבוע נוסף עבר ואחרי מבחנים אצל שלוש קבוצות נוספות הגיע השלב השני: משחק הראווה המסורתי. הזרקור הופנה להתמודדות בין פול שהיה בקבוצה אחת וזאק שהיה בקבוצה השנייה. הפעם, זאק הגיע חד. במחצית קבוצתו הובילה 56-40 כשהוא עושה הכול על המגרש וכמעט לא מחטיא. פול היה לא רע אף הוא, אבל חברי קבוצתו היו רעים מאוד. אחרי שלושה רבעים התוצאה הייתה רק 80:70 לטובת הקבוצה של זאק. ברבע האחרון, פול פתח בסערה והוביל את קבוצתו לשוויון 98 כשהכדור אצלו ביד ושעון ה-30 שניות כבוי. זאק שמר עליו. פול סימן לכולם לזוז הצידה.
פול כדרר את הכדור ביד ימין ושבריר שנייה אחר כך העביר את הכדור ליד שמאל החלשה שלו במהירות הבזק כשזאק נשאר מאחור. מכאן הוא קפץ קפיצה אדירה, הטביע בכל כוחו ונחת על הפרקט. שבריר שנייה אחר כך הוא נפל לפרקט ונשכב עליו. לוח התוצאות הראה 100:98 עם 0.0 שניות על השעון, אבל פול ידע שזה נגמר. ברכו הימנית כאבה באופן שעוד לא הרגיש. הוא ניסה לקום וכשל. אן ראתה זאת מהיציע ומיד נכנסה למגרש בצרחות. היא וזאק עזרו לו לקום וסחבו אותו עד שהגיע לחדר הטיפולים ומשם לבית החולים.
כל אתרי החדשות געשו ורעשו כשפול נכנס לצילום. הברך שלו הופיעה על המסך והרופא עיין בתמונה בעניין. הוא לא היה צריך, הוא ידע. "אני מצטער פול." הוא אמר. "יש לך קרע מלא במיניסקוס". "אתה צריך לעבור ניתוח בכדי לרפאו וייקח לך כשנה לחזור לפעילות כדורסל מלאה". פול החל לבכות. הדמעות זרמו כמו מים. אן וזאק היו שם וניסו לעודד אותו, אך הוא המשיך לבכות עד שהלך לישון.
כמעט ארבעה חודשים עברו. פול כבר הלך ללא קביים. רופאיו גם נתנו לו אישור לזרוק בעדינות מדי פעם. הוא עשה דרכו לאולם הגדול של ה-NBA כשהוא מחזיק בידה של אן. "יהיה טוב" היא אמרה. הוא חייך חיוך קלוש. הם הגיעו בדיוק בזמן לשמוע את קומישיינר הליגה, אדם סילבר אומר:"בבחירה הראשונה של דראפט 2018 הלוס אנג'לס לייקרס בוחרת ב… זאק סטיוארט מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס". "ובבחירה השנייה בבחירה השנייה של דראפט ה-NBA, הבוסטון סלטיקס בוחרת בפול קלאקרסון, גם הוא מאוניברסיטת קליפורניה שבלוס- אנג'לס".