טורניר אליפות ליגת המכללות בכדורסל מתקרב בצעדי ענק, וב-17 למרץ כבר מתחיל. זה זמן טוב להזכר בסיפור כוכב מכללות אחד שלאחר קריירת מכללות אגדית, והשתתפות בקבוצת הכדורסל הגדולה מכולם אחרי בני הרצליה (הדרים טים של 1992), הפך לשחקן ממוצע בסופו של דבר, ושנוא בקרב קבוצות רבות. המאמר מבוסס בחלקו על הסרט של ESPN על לייטנר, שיצא לאחרונה.
*
כריסטיאן לייטנר נולד למשפחת מהגרים ענייה, ובמהלך שהותו בתיכון פרטי, שם שיחק ככדורסלן וזכה למלגה חלקית, נאלץ לעבוד כשרת בבית הספר שלו כדי לממן לימודיו. לאחר הצלחה מסחררת בתיכון (שתי אליפויות מדינה ב-3 שנים), קיבל הצעות מעשרות מכללות, ובסופו של דבר צמצם את הרשימה שלו ל-3 קולג'ים: וירג'יניה, צפון קרוליינה ודיוק, אליה הצטרף בסופו של דבר.
בדיוק הוא הגיע למאמן עם 8 שנות ניסיון, מייק ששבסקי. מהעונה הראשונה לייטנר והיד הקטלנית מחוץ לקשת התאימו לשיטה שקואוץ' קיי הנחיל בדיוק, והקבוצה הגיעה לפיינל פור, שם הפסידה בחצי הגמר. בעונה השנייה הקבוצה הצליחה לעלות לגמר, רק כדי להשחט בידי נבאדה.
בשנה השלישית, כג'וניור, הגיע פורוורד חדש לקבוצה, הפרשמן גרנט היל. יחד עם היל ובובי הרלי הגדול, בכל העובר בדרכה, בהובלת לייטנר, שזכה באותה עונה בתואר כדורסלן השנה בארה"ב, חמישיית הקונצזוס אול אמריקאן השנייה (בארצות הברית יש הרבה דירוגים לחמישיית ה"אול אמריקאן", 5 שחקני המכללות הטובים בעולם. הקונצזוס אול אמריקאן זה דירוג של כל החמישיות, כאשר השחקנים שמופיעים בחמישייה הם אלו עם הכי הרבה הופעות בכל החמישיות בדירוגים האחרים), וזכה גם בתואר השחקן המצטיין של הפיינל פור בדרכו לתואר הראשון של ששבסקי ודיוק השנואה.
עוד עונת מכללות, עוד פיינל פור. הפעם לייטנר הגיע לגמר המזרח מול קנטקי, במשחק שנחשב ל"משחק הקולג' בסקטבול הגדול ביותר שנעשה אי פעם". לייטנר התעלה כהרגלו, וקלע 10 מ-10 מהשדה ומהעונשין במהלך המשחק. 2.1 שניות לסיום, 102-103 קנטקי. הכדור אצל גרנט היל שמוסר מסירת קוורטרבק (בדומה למה שגור שלף מסר לדריק שארפ תריסר שנים מאוחר יותר) ללייטנר והוא בנונשלנטיות קולע על השומר שלו. 104-103, ודיוק ממשיכה לגמר על חשבון קנטקי של ג'מאל משבורן, כוכב מכללות שהפך לשחקן נבא לא רע בכלל. בגמר הוא שחט את מישיגן סטייט, 71-51, וזכה שוב בתואר השחקן המצטיין של הפיינל פור, כאשר ב-4 שנות מכללות הוא שובר שיאים בקצב של 120 קמ"ש.
בקיץ 1992 הוא נבחר בבחירה השלישית בדראפט, אחרי שאקיל אוניל ואלונזו מורנינג, ולפני חונק המאמנים לטרל ספירוול. אבל זה כאין וכאפס ממה שקורה באותו אזור זמן-אולימפיאדת 1992 היא הראשונה שמרשה לנבחרות לשחק עם שחקנים מקצועניים, וצוות האימון האמריקאי (שכולל את ששבסקי, מאמן לייטנר בדיוק), מביא את 11 השחקנים הטובים ביותר באותה תקופה (להוציא את איזייאה תומאס, אשר ג'ורדן סרב לשתף עמו פעולה)-ג'ון סטוקטון, מג'יק ג'ונסון, קלייד דרקסלר, מייקל ג'ורדן, כריס מאלין, סקוטי פיפן, לארי בירד, צ'ארלס בארקלי, קארל מאלון, פטריק יואינג ודיוויד רובינסון, כולם בהיכל התהילה.
בנוסף, הקבוצה תכננה להוסיף שחקן מכללות אחד. ג'ימי ג'קסון ואלונזו מורנינג מוזכרים כמועמדים, אבל הדיל האמיתי זה שאק, שכבר בגיל 20 הטיל אימה על הרחבות השונות והלהיב את המדיה בכל דרך אפשרית. כצפוי, המהלך גרר לא מעט ביקורת, וגרר לא מעט זלזול מצד האגדות האחרות במחנה האימונים של נבחרת החלומות. אם שאק היה נבחר במקום לייטנר, יתכן וכל הלג'אסי של הנבחרת הזאת היה שונה לחלוטין.
מיותר להרחיב על מה שקרה באולימפיאדה, בהן הדרים טים ניצחה בהפרש ממוצע של 44 נקודות בסיוע לייטנר, שכשחקן ה-11 ברוטציה קלע 5 נקודות עם 2.5 ריבאונדים בערב, והיה חלק מהקבוצה שהוציאה לפועל את הכדורסל בצורה הקרובה ביותר לחזונו של ד"ר ג'יימס נייסמית'.
*
לאחר מכן, לייטנר הגיע לבוץ הטובעני הידוע כמינסוטה טימברוולבס, ולמרות שיתוף פעולה עם איזייאה ריידר הקבוצה לא הצליחה להתרומם, וניצחה 60 משחקים ב-3 עונות. למרות זאת, לייטנר רשם מספרים נאים של 17 נקודות עם 8 ריבאונדים בערב.
אז הגיע דראפט 1995 וקווין גארנט. לייטנר ו-KG לא שיתפו פעולה לאורך זמן, לאחר שלייטנר הועבר לאטלנטה תמורת ספאד ווב, כחלק מתהליך בנייה מחדש של מיני. בעונתו הראשונה באטלנטה הוא לא הרשים במיוחד, אבל העונה השנייה הייתה הטובה בקריירה שלו, ועם 19 נקודות ו-9 ריבאונדים למשחק הוא נבחר לאול-סטאר, אבל פעם נוספת איבד את המקום שלו בחמישייה לטובת אלן הנדרסון, והועבר לדטרויט.
אחרי שפעם נוספת הרשים ואיבד את מקומו בשנייה שמישהו חדש הגיע, הקריירה של לייטנר החלה להדרדר. הוא נפצע בגיד האכילס, המספרים שלו צנחו והוא נדד ברחבי הליגה, עד שהגיע לנקודה הנמוכה ביותר-נכשל בשלושה בדיקות סמים, דבר שנטל עליו אחריות מלאה, והושעה ל-5 משחקים.
ממכללת דיוק, MOP של הפיינל פור והדרים טים, מזל רע הוביל אותו לשפל המדרגה והפך אותו לשחקן שמשתמש בסטרואידים. לאחר מכן שיחק עוד עונה במיאמי יחד עם אוניל, מורנינג (ודווין וויד), ואז פרש.
כיום הוא עוזר המאמן של פורט ווין בליגת ההתפתחות האמריקאית.
*
אז מה קרה ללייטנר? הבחור הצליח לתת עונות פנטסטיות, ו-2 עונות לאחר מכן הועזב מהקבוצה בה כיכב. מה יש בשחקן שגורם לקבוצות להעבירו למען כוכבים גדולים יותר?
בתקופה שבה לייטנר שיחק, הליגה נבנתה על כוכבי על שהפציצו את הליגה על המגרש (בהייליטס/צמדי רכז-פאוור/סנטר מבטיחים) או מחוצה לו (הקאמבק של ג'ורדן, ההצהרות היומיות של שאק ואייברסון), ולא היה מקום לשחקן "משעמם" כמו לייטנר שקולע באחוזים סבירים ולוקח כמות נאה של ריבאונדים.
אולי זאת התדמית שנוצרה ללייטנר, של אדם שהלך לבית ספר פרטי, מכללה קתולית ושנואה והיה עם המראה והדרך הקלה ביותר להצלחה, לא כמו מארברי ושות' שהגיעו מתנאי עוני לליגה, למרות שלמעשה נאלץ לעבוד כשרת כדי לממן את לימודיו. הוא תרם הון לדיוק ותיכון ניקולס סקול, ומאוחר יותר נכנס לחובות של מיליונים.
בסופו של דבר, בספורט תמיד צריך מישהו לשנוא. לצערו של לייטנר, הוא היה האיש הרע בעל כורחו. אם דבר אחד היה משתנה, הוא היה נצרב בהיסטוריה כשחקן גדול, ולא כבחור ה-12 מהדרים טים.
מנחם לס
12 מרץ 2015 23:13:42תודה יךל המאמר, רועי.
אני לא ראיתי את הסל נגד קנטקי, אבל ישבתי על קו המרגש ממש בסל נגד יוקון. הלב נישבר. אבל מזה מה שלייטנר היה: ווינר מיוחד במינו בדוק.
ב-NBA הוא הפך לשחקן ממוצע, אבל תמיד יכולת לסמוך עליו שייתן 100% מעצמו.
מה שאהבתי אצלו היתה העובדה שהוא קיבל את "תפקידו" כשק החבטות של צ'ארלס בארקלי בדרים טים ללא כל בעיות. הוא היה זה שהיה צריך ללכת להביא פיצה לכוכבים, ולאסוף את הכדורים. בסופו של דבר הוא הפך לשחקן חביב, מקובל על כולם.
היום אגב, בארקלי ולייטנר ביחסים אישיים קרובים.
הוא היה "שחקן השנה" המכללות. מכל עשרות אלפי שחקני ה-NBA בכל השנים רק כמאה יכולים להתגאות ב\תואר הזה.
איל
13 מרץ 2015 00:44:41תודה רבה רועי, מאמר מעלף.
רק דבר אחד, "להוציא את איזייאה תומאס, אשר ג'ורדן סרב לשתף עמו פעולה" – אתה מודע לכך שזו בסך הכל תיאוריית קונספירציה, כן?
אשך טמיר המקורי
13 מרץ 2015 15:32:27כל הצדדים בערך כבר הודו בכך
Smiley
13 מרץ 2015 16:38:08https://vimeo.com/46754287
אהרון שדה
13 מרץ 2015 01:13:27אני זוכר אותו מבאס אותי כשהוא הדיח את הנפלד ויוקון ברבע הגמר בשנייה האחרונה.
הוא היה ענק שבענקים במכללות.
וזכה למקום של כבוד בנבחרת ארה"ב הגדולה בהיסטוריה.
הוא עד כדי כך נחשב שכאשר שאלו את בארקלי מי הכי גרוע בנבחרת
הוא לא אמר לייטנר אלא דרקסלר .
אהרון שדה
13 מרץ 2015 01:13:32הקלידו את התגובה כאן…
עידו גילרי
13 מרץ 2015 01:28:43לייטנר הפך פחות או יותר למה שניתן היה לצפות ממנו. אחרי שאק וזו זה היה דראפט עם מעט מאד עומק. אפשר לשים אותו ואת גוגליוטה באותה סירה, למרות שקריירת המכללות של לייטנר הייתה הרבה יותר מסעירה.
בהקשר הזה ציינת את הניצחון על קנטאקי אבל אני תמיד אנטור לו על שהוא עשה את אותו הדבר לקונטיקט של נדב-the dove-הנפלד שנתיים קודם:
https://www.youtube.com/watch?v=4DD2fEEVVMk
אשך טמיר המקורי
13 מרץ 2015 15:47:26אחד השחקנים האהובים עלי בכל הזמנים, נדב הנפלד.
עוד קורבן של הנסיבות.
כיף להיזכר בנדב של יוקון (נותר רק לדמיין לאן היה יכול להגיע אם היה ממשיך להתפתח).
https://www.youtube.com/watch?v=PwJ8J9-x2fM
Mbk
13 מרץ 2015 04:48:32קריירת המכללות שלו מפוארת ואולי הוא הטופ 5 בכל הזמנים בקולג' בסקטבול
המקום שלו בדרים טים נראה מופרך בראי הזמן אבל לא נורא מוזר ב 92
השנה בה הדיח את קנטקי הייתה עבורי עונה בה עקבתי באדיקות אחרי כדורסל המכללות.אלו היו השנים של יוקון ופאב 5 המופלאים ממישגן
איזה ימים אלו היו
תודה רבה על הפוסט
סוס מעץ
13 מרץ 2015 11:51:07אין ספק שהוא נכנס לדרים טים בגלל צבע עורו
שאק היה בחירה הרבה יותר הגיונית, או אפילו מורנינג
רק שהיו צריכים שם עוד צבע לבן
עגל
13 מרץ 2015 16:36:48אני זוכר שגם לא הבנתי מה צירפו את הלבנבן הקטן כנער שעשועים של הגדולים, אבל אחרי כמה שנים התחלתי לחבב אותו.
Berch
13 מרץ 2015 17:14:18פוסט משובח
למה באמת הוא הועדף על שאק ומורנינג ? לשמר את המרקם הקבוצתי ?
או שששבסקי רצה שוטר ?
איזה כיף זה לכתוב שששבסקי 🙂
עידו גילרי
13 מרץ 2015 17:30:03אני חושב שמידן נגע בזה כמה תגובות מעל. הייתה לו קריירת מכללות מזהירה. לכולם היה ברור ששאק הולך להיות משהו יוצא דופן אבל הוא עדיין נתפס אז כלא מספיק מוכן.
לייטנר נבחר כשחקן העונה במכללות וסיים את הקריירה עם שתי אליפויות רצופות. שאק אפילו לא גרר את LSU לפיינל פור.
אהה וגם לא הזיק שהמאמן שלו בקולג' היה עוזר המאמן של הקבוצה.
המשגיח
14 מרץ 2015 19:05:25תודה על כתבה מצוינת