הקיר של אטלנטה והכישלון של קליבלנד רשמים מהמשחק בין הקבוצות / איתי קדם

1614910-5

סופסוף הייתה לי הזדמנות לצפות בקליבלנד ויותר מכך באטלנטה בשידור משולב אינסוף קשקושים של צוות השדרנים של ההוקס בתיבול דומיניק ווילקינס האחד והיחיד שמבחינתי לומר שהוא אלוף אירופה עם אולימפיאקוס זה עדיין הזוי למרות שצפיתי בכך במו עיני.

בכל אופן היה משחק מעניין מאוד לצפייה במיוחד לאור העובדה שמדובר בשתי קבוצות חמות מאוד ושונות מאוד אחת מהשניה כמעט בכל היבט של המשחק. אז הרשמים לא ממש מסודרים לפי סדר אלא פשוט אינפוטים מצפייה באלמנטים שונים של המשחק של כל קבוצה.

אטלנטה –

הקבוצה הזו מתואמת בהגנה ובהתקפה באופן מרשים . כל שחקן יודע את מקומות כולל המחליפים , כולם עובדים בצורה מאוד לא אנוכית , בהגנה עומדת ברגע שהכדור נמסר ממוביל הכדור של היריבה לאחד הצדדים מתבצע דאבל אף על הכדור כולל יציאה של שחקן שלישי למניעת המסירה חזרה לרכז. כך נוצר מצב שבו לשחקן עם הכדור נותרו שתי אפשרויות – האחת לנסות לצאת מהלחץ באמצעות כדרור, השנייה – לבצע מסירת רוחב לצד השני של ההתקפה – מסירה מסוכנת מאוד שגורמת לקבוצה התוקפת לקשיים משמעותיים כגון  חשיפה לאיבודים והתקפות מתפרצות , שבירת הרצף בהתקפה עומדת ובעצם שבירת תרגילי התקפה ואיבוד זמן יקר בהתקפה. אפשר היה לראות את לברון מקבל מספר פעמים את הכדור במסירה ראשונה ואז את קארול ומילסאפ פשוט קופצים עליו ביחד וסוגרים לו את כל האופציות פרט למסירה לרוחב המגרש.

סוג ההגנה הזה נשען על שני גורמים קריטיים – אחד – הלחץ על מוביל הכדור חייב להיות מושלם , אם השחקן עם הכדור שובר את הדאבל אפ המשמעות היא בוודאות סל של היריבה. הדבר השני – משמעת הגנתית ומחוייבות גדולה – מיד עם המסירה לרוחב המגרש אחד משחקני הדאבל אפ חייב לחזור במהירות למרכז ההגנה וכך להחזיר את קבוצות להגנה אחד על אחד בלי חורים. אטלנטה עושה את התנועה הזו באופן מושלם. גם הורפורד וגם מילסאפ זריזים מאוד יחסית לתפקיד שלהם וחשוב מהכל – מחוייבים מאוד. אטלנטה מצויינת בשליטה על קצב המשחק , המשחק הקבוצתי בהתקפה מרווח מאוד ונראה שחלק מהשחקנים יודעים באופן אוטומטי היכן כל אחד נמצא גם תוך כדי תנועה – מצביע על אמון והיכרות גבוהה של השחקנים אחד עם השני ועם המערכת.

אטלנטה – הקיר

כבר פגשנו קבוצות מהסוג של ההוקס מספר פעמים בעבר. חלקן מתואמות יותר וחלקן פחות. את הוויכוח על עד כמה הם טובים אשאיר למועדים מאוחרים יותר בעונה כיוון שאי אפשר ממש לומר שהמאזן שלהם הוא תוצאה של עליונות או של קונפרנס חלש יחסית לשנים אחרות. זה גדול עלי כרגע. מה שכן אפשר לומר ותמיד ייבחן בעשר עיניים בליגה הזו הוא מבחן הסופרסטאר. השחקן העליון. מתישהו ההוקס will hit the wall . זה יקרה בסוף העונה / בסיבוב הראשון או השני של הפלייאוף, אולי אפילו בגמר. אבל זה יקרה. וכשזה יקרה מי יוציא את העגלה מהבוץ ?  כשתגיע קבוצה שתפתור את בעיית הלחץ בהגנה , שתקבע את קצב המשחק , שתתקוף את החולשות של אטלנטה פעם אחר פעם – ויש כאלה . מי יקח על עצמו לעשות נקודות בכל מחיר כשאף אחד לא מצליח? קורבר ? טיג ? בזה אני ממש לא בטוח. וזאת בדיוק הסיבה שבליגה הזו מסתכלים בשקט על אטלנטה ומחכים לראות אם הניסוי מצליח או נכשל. אני לא רץ להשוות את אטלנטה לסן אנטוניו בשום דרך מכמה סיבות – אין לאטלנטה אף אחד שמתקרב לרמה של דאנקן צעיר  , של פרקר בשיאו או ג'ינובילי בשיאו.  החסרונות הנוספים של אטלנטה בולטים מאוד למרות שאף אחד לא ממש הצליח לשחק עליהם – זאת פשוט קבוצה נמוכה וללא מאסה משמעותית בצבע. קבוצה שתנסה לטחון אותם בצבע בהתקפה ותעשה את זה חכם – תוכל לתסכל אותם מאוד. אם קבוצה מצליחה לחדור לטבעת אין לאטלנטה חוסמים משמעותיים. אבל את זה צריך לדעת לעשות בחכמה ולא כמו שקליבלנד עשתה אתמול.

LEBRON-BLATT-800

קליבלנד :

כאן הסיפור לצערי הרבה יותר פשוט. את קליבלנד הכי קל לנתח לפי שחקנים כי הקבוצה הזו לפעמים קבוצתית והרבה יותר מדי פעמים לא.

נתחיל עם דיוויד יקירנו שהלילה חטף טכנית שזה בסדר גמור אבל התמונות של הצוות מנסה "להרגיע" אותו תוך כדי תפיסות התערבויות מראה על מעורבות יתר של כולם במה שצריך לעשות. אני לא זוכר שהעוזרים והשחקנים של פופוביץ קפצו עליו פעם אחרונה שקיבל טכנית. אולי העוזר הראשי או שחקן ראשי אבל בטח לא יותר מזה. זה נראה לא טוב ואולי אני מגזים אבל זו לא פעם ראשונה שהנושא עולה העונה. דיוויד צריך להשבית שם את כולם כי הוא בטח יודע מתי לחטוף טכנית ומתי להפסיק.

לברון – תמות נפשי עם פלשתים לא יתן ללברון כלום חוץ מביקורת. איבודים מטופשים אחרי החזקת כדור של 15 שניות גם לא יעזרו. אני חושב שטוב עושה המלך ששינה את משחקו ליותר חדירות ומגע ופחות זריקות מבחוץ אבל כל דבר צריך לעשות במידה ולא להגזים. פשוט משחק רע שלו.

קווין לאב – ה סיפור של קליבלנד הולך והופך לשחקן של טריק אחד בלבד וזה הקליעה לשלוש. גם הניסיונות בתחילת העונה להעמיד אותו עם הגב לסל נפסקו לגמרי. אין לו שום יכולת חדירה או תנועה לסל אבל את כל זה ידענו לפני  תחילת העונה. היכולת שלו בהגנה אחד על אחד או בפיקנרול פשוט מביכה כי הוא אמור להיות לפחות שחקן אינטילגנטי שיודע לקרוא מצבים. נשארנו עם קליעה לשלוש , מסירות לאורך המגרש וריבאונד. זה לא פרנצ'ייז פלייר. אישית אני מאוד מאמין ביכולות שלו אבל מהסתכלות על פסקי הזמן , שפת הגוף ותגובות בכלל ( לא שאני מומחה  ) נראה שהוא פשוט לא מחובר לקבוצה. זאת הקבוצה של לברון והחבורה שלו. קיירי התחבר אליהם , מוזגוב יקפוץ ראש אחרי בלאט אבל לאב פשוט נראה אבוד במיוחד כי הוא כל כך תלוי במה שיעשו עבורו ובכמות שימסרו לו.

קיירי איררוינג – אני כל פעם מופתע מהפער העצום שיש בשני צידי המגרש אצל השחקן הזה. לקיירי יש את יכולת הסיום הכי מרשימה שראיתי אולי בכל הליגה. הוא מצליח לאזן את פלג גופו העליון בכל חדירה, תנועה , ריצה או קפיצה , משלב את זה עם יד רכה מאוד ופשוט קולע בקלות מכל מצב אפשרי בצבע , זריקות שלאחרים ( שטובים ממש כמוהו ) מאוד קשה לבצע! לדעתי בצד של ההתקפה הוא טוב בדיוק כמו קרי הארדן או ווסטברוק  הוא פשוט קולע טוב מהם בתוך הצבע וזה  מדהים! ולעומת זאת בצד ההגנה הוא פשוט חור מהלך. קבוצה שתוקפת את הקאבס מבודדת לפיקנרול את השחקן של אירווינג ושל לאב ואז אין שום בעיה להגיע למצב זריקה…. רק שחקנים שגדלים בישראל מגיעים למצב שהם טובים בהתקפה אבל לא יודעים כלום בהגנה וזה רק מראה כמה קל היה לו בחיים עד עכשיו כי ההתקפה שלו חיפתה על הכל. אין לי מושג איך בלאט יתקן את זה אם בכלל. כל מה שאפשר עשות זה לגרות לו למוטיבציית על ולחפות בעזרה בהגנה.

מוזגוב – לא ראה כדור והיה יכול לעשות 20 נקודות במשחק הזה. אטלנטה קבעה את הקצב ופירפרה אותו מצד לצד.

כל השאר – משחק בינוני ומטה. סמית ושומפרט נותנים הגנה אבל גרועים בהתקפה. תומפסון שחקן מעולה ובלעדיו הקאבס היו במקום אחר אבל במשחק הזה הוא לא הרשים במיוחד.

דלבדובה – זה רק אני או שאפשר לשים את גל מקל במקומו ולא להרגיש הבדל ? לדעתי מקל מוסר טוב יותר ושומר באותה רמה. עם איכויות הקליעה של דלבדובה – קליבלנד בבעיה כי אין לה מוביל כדור איכותי אחרי קיירי.

אין לי מושג למה מייק מילר לא משחק זאת תעלומה מבחינתי במיוחד כי אני מחזיק ממנו שחקן טוב יותר מג'יימס ג'ונס.

הכשלון :

לקליבלנד יש את הכלים לנצח את ההוקס. בחלקים מסויימים של המשחק ראינו את היכולות שלה. אבל , המשחק של הקאבס היה פשוט לא חכם . יכולת אישית לא מנצחת קבוצות איכותיות כמו אטלנטה צריך משהו מעבר. בניגוד לפגש הקודם קלינלנד שיפרה את ההגנה שלה ונשארה במשחק אבל זה עדיין לא מספיק מול מובילת הליגה.

קליבלנד הייתה צריכה לדעתי לשחק על היתרונות שלה , לשחק לאט ולקבוע את הקצב , להוריד כדורים לפוסט למוזגוב וללאב , לחדור לסל ולהוציא כשצריך וליצור כמה שיותר מגע. היה חשוב לשבור את הלחץ של ההוקס עם התמדה בהכנסת כדורים פנימה שוב ושוב והוצאת עבירות או שחרור לשחקן פנוי. האיבודים הרבים הובילו למתפרצות אחד על אחד או על אפס של טיג שהוא פשוט אחד האנשים הזריזים ביותר בליגה כיום. משחק שקול  , התמדה ושמירה על הכדור היו מביאים א הקאבס לנצחון . נחיה ונראה אם הם יצליחו לעשות זאת בעתיד.

 

 

 

 

לפוסט הזה יש 19 תגובות

  2. גיא

    7 מרץ 2015 10:02:13

    פוסט מעולה!
    אני לחלוטין מסכים עם הניתוח שלך.

    אני לא רואה את אטלנטה נעצרת לפני גמר המזרח.
    הפוטנציאל של קליבלנד גבוהה משל אטלנטה, אבל, וזה אבל גדול – קליבלנד רחוקים ממיצוי הפוטנציאל, ואין הבטחה שדווקא מול אטלנטה, האביב של קליבלנד יגיע…

    במידה ואטלנטה מצליחה להגיע לגמר –
    הכל תלוי במאצ'- אפ. מול הקבוצות ה"חכמות" – כאלה שיש להם יותר מתרגיל אחד בהתקפה, החיסרון בשחקן שיחלץ אותם כשהמשחק נתקע, יהיה בעוכריהם.
    מול הקבוצות הפחות חכמות (מישהו אמר אוקלהומה?) יש להם סיכוי, בעיקר בגלל שיש סיכוי גדול שבמקרה כזה תהיה להם ביתיות.

  3. TheGreatWall

    7 מרץ 2015 11:49:09

    כתבה משובחת! זאת לדעתי גם הולכת להיות סדרת גמר המזרח (שבסופה קליבלנד תעלה, אבל עוד חזון למועד…)

    מצד אחד אטלנטה, עם מאמן העונה, קבוצה שפשוט ממקסמת את הפוטנציאל שלה ועושה את זה תוך תיאום מושלם בין כל השחקנים- וזאת בדיוק הבעיה: לדעתי, זה לא מספיק לקחת אליפות, אבל מצד שני כל שינוי יכול להביא לפגיעה במשחק הנוכחי.
    מצד שני קליבלנד, עם הג'נרל מנג'ר של העונה, כבר נראית הרבה יותר טוב ועוד יש לה מה לשפר. המקום קטן מדי כדי לכתוב כל מה שאני חושב עליה, אבל אני סומך על בלאט.

  4. Berch

    7 מרץ 2015 12:48:23

    ניתוח מעולה. אטלנטה בינתיים שוברת את כל הציפיות ממנה… נראה מה יהיה בפלייאוף. אין להם שחקנים עם נסיון פליאוף רציני והאינטנסיביות תעלה, זה בטוח.

  5. מוטי

    7 מרץ 2015 13:17:32

    כתבה מצוינת.
    ניתוח שמפתיע למצוא באתר של חובבי כדורסל שאינם בעלי מקצוע. אני בספק אם "מקצוען" כמו שימי ריגר מסוגל אפילו להבין לעומק מה נכתב כאן, שלא לאמר לכתוב משהו ברמה שמתקרבת למאמר שכתב איתי.
    קליבלנד נראית כמו אתגר קשה מאד לכל מאמן, אפילו אם אינו רוקי באן בי איי. יש כשרון, יש שחקנים טובים מספיק, אבל קשה לתאם אותם למכונה יעילה באופן רצוף.

    1. איתי

      7 מרץ 2015 14:15:55

      חן חן על הפרגון. למרות האמור יש לי נגיעה קלה לענף כמי שהקים וניהל 2 אגודות כדורסל לילדים ונערים. בכל זאת כדורסל הוא כדורסל 🙂

  7. bobby

    7 מרץ 2015 15:51:40

    מעניינת הנקודה שהעלית על הצבע של אטלנטה.
    אני חושב שהדוגמא הכי בולטת לכך הייתה בהפסד לממפיס, קצת אחרי האולסטאר – בסופו של דבר גבוה שאוהב להתחפר כמו רנדולף, לא מתקשה יותר מדי מול מילסאפ או הורפורד.
    מצד שני, בהתקפה יש להם יתרון שאולי מפצה על החסרון – היכולת לסרס רים פרוטקטור של היריבה. ראינו איך הם עשו את זה להיברט שנה שעברה בסדרה מול אינדיאנה. אז כאמור אנטיץ׳ פתח במקום הורפורד, אבל בהתחשב בכך שגם הורפורד יכול לקלוע מטווחים יחסית רחוקים, עדיין היתרון הזה קיים.

    1. איתי

      7 מרץ 2015 16:22:51

      אהי מסכים. עדיין היברט הוא חריג כיוון שאיטי יותר מכל המקבילים שלו באופן משמעותי. מוזגוב נייד הרבה יותר. בתפיסת העולם שלי גבוה שזורק מבחוץ תמיד יפסיד לגבוה שחופר מבפנים. אנטיץ זה טוב לזמנים מסויימים במהלך משחק אבל לא לסדרה שלמה. אם תבוא קבוצה שתטחן בצבע ותמלא אותם בעבירות אין גם שום בשורה מהספסל של ההוקס

  8. no funny shtuff

    7 מרץ 2015 17:19:04

    ועוד נקודה שקשורה למשחק שהיה הלילה- איזה שיפוט מחורבן. לפחות הם שפטו גרוע לשני הצדדים..
    אני בטוח שאם היו מראים לשופטים את אותה שימלה מדוברת, הם היו רואים אותה בצבעי ירוק-ורוד.

  10. קליי

    7 מרץ 2015 19:47:48

    איתי כתבה יפה מאוד!
    יש להוסיף את כמות הדקות המטורפת של להברון (מקום ראשון בליגה באיבודי כדור) וקיירי על המגרש. הם שיחקו יותר מ 40 דקות, זה חריג ביותר. איך הם בדיוק מתכננים להישאר על הרגליים, להברון כבר לא ילד ונוטה לקרמפינג, אחת הסיבות שקיירי לא שומר היא שהוא לא יורד מהפארקט. אפילו קווין לאב הכבד והאיטי נמצא על הפרקט יותר דקות מכל שחקני הווריורס.
    במשחקים שראיתי העונה של קליבלנד, להברון משחק לגרֿמרי לבד, עד שנגמר לו האוויר והוא נח בפינה קצת, ואז קיירי משתולל לבד…
    להברון עשה טעות גדולה שעזב את מיאמי, ללא הפציעה של כריס בוש, אני חושב שמיאמי היו קורעים את קליבלנד (בעקבות הטרייד של דראגיץ׳).

  13. IDO

    8 מרץ 2015 02:20:26

    פוסט מצויין, אילו רק כל הקבוצות היו עושות ממפיס וביציאת הגבוהים לפינה היו נותנים קטנה לסנטר הפנוי… פתח לבעייה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט