זריקת פאולים / מדע כדורסל, מאת מנחם לס


BRANDON HAYWOOD

המבצע הקל ביותר בספורט הוא גם המבצע המקולל ביותר. תגידו לי, שחקני הכדורסל מבית אלפא, חולון, או קרית טבעון: מה הבעייה לעמוד 4.57 טרים מטבעת גדולה ולהכניס לתוכה כדור? בבייסבול, כשחובט עומד בפני פיצ'ר, מגיע אליו כדור קשה קטן עם תפרים במהירות של 150 קמ"ש, והוא עוד מסובב-שוקע-עולה – בחר מה שאתה מעדיף, ועליו לפגוע בו עם אלת עץ, ולדאוג שהכדור הנחבט לא יגיע לידי איש שדה. בטניס, חבטת הפתיחה מגיעה במהירות של עד 225 קמ"ש – ועוד לפינה הימנית או השמאלית – והשחקן העונה לחבטת הפתיחה חייב להחזירה בצורה שלא תרשה לחובט הפתיחה לחסל את הכדור החוזר בוולי לפינה.

אבל ב-FREE THROW? איש לא מפריע; איש לא מגן. במקרה הגרוע ביותר אחד כמו לארי בירד אומר "SIXTY NINE" – להזכיר לזורק את אחוז דיוקו – בזמן הזריקה. אולי גם איזה 200 צופים מול הסל מנפנפים מגבות כדי להפריע ליריב לזרוק פאולים (אגב, סטודנט מאוניברסיטת אורגון עשה מחקר ל-M.A שלו ומצא ש-45% מהשחקנים משפרים את אחוז הקליעה בפאולים במשחקי חוץ מאשר במשחקי בית, כך שהמגבות לא מפריעות כלל). אז מה הבעייה להכניס כדור לטבעת די הגדולה, מבצע שעשית איזה טריליון פעם?

רוצים מספרים של שחקנים המשתכרים מיליונים לעונה? ברנדון הייווד יושב על 46.2% מהקו. ביסמרק ביומבו 47.7%. דווייט האוארד – שהלייקרס יצטרכו בקרוב למכור את דיסנילנד כדי להשאירו בקבוצה אחרי עונה זו – קולע 48.4%. הסנטר האלילי של הלייקרס. 'האק דה דווייט' היא השיטה הטובה ביותר לעצרו כי הענק הזה, הסופרמן הזה, לא מסוגל לקלוע פאולים טוב יותר מנורית שוויצרברט בת ה-14 מהפועל גבעת ברנר. הם לא היחידים: היו זורקי לבנים מפורסמים בעבר כמו ווילט צ'מברליין ושקיל או'ניל – אגדות כדורסל – שרוב שחקני הנוער בישראל קולעים פאולים טוב יותר משהם קלעו.


Bismark Biyombo

זה לא שהם לא מנסים להשתפר. בלייק גריפין – עוד 'גאון' זריקת פאולים עם משהו בסביבות 60% מהקו זורק אחרי כל אימון 300 זריקות פאולים. דווייט האוארד שכר שרינק שיעבוד איתו. הוא שגכר גם את ריק בארי – גדול זורקי הפאולים בכל הזמנים לדעתי – שיעבוד איתו. מה הבעייה? הבעייה היא בעייה שמזמן חשבתי עליה: כל שיטת האימונים שגוייה. מה הטעם שבלייק גריפין יעמוד ויזרוק 300 פאולים? כשהוא עושה זאת, הוא ניכנס לריטמיקה מסויימת. מוחו מתחיל להבין שהכדורים חזקים מדי (או חלשים מדי!), ואז בא 'תיקון' עצבי-שרירי. פתאום כל ה-"MOTOR EDUCABILITY" של החזקת הכדור, יישור המרפק, וכו' הופכים ל-PATTERN המכניס את הכדור לסל.

הבעייה היא שה"חינוך המוטורי" מלמד את השחקן לקלוע פאולים רק כשהם רצופים, ורק אחרי שהוא זורק 20-30 מהם. ואז אפילו בלייק מתחיל לקבור 9 מ-10, 8 מ-10, 9 מ-10, והוא חושב שזהו, הוא הפך לזורק פאולים של 80-90%. זה נכון. הוא הפך לכזה אבל רק בשעת אימון כשהוא זורק פאולים רצופים, אחד אחרי השני. במשחק הכל הוא אופרה אחרת: שתי זריקות כאן, ושתי זריקות שם. כמו השיר שפעם שרנו בבית ספר עממי בשנות ה-40 "דונאם פה ודונאם שם, אדמתנו נגאלת". אבל POOR HOWARD לא ניגאל כי בין השתיים שזרק לפני דקה, והשתיים שהוא זורק עוד חמש דקות, כל "החינוך המוטורי" (שהוא הפטרן של הזריקה) נשכח ממזמן ממערכת העצבית-שרירית.

בשנת 1995 הופיע מאמר ב-JOURNAL OF SPORTS BEHAVIOR בו החוקר מצא שבזמן אימון פאולים, השחקן המתאמן קולע 69.8% את שתי זריקותיו הראשונות, ואז האחוז עולה עם הזריקות ומגיע ל-76.8%, 79.6%, ו-82.7% (המחקר, למיטב זכרוני, היה עם 12 שחקני מכללה). לכל השחקנים במחקר אחוז הקליעה מהפאולים במשחק ירד שוב ל-69.2%.

זריקת הפאולים באימון ובמשחק עונה בדיוק לעקרון שפסיכולוגים מכנים "ENCODING SPECIFICITY": אנחנו זוכרים (ולומדים) טוב ביותר במצבים בו למדנו מה שלמדנו. ז"א שלזרוק 200 פאולים באימון כמעט לא עוזר לשחקן הזורק פאול במשחק כי מדובר בשני מצבים שונים לחלוטין. אז מה זה אומר למאמן? בזמן משחק אימון הייתי מבצע מין 'משחק' שבו שחקן כדווייט האוארד או בלייק גריפין מקבלים שתי זריקות פאול על כל סל שהם קולעים. אם הם קולעים 15 סלים במשחק אימון, וזוכים ל-30 זריקות פאולים, 30 הזריקות תהיינה הרבה יותר יעילות מ-300 זריקות רצופות אחרי האימון.

מתכון שני לאימון הוא ביומכניקה נכונה של זריקת הפאולים. בשנת 2008 צ'או טראן ולארי סילברברג – שני פרופסורים במחלקת ההנדסה של צפון קרולינה סטייט – חישבו את זווית הזריקה האופטימלית לכל שחקן בהתאם לגובהו במאמר שהתפרסם תחת השם "מצבים לזריקת פאול מושלמת". אני כתבתי כבר בשנת 1971 מאמר ל-"מחקרי חינוך גופני" למכון וינגייט תחת הכותרת "הזווית האופטימלית לשחרור חפץ עף" בו הצעתי נוסחה (כמובן שהיא לא 'נוסחה שלי' אלא נוסחה מכנית על מרחק הפרבולה הגדול ביותר כשכדור משוחרר מגבהים שונים; נוסחה פשוטה למדי שכל סטודנט שלי שינן וידע על בורייה). כמובן שהמשתנים בנוסחה כוללים את גובה שחרור הכדור, גובה המטרה, ומהירות שחרור הכדור. לא אלאה אתכם עם הנוסחה, אבל בגדול, שחקן בגובה 1.80 חייב לשחרר את הכדור בזווית של 52 מעלות. ככל שהוא נמוך יותר הזווית גדולה יותר, וככל שהוא גבוה יותר, זווית השחרוק קטנה יותר. אם אני מאמן של בלייק, הייתו קושר חבל בזווית האופטימלית של שחרור הכדור שלו (נניח 42 מעלות), ואז הייתי דורש ממנו לשחרר את הכדור באותה זווית שוב ושוב. השלב השני הוא למצוא את חוזר השחרור. הכדור חייב להיות משוחרר כך שהכיוון יהיה החלק האחורי של הטבעת (לא מרכזה!) אחרי 3 BACKSPINS. זה היה האימון כדי לפתח את התפעול הביומכני: זריקות רבות בזווית הנכונה, בכוח הנכון (שיפגע בחלק האחורי של הטבעת, ואחרי 3 סיבובי כדור אחורה.

אחרי שהוא למד זאת, הוא היה מתאמן בזריקות הפאולים תוך כדי משחקי אימון, לפי השיטה שהצעתי לפני כן. כל שחקן שהיה עובר את התהליך הזה היה משפר את זריקות הפאולים שלו ומגיע ל-75%-80% כמעט ללא יוצא מין הכלל..

Dwight Howard

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 54 תגובות

  1. מנחם,
    אני מת על הטינה שלך להווארד.
    זה מה שיפה בטורים שלך, שהם מלאים מלאים עמדה אישית (מבוססת). זה מעניין גם כשאני מסכים וגם כשלא.

    וזה שאתה משתמש בלשון הגזמה – זה רק הופך לציורי יותר

  2. מנחם תענוג לקרוא כתבות מסוג זה, שמעוררות הרבה מחשבה ומוסיפות ידע ועניין.
    לא ברור לי עפ"י מה שכתבת מדוע יש עדיין מאמנים שדורשים, ושחקנים שעדיין עומדים וזורקים שעות על גבי שעות אם אין לזה כל השפעה ממשית, וברור מבחינה פיזיולוגית ופיזיקלית שאין לזה כל השפעה ?

  3. אני זוכר שכתבת בעבר מאמר ארוך מאוד על קליעה מהעונשין בדה-באזר.

    דיברת על פטנט שלך שהצעת לפיניקס סאנס כמדומני.

    תוכל להרחיב על זה??

  4. מעניין פתאום האוורד בלייקרס, פתאום נוצרים מאמרים שלך על זריקות עונשין, שהאוורד לא סנטר טוב, יותר מזה ש"האוורד לא סנטר"..

    איבדת צלם אנוש מאז ההתחמשות האדירה של הלייקרס.

  5. זה לא "ידוע". זה ידוע ומובן למבינים. רוב המאמנים בעולם הם שמרנים בני שמרנים שעושים בדיוק מה שהם למדו!!

    1. מה שנכון נכון. (לגבי השמרנות באמריקה)

      ועדיין נשארת שאלה גדולה:

      במידה והתאוריה הזאת נכונה (והיא נשמעת סבירה למדי), האם באמת עוד שתי זריקות בכל פעם יכולות לשפר במשהו את האחוז הכללי?
      (או האם יותר זריקות, גם כשמדובר ב 2 בכל פעם, משמע = שיפור?)

      הרי לפי ההגיון הזה, שחקנים אמורים לשפר את אחוז העונשין שלהם משנה לשנה – פשוט כי הם זורקים יותר זריקות ככל שהזמן עובר.

      נאמר ולוקחים את הווארד לצורך העניין, ומפעילים עליו את השיטה הזו באימונים. נאמר והוא קולע 20 נק', ז"א הולך לקו 10 פעמים. איך זה בדיוק שונה ממשחקים רגילים?

      במקום זה, באמת הייתי מכריחה אותם להתאמן על זווית הזריקה המתאימה להם, עד שיביאו אותה לשלמות. עם מדע לא מתווכחים.

      זכור לי גם שפעם ראיתי תכנית האחת מערוצי המדע, על דיוויד בקהאם ועל בעיטות העונשין שלו. אם אני זוכרת נכון, מה שהוא הסביר זה שלפני כל בעיטה כזו הוא מדמיין את הבעיטה, מסלול הכדור, ומקום הנחיתה שלו, ואז בועט.
      לא יודעת אם יש לזה הזפעה כלשהי או לא, אבל יכול להיות שהמוח פועל בצורה כזו שהוא מנסה להעתיק את הדמיון. כדאי לנסות גם בכדורסל.

  6. מנחם הנאה צרופה מצטרף לאלעד.
    1.כאלו כתבות בדיוק אני מחפש. זה מה שחסר באתרים האחרים וזה מה שאתה מוסיף ועשית זאת בעבר גם בעיתונות הכתובה.
    2. נהנתי מאד גם מהצעתך .זה כ"כ נכון .מעניין שלא חשבתי על כך קודם.ברור שכשאתה נכנס לזון אז זה אחרת. ההצעה של שני זריקות לאחר סל היא אמון הרבה יותר גדול. פשוט נפלא.

  7. עוד בתחילת סדרת הגמר, כשמיאמי התחילו לקלוע את כל הפאולים שלהם, היה לי ברור – האליפות הזאת הולכת לפלורידה.

    יש קשר הדוק מאוד בין מוכנות מנטלית לבין אחוזי קליעה מהעונשין.

  8. מנחם היקר, אני רואה שמאוד כואב לך המעבר של דוויט ללייקרס, לאור זה שטרחת לכתוב כתבה על זריקות עונשין, הסיבה שלשחקנים "גדולים וגבוהים" יש קושי עם זה היא בדרך כלל העובדה שהידיים שלהם גדולות יותר ולכן קשה להם לאחוז את הכדור ולזרוק ממצב עמידה (בניגוד לזריקה תוך כדי משחק שהיא בדרך כלל בתנועה או ניתור).
    גם טים דאנקן האדיר לא היה קלע עונשין טוב, אגב.

    דוויט הווארד, כמו שכתבת, אכן קלע בשנה שעברה 49% מקו העונשין, אבל לכתוב את זה כאן זה הטעייה מכוונת מצידך, שכן כאחוז קריירה, הוא קלע קרוב ל-58.8%, ולמעשה, למעט העונה הקודמת, העונה הגרועה ביותר שלו (2008) עמדה על 59%, אז אתה בוודאי תאמר, נו, מה ההבדל, 59% זה עדיין אחוז רע, וזה נכון, אבל מה שזה כן אומר, זה שה"האק א דוויט" לא יעבוד, כי הרי מה היא השיטה הזו? זו שיטה בה בכל התקפה של הלייקרס הקבוצה האחרת תעשה עבירה מכוונת על דוויט במטרה לשלוח אותו לקו העונשין, אבל השיטה הזו עובדת אך ורק אם אותה קבוצה, בהתקפה שלה עצמה, קולעת מהשדה באחוז גבוה יותר מהאחוז שדווויט קולע מהקו (אני לא חושב שאני צריך להסביר למה, נכון?) ואין יותר מדי קבוצות ומשחקים בהן קבוצות קולעות לאורך זמן 60% ומעלה.

    ומצחיק שבחרת להזכיר את שאקיל אוניל, הנפגע הראשון משיטת "האק א שאק", אם אתה זוכר, ואני מניח שאתה זוכר, מייק דאנלבי (האב), מאמן פורטלנד ב-2000, ניסה את השיטה הזו ברבע האחרון של משחק 7 בגמר המערב, שאקיל פיספס את 5 הזריקות הראשונות שלו מהקו, אבל קלע את ה-7 הבאות ברצף – 58% מהקו, פורטלנד לעומת זאת (ראשיד וואלס, סאבוניס, סקוטי פיפן, דמון סטודמייר, סטיב סמית') לא קלעו 58% מהשדה, למעשה, לאורך הזמן ששאקיל נשלח כל התקפה של הלייקרס לקו העונשין, פורטלנד עברו 7 דקות ללא סל שדה אחד, מדוע? כי השיטה הזו עוצרת את המשחק ואת השעון, ומוציאה מקצב המשחק את שחקני 2 הקבוצות, אבל בעוד שחקני הלייקרס ממילא לא היו צריכים להיות בקצב המשחק כיוון שכל ההתקפה שלהם במשך הזמן הזה הייתה שאקיל זורק מהקו, שחקני הבלייזרז כן היו צריכים להיות בקצב המשחק, והעצירות הבלתי פוסקות לא איפשרו להם את זה.
    ככה ששיטת ההאק די הוכיחה את עצמה כלא יעילה לאורך זמן, גם לאור הדברים שאתה כותב כאן, אם דוויט ישלח לקו כל 20-30 שניות של משחק, הוא יכנס לקצב של זריקות ויקלע באחוז טוב יותר, זה לא כמו ללכת לקו פעם ב-2-3 דקות, זה ללכת לקו ל-4 זריקות בדקה.

    וכמובן, שחובה להזכיר שהשיטה הזו בכלל לא קיימת ב-2 הדקות האחרונות של המשחק, דקות ההכרעה, כיוון שאם יעשו על דוויט עבירה כשהוא ללא הכדור, הוא יזרוק 2 מהקו והכדור ישאר של הלייקרס.

  9. שלום מנחם שמחתי על הכתבה שלך אני סטודנט לתואר 2 ואני עושה עבודת חקר בנושא זריקות העונשין ואימון מנטלי תוכל להפנות לי מקורות מחקריים בנושא?

  10. מצוין!
    ותודה לשחריק שהחיה את הלינק לפוסט הזה 🙂

    זריקה בקשת גבוהה לחלק האחורי של הטבעת ושיפגע לאחר 3 סיבובי backspin. בהחלט שווה נסיון (או 300 או 500) בעם הבאה שאצא לשחק במגרש.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט