יומן מיאמי היט / מנחם לס

מיאמי היט – עבורי הם היו אלופים על הנייר. ליום אחד / מנחם לס

עד לפני שבוע חשבתי שהגיל עושה את שלו. מה יש לי בגיל 77.5 להתרגש ממשחק כדורסל. מספיק. לא נעים. מה השכנים יחשבו?

ומה יחשבו כל אלה מה8,000 כניסות ליום שיש לנו כשיקראו שמנחם לס הקשיש עדיין מתרגש מכדורסל?

די. מספיק. חשבתי שאמשיך לכתוב כתבות מ'למעלה' יעני, כמו גדול שכבר לא חשוב לו, בלי לאהוד אף קבוצה במיוחד, כשהדבר היחיד שנישאר ואיתו ארד לקבר הוא שנאה יוקדת ללייקרס, לשמה, לצבע גופיותיה, ואולמה הדפוק.

ולפתע אני שומע שמיאמי דגה את גורן דראג'יץ' והדם עולה לי לראש לפני שאני מספיק לומר "מעניין את מי ננצח בגמר?".

הייתי בטוח ל-24 שעות שיש לנו את החמישייה מס' 1 בליגה, ו-SORRY MR. BLUTT.
דראגיץ', דוויין ווייד, לואל דנג, כריס בוש, חסן ווייטסייד (הממשיך לשגע את כולם ממשחק למשחק כשהוא בדרך בטוחה לדעתי להפוך לסנטר הטוב ביותר בליגה). אין חמישייה כזאת. ויש גם ספסל ראוי: כריס טנדרסן…מריו צ'אלמרס, זורן דראג'יץ', ג'יימס אניס…אדוניס האסלם, ג'אש מקרוברטס…טיילר ג'ונסון, שבאז נפייר, הנרי וולקר…

פתאום החדשות מהגיהנום. לקח לי רק שנייה לחשוב על ההיט לפני שמחשבתי התרכזה רק בכריס בוש, וסיכוייו להחלמה. עכשיו בטוח שהוא ניצל ממוות. עדיין לא ברור אם יחזור לשחק או לא, ולפתע כריס בוש שביקרתי כל כך הרבה פעמים על חוסר מלחמתו תחת הסלים, נראה כחלק בפאזל שלא ניתן למלא את מקומו אלא אם אתה מדבר על שחקנים שהתואר 'אול סטאר' מחובר לשמם.

פתאום החשיבות של כריס בוש לא מוטלת בספק. מין חור גדול בסכר שלא ניתן לכסות במלט זמני אלא צריכים לתכנן משהו יסודי.

מה כבר יכול לקרות עתה?

לצערי מאומה. זה מה יש, ומה שיש הוא חור גדול בחזה של הקבוצה. השחקן שהיה פאור פורוורד אבל יכול היה לשחק שלושה תפקידים איננו, והקבוצה לא מקבלת דבר עבורו. פתאום הסנטר שישנו בו הרצון להיות טוב יותר מאלונזו מורנינג – ויש לו הכל טוב יותר מלאלונזו כשמדובר על RAW TALENT – כולל גובה עדיף – לא יוכל להגיע לגבהים שחשבתי שיגיע עם כריס בוש. לואל דנג שיכול אף הוא לשחק בשלושה תפקידים, והוא אחד ה-WINGS השומרים הטובים בליגה, ייאלץ לשחק הרבה יותר תחת הסל, ודי הרבה כפאור פורוורד.

וכריש בוש – שעם דראג'יץ' היה הופך לכריס בוש בטוב אי-פעם – אפילו אין לו צ'אנס.

לפתע התוספת של גורן דראג'יץ' איננה נראית כזאת חשובה.

אז מה עכשיו?

אם רופאיו של בוש יאמרו לו ולמיאמי שהוא חוזר לשחק ב-2015-16, העונה הזאת תהיה לא יותר מהכנה לעונה הבאה. הקבוצה אולי תידחף לפלייאוף אבל ללא סכויים להשמיע קול חזק. היא תשחק כדי להתרגל לסרבי, ולהכין תבנית אליה ייכנס כריס בוש בתחילת העונה הבאה.

ומה אם כריס בוש לא חוזר?

פט ריילי יצטרך להוציא עוד מג'יק מהשרוול. אבל כונלו יודעים שבכדורסל יש פחות ופחות מג'יק. כולם רצים אחרי אותם שחקנים, ולכולם ישנו סף משכורת שווה.

השמועות מההיט נשיון הן שאנדרה בלאצ'ה בקשר הדוק מסין ושמייק ביזלי מתאמן חזק באמריקהאיירליינס ארינה. אולי אנדרה קירילנקו? אלה שמות שקופצים לי לראש.

אני מרגיש די דאון, ואני יודע שזה איום ונורא לאדם בגילי להתרגש מדברים כאלה. אבל מה לעשות? השבוע האחרון הוכיח לי שהאהדה והאהבה להיט עדיין נמצאת חזק חזק בפנים, והייתי רק זקוק למשהו שיגרום לה לצאת החוצה. עכשיו שהיא בחוץ היא מחפשת פתרון, מוצא, או סידור, ולדאבוני איני רואה כל אפשרות רצינית.

ככה הלכה האליפות:

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 9 תגובות

  1. תודה על הפוסט, בתור אוהד של ההיט מסוף שנות ה90 אני מזדהה מאד עם מה שכתבת. רק תיקון קטן, דראגיץ הוא סלובני ולא סרבי.

  2. אני לא אוהד מיאמי אבל גם אני הבחנתי איך הם מצליחים להיבנות נכון…
    עצוב בשבילהם הסיפור עם בוש…
    נראה מה ישלוף פט ריילי, ביזלי שיחק טוב לדעתי…. לא יודע למה לא הפכו אותו למרכזי יותר

  3. באמת זה מבאס. הטרייד הזה היה גאוני והפך אותם בבת אחת לקונטנדורית אמיתית, וזהו, הסיפור נגמר. אין שחקנים פנויים ששוים אפילו חצי מבוש שזמינים. לא סתם הוא קיבל חוזה מקס. הנזק לקבוצה במקרה הזה לדעתי הוא יותר אפילו גדול מהפציעה של רוז כרגע בשיקגו.
    שיקגו תוכל להביא איזה פויטגארד מהדי ליג, ולך תדע הוא עוד יוכל להפתיע, ויחד עם ברוקס, יתן להם משהו סביר מעמדה מספר 1, ויש להם חתיכת סגל מעולה בכל שאר העמדות. לבוש כרגע במיאמי אני לא ראה שיש איזה תחליף.

    1. עצוב מאוד, הפתרון היחיד זה החתמת בלאטץ׳ וביזלי, רק לפני זה צריך להכניס את בוש לרשימת הפלועים בשביל מקום בסגל.

      אם הוא חוזר, יש לנו חומר לאליפות שנה הבאה. דראגיץ׳ ונאפייר בפוינט, וויד (ועוד פרי אייג׳נט) בשוטינג, דנג ושחקן חופשי אחר/בחירת דרפאט בסמול פורוורד, בוש ומקרוברטס בפאוור פורוורד וחסן ובירדמן בסנטר.

  4. כריס בוש זה סיפור עצוב מאוד. אבל הם היו מאוד רחוקים מאליפות גם איתו. דווין וויד שחקן אדיר וראיתי אותו בכמה משחקים טובים מאוד השנה. אבל הוא משחק דקות מוגבלות ומועד לפציעות. בשביל אליפות צריך אותו 90% לפחות ולסיים ארבע סדרות. קשה לי לראות את זה.
    בוש – טוב ככל שיהיה ולדעתי הוא שחקן אינטיליגנטי ומוכשר הוא עדיין בעשירייה השנייה של השחקנים הטובים בליגה.
    דנג – אני יודע ששיחק מצויין במשחק האחרון אבל הוא לא יציב ולא מגיע כל משחק.
    דרגיץ' שחקן התקפה מדהים ומנהל משחק בחסד. אבל ההגנה שלו והפיזיות שלו עדיין לוקים בחסר.
    וויטסייד – עדין חידה. אבל התקרה שלו עדיין גבוהה. הגנתית בעיניי הוא בין 2-3 הסנטרים הטובים בליגה. התקפית הוא עדיין יהלום לא מלוטש.
    בקיצור אם כלל הסגל של מיאמי היה בריא ובכושר סביר הם היו שווים סיבוב שני במזרח החלש (כן מנחם אני עדיין חולק עליך בנושא המזרח-מערב).

  5. הכל נכון, רק שלא לעלות לפלייאוף זה כישלון בעיניי. במזרח, מלבד אטלנטה, שיקגו, קליבלנד, וושינגטון אין קבוצה יותר טובה מהם פוטנציאלית. אבל ככה זה שמסתמכים על רגליים זקנות. לטוב ולרע.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט