התרסקות/מתן גילור

בעקבות הפגרה, החלטתי שגם אני אוציא איזה "מאמר מהתיבה" או משהו כזה. תבלו.

***

את העונות הטובות בקריירה שלו בילה אלון "האווירון" מזרחי במכבי חיפה.

פעמיים, לאחר עונות שיא, עזב את הקבוצה – פעמיים, היא והוא התרסקו.

*

האווירון הגיע למחזיקת הגביע דאז, מכבי חיפה, בשנת 1993, לאחר 2 עונות בבני יהודה, במהלכן כבש 46 שערים ב-65 משחקים (ממוצע של 0.71 שערים למשחק).

השיטה של מכבי חיפה, בראשות גיורא שפיגל, חייבה חלוץ מטרה קלאסי. 5 קשרים, אשר כולם משחקים קרוב לקו האמצע, מחזיקים בכדור ומשתתפים בניהול השוטף של המשחק. מזרחי התאים כמו כפפה ליד של שפיגל. 28 שערים ב-38 משחקי ליגה (ממוצע של 0.74 שערים למשחק) ו-5 שערים ב-6 משחקים באירופה (ממוצע של 0.83 שערים למשחק) היו מנת חלקו. השיטה הוכיחה את עצמה והקבוצה סיימה עונה עם 3 הפסדים בכל המסגרות, אף לא אחד מהם בליגה. מזרחי פעם שלישית ברציפות מלך השערים וכולם מרוצים.

כולם מרוצים? כנראה שלא. האם היה מדובר על יותר כסף? האם אתגר מקצועי חדש רצה האווירון? כנראה שלעולם לא נדע. מזרחי, בכל אופן, טען שהמרחק בין חיפה לת"א מקשה עליו ועבר לשחק במכבי ת"א.

מלך השערים במשך 3 שנים רצופות לא הצליח למצוא את מקומו וכבש שער בודד ב-10 משחקים לאחריהם עזב למכבי עירוני אשדוד.

ומה עם מכבי חיפה? מכבי חיפה ניסתה למצוא חלוץ אחר שיתאים לשיטה. ואסילי קרדש שותף ב-15 משחקים בכל המסגרות בהם כבש 2 שערים בלבד. קרדש היה קשר התקפי וככזה לא התאים לשיטה. גם מחליפו, וילפרד מוגאי לא השתלב וכבש 4 שערים ב-17 המשחקים בהם שותף.

השיטה, אשר גולר כמזרחי היה תפור אליה, התגלתה כלא יעילה ללא אחד כזה. הקבוצה המשיכה לשחק אטרקטיבי ואף הביאה את חיים רביבו, לו יכולת כיבוש גבוהות משל ראובן עטר אותו החליף, אך לעומת עונת 1993/1994 בה כבשה הקבוצה 2.5 שערים למשחק, ירדה הקבוצה בעונת 1994/1995 ל-2.27 שערים למשחק. כמו כן, לא הצליחה לזכות באליפות והודחה מאירופה כבר בתחילת העונה.

עזיבתו של מזרחי פגעה הן בו והן בקבוצה.

*

בעונת 1995/1996 חזר מזרחי לקבוצה, אבל זה לא היה זה. שפיגל עוד זכר לו את העזיבה למכבי ת"א והעדיף להתבסס על עופר שיטרית בעמדת החלוץ. השיטה מעט שונתה וחיים רביבו שיחק בעמדה קדמית יותר. לא עוד 1-5-4. מזרחי שותף ב-11 משחקי ליגה בלבד, במהלכם כבש 3 שערים.

במהלך העונה חזר מזרחי למקום בו התחיל את דרכו – שכונת התקוה.

*

בחלוף קצת יותר מעונה, בעונת 1997/1998, חזר מזרחי למכבי חיפה. עם חזרתו לקבוצה חזרו גם השערים. 18 שערים ב-27 משחקים (ממוצע של 0.67 שערים למשחק). שוב מזרחי מלך השערים. בסופה של אותה עונה זכה מזרחי להניף את גביע המדינה כקפטן הקבוצה. הוא האחרון שעזה זאת עד כה.

עונת השיא של הקריירה שלו הגיעה עם הגעתו של דושאן אוהרין, סגן אלוף אירופה עם נבחרת צ'כיה. בדומה לשפיגל, גם אוהרין הבין שיש לו בידיים חלוץ יוצא דופן, עליו ניתן לבסס שיטה. נגרים בדמותם של אופיר קופל, רדובן הרומטקו ושוקי נגר "יהרגו" את המשחק באמצע ו"יגרזנו" כל מה שזז ויעבירו את הכדור לצמד הקשרים ההתקפיים, אשר בעזרת המהירות (איברהים דורו) והדריבל (יוסי בניון) ימצאו את מזרחי בתוך רחבת ה-16 של היריבה. מפה ועד כיבוש שער המרחק קצר. מזרחי כבש 14 שערים ב-15 משחקי ליגה ועוד 7 שערים ב-6 משחקים באירופה. 21 שערים ב-21 משחקים. שער למשחק. הרבה מעל כל חלוץ ישראלי אחר שנראה מאז על מגרשי הכדורגל.

הקבוצה היתה בפורמה נהדרת. מרחק 3 נקודות מהמקום הראשון בליגה, וגם זאת רק בשל פתיחה חלשה, ורבע גמר גביע אירופה למחזיקות גביע. העתיד נראה ורוד והקבוצה נראתה בדרכה להיאבק על האליפות ועל שיא ישראלי שספק אם היה משוחזר במשך עשורים רבים. ומזרחי? הוא היה בדרכו לדפי ההיסטוריה כחלוץ הישראלי הטוב בכל הזמנים (ולא רק כמבקיע המצטיין).

אבל אז קרסה הפירמידה. מזרחי קיבל הצעה מקבוצת ניס בתחתית הליגה הצרפתית השניה. מזרחי האמין שקבוצת הבת של רומא תסלול את דרכו לקבוצת האם ולקריירה אירופאית מפוארת.

פעם שניה שמזרחי בשיאו עוזב את מכבי חיפה. פעם שניה שהיא והוא מתרסקים.

מזרחי חזר עם הזנב בין הרגליים לישראל בתום אותה עונה. מאז, אעפ"י שכבש את ראשות טבלת מלך השערים בליגה הישראלית בכל הזמנים, לא זכה בתואר קבוצתי ולא הצליח לשחזר את היכולת וקצב כיבוש השערים מעונותיו בעיר הכרמל.

מכבי חיפה, גם היא, לא הצליחה להתמודד עם העזיבה. ניסיונות להציב מערכים התקפיים עם יז'י בז'צ'ק ורונן חרזי בקישור וויקטור פאצ'ה בחוד העלו חרס. הקבוצה סיימה במקום השלישי, 11 נקודות אחרי המוליכה, וכן הודחה ברבע גמר גביע אירופה למחזיקות גביע, במפגש כפול עם לוקומוטיב מוסקבה, בו לא עלה בידה לכבוש ולו שער אחד לרפואה.

*

כששחקן עוזב את ישראל והולך לקריירה אירופאית מוצלחת או בליגה גדולה אין טעם לעסוק בספקולציות. עם זאת, במקרה זה, קשה שלא לחשוב "מה היה קורה אילו?"

פעמיים, עזב האווירון את מכבי חיפה לאחר עונת שיא – פעמיים, היא והוא התרסקו.

לפוסט הזה יש 15 תגובות

    1. בלי צחוק (זאת אומרת עם) אבל יש לו פה משפטים שאם
      גראוצ'ו מרקס היה אומר אותם הוא היה נחשב לגאון קומי, ולא
      כדורגלן אידיוט, השאלה כמובן האם הוא התכוון לכך ?

  1. כתבה מעניינת מאד…. גם אז התקשיתי להבין למה אלון עוזב את מכבי חיפה בשיאה לקבוצת תחתית בצרפת….בכל מקרה אלון הגולר מספר 1 בכל הזמנים.

  2. אופיר קופל לא היה נגר שחקן טוב ובלתי מוערך
    מזכיר את בן לוז
    תענוג הכתבה העלת שמות מהאוב (איברהים דורה)
    בכלל הליגה אז הייתה לאין ערוך מעניינת וטובה מהיום

    1. אופיר קופל היה נגר, ואפילו הוא אם תשאל אותו יודה בכך
      ואף יגיש לך שידת עץ מהגוני 60 על 60 במתנה…
      ומה הקשר בינו לבין בן לוז, בערך כמו לקשר בין
      עצם הלוז (נסכוי) לבין אגוז לוז… שמיים וארץ.

      והליגה אז הייתה יותר מעניינת כי לא היו לך 1000 ערוצים
      על 70 אינץ ב HD שיראו לך כמה הכדורגל הישראלי זו
      בדיחה שחזרו עליה יותר מידי פעמים על רקע הכדורגל האירופי.

  3. לגבי איכות הליגה:
    ישנם פרמטרים שהשתפרו, כגון: כושר גופני, מקצוענות, טקטיקה וכיו"ב.
    לעומת זאת, רמת הכישרון ירדה פלאים. מדוע? כיוון שהבסיס היום צר בהרבה. כשאנחנו היינו ילדים, לפחות 50% עסקו בספורט לפחות 10 שעות שבועיות. אפילו אם זה כדורגל עם חברים. כשהבסיס רחב, השפיץ הרבה יותר גבוה. היום, מעבר לחוגים/קבוצות, הילדים מעדיפים פייסבוק ופלייסטיישן או סתם לשבת לראות את מסי בטלויזיה על פני לבעוט בעצמם לשער.
    אז האם הקבוצות היום היו מנצחות את אלה של לפני 15 שנים? כנראה שכן. אבל האם הליגה הישראלית שמרה על הפער ממדינות מערב אירופה? חד משמעית לא. הפער רק מתרחב, כי בגרמניה 1 מכל 3 ילדים משחק כדורגל ובישראל 1מ-20 (לא מספרים מדוייקים, סתם זורק כדוגמא) ואצלם גם כך הבסיס, המתקנים והידע טובים בהרבה.

  4. מתן תודה על הכתבה הנוסטלגית. אני זוכר היטב את הימים ההם אז עקבתי באדיקות אחרי הכדורגל הישראלי. חיפה של 94 הייתה הקבוצה הישראלית הכי טובה שאני זוכר בוודאי בעידן המודרני. מזרחי היה חד כתער על המגרש, הבעיה הייתה מחוצה לו ובקבלת החלטות לא מן המשובחות אם אתנסח בעדינות. בכל אופן כיף להיזכר בימים ההם.

  5. תודה על העלאת הזכרונות. פעם, כשהוא בשיאו במכבי מחיפה, היתה זאת שנת שבתון שלי בישראל (לימדתי בוינגייט), ולא החמצתי משחק ביתי אחד משך כל העונה!

  6. סטוקטון רציתי לומר שבן לוז וקופל דומים אחד לשני בכך שהיכולות האבסולוטית שלהם ככדורגלנים עולה בהרבה על איך שהקריירות שלהם נראו
    סוג של תמונת מראה לפיפו אינזאגי שללא ספק הקריירה שלו עלתה על הכדורגלן שהיה

    1. פיפו היה אחלה כדורגלן, היה לו בדיוק מה שחלוץ צריך, חוש לשערים של אמסטף מעורב עם דוברמן.

      את מי היית מאשים באיך שהקריירות של בן לוז וקופל נראו ?

  7. תודה מתן.

    העזיבה שלו לניס ממש הכאיבה לי. הוא ממש עזב בשיא הקריירה באמונה שלמה שהוא יכול להגיע משם לרומא. זו הייתה הטעות הגדולה בקריירה שלו, ומי יודע מה היינו עושים מול מוסקבה איתו בחוד.

    1. דוידוביץ בכל מקרה סתם את הגולל על המפגש עם כדור בין הידיים במזג אויר קשה. אגב, הקבוצה הזו עשתה עונה אירופית גדולה (שער ענק של יוסי בדקה ה90 מול ברנאר לאמה, נצחון על ריד עם הרחקה של שחקן אוסטרי שדחץ נער מביא כדורים) אבל הקבוצה הזו לא היתה מהגדולות של מכבי חיפה אלא קבוצה בינונית ומוגבלת עם יוסי בעונת בכורה פושרת.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט