אגיד לכם מה היה החשש שלי בסידרת הגמר של תחרות הדאנק: שזאק לוויין ינתר, יעביר כדור מיד ימין (הוא ימני) ליד שמאל אחרי שהכדור עבר סיבוב שלם מאחורי גופו: שהוא ייפצע. איך ייפצע? שראשו יפגע בחישוק.

לפני שתחרות הדאנק התחילה חשבתי 'מה כבר יכול להיות הערב'? זה היה באמת נכון לגבי שלושה מתחרים: הגריק פריק לא ידע שעליו להכניס כדור לטבעת. למה הוא לא ניסה ניתור מהטופ אוף דה קי – דבר שאף אחד עדיין לא עשה – וככה לנצח, אני לא מבין. במקום זה הוא הסתבך עם דאנקים שלא היה לו מושג כיצד להשלים  והוא עף מהתחרות. מייסון פלמלי? הדאנק הנחמד היה מעל אחיו העומד. דאנק לא רע לשחקן לבן. אבל שהוא הופך לאט-לאט להיות סנטר מצויין זה כבר עניין אחר.

ויקטור אולדיפו הוא בעל הכריזמה הגדולה מכולם והוא עלה עם הזמר "ניו-יורק, ניו יורק, איז א ביוטיפול טאון" ונתן כמה דאנקים טובים מאד לשחקן נמוך ושמנמן כמוהו.

אבל הערב היה רק דאנקיסט רציני אחד, שמלבד הסידרה השלמה שנתן וינס קרטר – הסידרה השלמה של זאק היתה  הסידרה המושלמת הגדולה שאני זוכר. לדוקטור היו דאנקים בודדים שאיש לא יחזור עליהם אבל זה תמיד היה הדאנק האחרון. אותו דבר עם מייקל. אצל זאק זה היה 50, 50, ו-49 (כי בסיום הוא החמיץ דאנק אחד). גם לדוקטור ולמייקל היה – אם אני זוכר טוב – 50, 50, ו-50, אבל שלושת הדאנקים ביחד של זאק הם שניים רק לשלושת הדאנקים בטוטאל של וינס קרטר.

ניתוריו הם לשמיים. הוא מעביר כדור תחת רגליו בקלות הרבה ביותר הזכורה לי. ממש מין סלו מושיון. בדאנק הראשון התרכזתי בשופט ד"ר ג'יי וראיתי מבט לא מאמין במה שרק קרה. הדאנק שלו ה-ONE HANDED REVERSE SLAM היה אחד מחמשת הדאנקים הגדולים הזכורים לי.

זה בא כה מפתיע מזאק. ידעתי שהוא מנתר מצויין. לא ידעתי שהוא גם מרחף עם שליטה מצויינ ת בכדור ובגופו, ושהוא שווה-נפש ומוכן לכל צ'אלנג' לפני 22,000 באולם, איזה 25 מיליון בארה"ב, ומי יודע כמה צופים ברחבי העולם.

הוא עשה בעצמו מתחרות דאנק שאיש לא ציפה ממנה להרבה את אחת התצוגות הגדולות אי-פעם.