NBA – סיכום ביניים עונת 2014/2015/מתן גילור

כמיטב המסורת היהודית, בחנוכה מדליקים נרות, בט"ו בשבט שותלים שתילים, בפורים שותים עד לא ידע ובפגרת האולסטאר עושים סיכום ביניים.

בלי יותר מדי בלבולי שכל ופלופינג, בואו ניגש לקטגוריות הזוכות.

*

הקבוצה: אטלנטה נצים – ללא כוכב על נוצץ בשמי ג'ורג'יה, אבל בקבוצתיות מעוררת השראה, הקבוצה המפתיעה מוליכה את המזרח בהפרש היסטרי של 6.5 משחקים. ירים את ידו מי שחשב שאטלנטה תגיע למאזן 11-43. האדונים הנכבדים וורנר ובודנהולצר, אתם מוזמנים להוריד את ידכם – אנחנו לא מאמינים לכם, גם אתם מופתעים בדיוק כמונו.

 

הקבוצה 2: גולדן סטייט לוחמים – אני ממש לא בקטע של לבחור אוטומטית את הקבוצה עם המאזן הטוב ביותר, אבל קשה שלא להתלהב מכדורסל המלהיב של חניכיו של סטיב קר ובראשם The Splash Brothers. ימים טובים לקהילה.

 

הקבוצה המפתיעה: מילווקי איילים – ממקום אחרון בעונה הקודמת ולמרות פציעתו של הבחירה מספר 2 בדראפט האחרון, הבטיחו ברמת ודאות גבוהה את מקומם בפלייאוף. קבוצה כיפית עם שחקנים שנראה שנהנים מהמשחק.

 

הקבוצה המאכזבת: ניו יורק מכנסי ברך  – אמנם התחזיות לא נבאו שניו יורק יאבקו על ראשות המזרח, אבל הקבוצה עם המאזן הכי גרוע בליגה? ועוד בהנהגת הזן מאסטר? לזה איש לא ציפה. פילדלפיה, מינסוטה או אפילו הלייקרס, אבל הניקס של כרמלו אנתוני? לא ולא. מישהו אמר טנקינג?

 

MVP: ג'יימס הארדן – העבדקן נושא על כתפיו הלא-ממש-רחבות את יוסטון ליתרון ביתיות במערב האימתני וזאת כשדוויט האוורד לא מסייע לו מספיק וגם פצוע לא מעט. הוא לא רק מלך הסלים, אלא המכונה ההתקפית המוצלחת בליגה עד כה וההגנה השתפרה פלאים. העלה גם את רמתו בקלאץ'.

החמישייה:

PG: סטפן קארי – בחירה קשה לאור פריחת הרכזים העונה. קארי מוביל לא רק מוביל את רשימת הרכזים במדד ונקודות באחוזים שמתקרבים ל-50/40/90, אלא מחלק גם כמעט 8 אסיסטים למשחק וכמובן מוליך את GS למאזן הטוב בליגה.

SG: ג'יימס הארדן – ראה MVP לעיל.

SF: לברון ג'יימס – למרות הירידה ביכולת לעומת שלוש השנים האחרונות, הוא עדיין שני ברשימת הקלעים ובאחוזים סבירים. ה-SF עם המדד הטוב ביותר. כמו כן, ניתן לבחון את מאזן הקבוצה איתו ובלעדיו, כדי לראות את השפעתו האדירה.

PF: אנתוני דיוויס – מדד מעל 30, 24.5 נקודות למשחק ביותר מ-55% והגנה משובחת. מוביל קבוצה עם רמת כישרון נתונה במחלוקת למאבקי כניסה לפלייאוף במערב.

C: מארק גאסול – מעבר להגנה המעולה, נותן גם יופי של תפוקה התקפית. החזיק את הקו הקדמי של ממפיס גם בהעדרו של זיבו. מאד דומיננטי בקבוצה שעשתה את השיפור המשמעותי ביותר בליגה.

החמישייה השניה:

PG: ראסל ווסטברוק – למרות המאבק הקשה ומספר המועמדים הרב, החלטתי עליו בגלל מספר הופעות יוצאות מהכלל, בגלל המספרים ובגלל ההתבגרות שהובילה לאחריות ואיתה לשדרוג במשחקו.

SG: קליי תומפסון – הצלע המשלימה את הקו האחורי הכי טוב בליגה. עם הכי הרבה שלשות למשחק בליגה (טוב נו, חוץ מ…אתם יודעים מי…חברו לקבוצה) ובאחוזי קליעה פסיכיים של 44%.

SF: קווין דוראנט – העמדה שהיתה הכי חזקה בשנים האחרונות (רק חישבו מי היו המועמדים לתואר ה-MVP בשלוש השנים האחרונות) לא מפיקה את אותה האיכות. המאזן של קבוצתו משקר, כי חלק ניכר מהמשחקים היו בלעדיו. אם היה משחק יותר, השאלה היתה האם לרעמים יהיה יתרון ביתיות ולא האם יהיה פלייאוף.

PF: למרקוס אולדריג' – בדומה לעמדת הרכז, גם כאן היתה לי התלבטות, כיוון שיש מספר מועמדים ראויים כמו פאו גאסול ובלייק גריפין, ולכן נתתי להשפעת השחקן על הקבוצה ולהישגי הקבוצה להכריע.

C: דמרקוס קאזינס – שישי בנקודות, שני בכדורים חוזרים ושלישי במדד, וזאת כשמסביבו קבוצה בינונית. בעורכיו, כמות איבודים גבוהה מדי, קל וחמר עבור שחקן פנים.

 

שחקן ההגנה: אנתוני דיוויס – 7.6 כדורים חוזרים בהגנה, 2.7 חסימות ו-1.5 חטיפות. בנוסף, משנה לחלוטין את משחק ההתקפה של היריבה שלוקחת אותו בחשבון בכל כניסה לצבע.

השחקן המשתפר: ג'ימי באטלר – עליה של: 7.3 נקודות, 6.4% מהשדה, 5.8% מהשלוש, 6.5% מקו העונשיין, 0.9 כדורים חוזרים ו-1.6 אסיסטים. כמו כן, מעורב יותר במשחק השוטף ומשפיע יותר על הקבוצה.

 

הרוקי: אנדרו וויגינס – עם מקום של קבע בחמישייה, יותר מ-34 דקות למשחק בהן קולע 15.2 נקודות, אין ממש מתחרים לבחירה הראשונה בדראפט האחרון.

 

שחקן הקלאץ': דמיאן לילארד – עוד יבוא היום בו ישאלו "אם היה לך כדור אחרון, למי היית נותן אותו – דמיאן לילארד או מייקל ג'ורדן?" אם תהיתם, התשובה תהיה ג'ורדן.

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  2. איתי

    13 פבר 2015 18:13:25

    מתן אחלה סיכום! מסכים עם רוב מכריע של הבחירות.
    מוסיף על מילווקי את יוטה ובוסטון שלמרות שהמאזנים שלהם צפויים סגנון ואופי המשחק של שתיהן מפתיע מאוד לטובה !

    מדהים גם שבשתי החמישיות לא נמצא מקום אחד לשחקן של אטלנטה? אולי קורבר במקום דוראנט? זה יהיה מוגזם?

    1. מתן גילור

      13 פבר 2015 20:42:46

      אני חושב שזה הכוח של שלהם. אף אחד לו בולט ממש על פני השאר וכל יום מישהו אחר יכול לנצח עבורם את המשחק. אין כוכב שאפשר להתמקד בו. את התמונה שלהם הייתי שם במילון תחת ההגדרה של סינרגיה.

  5. bobby

    13 פבר 2015 20:57:14

    סיכום מעולה, ובחירות מעולות!
    לדעתי, אם כבר פירגנת לממפיס ומרק גאסול כסנטר בחמישייה הראשונה, אפשר לדעתי גם לפרגן לרנדולף כפאוור של החמישייה השנייה (או לפחות לאזכר אותו ככזה ש״כמעט ונכנס״).

  7. איל

    13 פבר 2015 23:12:16

    יופי של בחירות (ויוזמה על אף חוסר שיתוף הפעולה מצד הצוות).
    האם כשמגדירים את עמדה החזקה ביותר יש להסתכל על חוד החנית (אז הסמול פורוורדים באמת לוקחים) או על העומק (הפוינט גארדים בהליכה)?
    בכל אופן, מעניין שדווקא מהעמדה הכי חלשה מגיע המיועד ל-mvp.

  8. דובי

    13 פבר 2015 23:22:28

    בחירות טובות. לא מת על מילווקי כמפתיעה. הייתי שם גם שם את אטלנטה.
    וכמו שנאמר כבר – הניקס לא בטנקינג. הניקס בניקוי אורוות כללי.

  10. שי אבן-צור

    14 פבר 2015 20:38:52

    יופי של בחירות. מעניין אם יהיו נכונות גם בסוף העונה.
    לגבי לילארד, לך תדע אם בסוף הקריירה התשובה לא תהיה לילארד…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט