כרמלו אנטוני מייחל למורשת עולם (חלק שני) / מנחם לס

(עתונאי ניו יורק 'מתקיפים' את כרמלו אחרי יציאת המגזין לדוכנים)

 

כרמלו אנטוני לא ינוח ולא ישקוט עד שיהפוך לאייקון עולמי.

הוא יודע ואנחנו יודעים שהוא אחד משחקני הכדורסל הטובים בעולם, אבל בעייתו הגדולה היא שהוא מוגדר ע"י רוב אנשי הכדורסל יותר  על מה שלא השיג ממה שכן השיג: אין לו טבעת…אין לו הכרה עולמית. אנשים בסין, ביפאן, באנגליה, וברוסיה מכירים שמות כמו מייקל ג'ורדן, קובי בריאנט, שאקיל אונ'יל, לברון ג'יימס, אבל בודדים מכירים את השם כרמלו אנטוני או יודעים מי הוא. זה אחד הדברים שמטרידים ביותר ולא מניחים לו.

הוא יודע שהוא עבר את החצי הראשון הפורה  בקריירה שלו, ואם הוא לא השיג טבעת, ואולי עוד טבעת, ואיתה הכרה עולמית, מה הסיכוי שזה יקרה בחצי השני של הקריירה שכולו מורד די תלול לשחקן בתפקידו בו זריזות ומהירות הם עדיין שם המשחק?

"מה שאני רוצה, שואף, ולא אשקוט עד שאשיג היא מורשת מוגנת מפלדה שדבר לא יוכל לחדור דרכה ולפגוע בה. המילים שהוא בחר לאמר בראיון היו :

"WHAT I REALLY WANT IS A BULLETPROOF LEGACY". הוא ממשיך:

"אני רוצה להיות מוכר על היותי בעל חזון; FOR BEING VISIONARY; FOR BEING TRULY GREAT"

יוסין בולט עשה זאת עם מהירות אסורה במאה מטרים, ואז הפוזה שמעטים הם אוהדי הספורט בעולם שלא מכירים. הוא לא היה צריך לחפש מורשה. ללחום להשיגה.  9.58 שנ' ב-100 ו-19.19 שנ' במאתיים, ופרצוף כשלו לא צריך להוציא רבע מילה או לבזבז רבע אונקייה של אנרגיה לחפש מורשה. המורשה מחפשת אותו.

 

ככה בונים מורשת!

 

…או ככה!

אבל מה עם כרמלו שכנראה ישנם בליגה לפחות  10 שחקנים ידועים ממנו ברחבי העולם?  הוא משחק באחת הקבוצות העלובות ביותר בתולדות הליגה (יחד עם הלייקרס, ואני לא מתבדח: שנים על גבי שנים לא היו שתי קבוצות מחורבנות, עלובות, ועצובות כמותן!) והוא לא יגיע איתה לשם מקום, וזה חתום. הוא נישאר בניקס עד שיהיה בן 34, ומה אז? מי ירצה שחקן של 20 מיליון שכל פרוטה עליו כאילו זרקו אותה לבור צואה? תחשבו מה מרגיש אוהד ניקס היום כשהוא רואה את כרמלו משחק בקבוצה מרופטת ומשלמים לו על כך 20 מיליון. אחד מבזבוזי הכסף הגדולים אי-פעם בספורט.

אנטוני גונזלס שהוטס במיוחד מאל איי לתת רעיונות 'לגדולה' לכרמלו (במחיר $2,000 ליום) שואל את כרמלו אם הוא מאמין שהוא יצליח להשיג את הלגאסי שהוא מחפש בכדורסל.

כרמלו שותק לכמה דקות ואז אומר: "אני מאמין שאין שחקן שיכול לעשות דברים שאני לא יכול לעשות בכדורסל. אין שחקן שיכול לאמר אני טוב יותר מכרמלו אנטוני'. אבל אני נמצא במצב, SITUATION שאני לא אחראי לו, ובמצב בו אני נמצא קשה לי להאמין שמכאן תבוא מורשתי".

"אז באיזה שטח אחר אתה מעוניין להפוךלענק? לאייקון?

קחו אוויר, כי תשובתו היא האחרונה שהייתם מצפים לה:

"HIGH TECH",באה התשובה מכרמלו אנטוני, עם שנת מכללה אחת ברזומה שלו, ומלבד לשלוח מסר ולקבל מסר במחשב, או לעבור מאתר לאתר אינו יודע הרבה יותר מזה.

הוא מגלה לגונזלס שהוא יצר לאחרונה חברת השקעות בהיי טק, "MY BIG PUSH FOR GREATNESS IN THE FUTURE!"

-האם מישהו השקיע בה?

-עדיין לא, אבל לכן הבאתי אותך הנה. אני רוצה לתת לעצמי בראנד חדש, "TECH PIONEER ATHLETE" – חלוץ ספורטאי העולם בהיי טק. זה יהיה הלגאסי שלי!"

"בעוד 20 שנה יידעו עלי לא רק כשחקן כדורסל גדול ב-NBA אלא גם כיוצר, מחדש, ממציא, ו-BUSINESS TYCOON. אני רוצה להתחיל להשקיע בסטארט-אפ מיוחדים ולהכפיל את הוני פי 100 כי ביליונים רבים ייצקו מלט ופלדה על מורשת שתישאר עומדת ויציבה לעולם!".

גונזלס מקשיב, ואז מוציא ספרדשיט, ומראה לכרמלו שיש לו 1.7 מבקרים שביקרו באתר שלו, ולמעשה חל גידול של פי שניים בעוקבים אחריו בטוויטר שלו, שהוא עדיין עשירית בערך מגודל העוקבים אחרי הטוויטרים של לברון וקובי. גונזלס מראה לועוד ספרדשיט ומצביע על העובדה שהטוויטר של כרמלו הוא החמישי בגודלו ב-NBA אחרי לברון, דוראנט, קובי, ודוויין ווייד – בזה הסדר. גונזאלס גם אומר לו בפנים שהארבעה לפניו נחשבים לסופר-סטארים. הוא מוגדר רק כ-"כמעט".

"בואו נישכח מכדורסל" הוא אומר. "אולי הם סופרסטארים אבל אין להם את ה-VISION שיש לי".

אבל מהם הוא פוחד. שההסטוריה תזכור אותו תמיד כחמישי או שביעי. אף פעם לא ראשון, אף פעם לא בראש, והוא החליט שהוא עושה משהו – לא משנה מה – שישים אותו בראש לפניהם.

גונזאלס לא יכול לעזור הרבה, אבל לפני שהוא טס חזרה לאל איי הוא אומר לכרמלו: "אם אתה שואף לגדולה – במשהו – עליך לעשות זאת עכשיו. לא בשנה הבאה ובטוח לא עוד 5 שנים כשתקלע 12 נק' למשחק. אם אתה לא מוצא משהו השנה, אני לא רואה אותך מצליח אח"כ. לא נותר לך הרבה זמן".

"אתה נשמע כאילו אני הולך למות מחר", אומר כרמלו בצחקוק.

"כל מה שאני אומר לך זה שמה שלא תעשה, עליך לעשות עכשיו. עכשיו הוא הזמן להכפיל ולהשליל או הונך.

-זה לא הכסף, אומר כרמלו. אני רוצה להיות אייקון תרבוני. TASTE MAKER. אני חייב להקים משהו שיחזיק מעמד הרבה-הרבה זמן!.

גונזלס חוזר לאל איי.

******

מה שלא נותן לכרמלו מנוח היא העובדה שהוא הפסיד את הסיבוב הראשון בפלייאוף 8 פעמים. מה שדוחף אותו באובססיה שהפכה לכמעט קלינית הם עמודי השער האחורי של הדיילי-ניוז והפוסט – הטבלואידים המפורסמים של העיר – ששמו את תמונתו עשרות פעמים בשער האחורי עם מילה אחת: LOSER! דיילי ניוז שם פעם שלוש מילים: "STINKO DE MELO".

הוא טוען שאחד הדברים ששברו אותו ביותר היה דף בו בנו בן ה-7 צריך היה לכתוב בבית הספר על אביו. במקום שהיה צריך לכתוב את תעסוקו של האב הבן קיאן אנטוני כתב "BASKETBALL PLAYER". כרמלו מספר שכשהוא ראה את שתי המילים חשכו עיניו:

"זהו? זה מה שאני? שחקן כדורסל?"

אני לא מבין מה הוא רצה שבנו יכתוב. "אבי פרופסור"? "אבי מנתח בבית חולים"? "אבי עורך דין"? מה הוא רצה שבנו יכתוב?

כרמלו עונה: "אני לא יודע איך אני רוצה להיזכר, אבל בוודאי לא רק כשחקן כדורסל!".

בשנת 2013 לפני חתימת החוזה החדש עם הניקס כרמלו החליט ללמוד מה עשו ספורטאים אחרים: הוא בדק וחקר את מעשיהם של מייקל ג'ורדן, דייויד בקהאם, ג'ון אלוויי, אנדרה אגאסי, מג'יק ג'ונסון. הוא שאל את עצמו ,"כיצד יכול אני להגדיל ולפאר את המוניטין שלי? מה עלי לעשות כדי להגיע לרמתם מבחינת בראנד וקבלה ע"י הציבור?"

כרמלו גדל בבית עני ביותר. אמו היתה עוזרת בית והם התקיימו על FOOD STAMPS. כשהיה בן 14 הוא ניכנס לדליקטסן לקנות כמה דברים לו, לאמו, ושאר האחים והאחיות. הוא עמד לתת $20 למוכר כשאדם בתור הוציא אקדח וביקש את השטר. כרמלו היסס לרגע ואז החליט לקחת צ'אנס על חייו ולברוח. היריות החטיאו אותו. הוא עזב את סירקיוז אחרי שנה רק עבור הכסף. כסף, כסף, כסף. כסף היה הקומפלשיון שלו, ונשאר כנראה עד היום. כרמלו מאמין שעם הוא יהיה בעל כמה ביליוני דולארים, הוא יהפוך לאייקון. בכדורסל זה לא יקרה.

אבל כיצד הופכים את ה-100 מיליון שיש לו היום בחשבון הבנק ל-10 מיליארד?

הוא החליט שדבר ראשון הוא מתלבש ומתנהג בניו יורק כמיליארדר. כבר דברנו על הסיגארים מקובה, החייטים הטובים ביותר בעיר, היין והסקוטש המשובחים ביותר, נעלי רלף לוריין וגוצ'י. אבל מאומה לא זז.

גם גונזלס וגם המנג'ר שלו אמרו לו שעליו למצוא רעיון טוב אחד שייתפש. מספיק דבר טוב אחד לבנות עליו אימפריה.

הוא ניסה הכל: החליט לקנות מגזין לשעונים עם מחשבה להפוך למלך השעונים של העולם. הוא החליט לקנות אדמה ב-NAPA ולנסות לגדל גפנים מיוחדים ("עם עזרה של מומחי ענבים בישראל"). הוא חשב גם להתחיל אופנת כובעים חדשה.

היו לו הצלחות זעירות ונפילות קטנות אבל מאומה לא פרץ.

 

עד שיום אחד אשתו הכירה לו יהודי בשם סטוארד גולדפארב.

(החלק השלישי והאחרון מיד אחרי האול-סטאר)

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 29 תגובות

  2. מנחם לס

    13 פבר 2015 06:09:52

    מה לא אמיתי? אפילו שמתי את שער המגזין בו התפרסם הסיפור הראשון (שהוא הסיפור שאני משתמש בו ביותר לשלושת המאמרים כשהתוספת הרצינית היא מה קרה מאז. לך למגזין וקרא בעצמך.

    1. פה איתמר

      13 פבר 2015 09:39:32

      מנחם,
      לא מפקפק בך.
      כמה כרמלו יכול להיות פאתטי?
      כל כך פאטתי שאני חושב לעצמי זו בטח הלצה שלו.
      לא יכול להיות שהוא כזה אינפנטיל.

  4. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

    13 פבר 2015 06:31:52

    תמורת 2000 דולר ליום, אני מוכן ללמד אותו לשחק על
    ה "שורטים" של מטבע ה ביטקוין ושאר
    המטבעות האלטרנטיביים באינטרנט, שנעים סביבו כמו כוכביי לכת.
    עם הסכומים שיש לו הוא מיליארדר תוך חודש.

    2. גיא

      13 פבר 2015 08:53:33

      The Moon Is a Harsh Mistress הוא ספר שכתב רוברט היינלין ב-1966, ושיצא לאור בארץ תחת השם "עריצה ביא הלבנה".
      הספר זוכה פרס ההוגו, החדיר לתודעה האמריקנית את הביטוי –
      "there ain't no such a thing as a free lunch"
      הספר שמתאר מלחמת עצמאות בין תושביו של הירח לבין אנשי כדור הארץ העריצים, משמש פלטפורמה להיינלין להביע את משנתו המדינית/חברתית הקפיטלסטית ליברלית.

      בארץ כיום, בכל פקולטה לכלכלה, תלמידי שנה א' לומדים שמילטון פרידמן הוא אביו הרוחני של המשפט. פרידמן, נאמן לגישה הקפיטליסטית, ניכס לעצמו את הביטוי ככותר לספר שכתב ב-1975.

      אבל המקור האמיתי לביטוי הוא נוהג שהיה לבתי מרזח בארה"ב עד תקופת היובש (1920), לפרסם שבית העסק נותן ארוחות צהריים חינם לכל לקוח הקונה משקה אחד. כמובן שהאוכל התאפיין במליחות יתרה, ורוב הלקוחות לא הסתפקו במשקה בודד.

      ה"שורט" היחיד שהייתי ממליץ לכרמלו לנצל, הוא אותו אחד שעליו יקלע עם מהלך גב לסל.

  6. Berch

    13 פבר 2015 09:09:07

    תמורת אלפיים דולר ליום אני מוציא את הילדים מבית הספר ואנחנו מחלקים כרטיסי ביקור שלו בכל העולם עד שכווווולם ידעו מי הוא….

    1. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

      13 פבר 2015 11:22:57

      +1 אתה יכול גם לחלק פליירים על הדרך ומגנטיי מקררים של
      "סמי מצברים וקרבורטורים"

  8. איל

    13 פבר 2015 14:13:00

    כל השתלטות על העולם, מתחילה במרכז העולם.
    אמר'ה, חברו לקבוצה של כרמלו (דובי – דרוש כינוי הולם), כבר הודיע שיגיע לעיר הקודש במוקדם או במאוחר.
    קדימה, מלו, בואו לאורושלים אל-קוץ. נעשה אותך מלך. מלו המלך, זה אפילו נשמע טוב.

    1. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

      13 פבר 2015 14:24:55

      בעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע

      ייהרג ובל יעבור

  11. TheGreatWall

    13 פבר 2015 16:39:05

    מכעיס אותי לקרוא מה על הרצונות האמיתיים של מלו, אבל מצד שני יש משהו במה שהוא אומר. הרי בסופו של דבר מה שיישאר אחרי בן אדם זוהי מורשתו, מה שכואב לי שבתור ספורטאי הוא דילג על החלום להטביע חותם בספורט בו הוא עוסק. זה מה שמניע כל ספורטאי מצטיין.

    מעניין אבל מה פיל חושב על זה- אחרי הכל הוא אימן ובנה קבוצה על שני השחקנים שמייצגים את השאפתנות הזו בצורה הטובה ביותר.

    מחכה לפרק השלישי!

  12. nbjo kx

    13 פבר 2015 17:29:01

    כמובן שהקטע המאכזב הוא שהוא ויתר על המורשת הספורטיבית שלו מתוך ידיעה – כנראה – וגם הרגשה שאחרי מה שעשה בסיערקיוז, לא היה המשך לזה ולכן הוא מנסה להשיג LEGACY בשטחים אחרים. הסיכויים לכך הם כנראה…(בחלק השלישי)

  14. עגל

    13 פבר 2015 21:23:34

    מה אתם רוצים ממנו ? הוא הבין שלברון הוא כבר לא יהיה והוא נמצא במצב שבו יש לו הרבה כסף והוא עדיין מספיק טוב מבחינה ספורטיבית כדי לנצל את זה ולהיות ביזנסמן. עכשיו זה הזמן שלו להתחיל כי אם יחכה לגיל של קארל מאלון נניח זה יהיה מאוחר מדי. שיא התהילה (המפוקפקת) שלו זה עכשיו.
    סה"כ הוא נשמע לי כמו עוד ספורטאי על מבית הרוס.

    ותודה לגיא על הפנינים.

  15. נתן

    13 פבר 2015 22:36:32

    מה זה מורשת? אם כל מה שישאר ממך זה מה שאתה מוריש לעולם. למי אכפת? ממילא לא תהיה שם כדי לראות את זה.
    מלבד זאת, מה הקשר בין מורשת לרכוש חומרי? רוב האנשים שאנחנו זוכרים היו אנשי רוח/אמנות/ציבור, חלקם עניים מאד. מי זוכר את המיליונרים והעשירים?
    כשסטיב ג'ובס נפטר היו אנשים שלא ידעו מי הוא ומה התרומה שלו יום אחרי, כי הוא לא נגע בהם או לפחות הם לא ידעו את זה.
    האנשים שאנחנו זוכרים בד"כ ייצגו איזה רעיון או ערך והלכו איתו עד הסוף בלי להתפשר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט