אז אני קצת חולה ובבית ויצא לי לראות את המשחק הלא כ"כ מסקרן בין הקוסמים לטורונטו. אז כדי לעשות אותו מעניין החלטתי להסתכל עליו מקצועית ולבדוק מה טיבן האמיתי של הקבוצות הללו. מפגש של שתיים מחמשת הקבוצות הטובות במזרח אמור להראות ניצוצות של כשרון ומאבקי אחד על אחד אבל הרושם שלי הוא אחר לחלוטין. לוושינגטון חסרו כריס המפריז ובראדלי ביל ואצל טורונטו לא שמתי לב אם חסר מישהו , כנראה שהסגל היה מלא…
מצ'אפים והתרשמויות משחקנים:
גורטאט מול ולציונאס. הפתיע אותי מאוד בית הספר שחטף יונאס ממרצין. ברבע הראשון גורטאט חבט ודחף את ולנציונאס גם בהתקפה וגם בהגנה. הוא גבוה יותר ובאופן מפתיע נראה שגם חזק יותר או לפחות במשחק הזה היה הרבה יותר אגרסיבי . באחד משלבי המשחק קלטתי את ולנציונטס עולה להתקפה ויורד להגנה בלי הפסקה בלי לראות כדור ואף חוטף כמה סלים על הראש. נוקאאוט טוטאלי במשחק הזה לטובת הפולני.
ננה מול אמיר ג'ונסון. ננה נראה חד מאוד בהתקפה אתמול והיה פעיל מאוד. הכח המתפרץ שלו שמשלב מאסה אדירה וזריזות גדולה משל סופו נותן לו יתרון על כמעט כל שומר בליגה. לעומת זאת בהגנה הוא משקיף על השחקן שלו בדרך כלל ומשקיע ממש מינימום בריבאונד ובעזרה. אמיר ג'ונסון הוא סוג של דיאנדרה לעניים. הוא לא עושה שטויות, עוזר המון בהגנה ולמעשה מאוד משמעותי בתלכיד הקבוצתי של טורונטו. הוא מסיים מצויין קרוב לטבעת אבל מעבר לכך אין לו שום סוג של יכולת התקפית ובנוסף הוא פשוט נמוך וחלש לעמדה שלו. יתרון לננה כשחקן. במחשבה נוספת שחקן כמו אמיר ג'ונסון היה מגיע פעם לקבוצות בכירות באירופה כחיזוק משמעותי והיה יכול לעשות קריירה טובה פלוס כולל אליפויות אירופה- אם אתם שואלים אותי הייתי לוקח את ג'ונסון לפני הברזילאי לקבוצה שלי.
לאורי – משחק רגוע מאוד של הרכז המיוחד הזה. לכאורה ללאורי אין יכולת פיזית מיוחדת. הוא לא שולט בכדור בצורה יוצאת דופן ואין לו את הצעד הראשון הכי מהיר בשכונה. הוא נמוך ולא קפיצי ואפילו נראה קצת שמנמן. קייל מוביל את הקבוצה שלו עם המון ביטחון, הוא ממעט לטעות , הוא פיזי בהגנה ובהתקפה , יש לו טיימינג מצויין ויד טובה מאוד בחוץ. במשחק הוא כמעט שלא ביצע מהלכים של אחד על אחד וכשניסה ולא הלך הוא פשוט נעצר ומסר לשחקן הבא בלי להסתבך.
וול – יש משהו מאוד מעצבן בשחקנים שיש להם את כל "החבילה" והם נראים אדישים כלפי. זה בדיוק מה שוול משדר וזה לא המשחק הראשון שאני רואה אותו בגישה כזו. אין שום אש במשחק שלו. הכל סולידי מאוד וברמה גבוהה מאוד. במהלך המשחק וול התרומם מהקרקע שלוש פעמים כשברור שעדיין לא החליט מה לעשות. פעמיים זה כמעט עלה לו באיבוד כדור.
דה רוזן הוא סוג של אקס פקטור כיוון שיש לו יתרון באחד על אחד מול כל שומר של הוויזרדס. הוא נופל בין 2 עמדות ולא קלאסי באף אחת מהן אבל יש לו המון המון כשרון ויכולת והוא הביא אותן אתמול למגרש גם בדמות הסל המכריע במשחק.
פול פירס אקס פקטור מהצד השני. מביא המון ניסיון ושקט . תזמון ואינטליגנציה. חייב להעיר את הקבוצה שלו כי היא ישנה או יותר נכון – "מכונתית" משהו. בראדלי ביל מביא הרבה לב ואש לוושינגטון וזה היה חסר מאוד אתמול.
ג'ארביס ואסקז = ביצים גדולות ושינויי מומנטום = אש חום ואנרגיה. מזכיר את אפקט דרק שארפ במכבי. הקהל מת עליו ומגיב בהתלהבות על כל מהלך שלו. לוקח אותו לכל קבוצה שלי.
קבוצתית , לזכור שזה רק לגבי המשחק הזה וזה כל מה שראיתי :
טורונטו = התלהבות של קולג'ים, צעירים ,נאיביים, מאבדים, חוזרים להגנה בטירוף, לא אנוכיים, לא מספיק כשרוניים, אנדרייטד מול כל ארבע הקבוצות האחרות בטופ של המזרח אבל מתים להוכיח שהזמן שלהם כאן ועכשיו.
וושינגטון = כח, גובה, אינטיליגנציה גבוהה ( וול/פירס/גודן/אנדרה מילר!!! ), שעמום, חוסר מחוייבות, הגנה קבוצתית חלשה/לא מתאומת/לא מעוניינת.
טורונטו ניצחה – כי היא רצתה יותר לנצח , כי לאורי השתטח על המשטח במאבק עם וול על כדור למרות שכל הגב שלו מפורק, כי שני הצדדים החטיאו בסוף בלפי הפסקה אבל לדרוזן היה יותר קפיץ ברגליים מלפירס המזדקן והעולם שייך לצעירים…
מה יהיה בעתיד –
טורנטו יותר מחוברת וושינגטון יותר כשרונית. לולנציונאס יש עקומת למידה ולננה אין, אם ייפגשו בפלייאוף הביתיות תיתן לטורונטו כמה משחקים אבל כשוול וביל יידלקו לא יישאר לראפטורס סיכוי.
איל
12 פבר 2015 19:37:32תודה על זווית מעניינת.
ומה לגבי המאמנים?
שאול
13 פבר 2015 16:37:22לדעתי שתיהן טובות מהמאמנים שלהן!
מתר
12 פבר 2015 20:31:20תודה על הפוסט ותרגיש טוב!
אגב, שנה שעברה מול ברוקלין שהייתה מאוד מוכשרת, הרבה יותר מטורונטו הסדרה הגיעה למשחק 7 וטורונטו הודחה על חודו של סל (או יותר נכון בלוק שלי פירס) עם הבאזר. ואם להיות כן השופטים במשחק 6 פשוט שחטו את טורונטו באחת מתצוגות השיפוט הבזיוניות של שנה שעברה.
לסיכום, לא הייתי אומר שלטורונטו לא יהיה סיכוי, בטח לאור שנה שעברה.
אשך טמיר המקורי
12 פבר 2015 21:12:35וושינגטון מלאה בכשרונות מכל טוב.
הבעיה שהיא נראית כאילו מאמן אותה סוכן ביטוח.
משעממת, משועממת ושבלונית בטירוף.
וול אוברייטד, כמו כל המלהטטים המקפצים של הדור החדש.
שאול
13 פבר 2015 16:38:03המאמן הוא הבעייה. יותר משעמם מצבע מתייבש.
Berch
13 פבר 2015 02:22:20וול נראה כמו כוסית או כוסון כשנכנסים אתם למיטה.
הם יודעים שהם כל כך יפים אז הם לא עושים מאמץ… הם חושבים שהיופי שלהם מספיק…
אבל זה ידוע שזה לא נכון. הסקס הכי טוב הוא עם המכוערות והשמנמנים….. אלו דווקא יודעים שהם צריכים להתאמץ ולהשקיע אנרגיה כדי שהפרטנר ירצה (לא יסכים, ירצה) להכנס אתם למיטה שוב…
למרות שגדל בלי אבא הוא התחנך והיה כוכב בבית ספר נוצרי פרטי…. וכוכב משם והלאה. כבר ב 2013 הוא הכריז על עצמו כרכז הטוב בליגה….
הוא מרהיב ועמוס כישרון. וזהו. רק אם הוא יקח את קובי כמנטור יש לו סיכוי להיות גדול באמת
🙂
TheGreatWall
13 פבר 2015 16:33:23יופי של ניתוח.
נכון לעכשיו, ואני אומר את זה בצער רב, אני לא רואה את וושינגטון מנצחת את טורונטו בסדרה. הקבוצה חייבת שינויים, הן אישיים והן קבוצתיים, ולאו דווקא שיכולים להתרחש עכשיו. הראשון שבהם חייב להיות החלפת מאמן
מנחם לס
13 פבר 2015 16:36:23פוסט אינפורמטיבי ביותר, ושקול ביותר!
הבעייה עם שתי הקבוצות היא שהן סובלות מפוביית הצלחה. ז"א, הן חייבות לעבור את הסכר של הצלחה גדולה אחת כדי שהאמונה שהן יכולות תיכנס לפסייקיק שלהןם. אותה בעייה קיימת באטלנטה!
איתי
13 פבר 2015 17:55:41האמת שטורונטו מזכירה קבוצת יורוליג מצויינת. יש בה המון אלמנטים ארופאיים והיא מעוררת בי המון סימפטיה ורצון שהיא תצליח. מכאן לבוא ולומר שהיא מסוגלת לעבור את הוויזארדס עדיין קשה לי כי כולנו זוכרים איזה חיות הגיעו וושינגטון שנה שעברה והם פשוט הרבה יותר כישרוניים.
עגל
14 פבר 2015 11:08:54יופי של טור, מעניין עם חומר למחשבה לשבת.
זה פורמט נחמד לקחת משחק בודד ולהתמקד בו כמו שעשית.
איתי
14 פבר 2015 21:03:58+1