הרגע שהניקס החלו להפסיד/ יונתן שגב

הניקס, אוי הניקס. נציגת העיר ניו יורק הגדולה. שירים רבים מספור נכתבו על העיר, ההיסטוריה שלה יכולה למלא עשרות, אם לא מאות פוסטים. כל מי שהיה אי פעם בניו יורק יודע, שאין חוויה כמו בניו יורק והתרבות שם היא יחידה ומיוחדת במינה. לכן, אני שואל אתכם, רבותיי, האם לעיר כזו מיוחדת, הנחשבת למרכז התרבות העולמי, לא מגיעה קבוצה שתייצגנה בכבוד? קבוצה שתמלא את האולם האגדי- המדיסון סקוור גארדן, שחווה עשרות אירועים מדהימים- ספורטיביים, מוזיקאים ותרבותיים. קבוצה שתלהיב את יושביו של הגארדן, שתספק להם חווית כדורסל מדהימה, כפי שבאמת מגיע לעיר הזו על אוהדיה הרבים (לדעתי בעולם הרחב אגב, הניקס בטוח בחמישייה הראשונה של כמות האוהדים, אם לא במקום השני אחרי הלייקרס) ותושביה.

האמת, שזה לא תמיד היה כך. הניקס לקחו שתי אליפויות בלתי נשכחות ב-1970 ו-1973 עם האגדה הבלתי נשכחת של וויליס ריד, וולט פרייז'ר האגדי, ארל "the pearl" מונרו ועוד רבים וטובים. אבל לא על הקבוצה האגדית ההיא אני רוצה לדבר. אני רוצה לדבר על קבוצה ששיחקה בניו יורק רק לפני שנתיים. הקבוצה, לא הייתה כה שונה מזו של היום. הקבוצה שבה כרמלו אנטוני היה מלך הסלים של הליגה כולה, ג'יי אר סמית' היה השחקן השישי והקבוצה סיימה במקום השני במזרח, רק אחרי השלישייה ממיאמי. כמה שזה נראה קרוב אלינו, ככה זה רחוק.

אז איך, אני שואל אתכם, איך הקבוצה כה התדרדרה? לדעתי, הכל טמון ברגע קטן, כל כך קטן- ממש סמלי. הרגע הקטן הזה:

מרגע זה, מהבלוק המדהים הזה, הניקס החלו להתדרדר למטה. הקבוצה ההיא, שאמנם לא הייתה הכי מלהיבה בעולם, התפרקה. תוצאת הסדרה הייתה 3-2 לפייסרס בנקודה הזו ותוצאת המשחק ברגע ההוא, כפי שאתם יכולים לראות- הייתה 92-90 לניקס. את המשחק, אגב- הם הפסידו 106-99 ועפו מהפלייאוף לפני הסדרה שכולם באמת זוכרים- אינדיאנה נגד ההיט. מאז, הניקס לא ביקרו יותר בפלייאוף. השנה הם הגיעו לשפל מדרגה כשהם מדלגים בין מקומות 1-3. מהסוף. אני רוצה שתדמיינו לכם מה היה קורה אילו כרמלו היה שם את הדאנק על פרצופו של היברט ההמום וסוחט גם עבירה. אני בטוח שרובכם הגדול (בטח אוהדי הניקס שביניכם. כן, אני מסתכל עליך, דובי.) יגידו:" פשוט היה נגמר 106-102 לפייסרס, נקודה לפה או נקודה לשם והניקס היו ממשיכים לדשדש כמו ב-35 שנה שלפני כן". אבל אני חושב אחרת. אלה בדיוק הדברים שמשנים את ה-DNA של קבוצה. אם מלו באמת היה עושה מזה שלוש נקודות מדהימות, שהיו מופיעות בכל ההייליטים של היום למחרת (כמו הבלוק הזה, שעדיין נחשב לאחד הגדולים בתקופה האחרונה), אני מאמין, שהניקס היו ממשיכים במומנטום, מנצחים את המשחק, אחר כך גם את הסדרה (גם אם אני מודה שלמיאמי הם היו מפסידים) והעונות שלאחר מכן היו יכולות להסתיים עם יתרון ביתיות לפחות. ולמרות כל זה, ספקולציות כולנו יכולים לעשות, אבל כתבתי את הפוסט הזה בכדי להראות לכם איך ברגעים הקטנים ביותר, לפעמים, יכולה להשתקף התמונה הגדולה.

 

האם הניקס יכולים לשנות את גורלם? בואו נקווה שכן. כבר ראינו דברים ורגעים מדהימים בעבר, שהכניסו בקבוצות אש, שהפכה ללבה מתפרצת ושינתה את גורל הפריינצ'ייז כולו. אני רוצה להאמין שכן, כי כפי שכבר ציינתי- מגיע לעיר הזאת ולאוהדיה, יותר. לכן אני מבקש ומפציר בכם, עד כמה שאתם יכולים- תנו תקווה וכבוד לניקס. לדעתי, אלוהים סיים להתעלל בהם כשהוא צופה בזה בליג פאס עם בירה ופופקורן בידיו וצחוק מתגלגל בפיו ועכשיו הגיע הזמן להפנות את הפנים לעתיד שכרמלו מבטיח ואולי עם כמה צעירים אנרגטיים ורחמים מאלוהים תהיה שם קבוצה רצינית- לפחות כמו לפני שנתיים.

מגיע לכם שיר על העיר המדהימה הזו לסיום:

לפוסט הזה יש 19 תגובות

  3. יאיר

    9 פבר 2015 22:06:00

    אהרון היה קורא למצב הקבוע של הניקס ״רוח המועדון״.
    אני יותר בכיוון של ׳ריח המועדון׳ – די מסריח הייתי אומר

  5. יונתן שגב

    9 פבר 2015 22:43:02

    אלה בדיוק המחשבות (אמנם מצחיקות) שמובילות את הניקס לשום מקום. אני מאמין בקרמה ונראה שהניקס על אוהדיה ופיל ג׳קסוניה מבקשים את זה. קדימה! קצת אמונה!

  8. T1000

    9 פבר 2015 23:33:57

    אולי מישהו יסביר לי, כי אני באמת לא מבין, לא בציניות, מה עושה את המדיסון סקוור גארדן לאולם אגדי? הרי האליפות האחרונה שהניקס לקחו היתה בשנות ה-70 ומאז?…. פה ושם גמר מזרח גמר פלייאוף קבוצה טובה פה ושם אבל זהו! בדרך כלל הניקס היתה קבוצה שעוררה רחמים.. בשיא הרצינות, מישהו יכול לענות לי?

    3. אורן

      10 פבר 2015 02:57:28

      העובדה שהוא בניו יורק, ושיש לו שם שמתלבש על הלשון בטון אנגלו סקסי כזה טהור,בדיוק כמו משהו שאמור לייצג את אמריקה הגדולה

  9. מנחם לס

    10 פבר 2015 05:52:42

    אם הניקס לא נישברו מה-8 נקודות שקלעה נגדם הפייסרס ב-13 שניות בפלייאוף המפורסם, אז מאומה לא יבייש אותם.
    \לי כואב הלב ממש. קבוצה שהיתה בתוך לבי 37 שנה!!! היא היתה הבית שלי.
    אני לא אוהב את פיל ג'קסון, אבל אוהב אותו אם יביא גאולה.
    אני עדיין לא מבין על מה דולן משלם לו 48 מיליון ל-=4 שנים?
    מה הוא יכול לעשות עם גג שכר וכל מיני מוקשים בחוזים שרואה חשבון רגיל עם ידע כדורסלני כשלנו (הייתי מביא לו את דדי כעוזר) מלא יכול היה לעשות ב-$100,000 לעונה?

  11. יושי

    10 פבר 2015 07:38:50

    לא חושב שיש סיכוי כשכרמלו השחקן המרכזי. חייבים להביא שחקנים אמיתיים עם אופי ולחימה. ליצור לכידות קבוצתית כלשהי.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט