מה משותף לריאן אנדרסון וארבידאס סבוניס? / מנחם לס

 

 

*רוד סטריקלנד. עונת 1997-8: 17.8 נק' ב-48.9%, 10.5 אס', 5.3 ריב'.

*סדריק מקסוול. עונת 1977-8-9: 19.0 נק' ממוצע ב-59.6% (ממוצע 'אמיתי' 62.9%), 10.1 ריב'.

*ארבידס סבוניס: 1997-8: 16 נק', 10 ריב', 3 אס'.

*מייק ביבי. עונת 2004: 19.6 ב-62%, 6.8 אס', 4.2 ריב'.

*רון הארפר. 1984-90: 22.8 נק' ממוצע, 5.9 ריב', 5.2 אס', 2.3 גניבות. בחמישייה של הבולס. אח"כ בקאבס ובקליפרס 8 שנים של 19.3 נק', 5.2 ריב', 4.7 אס'.

*אייזיה ריידר. 1994 ועד 2001 18.1 נק' ו-4.1 ריב'. ב-1994 20.4 נק' ממוצע.

*ג'לן רוז. עונת 2002: 22.1 נק', 4.3 אס', 4.3 ריב'. מ-1999 עד 2005 ממוצע 19.3 עם 4ץ4 ו-4.3

*סם פרקינס…ברנט ברי…ואני יכול להמשיך עד הבוקר.

היום? ריאן אנדרסון…קווין מרטין…ברנדון ג'נינגס…דיאדרה ג'ורדן…מונטה אליס…סרג'יי איבקה…אל ג'פרסון…מייק קונלי… דראג'יק…גורדון הייוארד…דרו הולידיי…דריימונד גרין…מרקיף מוריס…אנדרו בוגוט…קורטני לי…כריס מידלטון…טייסון צ'נדלר…ננה…פטריק פטרסון…דני גרין…ווס מת'יוס…

כמובן שאפשר להמשיך עם הרשימה.

כל שחקני העבר האלה לא עשו את האול סטאר בכל הקריירה שלהם, ומשחקני  ההווה האלה רק בודדים (למעשה דמיאן לילארד הוא היחיד שאני זוכר שעשה את האול סטאר) שעשו את האול סטאר, וכמעט בטוח שאיש מהעכשווים לא יעשו את האול סטאר לעולם.

למה? הם הרי טובים מספיק.

הבעייה שכולם כמעט ללא יוצא מין הכלל היו שחקנים חסרי משהו שלא ניתן להגדרה בכריזמה, יבשים משהו, ששמם לא מפציץ כותרות כי אין להם את ה-SEX APPEAL שיש לכוכבים האחרים. אולי הם גם לא בגדו בנשותיהם, לא חנקו מאמנים, לא קיללו שופטים, ולא ירדו על שופטות ("אולי ה-NBA הוא לא המקום לשופטים ממין נקבה" – כריס פול, הבוקר, אחרי ההפסד לקאבס)

גם האינסיידר וגם ספורטס אילוסטרייטד ביקרו השבוע שחקני עבר ושחקני הווה שלא עשו את האול סטאר, ושאלו אותם להרגשתם ודעתם.

אתם הרי זוכרים ספורי מהעבר כשכתבתי משך שנים על גבי שנים בכל עתוני ישראל על שחקנים מצויינים שבגלל סיבה זו או אחרת לא ניבחרו לאול סטאר ותגובתם היתה אנחת רווחה אחת גדולה, כי זה 'נתן להם 4-5 ימי מנוחה על חוף הים או משטח הגולף. כן, אבל לשחקני האלה קראו לארי בירד או מג'יק או מייקל. אחרי 9 או 10 אול-סטארים ברור שזה הופך ל-OLD HAT (א כי הייתי במספיק אול סטארס לדעת שהכל בולשיט.  כ-ו-ל-ם  מתים להיות בחגיגה הזאת כשכל העולם מגיע לוויקאנד המטרף הזה, וכל אול-סטאר הוא הכוכב הראשי של אחת ההופלות הגדולות ביקום!). אבל נניח.

בואו נדבר לרגע על החשיבות של בחירה לאול סטאר בקריירה של הכדורסלן.

גם ספורטס אילוסטרייטד השבוע, וגם האינסיידר, ראיינו שחקנים שונים שזכו, ושלא זכו להיבחר.

לפני בחירתו קליי ת'ומפסון אמר ל-SI: "לא איכפת לי בכלל אם אבחר או לא. אני לא מבזבז על זה רגע של חוסר שינה". אחרי שהוא ניבחר ואותו מראיין דיבר אותו שוב, הוא הודה: "כששמעתי שבחרו בי הרגשתי הקלה ממתח גדול וגל של אושר הציף אותי. לא אמרתי את האמת כשבראיון הראשון אמרתי שלא איכפת לי. עתה אני 'קליי תומפסון, אול סטאר', ולעולם לא יוכלו לקחת ממני תואר זה".

ה-"לא איכפת לי אם כן או לא" זוהי העמדה הצבורית של כל שחקן ליגה. זאת התשובה שנתנו מהרגע שהתחילו עם האול-סטאר. לכל שחקן שלא ניבחר זה "חמישה ימי מנוחה" בטוויטר או אינסטגרם, אבל זהו שקר מקובל וידוע. כל שחקן – ובמיוחד השחקנים ברשימה העכשווית שלי שהם בעלי סכוי ממשי – על הגבול – להיבחר, נמצאים על עצבים משך כל השבועיים האחרונים  עד שהמאמנים קובעים את הספסל, וכל אלה שאומרים שלא איכפת להם מנסים רק להגן על עצמם למקרה שלא ייבחרו.

דמיאן מודה שהוא ניפגע מאד מאי-בחירתו. הוא אמר גם ל-SI ןגם לאינסיידר: "לא אומר שאני מרגיש שאני DISRESPECTED (לא מוערך) ע"י המאמנים, אבל זה לא נעים לא להיבחר ולדעת שמעדיפים גארדים אחרים עלי על הספסל. אני מאמין שבשליש העונה עשיתי מספיק כדי להיבחר. אחת המטרות שלי היתה שורה של בחירות לאול סטאר ללא הפסקה, ופתאום זה ניפסק לי כבר אחרי הפעם הראשונה. זה לא דבר שלא אוכל לחיות בלעדיו, אבל זה מאד לא נעים, ומפריע".

שחקן NBA שעושה את האול סטאר יכונה לעד 'אול סטאר', כמו "האול סטאר אל הורפורד החליט…" וכו' וכו'. או "12 הפעמים אול-סטאר מייקל ג'ורדן…" (אין לי מושג כמה פעמים הוא היה אול סטאר ואם היה לבוחרים ביצים אי פעם לא לבוחרו כששיחק בבולס). שחקן שיאמר ש-"לא איכפת לו" זה כמו עתונאי ספורט (או כל עתונאי אחר) שיאמר ש-"לא איכפת לל א אזכה בפרס 'פוליצר' לעתונאות או לא", או שחקן שולנוע שיאמר שלא איכפת לו אם אף פעם לא היה מועמד ל-'אוסקאר'.

קחו את אנדרה מילר. בכל תולדות ה-NBA ישנם רק 7 שחקנים עם יותר אסיסטים מאשר לו. ובכ"ז אנדרה מילר לא ניבחר אף פעם. זה לא איכפת לו? אני בטוח שהדבר בוער לו בפנים, ועד סוף חייו יהיה בו כעס מסויים על שלא ניבחר אף פעם בכל הקריירה הארוכה שלו. כפי שציינתי מקודם, חסר לו את ה-X הבלתי ברור הזה שעושה משחקן ליותר פופולרי, והרבה פעמים ללא קשר ישיר ליכולתו. מייק ביבי הוא עוד דוגמא טובה.

ידוע המקרה של ג'ק קולמן, אחד השחקנים הטובים בתקופתו. ב-1951 הוא סיים ששי בליגה בנקודות, רביעי באחוזי קליעה, עשירי בריבאונד, ו-18 באסיסטים. הוא לא ניבחר לאול סטאר. הוא ניפטר לפני כמה שנים. בנו, ג'ק ג'וניור, פנה ל-NBA ופרסם בכמה עתונים כמה הדבר אכל באביו כל השנים כי הוא  י-ד-ע  שהגיע לו להיות באול סטאר. אבל הוא שיחק ברוצ'סטר הקטנה, מין עיר שדה בצפון ניו יורק שאיש לא שם עליה, מלבד תושביה. הוא ביקש שה-NBA תודה בשגיאה שעשתה ותיבחר עתה את אביו כתוספת לאול סטאר של 1951.

ה-NBA סירבה כמובן.

בסופו של דבר, ג'ק קולמן ז"ל – כמו דמיאן לילארד העונה וכמה עשרות אחרים משך השנים, יצטרכו להסתפק בעובדה שהם ידעו שהגיע להם, והם סתם נידפקו.

על הקבר שלהם לא יהיה כתוב 'אול סטאר'!

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 20 תגובות

    1. מנחם לס

      7 פבר 2015 15:30:36

      דובי, אולי זה לא מה שהוא אמר, אבל זה המשהו שהוא התכוון לומר אבל חשש מ-$100,000 קנס…
      אם אני מצטט לא נכון עליכם לדעת שאני מצטט את מה שהיה להם הראש,ף ולא בדיוק בלשון…

      1. דובי

        7 פבר 2015 20:31:22

        בטוח שהוא חושב את זה ברגעים כאלה. כמו שכשדן קרופורד השחור שורק נגדו הוא חושב מחשבות שקשורות לצבע עור, ועל ג'ואי קרופורד הלבן הקרח הוא חושב דברים שמתייחסים לצבע העורף של אבות אבותיו והכובעים הלבנים המחודדים שמוחבאים אצלו במגירת הגרביים.
        ככה זה כשמישהו עושה משהו שממש לא מוצא בעינינו. הנה, תראה כמה יפה ובקלות מתחברים כושי, רוסי, יהודי ושמן עם מסריח.

  4. דובי

    7 פבר 2015 07:55:31

    זה מזכיר לי דיונים שיש לנו כאן לקראת הבחירות להיכל התהילה. ההפרדה בין סופרסטארים לאלה שלא קוראים להם סופרסטארים עקב בעיות יחצנות. על חלקם כתבתי.
    אחד הדברים הטובים הוא ההצגות המטורפות של שחקנים שראו את עצמם ראויים ולא נבחרו ואז התפוצצו על 40 ו50 משחק אחר כך… השנה לילארד דווקא היה סולידי והפסיד אחרי ההודעה הרשמית.
    וכן, כמובן, ברור ומין הסתם לילארד צריך להיות שם וכריס פול מקסימום יכול להביא לו מגבת בפסק זמן.

  7. שגיא נאור

    7 פבר 2015 10:30:58

    אין ספק ששחקנים שאומרים שלא איכפת להם צריך לקחת בערבון מוגבל את דבריהם. אולסטאר זו מעין חותמת איכות. א-ב-ל נבחרים לאולסטאר 24 שחקנים כלומר בגג חמשת השחקנים הכי טובים בעמדות שלהם ולפעמים אפילו זה לו כי לילארד היה עושה בוודאות אולסטאר במזרח. מבין השמות של שחקני ההווה הבאת שחקנים שבקושי נכנסים למאה הכי טובים בליגה (דני גרין, קורטני לי, כריס/קייט מידלטון, ג׳רו הולידיי, פטריק פטרסון???) וברור שהם לא יהיו אולסטארים לעולם כי הם לעולם לא יהיו שחקנים מובילים בליגה. כמעט כל השחקנים שהבאת אינם השחקנים הכי טובים בקבוצות שלהם ומי שכן משחק בקבוצות בינוניות (ג׳פרסון, היוורד).
    גם אם אנדרה מילר ישחק עוד 10 שנים ויהיה מקום ראשון באסיסטים בכל הזמנים(בקצב הזה הוא צריך לשחק עוד 30 שנה…) ומה לעשות שהוא אף פעם לא היה רכז מוביל בליגה או רכז של קבוצה באמת טובה.
    מונטה אליס הוא היחיד מהרשימה שגבולי לאולסטאר אבל הוא לא ניבחר פשוט בגלל שהוא נותן עונה פחות טובה מקליי והארדן בעמדה הזאת.

  8. שגיא נאור

    7 פבר 2015 10:36:47

    וברור שכוכבי על מזדקנים זוכים לחסד נעורים כמו ווייד או קובי כי זה האוסטאר, כשמו כן הוא, משחק כוכבים. במידה מסויימת שחקני האולסטאר הם הפנים של הליגה וקובי ודי ווייד הם הפנים של הליגה בעשור האחרון (8 אליפויות ועוד 4 פיינלס ביחד) והקהל מעריץ אותם קצת יותר מאת ווס מתיוס או מונטה אליס.

  9. Mbk

    7 פבר 2015 16:50:25

    מה אתה מציע מנחם ?
    יש צדק בדברייך אבל ברגע שרק 12 שחקנים נבחרים כש 4-3 מתוכם נבחרים דרך קבע ללא קשר ליכותם יהיו שחקנים שנשארו בחוץ
    יש היום 10 פוינטגארדים שראוים להיות אולסטארים

כתיבת תגובה

סגירת תפריט