מחשבות ספורט לסופ"ש/רועי ויינברג

כמה מחשבות ספורט לסוף השבוע, על השבוע האחרון. ללא הקדמות מיותרות, נתחיל.

*

1.האם המאמנים בליגה משתמשים בצורה רעה בשחקניהם?

חסן וויטסייד
חסן וויטסייד. דוגמה קלאסית לשחקן שלא נוצל טוב על ידי מאמניו.

קייל קורבר תמיד היה שחקן טוב בליגה עם קליעה מעולה. בתחילת הקריירה הוא היה שחקן חמישייה בקבוצת תחתית, ולאחר מכן עבר לתפקיד של רול פלייר בקבוצות צמרת. מאמנים כמו ג'רי סלואן וטום ת'יבודאו, שנחשבו לטובי המאמנים בליגה כאשר שיחק אצלם, אצל מייק בודהנולצר וההוקס הוא הפך לנשק התקפי קטלני, עם אחוזים אלוהיים (52% מהשדה, 53% מהשלוש, 93% מהעונשין, עונת האחוזים הגבוהים ביותר לשחקן אי פעם) וכמות נקודות דו ספרתית קבועה, כאשר הוא יכול לקלוע 30 נקודות בכל משחק נתון.

מקרה אחר הוא חסן וויטסייד. סנטר לא רע, ששיחק בסקרמנטו אצל פול ווסטפול והלך לאיבוד סביב כל הכאוס ששרר אז בקבוצה. הוא עבר בדי ליג ובלבנון, וכרגע חזר לליגה והפך לשחקן הגנתי מפלצתי, שקולע 8.2 נק' עם 6.7 ריב' ו-2.4 גגות ב-18 דקות בלבד למשחק.

בעוד שבמקרה של קורבר ניתן להסביר את יעילותו במשחק ההתקפי האלוהי של ההוקס, ובכך שהוא הבחירה הטובה ביותר של אטלנטה לתפקיד הגארד הפותח, המקרה של וויטסייד, שהגיע למיאמי באמצע העונה והפך בהדרגה לאחד מ-3 שחקניה החשובים ביותר לצד דווין וויד וכריס בוש, מלמד אותנו שחלק גדול מהשחקנים בליגה לא מצליחים לבוא ליעילות המקסימלית אצל מאמניהן. הרבה מאוד פוטנציאלים מבוזבזים לכאורה היו יכולים להפוך לאול-סטארים אם הם היו מגיעים לתנאים הנכונים.

בנוסף לכך, מקרים כמו לאנס תומאס בניו יורק, ולפני כן ג'רמי לין, מראים כי זה לא חדש ששחקנים פשוט מקבלים צ'אנס עקב פציעה כלשהי ולכן זוכים לפרוח, כאשר המאמנים לא מזהים את הפוטנציאל קודם לכן. כך קרה עם קייל לאורי ביוסטון ופול מילסאפ ביוטה לפני כמה שנים.

כל זה בעצם מציג את המאמנים באנ.בי.איי באור שלילי, ובצדק במקרה זה, בקשר ליעילות השימוש בשחקניהם. מאוד יכול להיות שהכוכב הבא לא רוקי או שחקן קולג' כלשהו, אלא סתם שחקן שמיובש על ספסל של קבוצת תחתית כזאת או אחרת.

*

למה כל פעם ששחקן צמרת מקבוצת כדורגל בליגה הספרדית עושה משהו מטופש (רונאלדו/מסי/סוארז), העונש שהוא מקבל תמיד מסתדר ככה שהוא יחזור בדיוק במשחק הבא של קבוצתו נגד ברצלונה/ריאל/אתלטיקו מדריד? ההעדפה של בתי הדין הספרדים והאירופאיים לטובת המפלצות הספרדיות חצתה כל גבול.

*

2. מה פיל ג'קסון מנסה לעשות בניקס?

פיל ג'קסון
השיטה שלו להצלת הניקס היא לעקור הכל, ואז לשתול מחדש. האם זה יעבוד? פיל ג'קסון

את השאלה בכותרת הזאת רבים שאלו מהרגע שהם ראו את תחילת העונה המזעזעת של הניקס (36-5, מאז הם ב-1-4). בספרו המצויין "11 טבעות" (התרגום העברי נעשה ע"י תומר שפינדל, הוצאת מטר), הזן מאסטר חושף את הפילוסופיה שלו, השילוב המרתק של אומנות הזן והבודהיזם בכדורסל, ובנוסף מראה את האידיאולוגיה מאחורי שיטת המשולש, התקפה שבנוייה, לדבריו, בקשר ישיר למצב המנטלי של הקבוצה.

הניקס של ג'יי אר סמית' ואימאן שומפרט לא תפקדו מנטלית. בגלל זה הם לא הצליחו לשחק את ההתקפה הזאת כמו שצריך, במיוחד כאשר יש שחקן כמו סמית' שאוהב לקחת כמות לא הגיונית של זריקות בלי קשר למשחק, ומונע את מימוש השיטה. בחלק נוסף בספר, ג'קסון מתאר 5 מצבים רוחניים שונים של קבוצת כדורסל:

"שלב 1-משותף לרוב כנופיות הרחוב ומאופיין בייאוש, עוינות ואמונה קולקטיבית שה"חיים בזבל".

שלב 2-מאופיין בעיקר באנשים אפתיים הרואים בעצמם קורבנות ומתנהגים באופן אנטגוניסטי ופסיבי. הגישה הרווחת היא "החיים שלי בזבל". דוגמה מובהקת ניתן למצוא בסדרת הטלוויזיה "המשרד".

שלב 3-התמקדות בעיקר בהישגים אישיים והסתמכות על המוטו "אני טוב ואתם לא". האנשים בארגונים אלה חייבים לנצח, ובשבילם הניצחון הוא אישי. הם ינסו להתעלות על מתחריהם ברמה האישית מבחינת חריצות, והתוצאה היא אוסף של זאבים בודדים.

שלב 4-מסתמך על גאווה שבטית ועל הקביעה "אנחנו טובים והם לא", קבוצות מסוג זה זקוקות ליריב חזק וראוי-ככל שהיריב מאתגר יותר, השבט חזק יותר.

שלב 5-שלב נדיר המאופיין בתחושת פליאה וסקרנות כנה ותמימה, ובאמונה הבלתי מסויגת כי החיים טובים (ע"ע שיקגו בולס, 1995-1998)." (11 טבעות, פ. ג'קסון, עמ' 23, הוצאת מטר).

חזרה לכתבה-המומחיות של ג'קסון הייתה העברת קבוצות משלב 3 לשלב 4. רוב הקבוצות נמצאות כיום בשלב 3, וההבדלים ביניהם מתבססים על כשרונות אישיים, כאשר יש מספר קבוצות בשלב 2 (פילדלפיה, מינסוטה) וקבוצות בודדות בשלב 4-גולדן סטייט ואטלנטה, שנראות על המגרש כחבורות מגובשות היטב וכארגון שפועל אחד לטובת השני.

בקשר לסן אנטוניו, הקבוצה הגיעה לרגעים בודדים לשלב 5 במהלך סדרת הגמר אשתקד, בו החזיקה קבוצה בודדת-שיקגו בולס, שבמשך שנתיים הפסידה 23 פעמים ב-104 משחקי עונה סדירה, אחוז הצלחה בלתי נתפס, ו-2 העונות הטובות בהיסטוריה של מועדון. אבל לאחר שאלופה מתפזרת, כל אחד משחקניה חושב שהוא אלוף, ומטרתם לא נהיית לעזור לקבוצה לנצח, אלא להאדיר הישגי כל אחד, לדברי הזן מאסטר.

בגלל זה הספרס לא הצליחו לזכות מעולם ב-2 אליפויות רצופות, למרות יכולת עילאית (3 אליפויות ב-5 שנים, כאשר 2 לא באות ברציפות), וקרוב לודאי שלא יצליחו לעשות זאת השנה, כאשר גם הצהרות גרג פופוביץ' ("אליפות היא לא המטרה שלנו העונה"), לא תרמו, בלשון המעטה.

כל עבירת שלב של קבוצה זה תהליך שלוקח הרבה מאוד זמן ומאמץ, בדומה לשינוי מצב צבירה של גוף במידה מסוימת. ג'קסון ראה בניו יורק קבוצה במצב 1 קלאסי, וידע שלהעלות קבוצה ממצב 1 למצב 4 זה בלתי אפשרי. לכן הוא החל לפעול כדי להמנע מחוזים מובטחים, ולנסות להשיג בקיץ קבוצה שמלאה בשחקנים במצב 3, ותוכל לעלות קדימה.

ג'קסון יודע שכרמלו אנטוני זה שחקן מצב 3 קלאסי, שבמהלך העונה הדרדר למצב 2. הסקורר הגיע להישגים אישיים רבים בקריירה, אבל לשום דבר מבחינה קבוצתית בכדורסל מועדונים. מלו בן 30, אבל נראה שהוא האיש שיוכל להוביל קבוצה חסרת ניסיון יחסית להישגים. לצדם הוא בונה קבוצה עם שחקנים צעירים שגם יוכלו להגיע למצב הנשגב מבחינת הניקבוקרס ויתרמו כשחקנים מחליפים משמעותיים-קלינטוני ארלי, טים הראדוואי ג'וניור ולאנס גולוואי.

יהיה מעניין לראות האם ג'קסון כנשיא, ודרק פישר (שזכה למחמאות רבות מצדו של ג'קסון באוטוביוגרפיה של המאמן המעוטר ביותר בתולדות הליגה, ונראה כאיש המתאים לתפקיד מבחינת פיל) יצליחו להחזיר את הניקס למעמדה כקונטנדרית חזקה, מקום שרק לאחרונה הייתה במקום הרחוק ביותר ממנו.

*

3. צביקה שרף מונה לאחרונה לתפקיד המאמן הראשי של מכבי אשדוד, קבוצתו ה-11 בישראל מאז החל לאמן לפני 37 שנים (כמעט כולן בארץ, חוץ מ-3 שנים ברוסיה, 3 שנים ביוון, שנה בפולין ושנה בצרפת). שרף איש מקצוע מהמעלה הראשונה ואחד מהמאמנים המוצלחים ביותר בתולדות ישראל, אבל בכנות, לא נמאס כבר מזה שהוא האיש שתמיד נקרא לדגל כאשר קבוצה כלשהי בבעיות? שרף, קצורין, אפילו מוישל'ה ויינקרנץ ואריק שיבק ישלפו מתישהו מן הבוידעם ויקראו להצלת קבוצות.

לא הגיע הזמן לתת גם לפנים חדשות לנסות לאמן? ברק פלג מתפתח כמאמן טוב בהפועל גליל/גלבוע, וגם ליאור ליובין עשה אחלה עבודה באותו מועדון. אם שרף יתפקד בעונה הזאת כמעין חונך לעוזר מאמן צעיר יותר, שבעונה הבאה יתפקד כמאמן ראשי, הרי זה מבורך (כמו מה שקרה עם פיני גרשון וגיא גודס), אבל זה לא יקרה. המועדונים האלה לא חושבים קדימה יותר מדי, ובשנה הבאה ידרדרו פעם נוספת. לפחות יש את צביקה שיחזור להציל את מכבי שקרכלשהו מירידה.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 19 תגובות

  1. השילוב של דמות ותיקה עם ניסיון ליד מאמן צעיר ומוכשר הוא מעולה.
    עיין ערך עופר ברקוביץ ונדב זילברשטיין בנס ציונה וכנל בינתיים פיני גרשון וגיא גודס.
    אני חושב שצביקה שרף כמנהל מקצועי וליאוק ליובין כמאמן היה יכול לתרום המון

  2. רועי תודה רבה קראתי אותך להלן תגובתי
    1. בקשר לכך איני יודע ייתכן ולפעמים ישנה סיטואציה טובה לשחקן כפי שאתה עצמך כתבת אני חושב שעקרונית אתה צודק אך אני נותן קרדיט לסולאן שהטעות לא אצלו אלא לפחות במקרה קרובר זה עניין של סיטואציה .

    2. ג'קסון מנסה להפסיד כמה שיותר …איני בטוח שיש לו אפילו בחירות דראפט כתוצאה מעסקאות עבר אבל זה חלק מניקוי שולחן .

    3. בעניין סעיף 3 איני מסכים איתך …ראשית מכיוון שיש הרבה מאמנים צעירים שקיבלו ומקבלים את הצ'אנס בשנים האחרונות אנו מדברים על פלג ,לובין ,זילברשטיין ורועי חגאי למשל.
    שנית זו תופעה יפה שמאמנים בסדר גודל של צביקה שרף או מולי קצורין שעברו באמת הכל בקריירת האימון שלהם מוכנים ללכת לפרויקט באשדוד או בהרצליה …אלו מאמנים שעברו את מכבי ,אירופה ונבחרת ישראל וזכו בשלל תארים בארץ ובחו"ל בעיני זה נפלא שיש בהם את התשוקה והרעב לבוא לפרויקטים בקבוצות תחתית בליגה הראשונה …זה מוכיח גם את אהבת הכדורסל שלהם.
    ניתן להגיד על צביקה מה שרוצים אבל אי אפשר לקחת ממנו שהוא אוהב כדורסל אהבת נפש .

  3. שמח מאד שיש תזכורת ל רוחניות
    בודהיזם אלו מילים חשובות להצלחה בכל דבר.
    אחת הכתבות המעניינות ביותר שקראתי פה. כן ירבו
    השילוב בין רוחניות לכדורסל הנושא המודעף עלי
    תודה רבה רועי.
    הנני בודהיסט לשעבר אך לא בזן בודהיזם. ארחיב בהמשך.
    11 אליפויות והשפעה גדולה למי ששילב בלי בושה רוחניות ו..

  4. יש מעט קבוצות בליגת העל ומעט תפקידי מאמן. אין שום סיבה שמאמן בן 65 יהיה משעמם ונמאס ומאמן בן 35 יהיה מרענן ומעניין. זילברשטיין כבר בן 40 הוא לא צריך חונך. בגילו צביקה שרף כבר הגיע לגמר גביע אירופה. חברים אין מה לעשות המצב בארץ הרבה הרבה יותר צפוף מבעבר

  5. רועי טור נהדר ומעלה מחשבות.
    מעולם לא קראתי את ספרו של פיל ג'קסון, הוא תמיד הצטייר אצלי כנאד נפוח מחשיבות עצמית, מהסוג שאני מעדיף לתקוע בהם סיכה מאשר לנפח.
    אבל המחשבה לגבי מצבי הצבירה של קבוצה באמת עומדת במבחן המציאות. נראה לדוגמא שקליבלנד עברה את כל השלבים העונה, משלב 1 ל-2 ל-3 בשבועיים האחרונים.
    נראה שהוגדרה של קונטנדרית יכולה להיות משלב 4 ומעלה.
    מחשבה יפה ומעניינת. הוא נותן עצות איך לגרום לזה לקרות?

  6. רועי, אחלה טור.

    מסכים עם מה שנאמר מעלי לגבי צביקה שרף, מאמנים צעירים הם לא בהכרח מרעננים יותר או מתאימים יותר. יתר על-כן, את העונה הנוכחית פתחו בבית צביקה, אפי, שיבק וארז (למרות שאני לא יודע מה התקנון הנוכחי לגבי אימון קבוצות ונבחרת).
    אנסה לדבר ברמת המקרו של הליגה ולא ברמת הקבוצה הנוכחית של אשדוד:
    שים לב לרשימת המאמנים שפתחו את העונה: גודס, דרוקר, קטש, חסין, פרנקו, ליובין, זילברשטיין, פלג, שמיר, הדר, חגאי וקצורין. אלו 12 המאמנים שפתחו את העונה בליגה. אין לי זמן לבדוק את זה כעת, אבל לדעתי דרוקר הוא בעל הנסיון הרב ביותר, להוציא את קצורין, ויש לו 15 שנות ותק כמאמן ראשי. כמו בכל ליגה, גם אצלנו יש מאמנים שנכשלים מדי פעם, וליובין אחרי העבודה הטובה בגליל, נכשל גם בחולון וגם באשדוד. אני מניח שהשאיפה של רוב הקבוצות זה להחזיק צוות מקצועי של שני אנשים, אבל צריך לזכור את הפן הכלכלי הכל-כך משמעותי….

    בניגוד לכדורסלנים צעירים, אותם אנחנו לא מרבים להוציא בשנים האחרונות (למרות ההופעה היפה של העתודה בקיץ), תחום האימון בישראל ממשיך להתפתח. מנהלי קבוצות נותנים את המושכות למאמנים צעירים שמצידם מתפקדים קודם כל כעוזרים ומתקדמים במסלול הנכון. המהפך, כמו כל דבר בחיים לא צריך להיות קיצוני, הליגה צריכה לשמור על איזון בין המאמנים הותיקים לבין הצעירים. במובן הזה, דווקא החתימה של צביקה עוצרת סחף של התעלמות מהמאמנים הותיקים בשנה האחרונה. ההתעלמות הזו נובעת פעמים רבות ממניעים כלכליים וחבל שכך.
    בקיצור, לדעתי מדובר בהחתמה טובה שדווקא מאזנת את המצב בליגה ביחס לנסיון של מאמנים, דבר שהוא משמעותי בעיניי.

    נ.ב ראיתם את הראיון של קטש בחמישיות? איזה כיף שמגיע מאמן ומדבר בפתיחות על הקבוצה שלו ועל כדורסל, בלי להאכיל אותנו חרא בטלוויזיה (גם גודס ראוי לציון בתחום).

  7. אנן הולך להשיג את הספר של פיל גקסון. מקווה שיש בספרייה. נשמע מרתק.
    לגבי צביקה אני מאוד שמח שהוא חזר הוא אחד האהובים עלי ואנחנו חייבים אותו בכדורסל.

  8. טור יפה מאד!
    בעיני היו שני שחקנים בניקס שאהבו את הקבוצה ותרמו ככל יכלתם בשנים האחרונות: ג'רמי לין וטייסון צ'אנדלר. הם לא שחקנים מושלמים אבל היו טובים לקבוצה, ונבעטו בתחת משם עם הרבה לעג מצד האוהדים.

  9. בהחלט טור מעורר מחשבה.
    לי זה גרם לחשוב על אידאולוגיית כדורסל בקשר ישיר לסקס.

    מצב צבירה 1: אימפוטנטיות. שחקני הקבוצה לא זיינו כבר 5 שנים ומעלה ושכחו שדבר כזה קיים. הם מעבירים את זמנם באכילת קורנפלקס, צפייה בפרסומות לביטוח ושוטטות אנמית במגרש.

    2. חרף מיני חלש. שחקני הקבוצה נשואים כולם לפולניות. הם מזיינים אחת לכמה חודשים, זוכרים במעורפל מה זה אומר, אבל לא חשים ממש בדחף עד שהפולנייה לפתע מודיעה פעם ב שפתאום הפסיק לה הכאב ראש.
    השחקנים טיפה רצים יותר, קצת יותר מסוגלים לקלוט הוראות ואינם מתים חיים אך הם באופן כללי משחקים כמו מינסוטה.

    3. דחף מיני בינוני. לשחקנים בת זוג קבועה אשר מאפשרת להם להינות מחסדיה מפעם לפעם. לא משהו מיוחד. השחקנים מודעים היטב שקיים המין הנשי ולמה שהוא יכול לעשות, אך אין בליבם תקווה רבה לעתיד טוב יותר. מאמץ בינוני במגרש, יום עסל יום בסל, מאפיין את רוב קבוצות הליגה.

    4. דחף מיני חזק. לשחקנים בת זוג חולת מין (לדוגמא, איגי אז'אלה חביבתו של קיי חביבנו), או שהם משיגים את החתלתול באופן די קבוע במסלול נדידתם בין האולמות השונים. אונם במותנם והם ניחנים בחיות חזקה. הקבוצה רצה, שומרת ומתאמצת. השחקנים דופקים דאנקים להנאת הקהל בשאיפה סמויה להרשים את הצופות בשורה 2 כדי שאולי יתמזל מזלם.

    5. השחקנים חולי מין. מזיינים כל מה שזז. נמצאים במערכת יחסים פתוחה או פתוחה מאוד (לא קיימת). מפגש מיני עם פחות מאוהדת אחת הוא נדיר כמו משחק של לברון ג'יימס נטול איבודים.
    השחקנים מכירים אישית את כל המעודדות של כל הקבוצות בליגה (עד רמת הנמשים במקומות הסודיים).
    השחקנים שוטפים את המגרש כחולי כלבת, מזנקים לכדורים אבודים על הפארקט ומרחפים לאלי-הופים כל התקפה שנייה.
    באופן כללי, הם בדרייב של שני לוחמי גולני שלא יצאו שבת כבר 42 יום אשר משחקים מטקות ביום שמשי באחד מחופי הים של ת"א, לנגד עיני הפצצות המעורטלות (ישראליות + תיירות משבדיה) הצופות בהם.

  10. 1. לפעמים שחקן לא מתאים להרכב השחקנים בקבוצה מסוימת, וזו לא אשמת המאמן. ברגע שהוא עבר לקבוצה שבה הוא מתאם יותר קורה פלא והוא ממצה את עצמו.

    2. גם אני לא אוהב את הקשקושים של פיל ג'קסון. זה שהוא היה מאמן מאוד מצליח לא אומר שהפילסופים שלו יותר חשובים משל מישהו אחר.
    לעניין, אני לא חושב ששיקגו שלו היתה בדרגה 5 אלא ב-4.

    3. גם אני חושב שלמאמן בן 65 יש הרבה מאוד מה לתרום לא רק בנסיון שלו אלא גם ברעננות המחשבה. לפעמים אנשים בני 30 יותר זקנים במחשבה מבני 70. תראו את הדוק של האתר לדוגמא.
    צעירים חסרי רזומה נוטים גם ללכת על בטוח כדי לבסס את עצמם.
    ישנו דמיון רב לתסמונת שלילית מאוד באקדמיה בארץ – מגיע חוקר צעיר ומוכר אשליות על המחקר שלו ומיד מכתירים אותו ככוכב הבא. בהרבה מקרים המחקר שלו שמרני ומשעמם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט