מסירת הנצחון בהארכה של ראסל וילסון לג'רמיין קרסי

אליפות ה-NFC: סיאטל סיהאוקס 28 – גרין ביי פקרס 22

הגרין ביי פקרס הובילה 0-16. היה יכול להיות בקלות 0-24, ואפילו 0-35. ארבעת האינטרספשיונס של וילסון יכולים היו להיגמר רע ביותר. ניגמר 22-28 לטובה הסיהאוקס, והם מייצגי ה-NFC בסופרבול.

אבל סיאטל היא קבוצה עם מאה נשמות. זאת לא היתה הפעם הראשונה ובטוח לא האחרונה שהיא שכבה מתה, מחוסלת, ופתאום היא חוזרת לנצחון שקשה להסביר את ייחודו.

קבוצה הסובלת מכה אחרי מכה באינטרספשיונס; קבוצה שיריבתה גרין ביי היתה טובה ממנה בכל, חוזרת בקמבק לא יאומן שאני מנסה לזכור מתי ראיתי אחד כמוהו, ואני לא זוכר.

סיאטל עשתה 21 נקודות בארבע הדקות האחרונות. כשהיה 19-7 לרעתם עם 4:11 דקות בשעון, והפקרס שולטת במשחק כמו שפוטין שולט ברוסיה, הייתי מוכן להתערב אלף לעשר שהפקרס מנצחת.

ראסל ווילסון, הקוורטרבק שלהם שפישל והחטיא והסתבך משך כל המשחק עד 4 הדקות האחרונות, פתאום תפס מין מג'יק. לפתע השכינה החליטה שהיא עושה את הנס עבורו.

המג'יק האחרון היתה מסירה של 35 יארדס בהארכה לג'רמיין קרסי ל-TD, כי לפי חוקי ההארכה בפלייאוף, אם קבוצה זוכה בהגרלה והכדור שלה, אם היא עושה TD בסידרת ה-POSSESSION הראשון (לא נסיון ראשון; סידרת מסירות וריצה ראשונה) המשחק מסתיים מבלי שלקבוצה הנגדית ישנה הזדמנות להחזיר ב-TD. חוק אכזרי, אבל חוק.

כשהיה 7-19, ווילסון סיים סידרת מסירות וריצה עם נשיאת כדור לטאצ'דאון.  14-19. שתי דקות לסיום. סיאטל החליטה ללכת על ONSIDE KICK והכדור הגיע ישר לידיו של ברנדון בוסטיק, והוא החמיץ את התפיסה.  היה זה כדור קשתי, קל לתפיסה. זרוק לו אלף כאלה והוא תופס אלף. היום הוא רק נגע בכדור שקיפץ מחזהו, וכריס מתיוס מסיאטל תפס אותו.

הקהל של סיאטל שהפקרס השתיקה לראשונה העונה יצא מדעתו. מרשן לינץ', אולי נושא הכדור הטוב בביזנס, רץ ל-TD לסיאטל. 19-20. סיאטל מחליטה כמובן ללכת על שתי נקודות למנוע מהפקרס נצחון למקרה שהם מצליחים לבעוט פילד גול ב-34 השניות האחרונות. אילו היו מחמיצים זה לא משנה: 19-20 הוא כמו 19-21 כשהיריבה בועטת ל-3. ה-"2 POINT CONVERSION" הצליח, וסיאטל מובילה 19-22. הקהל בטרוף כזה ששדרי הטיווי לא שומעים את עצמם.

אפילו בנסיון לשתי נקודות אלוהים היה עם סיאטל. קו ההגנה של הפקרס דחף את וילסון אחורה, והוא נסוג עוד ועוש שלא יצליחו לתופשו, ואז תוך נפילה זרק כדור עם תפילה בלבד. מגן הפקרס שהגיע לכדור הגבוה פתאום איבד שיווי משקל, והכדור נפל לזרועות שחקן סיאטל שקיבל מתנה שניצחה להם את המשחק, כי אחרת מה שתקראו עוד דקה, היה נותן לפקרס את האליפות.

זה בדיוק מה שרוג'רס הפצוע (דידה על רגלו כל המשחק) הצליח לעשות: הביא את קבוצתו עד למקום שאחד מבועטי הכדור הטובים בליגה – מייסון קרוסבי – מסוגל לבעוט פילד גול. בעיטה מ-50 יארדס בגשם השוטף. קרוסבי בועט כדור נפלא, הפילד גול החמישי שלו במשחק, והתוצאה 22-22.

סיאטל זכתה בהטלת המטבע, ואת הסוף כתבתי בהתחלה.

קשה לכתוב על הדקות האחרונות. המתח, המאמץ, ההשתאות ממה שקורה, הקסם של אדם נגד זמן.הנס המתחולל לנגד עיניך. כל ארבע הדקות האחרונות חייבות שיחזור, ואני בטוח שיתארו אותם שנייה אחרי שנייה עשרות פעמים בכתיבה, בשירה, ובוידיאו.

בסוף המשחק שחקני סיאטל בעצמם לא הבינו בדיוק מה קרה. ראסל וילסון מצא את הדרך היחידה להביע רגשותיו: הוא החל לבכות.

המאמן פיט קרול רץ ימינה ושמאלה, אחורה וקדימה, ולא ידע היכן לעצור או עם מי להתחבק. הקהל היה סחוט מרגשות. את כל ההשתוללות הוא עשה בדקות האחרונות, וכשניגמר לא נישארה בו אנרגיה להשתוללות נוספת. זה היה כאילו יותר מדי EMOTIONS להכיל או להביע. רגע אחד אתה בתחתית הבור, וברגע השני אתה בסופרבול.

ב-ANNALS של ה-NFL ישנם ספורים רבים על קמבק מופלאים.

לסיפור של היום מגיע פרק מיוחד משלו.

אליפות ה-AFC: ניו אינגלנד פטריוטס 45 – אינדינאפוליס קולטס 7

דומיננטיות מחלטת של תום בריידי והניו אינגלנד פטריוטס מתחילה ועד הסוף!