ISOLATION – הגרוע מכל האפשרויות/מדע כדורסל מאת מנחם לס

32 שניות לסיום. מיאמי מובילה בשתי נקודות על הת'אנדר. הכדור בידיו של קווין דוראנט. 18 שניות לשעון ה-24. ג'יימס הארדן, ראסל ווסטברוק, סרג'יי איבקה, וקנדריק פרקינס עומדים ומסתכלים כי הם יודעים שאין טעם לרוץ ל-"CUT" או ל-"SPOT-UP", או לנסות "OFF SCREEN", או "PICK-AND-ROLL". היעשו את אחד הדברים האלה (שבכולם הסיכויים לעשות סל הם גדולים בהרבה מה-ISOLATION בו מעורב עתה כוכבם הגדול)? ברור שלו, כי הצ'אנס שיעשו קאט או פוסט אפ ויקבלו כדור מדוראנט שואפים לאפס.

לברון ג'יימס הוא השומר היחיד על דוראנט, אבל שיין בטייה מסתכל בעין אחת על שחקנו איבקה, ובעין השנייה על דוראנט, כי הוא מוכן לעזוב את איבקה ולעשות שני צעדים פנימה לעצור את דוראנט למקרה שהוא עובר את ג'יימס בהטעייה וכדרור. אך לא. דוראנט מסובב גבו לעבר לברון ומכדרר אחורה, מנסה להתקרב יותר ויותר לסל. לברון שם את גופו ומשקלו על דוראנט הנמצא עתה 5.5 מטרים מהסל. 2 שניות. גטראנט עושה הטעייה עם כתפו השמאלית, אבל אז מכדרר כדור אחר אחורה כדי ליצור מרחק מלברון, ואז בסיבוב עולה ל-FADEAWAY JUMP שבקושי פוגע בחישוק. ריבאונד של כריס בוש, 10 שניות. פאול עליו. הוא קולע את השתיים. סוף המשחק.

מדוע דוראנט, קובי, ג'יימס לברון, כרמלו אנטוני, דרון ויליאמס, כריס פאול, דוויין ווייד, מונטה אליס, ועוד איזה 30 שחקני NBA מאמינים שזאת הדרך הטובה להבטיח שתי נקודות בסיום המשחק, כשמחקר מקיף של 'סינרג'י ספורט טכנולוג'י' מוכיח שוב שזאת הדרך הפחות יעילה מהכל לקלוע שתי נקודות? עש שני שליש העונה שעברה קובי ביצע 278 ISOLATIONS. קווין דוראנט ביצע 208. לברון ג'יימס 206. דרון ויליאמס 198. כרמלו אנטוני 190. טייריק אוואנס 189. רודי גיי 158. כריס פאול 152. מונטה אליס 150, וג'מאל קראופורד 142.

תוך כדי משחק רגיל קובי קלע 0.87 נק' מתוך כל 'בידוד', וב-"CRUNCH TIME" (בדקה האחרונה) 0.6 נק' בכל בידוד. כריס פאול הוביל את כל החבילה עם 1.2 נק' לכל בידוד, ו-0.8 בכל בידוד בקראנץ'-טיים. קווין דוראנט, רודי גיי, אוואנס, וכרמלו אנטוני היו היחידים שקלעו בקראנץ'-טיים יותר מאשר תוך כדי המשחק (דוראנט 1.1 בקראנץ' ו-1.04 ב-'רגיל'; רודי 0.82 בקראנץ', 0.68 ברגיל, אוואנס 0.78 ו-0.69, וכרמלו 0.78 בקראנץ' ו-0.63 ברגיל.). קובי קלע 0.87 ו-0.6, לברון קלע 0.92 ברגיל ו-0.89 בקראנץ'. דוויין 0.86 ו-0.76, דרון ויליאמס 0.82 ו-0.81, קראופורד 0.92 ו-0.7, ומונטה אליס 0.69 ו-0.61 בקראנץ'.

הליגה כולה קולעת בממוצע 1.21 נק' ב-"CUT" לכל פוזשיון. בטרנזישיון – 1.2 נק' בכל פוזשיון. 1.1 ב-"PUTBACK". בפיק-אנד-רול 0.96. בספוט-אפ 0.92. ב-OFF SCREEN המספר הוא 0.82 נק' לפוזשיון. 0.80 ל-HANDOFF. ב-POST-UP ממוצע הליגה הוא 0.79 לפוזשיון, וב-ISOLATION אחוז הליגה PER POSESSION הוא הנמוך ביותר – 0.68 נקודות.

הבעייה? שחקנים כקובי, דוראנט, לברון, והאחרים בטופ אשלון של הכדורסל מרוויחים מיליונים כדי לקחת את הזריקה האחרונה, או כמעט אחרונה ב-"CRUNCH TIME". הזריקה שלהם נקראית "HERO SHOT". אבל כפי שהסטטיסטיקה מוכיחה, ה-"HERO SHOT" היא הפחות יעילה במשחק. אבל מי רוצה לראות את לברון מוסר למריו צ'אלמרס ב-"CUT" – הדרך הבטוחה ביותר לשתי נקודות, כשלברון בעצמו יכול לבצע ISOLATION שמעמיד את כל הקהל על רגליו, אבל הוא מכניס אותו רק בערך 40% מהפעמים.

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 27 תגובות

  1. יופי של פוסט
    גם העניינים הסטטיסטיים מבהירים את הנקודה ובכל זאת נזכור תמיד את מי שגילה ביצים ולקח את הזריקה הזו שניצחה משחק על הבאזזר!
    דוק, מה עם כתבה שהבטחת על בירד? או אחת על מג'יק?
    מגיע לנו?

  2. מנחם, זה מאמר מעורר מחשבה. כמובן שצריך לקחת בחשבון גם פסיכולוגיה ותרבות ספורט, אותם לא ניתן לבודד מכדורסל "נטו", אם יש כזה דבר.

    הגדולים באמת יודעים לשלב בין האופציות השונות. תשאלו את פקסון וקר.

    1. אמיגו, אני מסכים איתך בהחלט – אופי המשחק באמריקה נמצא בהקשר לתרבות האמריקאית: תרבות ה"כוכבים", מופעים של איש אחד, תרבות שבה הכל צריך להיות גדול מהחיים – וכאלה הן הזריקות של הכוכב הבודד שמנצח את המשחק עם הבאזר. מלבד הזריקה האחרונה במשחק, גם מהלך המשחק בנוי על בידודים של כוכב הקבוצה, ולא על המשחק הקבוצתי כמו שמשחקים באירופה.

    2. הם לא זרקו ב-ISOLATION. הם זרקו אחרי שמייקל ניכנס כאילו ב-ISOLATION ואז הוציא להם כדור מחוץ לקשת כשהם עומדים לבד וזורקים.

      1. אבל מנחם, זו בדיוק הטענה שלי… אנחנו מסכימים.

        שחקן ה-ISOLATION הגדול בהסטוריה ידע לוותר על כך כשהיה צריך, וברגעים הקריטיים ביותר.

  3. ושוב מנחם אנחנו מגיעים לאותה המסקנה שהכדורסל האמריקאי מלא עוצמה אבל חסר היגיון לעומת הכדורסל האירופי.

      1. מסקנה שגויה. אסור לך לכתוב את זה כאן, שחס וחלילה אף אחד מהצעירים לא יחשוב שזה באמת ככה. האמת היא שאם אתה מעמיד דביל מול דביל – הפתעה ! דביל ינצח…. וזה הסיפור של קבוצה אמריקאית מול קבוצה אמריקאית. אבל אם תעמיד כמות כישרון זהה, אז בקרב של דביל – חכם, החכם ינצח… תמיד. הבעיה היא אך ורק בכך שגם הנבחרת האירופית הכי קרובה מבחינת כישרון, ספרד – נחותה בערך ב 4-5 רמות מכמות הכישרון של האמריקאים… (ואגב, דווקא זה שהיא מפסידה להם רק ב 7 נק', מראה כמה שהחכם חזק יותר מהדביל)

    1. קודם כל שיתחילו לבצע עבירות מהירות על אוטומט בשני דקות אחרונות של משחק צמוד, אחרי זה נמשיך לחומר מתקדם כמו "זריקה אחרונה – מי, כיצד ולמה?".

    2. הוראס גרנט מסר לפקסון, לא ג'ורדן.
      אגב, אלו 3 הנק' היחידות של הבולס ברבע הרביעי של אותו משחק שלא היה של ג'ורדן.

  4. אין מה לעשות בליגה הזאת לא יעניין אף אחד לראות את מריו צ'למרס קולע סלי ניצחון כמו שלא יעניין אף אחד לראות את פילדס קולע סל ניצחון בזמן שמלו על המגרש(נכון לעונה האחרונה כי פילדס כבר לא שם).

    ואם יוותרו על הISOLATION בשביל מהלך קבוצתי אז עוד עלולים לקפוץ כל מיני מבקרים שיטענו שהכוכבים בורחים מאחריות או שהם מוותרים על המשחק האמריקאי תמורת המשחק "האירופאי" הקבוצתי.

    כנראה משהו במנטליות.

  5. k_700 עלה על נקודה מעניינת שבהחלט שווה בדיקה..מסכים איתו לחלוטין זה משהו במנטליות של האמריקנים ושל הכדורסל האמרקיאי.

    1. SPOT UP זה להתחבא בפינה ולחכות שימצאו אותך אחרי שמישהו חודר ומה שישאר לך לעשות זה לזרוק את הכדור ולקוות שתקלע, סטייל ג'מצ'י במכבי. CUT זה לבוא בתנועה לתוך הסל ולקוות שהשחקן עם הכדור ימסור לך לצעד וחצי או דאנק- סטייל ליאור אליהו

  6. זה לא כל הסיפור.
    א – גם באירופה ה"נאורה" עושים בידודים, בעיקר בסוף שעון. וזה מוביל אותי ל
    ב – אחת הסיבות המרכזיות לבידודים היא מצב השעון. בידודים בסוף שעון הם לגיטימיים ביותר, כי אתה לא רוצה "רק" לקלוע סל, אלא גם להחליט מתי תקלע אותו, כדי לא לאפשר ליריב זמן תגובה. אם תלך על תרגיל וחדירות ומסירות אתה לא יכול לשלוט בשעון ובמתי בדיוק לקחת את הזריקה. הבידוד של הכוכב, במקרה זה, נותן לך את השילוב המנצח, למרות ש(בצדק) הסטטיסטיקה מראה שיש פחות סיכוי לקלוע.

  7. אולי זה לא הכי קבוצתי וספורטיבי, אבל אני מניח שלפחות תשעים אחוז מזכרונות האנ.בי.איי של כל אחד פה הם של מבצעים אישיים ולא קבוצתיים.
    סביר שתשעים אחוז מאלו יהיו של מייקל ג'ורדן ששיכלל את האיסוליישיין לדרגת שלמות, כשבשיאו שמרו עליו אפילו ארבעה שחקנים.
    (וכמו שאמר פעם עופר שלח או שימי ריגר -היה זה בארבע בבוקר לפני שנים רבות, אז סילחו לי על הבאג בזכרון- השחקן החמישי שמר על פיל ג'קסון.
    היו ימים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט