הצטרפו אליי למסע אל המקומות האחרונים בפלייאוף המערבי / איל ספיר

המון מים יזרמו לאורך הירקון עד ה-15 באפריל, עת העונה הרגילה תסתיים ויחל הפלייאוף. עד אז תתחלף הממשלה בישראל, בתקווה שרק פעם אחת; דריק רוז ייפצע, בתקווה שלא יותר מפעמיים ודרו גודן יעבור בטרייד פעמים רבות מספור. אין לדעת מה יקרה בכמעט שלושה חודשים, אך דבר אחד ניתן לומר כמעט בוודאות – כרגע, המאבק על מקומות 7 ו-8 במערב, אשר מקנים כמובן השתתפות יוקרתית בפלייאוף, הינו בין 4 קבוצות: סן אנטוניו, שמחזיקה במקום השביעי, פיניקס שאוחזת בזנבם של הטקסנים במקום השמיני, וכברת דרך לא ארוכה מידי אך לא קצרה מידי מאחוריהן, הפליקנס במקום התשיעי והת'אנדר בעשירי.

מבחינת סן אנטוניו ואוקלוהומה, המקומות האלו הם אכזבה גדולה, בעיקר בגלל שלא באשמת עצמן הגיעו לשם. אוקלהומה סיטי סובלת ממה שמסתמן כאחת העונות הכי חסרות מזל בהיסטוריה. 35 משחקים מתחילת העונה, אדאמס ואיבקה הם הרעמים היחידים ששיחקו בכל משחקי קבוצתם. ראסל ווסטברוק שיחק רק 21 משחקים, וקווין דוראנט שיחק תריסר משחקים בלבד. עם ה-MVP המכהן על המגרש, הרעמים מועמדים לאליפות. תשעה ניצחונות ושלושה הפסדים כשהוא משחק מאששים את עמדתי – אך בלעדיו הם נראו כדוגמה למשחק אחד על חמש (כשווסטברוק שיחק) או כאסופת שחקנים ש"קבוצת קולג'" תהיה להם למחמאה. כעת, כשהעסק מתחיל להתחבר עם דוראנט והצ'יטה בכושר משחק, והמאזן, 17-18, כמעט וחצה את קו חמישים האחוזים, הת'אנדר מתחילים את הדהירה – וחסר להם אם יסתכלו אחורה.

מצד הספרס, מדובר באכזבה גדולה כפליים – גם הם, כמו אוקלהומה, נעצרו במקום שלא הולם את רמתם. אצלם, לא היה אפילו שחקן בודד ששיחק בכל 36 המשחקים. עם זאת, שני השחקנים היחידים שנגרעו מהסגל לתקופה ממושכת הם טוני פארקר וקוואי לאנרד, שלקחו חלק ב-22 משחקים בלבד. עם כל הדיבורים על בעיה לסגור משחקים (יש בעיה), על שובע מכיוון שחקנים מסוימים (בוריס דיאו) ועוד מרעין ומישין (וסלחו לי אם טעיתי בביטוי), ניכר שהבעיה היא אחת – הספרס, על אף כל הדיבורים וההילולים, תלויים בשני הכוכבים שלהם. כמובן, לא מדובר במצב חמור דוגמת אוקלוהומה – להיפך, ספק אם יש קבוצה אחרת בליגה שמסוגלת להגיע למקום ה-7 במערב מבלי כוכביה. אף על פי כן, הגילוי מצד הספרס שללא שני הכוכבים הגדולים הם בקושי שווים פלייאוף, איננו משמח בשבילם. בנוסף, במצב העניינים הנוכחי, כאשר הקליפרס נמצאים 3 משחקים מעליהם במקום השישי ("משחק" = ניצחון של סן אנטוניו והפסד של הקליפרס, או הפוך) ואך זה עתה התחילו את הדהירה קדימה, ואף קבוצה מהחמישייה הראשונה – גולדן סטייט, פורטלנד, ממפיס דאלאס או יוסטון – לא נראית כאחת שתנשור יותר ממקום אחד, המקום השביעי מסתמן להיות הגג של הטקסנים.

במקום השמיני נמצאת לה הקבוצה שמצליחה להפתיע רבים עונה שנייה ברציפות. לאחר שקפצנו מעל הפופיק, וקבענו בתחילת העונהשהסאנס יגיעו לפלייאוף ובכלל אין על מה לדבר, התאכזבנו לראות איך בתחילת דצמבר הפסידו השמשות שישה משחקים רצופים, והעמידו מאזן שלילי באמצע החודש – דבר שגרם לנו לשנות את דעתנו ולקבוע שזהו, המקום בפלייאוף אבוד. גם שישה ניצחונות רצופים מיד אחרי ההפסדים לא שינו את דעתנו, הרבה בגלל שמיד אחריהם שיחקה פיניקס באק-טו-באק נגד שתי יריבותיה העיקריות על המקום השמיני – אוקלוהומה וניו אורלינס, והפסידה את שני המשחקים בהפרש ממוצע של 3.5 נקודות. עם זאת, חודש ינואר סימפטי במיוחד בהשוואה לדצמבר (11 משחקי חוץ בדצמבר, 5 בינואר) ומומנטום עכשווי של ארבעה ניצחונות רצופים, מוכיח לנו החלטית – הסאנס כאן בשביל להגיע לפלייאוף.

הקבוצה שבמקום התשיעי, היא הקבוצה המעניינת בליגה. כולנו ידענו שאנטוני דיוויס הוא הדבר האמיתי – אבל סירבנו להשלים עם כך. אנחנו לא מסוגלים לעכל את העבודה שהענק בן ה-21, שרק לפני רגע גויס לנבחרת ארצות הברית היישר מהקולג', והביט בחוסר אמונה במבצעיהם של קובי ולברון, יוכל, בתרחיש כלשהו, להוביל קבוצת נגרים לפלייאוף. נכון, מבין ארבע הקבוצות המוזכרות ניו אורלינס היא בעלת הסיכויים הקלושים ביותר להגיע לפלייאוף, אך בכל זאת, על כך שלא ראינו את זה מגיע, את הפיכתה של ניו אורלינס למועמדת לגיטימית לפלייאוף המערבי – נבוש ונכלום.

הפלייאוף, כפי שאמרנו, נראה עתה כנקודת אור בודדת בקצה האופק. לפני שנחצה את הים ונגיע אל הנקודה, ישנו מקום בו צריך לעבור. המקום הזה הוא כמובן האולסטאר. משך שנים, העונה הרגילה מחולקת ל"פרה-אולסטאר" ו"פוסט-אולסטאר". לפני האולסטאר, נותנים לילדים לשחק. אחרי האולסטאר, זה תור הגברים. בשנה שעברה הספרס גימגמו עד האולסטאר בפברואר, ואז כבשו את הליגה וסיימו במקום הראשון. פורטלנד עשתה את הדרך ההפוכה. האוסלטאר נותן הפסקה של שמונה ימים, המוקדשת על ידי רוב-רובם של השחקנים למנוחה מוחלטת. חלקם טסים לקאריביים, חלקם מבלים עם המשפחה וחלקם עובדים על הג'אמפ-שוט רגע לפני נקודת האל-חזור. מה שהכי מדהים, זה שאי אפשר לדעת איזו קבוצה תגיע אחרי האולסטאר. עם הפחד הזה, חוסר הידיעה, חיים המאמנים, המנג'רים, המסורים מבין השחקנים וכמובן – האוהדים. אילולא הייתה מתפרעת על הליגה לפני האולסטאר, פורטלנד הייתה עלולה להידרדר עד למקומות מסוכנים במשבר הפוסט-אולסטאר האחרון. זה מה שעובר בראש לכולם, עת הם מנסים לאחוז בשיניהם בעוד איזה ניצחון, שחס וחלילה לא יהיו חלק מקבוצת הילדים אחרי שבוע האולסטאר.

קצת יותר מחודש לפני שנגיע למועד, אני מזמין אתכם לעצום עיניים, לסתום את האף ולצלול איתי פנימה-פנימה, אל המאבק על המקומות האחרונים בפלייאוף המערבי.

אחד יוצא אחד נכנס. זה יקרה מתישהו, אולי השנה?

שמונה בדצמבר, חדר מצב באוקלהומה, 09:34, נוכחים בחדר: סם פרסטי (ה-GM), סקוט ברוקס (המאמן) וראסל ווסטברוק: 

פרסטי: אנחנו נמצאים ארבעה מקומות מאחורי פיניקס וחצי מקום מאחורי הפליקנס. הבאתי את וויטרס בטרייד, הורדתי את הכבוד של רג'י ג'קסון לרצפה וכך מנעתי ממנו להתעמת עמכם, ואתם בשלכם – מפסידים בעשרים הפרש לקינגס. אתם לא מבינים שאם לא נתקרב לכדי משחק אחד מהמקום השמיני עד ה-12 בפברואר, מחזור המשחקים האחרון לפני האולסטאר, נאלץ להילחם באור שינינו על המקום ה-8?

ווסטברוק: ומה לוח המשחקים צופן בחובו?

ברוקס: תן לי, תן לי! אני יודע! מחר יש לנו משחק בית נגד יוטה, ואז, לא תאמינו, שישה ימי מנוחה! זה בא בזמן המושלם, אנחנו בדיוק נמצאים בסוג של משבר, עם שני הפסדים רצופים, וגם הגיע וויטרס, שזה חתיכת שחקן חדש. יהיו לנו שישה ימים להתאמן ולהתחבר, לתאם עמדות ולצאת לריצה!

ווסטברוק: אתה מתכוון, אם היה לנו מאמן נורמלי…

פרסטי: ראסל, שתוק!

ברוקס: תודה סם, איפה הייתי? בקיצור, אחרי שבוע המנוחה שסידר לנו לוח המשחקים, נצטרך לחגור חגורות, להחזיק בצידי הכיסאות ולהסתער על אחד-עשר המשחקים שמצפים לנו בשישה-עשר הימים האחרונים של חודש ינואר. יהיה לנו משחק חוץ ביוסטון, ויום אחר-כך נארח את גולדן סטייט. אז נטוס לפלורידה, לפגוש את אורלנדו ומיאמי. מחוץ לאולם של מיאמי יחכה לנו מטוס לוושינגטון, מחלקה ראשונה, בשביל לפגוש את הוויזארדס המאיימים, שיגיעו אחרי שנחו יום, ושלושת משחקיהם לפנינו יהיו נגד פילדלפיה ופעמיים נגד הנטס, כך שלמעשה הם יבואו אחרי שישה ימים של מנוחה. בסך הכל, מחמשת המשחקים שציינתי עד כה, אני מצפה לצאת עם שלושה ניצחונות.

ווסטברוק: על מה אתה מדבר? הנח לי להזכיר לך מה עשיתי לגולדן סטייט בשנה שעברה. השחקן הכי טוב של וושינגטון הוא רכז, הווה אומר – אני עושה לו בית ספר, והכוכב של יוסטון, אבו-זקן? אצלנו הוא שחקן ספסל!

פרסטי: ראסל, עליך להבין שלבד לא תנצח שום קבוצה. נכון, אין לנו תרגילים בהתקפה והיא מבוססת פחות או יותר על יכולת החדירה שלך והקליעה של דוראנט, אבל אם לא תמסור, אם לא תשתמש בשלושת השחקנים הנותרים – טוב, שניים, רוברסון לא נחשב – לא נגיע לשום מקום! סקוט, אני אקח את זה מכאן. אחרי המשחק בוושינגטון, יש לנו שני משחקי חוץ קשים. הראשון באטלנטה, והשני יומיים אחריו בקליבלנד. אנחנו נמצאים כעת בסוג של משבר, אבל גם קליבלנד. הקבוצה שתנצל בצורה הטובה ביותר את השבועיים וחצי שיש לנו מהיום עד המשחק, תצא עם הניצחון. לאחר המשחק נגד קליבלנד, יהיו לנו שני חובת ניצחון – הראשון בבית, יום אחרי המשחק נגד קליבלנד, נגד הטיברוולבס החלשים, ושלושה ימים אחר כך בחוץ, נגד ניו יורק. נגד הגריזליס בסוף ינואר והמג'יק בתחילת פברואר, אסור לנו למצמץ גם כן. בארבעה בפברואר, לפני שני משחקים רצופים נגד הפליקנס, המאזן שלנו אמור להיות – בתסריט הריאלי – עשרים ושישה ניצחונות מול עשרים ושניים הפסדים.

בינתיים, פגישה חשובה וחשאית בין דל דמפס (GM הפליקנס) ואנטוני דיוויס:

דיוויס: דל, מה הסיכוי לפלייאוף עוד העונה? ניסיתי לבדוק בתקשורת, אפילו התקשרתי לאיזה יוסי מישראל, אבל כל מה ששמעתי ממנו היה "אליפות, אליפות" ולגמרי התבלבלתי.

דמפס: הו, אני שמח ששאלת, כי בזמן שלא התעסקתי בלהרוס את סיכויי הקבוצה להצלחה עם טריידים מזוויעים, די התעמקתי בנושא. האמת? יש לנו חודש ינואר מהאגדות. את שני המשחקים הקשים ביותר בחודש – נגד וושינגטון ויוסטון – כבר עברנו, ויצאנו עם הפסד לוויזארדס וניצחון על הרוקטס. בהמשך החודש, מחכה לנו לו"ז צפוף (12 משחקים ב-18 ימים) אך קליל, כשרק ארבע קבוצות מבין השתיים עשרה שנפגוש – ממפיס, טורונטו, דאלאס והקליפרס – מחזיקות במאזן של מעל ל-50% אחוזי הצלחה. אם שום דבר לא ישתבש, נסיים את החודש במאזן נפלא של עשרים וחמישה ניצחונות לצד עשרים ושניים הפסדים.

אז, שיכורי הצלחה, נתחיל את פברואר האיום. אחרי משחק בו כבר סימנתי הפסד בלוח השנה, נגד אטלנטה החזקה, נפגוש את אוקלוהומה לזוג משחקים, כשאנחנו נמצאים משחק אחד מאחוריהם. יען, מאזן חיובי של 25-23 מול 26-22 של אוקלוהומה. כאן עלינו לקחת פאוזה, אנטוני, ולהבהיר משהו. במפגש אחד על אחד נגד אוקלוהומה, סיכויינו, איך נאמר בעדינות, קלושים. מיותר לציין שאם יעברו אותנו בסופו של דבר, כנראה שלא נצליח לתפוס אותם. בנוסף, יש לזכור שהמטרה האמיתית איננה לסיים לפני אוקלוהומה, אלא לתפוס את פיניקס – שמחזיקה במקום השמיני. אחרת, נאבד את סיכויינו לעלות לפלייאוף. אחרי צמד המפגשים מול אוקלוהומה, בהם בצער רב אני מהמר נגדנו פעמיים, יישארו לנו שלושה משחקים עד האולסטאר, וכך גם לאוקלוהומה. אנחנו נארח שלוש קבוצות בשישה ימים, מן הקל אל הכבד – תחילה נשחק נגד שיקגו, במשחק בו סביר להניח שנפסיד, אז נגד יוטה, שנמצאת רק ארבעה מקומות מתחתינו אך פערי הרמות ברורים, ולבסוף נגד אינדיאנה – שם אני מצפה ממך לפחות ל-40 נקודות נגד כריס קופלנד, או מי שלא יישלח לשמור עליך. בסך הכל, המאזן שלנו עם בוא שבוע האולסטאר יהיה בערך 27-26, אך על אף שהמאזן נראה סביר – אסור לנו להסתנוור. במקרה וזה אכן יהיה המאזן, מקומנו בפלייאוף אבד!

דיוויס: למה?

דמפס: בגלל שמשלושת המשחקים לאחר המפגש הכפול נגדנו, אוקלוהומה, שתשחק נגד הקליפרס, הנאגטס והגריזליס, צפויה לצאת כמונו – עם שני ניצחונות. הווה אומר – מאזן של 29 ניצחונות עם 24 הפסדים בלבד!

דיוויס: אז נגיד ועשינו את הלא יאומן, וסיימנו לפני אוקלוהומה. אני לא יודע, פרסטי חטף קדחת והחליט לאתגר את הטרייד המטומטם בהיסטוריה, בו הוא ממילא מחזיק – ולהעביר את דוראנט לוושינגטון בתמורה לראסול באטלר. מה אז?

דמפס: אז, נצטרך לשפר עמדות לקראת הניסיון לתפוס את פיניקס.

יצליח לחסום דוראנט, כנגד כל הסיכויים? אם יש מישהו שמסוגל לכך, קוראים לו אנטוני דיוויס

שיחת סלון בין האחים מוריס, ערב יום חמישי:

מרקיף: אז מה, אחי? מקום 8 במערב?

מרכוס: אחי, בשנה שעברה הפסדנו את המקום ה-8 יום אחד לפני הפלייאוף, מה אתה חוגג?

מרקיף: הו, הפעם המצב שונה. לא רק שהמקום התשיעי – בו נמצאת ניו אורילנס – רחוק 3.5 משחקים מאיתנו, מחר אנחנו משחקים נגד הספרס, ונחש מה? אם ננצח – נעבור אותם בטבלה ונשתלט על המקום השביעי! אנחנו במומנטום מטורף, עשרה ניצחונות בתריסר המשחקים האחרונים, והם מנגד – מפסידים פה ומנצחים שם, פעם טוני פארקר שובת, פעם זה מאנו וקוואי בחוץ לשבועיים. יודע מה, אני מהמר עלינו! משחק אח"כ אנחנו נגד קליבלנד – טראח, אין לברון. בית חולים אסותא גם במשחק הבא – ממפיס ללא ראנדולף.

מרכוס: נו באמת, אתה חושב שנצא משם עם שלושה ניצחונות?

מרקיף: צודק, מפרגן לך. שני ניצחונות מתוך שלושה – ריאלי. נגד מי אנחנו משחקים אחרי זה? הלייקרס והוולבס, שרק מחכים לבעיטה בתחת מאיתנו. חותם לך, אנחנו מסיימים את חמשת המשחקים הללו עם מאזן 26-17, והספרס יכולים להריח לנו את הגב.

מרכוס: אתה שוכח את השורה הבאה. הבט, התסכל רגע מה קורה אחרי הדובדבנים עליהם הצבעת – בום, בלייזרס; טראח, רוקטס; אוי, קליפרס; ווי, וויזארדס; זמיר, ווריוס; שוד, גריזליס; ושבר, בלייזרס. אז הפוגה עם הג'אז והקינגס – וגוועלד, הרוקטס. עזוב אותך אחי, לא נצא מהעניין עם יותר מארבעה ניצחונות, כולל הג'אז והקינגס. בסופו של יום, אחרי המשחק נגד הרוקטס, נמצא את עצמנו הלומי קרב מגיעים לשבוע האולסטאר, באמתחתנו מאזן 30-24, הווה אומר שוויון עם אוקלוהומה בטור ההפסדים ויתרון של ניצחון בודד.

מרקיף: טוב נו, אוקיי. ומה איתנו בהשוואה לספרס?

חצות יום חמישי, הרוקי קייל אנדרסון מרים טלפון בהול למאמנו, גרג פופוביץ':

אנדרסון: פופ, אני מחכה כבר שבועות שתעשה משהו, תנקוף אצבע, תניד עפעף – תגיב איכשהו למצב הקבוצה, אבל אתה לא עושה כלום! אני מתחיל להתייאש.

פופוביץ': מה הבעיה בקבוצה?

אנדרסון: מה הבעיה? אנחנו מפסידים לקבוצות כמו דטרויט וניו אורלינס, אף אחד לא שומר ולכולם עלה לראש שאנחנו שיא הקבוצתיות, אז הם התחילו למסור מאחורי הגב על שלושה מגנים, ולצפות שהכדור יגיע ליעדו. אנחנו רואים בעצמנו מועמדים לאליפות, אבל מדשדשים במקום השביעי. כיצד בדיוק נאיים על התואר כשאנחנו סובלים מהיעדר ביתיות לאורך כל הפלייאוף?

פופוביץ': טוב, אני מניח שהייתי צריך להסביר לך מתישהו איך העסק עובד. בוא לדירה שלי עכשיו ותביא גם את החונך שלך, מאנו.

אנדרסון: פופ! הגעתי מהר ככל הניתן. מאנו אפילו לא החליף את פיג'מת הזברה שלו. הסבר לי את השיטה.

פופוביץ' נשען לאחור, מצית את הסיגר שקיבל פעם מרד אורבך ואומר: מבחינתי כל משחק לפני האולסטאר הוא קדם-עונה.

אנדרסון: היי, חשבתי שרק לעיתונאים אתה עונה במשפטים סתומים וקצרים. מאנו, מה הוא אמר?

ג'ינובילי: הקשב, ילד. פה בספרס אנחנו לא עוסקים בחישוב. לפופ בכלל אין את לוח המשחקים בבית, ולמה שיהיה לו? בסופו של יום, אחרי האולסטאר, כשהליגה תתחלק לגברים וילדים, סמוך עליי שאנחנו נמנה עם הגברים.

פופוביץ' מסביר לאנדרסון איך עובד העסק

סיכום ומסקנות:

אם מישהו לא הצליח לעקוב אחר העלילה, זה טבעי לגמרי. גם אני הלכתי לאיבוד פעמים אין ספור. בסופו של יום, אם נסתכל על התחזית הריאלית מכל הכיוונים, בערב האולסטאר תראה טבלת המקומות האחרונים במערב כך:

מקום קבוצה ניצחונות הפסדים
7 סן אנטוניו ספרס (פופוביץ התעצל, אז חישבתי בשבילו) 34 20
8 פיניקס סאנס 30 24
9 אוקלוהומה סיטי ת'אנדר 29 24
10 ניו אורלינס פליקנס 27 26

לוח המשחקים של פיניקס הוא בלי השאלה הקשה ביותר, ושל אוקלוהומה הקל ביותר – הכל כמובן בהשוואה לרמת הקבוצה. עוד מוקדם, מוקדם מאוד, אך בהינתן מבט חטוף בטבלה, ניתן לראות שעל אף שלאולסטאר יגיעו השמשות כשהם מחזיקים במקום השמיני, תמונת הפלייאוף הכוללת את סן אנטוניו במקום ה-7 ואוקלוהומה ב-8, היא כנראה זו שתהיה. מצד שני, רק אתמול חטפו הרעמים תבוסה של 20 הפרס מהקינגס, אז מי יודע?!

לפוסט הזה יש 23 תגובות

  1. Mbk

    9 ינו 2015 01:09:23

    פוסט מצויין איל !
    אני בהרגשה שהעונה הספרס תנסה לתפוס את הרכבת באיחור
    מצד שני הפלח תמיד נשאר פלח עם טורייה תחת השרוול מוכנה לתת בראש לכל פוסט שטנה של הדוק 😉

  2. TheGreatWall

    9 ינו 2015 01:43:44

    גדול!
    לדעתי אוקלהומה והספרס גדולות מדי על הפליקנס ופיניקס. הן יסיימו מעליהן בלי שאלה בכלל.. מה שכן, באיזה מקומות יסיימו בסופו של דבר לא ברור.
    דרך אגב, "המאבק" (?) על המיקום בפלייאוף המזרחי מעניין לא פחות. זאת אומרת, המאבק על מי לא תצליח במאמצי הטנקינג

  4. מנחם לס

    9 ינו 2015 03:50:55

    פוסט מצויין, אבל החלק השני (שיחות בין…) לא נראה קשור מספיק לחלק הראשון. אני הייתי מעדיף שני פוסטים ניפרדים!

  8. עגל

    9 ינו 2015 09:24:09

    יופי של טור מושקע, תודה!
    אני שמרן ועדיין לא מאמין בפיניקס. לדעתי ס"א ואוקלהומה בפלייאוף, פליקנס ופיניקס בחוץ.

    1. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

      9 ינו 2015 13:25:40

      זה היה בדיוק כשהשלושה לא הופיעו למשחק מול מיאמי ונקנסו נכון ?

      עכשיו הכל ברור, תודה LOL

  13. אופיר נ.

    9 ינו 2015 13:24:15

    תודה על פוסט מושקע.
    לגבי התחזיות, אני סקפטי לגבי היכולת של הפניקס ושל הפעמים להיכנס ל פלייאוף.
    לפליקנס לדעתי, עדיין אין מספיק ניסיון ובקלות כדי להתמודד במאני טיים , על ההשתתפות לפלייאוף.
    לגבי okc, ראיתי כמה משחקים שלהם, ונראה כאן שהמציאות המשמעותיות הן עילה מוצדקת למקומם הנוכחי, אבל גם במשחקים מאז החזרה של דוראנט, עדיין הם לא נראים משחקים כקבוצה. הרבה יותר מדי ווסטברוק ודוראנט. ופחות מדי תרומה של השחקנים המשלימים. ואם אני זוכר נכון במאני טיים, מלבד הכוכבים, אתה חייב את השחקנים המשלימים עם מספיק ביטחון עצמי לקבור את הזריקות הפנויות שלהם, כששחקני היריבה עסוקים בלשמור על הכוכבים.
    ראה מקרה סטיב קר, רוברט הורי, ריי אלן, דני גרין וכד'.

  17. יוסי

    9 ינו 2015 22:06:31

    כתבה מצויינת …
    לגבי הפליקנס, לא רואה אותנו מגיעים כרגע לפליאוף , הקבוצה ממש לא מחוברת ואף אחד חוץ מדיוויס לא נותן תתפוקה שציפו ממנו ,
    נ.ב עדיין לא מאמין ומבין תטרייד על הולדי שהוא רכז בינוני ומטה בליגה שמפוצצת ברכזים

כתיבת תגובה

סגירת תפריט