ניק יאנג – נקודת האור (הכמעט) יחידה של הלייקרס / מנחם לס

חברים בלב ונפש

הוא חצוף. הוא פרחח. הוא פזיז. הוא עז-מצח ולא שם רבע בולבול על אף אחד ממאמנו ביירון סקוט ועד המלך קובי. מה עוד קלטתי ממשחקו/התנהגותו/ שפת גופו? שהוא פורק עול, ושובב.
אבל הוא השחקן הטוב ביותר של הלייקרס – ואת הבלק ממבה אני מוציא מחוץ לעניין.

הוא נקודת האור החשובה ביותר בחושך הנקרא לייקרס, אבל חושך שהוא לא שחור, אלא מין אפור כזה. אני טענתי מתחילת העונה שהלייקרס טובים הרבה יותר משחושבים, וניק יאנג היה אחת הסיבות למסקנתי. מה שגיליתי עליו הוא דבר נוסף: שלא כאלן אייברסון – שמבחינת פיזאז לא היה אף שחקן המתקרב אליו יותר מניק יאנג – שיש לו מה זה פה.
בעיוד אייברסון מילא פיו מים, ניק יאנג הוא פה נוטף מרגליות. אחרי הנצחון הנפלא (ללא קובי!) על הגולדן סטייט ווריורס בדצמבר 23 כשניק היה לא פחות מנפלא הוא נשאל כיצד הוא יכול להיות טוב כל כך כשהבלק ממבה יחזור. הנה תשובתו:
.
“Pretty much going to have to tell Kobe to pass me the ball, pass me the ball, you know,” Tell him to take the back seat for a little bit. He can be ‘Driving Miss Daisy,’ and I can be Miss Daisy and drive.”

אמש נגד אינדיאנה, קובי קלע 20. ניק קלע 22. הוא היחידי מכל הלייקרים שלא מביט על קובי בהערצה כי הוא מרגיש וחושב שכל מה שקובי יכול ויודע לעשות, הוא יודע לא פחות.
הוא EXTRAVGANZA בלתי פוסקת. כל ראיון איתו הוא TONGUE IN CHEEK. הוא מופיע בתצוגות אופנה, מראה את ביתו החדש בסן פרננדו וואלי שרכש ב-3.45 מיליון "כדי שלבייבי שלי יהיה מקום נוח להתקלח בו ולהניח את ראשה לליל שינה רצוף מאורעות" לפי דבריו, והכוונה היא לזוכת ה-MUSIC AWARD איגי אזלייה היפהפיה שהיא היום בת זוגתו, שלמשמע שמה בלבד האשך מחפש סבון.

תראו מה היא קנתה ל-SWAGGY P – כינויו – לחג המולד:

 

 

 

 
במילים אחרות, החיים נראים בסדר לניק, הסווינגמן בן ה-29 שחתם הקיץ על 21 מיליון ל-4 שנים עם הלייקרס, הווה אומר שהוא יהיה חלק מהבנייה מחדש, אם,אמנם, תהיה מוצלחת כזאת.
כמה אני אוהב אותו כשחקן? אילו חילקו את פרס 'השחקן ה-6' היום, הייתי נותן אותו לניק מבלי לחשוב פעמיים. הוא-הוא שעזר להפוך את הלייקרס מבור הצואה של הליגה לקבוצה כמעט לגיטימית. אם אתם זוכרים, היתה תקלה קטנה במחנה האימונים כשהוא קרע גיד באגודל בנסיון לתפוש מסירה של קובי שהושיבה אותו באזרחי לששה שבועות. מאז הוא קולע 14.7 נק' ללייקרס כשחקן ששי ב-23 המשחקים האחרונים, וזורק 5.5 שלשות למשחק – יותר מכל לייקרי אחר – וקובר 44% מהם. זה מעמידו במקום שביעי בליגה. והנה דבר שאולי לא ידעתם או לא שמתם לב אליו: הוא ראשון בליגה ב-"ארבע נקודות" בגלל הפיידאוויי שלו בשלשה עם מין מספרת ברגליו לפני הנחיתה. שומריו נינסים בו אחרי שהכדור כבר שוחרר יותר מאשר אל כל קולע שלשות אחר בליגה.
כשכתב ה-"LAKERS VOICS" שאל אותו להסביר את קליעתו הוא הגיב בסטייל המיוחד לו:

"To explain this whole thing would take years. Because it’s like, mastering, you know? When you get a black belt, you’re mastering karate. It’s like, I’m master of the four-point play. … It all comes with being the best shooter to ever step on a court."

ניק היה בן 5 בלבד במערב לוס אנג'לס כשאחיו צ'ארלס נורה למוות במלחמת כנופיות. המקרה גרם לאח נוסף, ג'ון, לאבד את שפיותו והוא נמצא היום במוסד לחולי נפש. כל הסאגה זכתה ליצירת דוקומנטרי מצויין שהוצג לפני הדראפט של 2007, בשם "SECOND CHANCE SEASON". סם אליפור מ-ESPN2 ערך סיפור מצויין על הקשיים איתם התמודד ניק, והחלטתו שהצלחה ב-NBA היא הסכוי האחרון שישנו לו בנסיון לשקם את מה שנותר ממשפחתו.
זה לא עזר לו להתמודד עם המחוייבויות בתיכון, וניכשל בלימודיו בשני תיכונים – המילטון היי ודורסיי היי. יחד איתו למדו תלמידים שהיו חברים ב-GANG שהרג את אחיו והוא לא היה מסוגל ללמוד איתם עם הרגשה ש-'הכל בסדר'.
הוא עבר לתיכון 'גרובר קליבלנד היי' ושם החלה הריהביליטציה שלו.
אבל מאומה לא היה קורה ללא חברו לקבוצת "PUMP N RUN" ג'ורדן פרמר. כשניק שיחק בקליבלנד גרובר, פרמר שיחק עם היריבה 'טאפט-היי', אבל פרמר זכר את ניק מקבוצת הילדים בה שיחקו יחד, וכששמע על קשייו בלימודים הוא שלח לו ספר לימודים ל-SAT, כולל כמה מסרי השראה והתגלות.
אנחנו יכולים להתחיל לצחוק מ-"מסרי השראה" אבל ניק נידלק על כל מילה. הוא טוען היום שג'ורדן פרמר – יותר מכל אדם אחר בעולם – היה אחראי על לידתו מחדש.
השניים הם החברים הטובים ביותר עד היום.
יאנג סיים את התיכון בציונים טובים מספיק להתקבל עם מילגת כדורסל שלמה לאונ' דרום קליפורניה (USC), וניבחר מס' 17 בדראפט של 2007 ע"י הוושינגטון ויזרדס. היו עצירות בקליפרס ובפילי לפני הנחיתה בלייקרס.
בעונה שעברה, ללא קובי, ניק עלה מהספסל עבור מאמנו מייק ד'אנטוני ועדיין הוביל את קבוצתו בקליעות. התענוג הגדול ביותר שלו היה לבלות זמן מה עם ג'ורדן פרמר בלייקרס כשהידידים בלב ונפש משחקים לעתיםמ יחדיו, אבל מאז פרמר עבר לקבוצה השנייה בעיר.

עם כל הצחוקים והראיונות לפנתאון, ניק הוא ווינר בנשמתו. הנה דברי מאמנו סקוט:

As Scott recently said, per Mark Medina for the Los Angeles Daily News: "He cares about winning. That’s the thing I love about him the most. He’s a player that likes to play around and have fun and practice and enjoys playing. … But when we lose games, he takes it pretty hard. He is one of the hardest fighters on the team who would sacrifice everything for the success of the team.That’s very important."

עכשיו זה המצב: ניק יאנג הוא בן 29. הוא רוצה פלייאוף כבר העונה, אבל הקבוצה היא היום במקום 14 במערב, 7 משחקים ממקום 8, והסיכויים לפלייאוף קלושים.
מה הבעייה כפי שאני רואה אותה? הלייקרס עלולים להחליט שניק יאנג – שהוא למעשה השחקן היחיד בעל EQUITY רציני, הוא מבוגר מדי עבור "הקבוצה החדשה" ואולי יעדיפו לעשות עליו טרייד עבור סופר-סטאר צעיר, או בחירת דראפט גבוהה.
אני ממש מקווה שלא. עם כל זאת שאני לא מאוהדי הלייקרס בלשון המעטה, ניק יאנג נראה לי אשכרה 'לייקרי' בגוף, בנשמה, ובמשחק. הלוואי וישאירו אותו, ואם תהיה הצלחה בעתיד – ישנה תקווה שהוא יזכה לזכות ממנה! לדעתי הוא ה-SPARK PLUG של הלייקרס לא פחות מקובי. הם יעשו שטות גדולה אם יחליטו שהוא לא יהיה חלק מהעתיד.

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 27 תגובות

  1. אני גם מת עליו! כל מי שמצליח לא לפחד מקובי (אני לא מאשים את מי שכן, הוא מפחיד) ולהגיד לו את האמת בפרצוף מקבל מקום חם אצלי בלב…
    ניק יאנג באופן כללי די מטורף ואני אוהב את זה.

  2. וואלה ריגש אותי, תודה, הבחור משורר, הרג אותי עם מיס דייזי.

  3. מנחם תודה!!!!
    הבחור הזה הוא פשוט כמו שאמרת ווינר בנשמה !
    והוא פשוט כיפי לצפייה … הוא ניהיה שחקן רציני לחלוטין בליגה ויש לו הומור שאי אפשר לא לאהוב אותו !
    ברגע שהוא מרגיש טוב הוא לא מחטיא !!!
    Idm – I Don't miss
    זה הכינוי שהוא המציא לעצמו – החדש !

  4. מנחם בהנחה שסגרנו את הפינה שאתה בעד ניק יאנג
    איזה עוד 4 שחקנים . גברים כלבך היו משחקים במדי הלייקרס והיו גורמים לך לרצות לשבת ליד ג'ק ניקולסון ?
    יאנג הוא דמות משעשעת ושחקן נפלא . לייט בלומר

      1. מנחם, יש לך עודף גדול במטורללים. מה עם שחקנים נורמליים, איזה יואינג או אוקלי כאלה ?
        יופי של טור. גם אני לא קלטתי שהוא בן 29, וזה כנראה מראה שלפחות חלק ממה ש reignman אמר הוא נכון.

  5. יופי של מאמר. תמיד מעניין לגלות ששחקנים שעל המסך לעיתים נראים כמו X הם בעצם Y- לא היכרתי כמובן את הסיפור על אחיו של ניק.

    בעיתון הארץ בסוף השבוע היתה כתבה מאוד מעניינת על ג'ימי באטלר, על איך שנזנח ע"י אביו ואימו, העביר ימים ולילות על ספות של חברים ואצל משפחה שלבסוף אימצה אותו. הבן-אדם עם מנטליות מברזל, שכר בקיץ בית ביוסטון עם מספר חברים, הוציא ממנו את הטלוויזיה ושאר מרעין בישין ובכל רגע שהיה להם משעמם (וזה קרה בכל רגע שני) הם הלכו לשחק כדורסל ולהתאמן..

  6. עם כל הסימפטיה כי הוא בכל זאת לייקרי קצת צורם לי היחס לי לקובי, יש הבדל בין פחד לריספקט. הNBA היה ועדין מלא בים כשרונות של שחקנים שחושבים שהם יותר טובים מאלוהים עם פה יותר גדול מהאוקיאנוס אבל לא לכולם יש את הטירוף של קובי, כשניק יתן חצי או אפילו רבע ממה שקובי נותן אז ניקח אותו בחשבון, בינתיים הוא שחקן חביב וזהו.

  7. אחד השחקנים שאני מתעב בליגה. ואין הרבה כאלה.

    נתחיל מהעובדות היבשות – הוא שוטנג גארד בן 29 שלא עשה כלום בקריירה עד עכשיו. סוג של Journey man שטייל לו בכמה קבוצות בלי להיות מספיק חשוב לתפוס מקום מרכסי בהן או להיות לנכס טריידים. הוא בגיל שהאתלטיות שלו תתחיל לרדת בשנים הקרובות, צעד ראשון יואט והכושר הגופני שלו (ראיתי דוקיומנטרי בו הוא מביע זלזול באופן בריא ושמירה על הגוף – נראה מתי הגאון יבין שזו טעות) ילך וירד כמו לרוב הגארדים המזדקנים.

    כל השוואה בינו ובין AI תלושה מהמציאות. הוא בעל אינטיליגנציית משחק נמוכה (ואינטיליגנציה כללית נמוכה), בניגוד לאייברסון, הוא לא מנהיג, הוא לא בעל כריזמה סוחפת (הוא סוג של ליצן שמסתלבטים עליו – ע"ע מופיע באופן קבוע ב-shaqtin a fool) והוא לא מעמיד מספרים או תרומה סטטיסטית באופן עיקבי ששווה להתייחס אליה.

    עוד קלע של dime a dozen בליגה שעוד כמה נים יימחק מהתודעה כלעומת שבא.

      1. מה שעצוב הוא שבלייקרס הנוכחית הוא סוג-של כוכב עקב הדפיציט האדיר בכשרון. בכל קבוצה אחרת הוא היה שחקן ספסל (במקרה הטוב – תחילת הספסל, במקרה הרע מרכזו), רול פלייר משלים שנותן 8-10 נקודות במשחק. בלייקרס הוא אופציה מס' 2 בהתקפה… פשוט הזוי.

        ייעלם לתהומות השכחה מהר מאד. ההשוואה לאייברסון פשוט מקוממת, לא יודע מה נפל על מר לס.

  8. האוהדים בLA מתים עליו, אבל זה כנראה בגלל האופי, מבחינת יכולת משחק לא ממש ברור לי למה, מלבד החור הגדול בכשרון שמצוי בקבוצה הזאת כרגע. בליגה יותר מ100 שחקנים טובים יותר בלי חצי מחשבה. הבן אדם בהחלט יודע לקלוע, אבל זה בערך הכל.

  9. הוא בן 29?!
    הופתעתי.

    הוא loveable fool כזה.
    חמוד והכל, מצחיק מדי פעם, אבל בסך הכל אידיוט שתופס מעצמו יותר מדי.
    בתור שחקן הוא בסדר, לא יותר.

  10. Swaggy P ! יש בו משהו כל כך LA – אולי זו הסיבה שהוא פורח שם, אחרי הרבה שנים של אי מימוש בקבוצות אחרות. זו בדיוק הסיבה שאני אשמח שהוא יישאר שם, פשוט לא רואה אותו משחק ככה בקבוצה אחרת – יושב עליו כל עניין הוליווד, תשומת הלב, איגי אזאלה… שימשיך שם, באמת שכיף לראות את הקרוסאוברים המטורפים ואפילו השלשות הוקליעות הרגילות, יש בו מין חן מיוחד שעושה אותן יותר יפות

  11. האישה שלו מחזיקה בBOOTY הכי יפה באמריקה כנראה~

    שוטר מצוין, מעניין אם הלילה הוא יעשה שיא עונתי כשקובי בחוץ והוא משחק מול קבוצת התקפה טובה.

  12. "כמה אני אוהב אותו כשחקן? אילו חילקו את פרס 'השחקן ה-6' היום, הייתי נותן אותו לניק מבלי לחשוב פעמיים".
    עוד בדיחה אדירה מבית היוצר של ד"ר לס.
    בחייך מנחם, בגלל שהוא נקודת אור בקבוצה שהיא בתחתית שאפשר דרכה לנפח מספרים (כמו קווין מרטין במינסוטה או כל דיכפין בפילדלפיה).
    מדובר בשחקן מוכשר שנמצא בסיטואציה מאוד נוחה מבחינתו (והוא מבסוט כי הוא בעיר הולדתו).
    סוג של ג'אמאל קרופורד לעניים, עסקינן בשחקן שישי…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט