קודם כל בואו ניתן מבט במספריו של רונדו ראז'ון מיום ששי בערב: הוא קלע 29 נק' – שיא עונתי – ב-12 מ-19, כולל 5 מ-7 מה-3 כשחמשת הדאונטאונים שלו הם שיא קריירה. הוא מצא גם זמן ל-6 ריבאונדים, 5 אסיסטים, ושני כיוסים.
לפני 5 שנים בבוסטון סלטיקס היינו מתפעלים מהמספרים אבל לא יוצאים מדעתנו. אבל אחרי קריעת ה-ACL הטוטאלית, איש – כולל עבדכם הביומכנאי – לא האמין שהוא יוכל לחזור אפילו קרוב ליכולתו האופטימלית מהעבר. כמעט ולא היו פוינט גארדים (או כל שחקנים מהירים אחרים) שהצליחו לחזור מהפציעה האכזרית הזאת, הקוטלת יותר ספורטאים מכל פציעה אחרת (http://www.kneesurgeryacl.com/nba-torn-acl/). היא גם הפציעה ממנה מעט מאד שחקנים חזרו לכושרם הרגיל. דנילו גלינארי הוא דוגמא טיפוסית. דריק רוז וריקי רוביו הם דוגמאות טובות, ובכמה ממקריהם הקרע ברצועת ה-ACL לא היה טוטאלי כמו אצל רונדו.
אבל רונדו הוא חייה מסוג אחר משאר שחקני ה-NBA.
אתם זוכרים שדברתי על אנטרופומטריה, ושלושת סוגי הגופות שאחד מהם – האקטומורף – הוא הרזה והארוך עם גפיים ארוכות, אצבעות ארוכות, וניסו אפילו להלביש עליהם אופי של מתבודדים, לא חברותיים, טיפוסים מדופרסים, כאלה שרוצחים נשיאים כמו סירהן-סירהן ורוב הרוצחים "החברתיים". שמנים אנדומורפים אוהבים לצחוק ולשתות בירה בבאר מקומי ולא להתעמק בבעיות אנושיות.
גופות אקטומורפים הם הנוטים להבריא יותר מהר ובצורה יותר מושלמת מכל סוג גוף אחר, וזה בגלל היחס הגדול יותר בין אורך ומסה מאשר לסוגי גוף אחרים. זה נושא לפוסט אחר שיום אחד אולי אכתוב עליו.
העובדות הידועות הן שרונדו הוא ECTOMORPH, ושלפי משחק אמש הוא החלים לחלוטין מפציעתו גם מבחינה פיזיולוגית/אנטומית, וגם מבחינה רגשית/מנטלית.
אני תמיד אהבתי את רונדו ואהבתי את משחקו. בערב ששי נגד הסלטיקס, בביקור הראשון בביתו לשעבר – הוא שיחק את הכדורסל הטוב ביותר שראיתי ממנו אי-פעם.
בגלל פציעתו ובגלל בור הצואה אליו נפלה הסלטיקס מאז זכתה באליפות, רונדו יצא מרשימת הפוינט גארדים הטובים ביותר ב-NBA. כולנו דברנו על כריס פול, ראסל ווסטברוק, דמיאן לילארד, מייק קונולי, ג'ון וול, וקיירי אירוינג, ורונדו פשוט נישכח.
יש לי הצעה לכל גולשי האתר: מוטב לקחתו שוב ברצינות כי אם הוא כמו אמש – אין בכל הליגה פוינט גארד טוב ממנו.
הנה כמה דברים על ה-DNA של רונדו שאם אני לא מספר לכם אותם, הם לא יהיו חלק מהידע הכדורסלני שלכם (וזה גם חומר טוב לחידון עתידי):
*הוא למד לרכב על אופניים של שני גלגלים בגיל 4.
*בבית ספר עממי הוא הועבר לכיתה ה' כשהיה בכיתה ג' לשעורי מתמטיקה.
*הוא ניצח בתחרות RUBIK CUBE בגיל 12 וזכה ב-2,000$.
*בלואיוויל אינבטיישיונל טורנמנט בגיל תיכון הוא שיחק בכל חמשת התפקידים, והוביל את קבוצת ה-AAA שלו לאליפות כשהוא מסיים כ-MVP.
רונדו הוא 1'6 (1.86 מ') עם מוטות זרוע של שחקן בגובה 2.06 מ'. יש לו את אחת מכפות הידיים הגדולות בכל הליגה – 9.5 אינטש. תכפילו ב-2.54 ותדעו בסנטימטרים. הוא ממש FREAK עם גפיו המשתלשלות בצידי גופו, ואצבעותיו כמעט מגיעות לברכיו.
קבוצת כתבים מבליצ'ר רפורט בילתה איתו את הימים האחרונים בבוסטון לפני הטרייד לדאלאס. זה מה שהיה לו לומר על עצמו:
ראייה
אני אף פעם לא מתאמן במסירות. זה הכל בא אלי טבעי. אני משחק מבלי להתכופף מה שמגדיל את שטח הראייה שלי. ישנה לי גם PERIPHERAL VISION (ראייה צדדית) של 240 מעלות. הבעייה שלי היא שלפעמים חברי קבוצתי לא חולמים שממצבים מסויימים אני אמסור, ופתאום באה המסירה כשהם לא מוכנים. כשמשחקים איתי חייבים להיות מוכנים למסירה בכל רגע ובכל מצב.
אני יודע שאני "RISK TAKER" ולכן אני מאבד 3 כדורים למשחק, אבל אני לא לוקח צ'אנסים פראיים, והטוב שבא מהם עולה על הרע. אתה לא יכול לשחק את המשחק בפחד.
מיד אחרי ריבאונד אני קורא לקבל את הכדור. אני צועק "YO, HEY!" ומצפה להתחיל בפאסט ברייק. מי שמגיע ראשון, הכדור יהיה שלו. בכל טרנזישיון אני מסתכל לראות MIS MATCHES. אני גם מנסה תמיד להגיע למרכז המגרש כדי שיהיו לי אופציות לשני הצדדים. אצלי הכל זה זוויות במשחק. אני מנסה למסור לשחקן בפינה בזווית הכי נוחה עבורו לזרוק לסל. זה הכל עניין של זוויות, וכשיש SPACING נכון, הזוויות תהיינה נכונות, ואז תהיה כימיה בקבוצה.
הראש שלי
אני POOR LOSER. כבר מגיל קטן של 5 ו-6 אני זוכר שלא קבלתי הפסד. תמיד רציתי להיות הטוב ביותר, ואם הפסדתי אמרתי לעצמי שדאיני טוב מספיק והלכתי להתאמן. זה היה נכון בכדורגל, בהחלקה על קרח, באלגברה, ובאיות. לא סבלתי כשלא סיימתי ראשון.
אני אוהב כדורסל, אבל אנ י יודע שזה רק חלק מהחיים. אני מקווה לשחק עוד 4-5 שנים ובזה אעבור את ממוצע השנים בכדורסל פי שניים. אני מתכנן לתרום הרבה גם אחרי שהכדורסל לא יהיה חלק מחיי.
יצירה
אני לא מסתפר במסירה. הרבה פעמים אחרי מסירה אני נע לעברו של מקבל המסירה ליצור לו חומת מגן ו-EXTRA SPACE לזרוק לסל. לפעמים כשזה עובד מושלם, אני מרגיש כמו צייר שסיים ציור שנראה לו טוב ומיוחד. כמובן שהדבר החשוב ביותר הוא נצחון, אבל לעתים יש לי סיפוק אפילו בהפסד אם אני יודע שיצרתי כמה דברים מיוחדים בשעת המשחק.
כשאני מרגיש שיצרתי ריטמיות במשחק הקבוצה אני מרגיש הרגשת עילוי. כשאני עושה FAKE טוב שמצליח אני מרגיש כמו פואטרי בעשייה. עבורי זו אומנות לתת לשחקן את הכדור במקום הטוב ביותר ובזמן הטוב ביותר. אצלי זה הרבה אינסטינקט.THE BALL FAKE למשל מאחורי הגב בא לי טבעי כחלק מאינסטינקט, ולכן זה מטעה כל כך טוב כי אין בזה כל דבר מעושה או מתוכנן. בגלל אורך זרועותי, אני אוהב לקחת ביג-מן המנסה לעטוף אותי, ואז באה המסירה מאחורי הגב. בגלל אורך זרועותי אני מסוגל גם לבצע את ה-REACH AROUND SCREEN PASSES. עוד דבר שבא לי כאינסטינקט היא המסירה הארוכה עם הקפצה ב-TRANSITION. זה דבר שהוא ב-DNA שלך. אתה לא יכול ללמד או להתאמן בזה. זה דבר שלא הצלחתי לעשות בתיכון או בקולג' אלא רק במקצוענים.
התבגרות
אני מתבגר כמו כל שחקן אחר. לכן זה טבעי שאני משתמש יותר ב-FLOATERS . מה שאני לא מבין זה מדוע קוראים לצעד המיוחד שפיתחתי כשאני מטעה עם כדור קדימה, ואז אחורה, ואז לייאפ "EUROPEAN". אני לא למדתי את הצעד מאף אירופאי. זה דבר שפיתחתי עבור עצמי כשהרגשתי שאני לא יכול להתעופף כמו פעם.
הערצה
אני לא מנסה לחקות אף שחקן, אבל אם תשאל אותי איזה שחקן הערצתי מכולם, ושניסיתי ללמוד ולבצע הרבה דברים כמוהו, הרי שהשחקן הוא אלן אייברסון.
התקבל כגיבור ובמלוא האהבה בחזרתו לבוסטון!
הכנה
אחד הדברים שאני עושה מיד וממשיך לפתח הוא הידע שלי על העדיפויות של כל שחקן בקבוצתי. אני בוחן גם כל פוינט גארד אחר בליגה ומתכנן מה יהיו הדברים הטובים ביותר שאוכל לעשות נגדו. זה אומר גם בהגנה וגם בהתקפה.
בואו נקשיב מעט לרונדו, בשפתו:
I learn about my teammates' tendencies through camaraderie, maybe going to dinner and talking a little bit about basketball, maybe after practice—locker-room talk. I find out where they like to catch it, like right foot, then left foot entering a shot or left, right. If a teammate is struggling in a game, I look to get him a fast-break point, two easy layups or to the free throw line. Now he's seeing the ball go in the rim, and the shots start to fall.
When you get that type of chemistry, things become second nature. I used to throw passes to Ray Allen in the corner and sometimes I wouldn't even be looking. It's just knowing guys will be in certain spots, even if it's a crazy pass.
There are three things you can't take for granted—timing, chemistry and years played together. Ray Allen, Kevin Garnett, Paul Pierce and I played together for four, five years, and the mistakes you make in the first two years allow three and four to run like clockwork.
ריבאונדים
אחד הדברים שנותנים לי סיפוק רב, ולעתים אפילו יותר מקליעת סל או מסירת אסיסט, הוא קטיפת ריבאונד. לקחת ריבאונד זה עניין של ריכוז, טיימינג, ציפייה, וכמובן חוסר פחד.
תמיד היה לי חוש מיוחד לריבאונדים, כבר בתיכון ואז בקולג'. לקחת ריבאונד זה להכיר את סיבוב הכדור, זווית הזריקה, מרחק הזריקה. למשל, אני אוהב ריבאונדים משלשות כי אני מצפה לכדור החוזר באזור הקשת, וכשזה קורה, הסיפוק הוא עצום. עוד סיפוק גדול הוא כשאני מנתר בטיימינג הנכון וגונב לאחד ה-"BIGS" כדור מתחת לאף!
אצלי לריבאונד ישנה משמעות אחת: תחילת הפאסט-ברייק. לכן כל חברי קבוצתי יודעים שכשאני מנתר וקוטף ריבאונד, אני כבר מצפה לשחקן שיהיה בחצי המגרש למסירה. לא היתה קבוצה כמו הלייקרס של שנות ה-80 שהיתה כה יעילה בזאת!
סקורינג
אני מאמין שהייתי יכול לקלוע הרבה יותר נקודות אילו רציתי. אבל אני מסוג ה- "PASS FIRST" של הפוינט גארדס. ראסל ווסטברוק הוא "SHOOT FIRST". אני לא אומר מה עדיף ואני לא טוען ש-"קודם למסור" עדיף על "קודם לקלוע".
אם עלי לקלוע, אני יכול לקלוע כמו הטובים שבין הפוינט גארדים. ישנה לי רוטינה שלמה שאני עושה כל יום שמטרתה זריקה לסל ולא מסירה. זוהי רוטינה שאני עובד עליה והיא אורכת שעתיים אימון עם אחי, שהוא העוזר מס' אחד שלי.
***************************
הערה שלי: רק לפני חמישה ימים ריק קרלייל ערך מסיבת עתונאים בה אמר שהוא מתכונן לבקש מרונדו ראז'ון לקלוע יותר נקודות ולא לחשוש להיות פוינט גארד של "SHOOT FIRST" במקרים מיוחדים. כנראה שנגד הסלטיקס זה היה אחד מאותם מקרים מיוחדים. השאלה היא אם זה ימשיך!
Dalazred
4 ינו 2015 15:45:23חולה עליו כשחקן
T1000
4 ינו 2015 16:43:28חולה על השחקן הזה!
פוינט גארד כמו שפוינט גארד צריך להיות.
מנחם לס
4 ינו 2015 16:55:58מה שלמדתי מההקדמה על הראיון איתו הוא שהוא בעל אינטיליגנציה גבוהה. לי תמיד היה רושם שהוא מין פירחח שאלוהים חנן אותו בכשרון כדורסל.
דובי
4 ינו 2015 17:08:24אחד הראיונות הכי אמינים עם דוק ריברס היה זה שבו הוא דיבר על רונדו כתלמיד מסור של המשחק שמקדיש שעות ללימוד
שי אבן-צור
4 ינו 2015 17:14:46מאיר עיניים. שחקן מיוחד
תודה
צביקה
4 ינו 2015 17:54:49אני שם לב שהבגרות שלו עשתה אותו יותר פתוח וקומונקטיבי. הוא עכשיו בן 28. הוא לקח אליפות ב2008 הוא היה רק בעונתו השניה בליגה, והוא היה הרבה יותר סגור אז.
צביקה
4 ינו 2015 18:00:27עוד דבר שאפשר לציין זה הצגות פלייאוף נהדרות. אין ספק שהוא מעלה רמה בפוסט סיזון.
מתר
4 ינו 2015 18:27:08רונדו שייך לזן מיוחד של שחקנים בזויים שעשו שביתה איטלקית.
הצטרף לרשימה ה"מכובדת" של וינס קרטר בזמנו, ג'וש סמית' בזמננו ואחרים לאורך ההיסטוריה.
איך שיצא מבוסטון פתאום נזכר איך לשחק. ולא, זה לא בגלל שבוסטון היא קבוצה גרועה – מספיק לראות את הסטטיסטיקה של MCW בשביל להבין שרונדו נח על המגרש בעונה שתיים האחרונות.
אחד העם
4 ינו 2015 18:42:43אחד האהובים עלי בכל הליגה ובכל תפקיד
אפלטון
4 ינו 2015 18:42:55מעניין מי לימד אותו לזרוק מהעונשין…
שחקן מצויין, ג'ייסון קיד סטייל ובגלל זה הוא יהיה מצויין לדאלאס שמנסים להעתיק את עונת האליפות.
עכשיו ברצינות מנחם- אתה מכיר מחקר שבדק קורלציה בין גודל כף היד לזריקות עונשין?
מנחם לס
4 ינו 2015 20:18:08אני לא מאמין שיש קשר בין גודל כף היד וקליעת עונשין. אבל בטוח שיש קשר בין גודל כף היד והקלות בה אפשר לשלוט בכדור (במיוחד בדאנקים).
נתן גולד
4 ינו 2015 19:00:01אחד השחקנים האהובים עליי בליגה. יש לו ראייה נדירה של המשחק והשחקנים, חשיבה מהירה תוך כדי לחץ, מגן בחסד עליון ושחקן של משחקים גדולים. החיסרון הגדול שלו בעיניי מלבד הקליעה הלא יציבה זה שהוא אוהב לשלוט כמעט כל הזמן במה שקורה בהתקפה. אני חושב שקרלייל יצליח להתמודד עם החיסרון הזה ולהראות לרונדו את הדרך להיות רכז טוב יותר.
Reignman
4 ינו 2015 21:32:18הוא 1'6 עם מוטת ידיים של 9'6, כמו שמנחם אמר – 1.85 עם מוטת ידיים של 2.06. זה מטורף, freakish. אני יודע שטחנתי את זה פה בעבר, כמה פעמים, אבל מהנתונים האלה יוצא שלרונדו יש את ה-ape index הגבוה ביותר בליגה – 1.11. זה מאפשר לו להגן, לחטוף ולקטוף ריבואנדים תוך מתן יתרון אדיר על גארדים אחרים.
הנה הסגמנט שעשו עליו בספורט סיינס:
https://www.youtube.com/watch?v=9wJXvxR1TQk
john
5 ינו 2015 00:26:24גובה זה אחד הדברים הכי פחות חשובים למדידה אצל שחקן. כדי לבדוק את טווח ההגעה צריך למדוד מוטת ידיים ו standing reach.
גודל כפות ידיים גם חשוב. יש שחקנים כמו רונדו ודוראנט שנראים גבוהים יותר בגלל שהכתפיים שלהם גבוהות והידיים ארוכות ומצד שני לא מבינים למה קווין לאב ובלייק לא חוסמים. לשניהם אין טווח הגעה ארוך. רונדו באמת התברך. לגהי קליעה מנחם צודק זה לא חד משמעי. קורי ברואר וטרייסי מקגריידי הם אחד שתי דוגמאות לשחקנים ארוכי ידיים שכולעים וכמובן גארנט ודוראנט.
john
5 ינו 2015 00:27:57פי כמה טעויות כתיב… מתנצל מראש 🙁
IDO
5 ינו 2015 01:04:14אני שמח שהוא עבר לדאלאס כי ממש אהבתי אותו בסדרות מול הלייקרס אבל בגלל שהוא בסלטיקס לא ממש ראיתי אותו. את דאלאס אני רואה הרבה הרבה יותר.
דובשן מתוק
5 ינו 2015 11:29:45מנחם , שם פרטי ראזון
שם משפחה רונדו.
זה כל כך פשוט, אז למה אתה מבלבל בכוונה ?
עגל
5 ינו 2015 13:04:00שחקן מדהים, גאון ממש. מהירות המחשבה שלו בלתי נתפסת.
וכמו שאמרו לפני, הוא שחקן של משחקים גדולים. רכישה מצוינת לדאלאס לשנים הקרובות.
מגסי
5 ינו 2015 15:40:00מת עליו, כרכז, כספורטאי, כאדם (פרסונה) וכפרפורמר.
הוא חושב על הזריקות בפלייאוף, עד אז הוא לומד את הקבוצה