יומן מכבי חיפה (19) – סאלהום ולא להתראות/מתן גילור

אלכסנדר סטנוייביץ' כשל בכל פרמטר – מבחירת הזרים, דרך המערך הקבוצתי ועד ההתנהלות עם הקהל ועם התקשורת – אבל עד שמכבי לא תפנים את מצבה, זה יהיה גורלם של המאמנים הבאים. כן, גם של מרקו בלבול

 

אלכסנדר סטנוייביץ' החל את כהונתו במכבי בצורה טובה. עזבו טובה – מצוינת. ניתנה לו תקופת הכנה ארוכה שבמהלכה הוא השכיל לזהות את נקודות התורפה העיקריות של הקבוצה בשנים האחרונות, שאותן מכיר כל אוהד.

שלושת הכשלים העיקריים בסגל של מכבי היו השוער, הקישור ההגנתי והחלוצים.

לעמדת השוער הובא ולדימיר סטויקוביץ', או כפי שחלק מאוהדי הקבוצה מכנים אותו – סופרמן. אין מה לומר, בול פגיעה. מאז שנות השיא של ניר דווידוביץ' לא נראה שוער כה איכותי במכבי.

בקישור האחורי נדרש החריש העמוק ביותר, שכן מספר הפעמים במשחק שבו מגיעה היריבה לרחבה הוא הרבה יותר מדי גדול. מאז עזיבתו של בירם כיאל החוליה הזו לא הורסת מספיק התקפות בצד אחד, ובטח שלא בונה מספיק בצד השני. לפיכך הובאו קובי מויאל, הידוע בגרזנו, ומיצ'ל.

לעמדת החלוץ הובא מוהמדו אידריסו, חלוץ נבחרת קמרון ושחקן מוכר בגרמניה, שעל פניו נראה בעל נתונים פיזיים מרשימים שהיו אמורים להעניק לו עליונות על הגנות הליגה.

 

בניון וראיוס כמשל

אבל אז החלו לצוץ הבעיות והכשלים.

הכשל הראשון היה בחירת הכוכבים שסביבם בונים את הקבוצה. יוסי בניון הוא (ככל הנראה) גדול שחקני ישראל בכל הזמנים, ברם לכל מי שצפה בו בעונה שעברה היה ברור שהוא יכול להיות שחקן משלים ותו לא. רובן ראיוס הוא מהזרים היותר מוכשרים שנחתו כאן. לא לחינם הוא היה זר העונה בליגה היוונית. ראיוס יכול להיות שחקן של 15 שערים ו־15 בישולים בעונה בקבוצה שרצה. אבל הוא לא מנהיג, לא אחד שייקח על עצמו כשקשה.

הכשל השני הוא כשל מתמשך במכבי זו השנה השלישית. פה קשה להאשים רק את סאלה, וזו אשמה גם (ואולי בעיקר) של המעטפת שהעניקה לו הנהלת מכבי. אחרי עונה חלשה מועדון בסדר גודל של מכבי צריך לבחור לאן מועדות פניו – האם לחזרה מיידית למרכז הבמה או לתהליך בנייה? אם מדובר על רצון להיאבק על תארים לא ניתן להתבוסס בבינוניות. בשנתיים האחרונות של עידן רוני לוי הקבוצה שיחקה רע, אבל השחקנים היו שחקנים טובים. גם זה קורה. אבל זה לא המצב הנוכחי במכבי. הסגל הוא פחות טוב משמעותית מזה של מכבי תל אביב, מזה של הפועל באר שבע ובעמדות מסוימות גם מזה של עירוני קרית שמונה. אם מביאים מאמן אירופי כדאי לתת לו את כל הכלים להצליח ולא לריב עם ניקולה דרניצ'יץ' על 100,000 יורו או עם טב"ח על 50,000 יורו. ואם הולכים לעונת בנייה, עדיף היה להביא את מרקו בלבול כבר בתחילת העונה, לשחרר שומנים, להשאיר סגל צר שמתבסס על ארבעה-חמישה שחקני בית, חלקם משני הדאבלים האחרונים של קבוצת הנוער. המיש-מש הזה רק מזיק. כי עכשיו הולכים לעונה גרועה וכבר מכינים את העונה הגרועה הבאה. גם לסאלה יש אחריות לא מבוטלת. בהיעדר אירופה אין שום הצדקה לסגל עמוק כל כך. את התקציב הגדול אפשר לבזבז על כוכבים להרכב ולא על מוחמד כליבאת ועל מתן אוחיון. הרי שגם אם מכבי זוכה באליפות, להחליף חצי מהסגל בקיץ לפני מוקדמות ליגת האלופות זה לא פרקטי והסגל הנוכחי ודאי אינו מספיק איכותי.

הכשל השלישי החל להתברר במשחקי הליגה הראשונים. לא לחינם השמועות על בעיות המשמעת של אידריסו עשו להן ידיים ורגליים, ומיצ'ל התגלה כשחקן שאינו מסייע דיו לניהול המשחק. כלומר שניים מתוך שלושת הזרים שרשומים על שמו של סאלה נכשלו.

הכשל הרביעי היה בבחירת המערך. מערך לא בא רק ליישם פילוסופיית משחק, אלא גם למקסם את היכולת של שחקני הסגל. לא פחות מהבלטת היתרונות, הוא אמור להחביא חולשות. במערך של 4:2:3:1 אפשר לסבול שבניון או ראיוס ישחקו באמצע ולא יעשו הגנה. לעומת זאת, במערך של 4:4:2 חייבים ארבעה קשרים שעושים הגנה. שחקני הקו צריכים להיות קיצונים קלאסיים. זאת ועוד, בקישור שכולל חמישה שחקנים אפשר ששניים מהם יתמקדו בעיקר בהגנה. ב-4:4:2 אחד מהם חייב לבנות את ההתקפות. כשג'אבר עטאא לא שיחק בקישור האחורי או כשבניון או ראיוס שיחקו על הקו, המערך בעיקר פגע בקבוצה. 4:4:2 הוא מערך שכמעט פס מן העולם. הוא מיושם בהינתן שחקנים בעלי יכולות ספציפיות מאוד, כגון אלה של אתלטיקו מדריד.

הכשל החמישי היה בחירת ההרכב. נראה היה שלעתים סאלה בוחר את ההרכב לפי כמות הזיעה שהשחקן מגיר באימון ולא לפי רמת הכדורגל שלו. שינויים תכופים בהרכב לא אפשרו לשחקנים לפתח מומנטום. דווקא המצטיינים דוגמת עידן ורד ועטאא נאלצו להילחם על מקום בהרכב, בעוד שלשחקנים אחרים ניתן מעמד של קדושים למרות שנזקם עולה בהרבה על תועלתם.

הכשל השישי, ואולי הגדול ביותר, היה ניהול המשחק. אפשר לבחור כמעט כל משחק לשם כך. מול בית"ר ירושלים החילוף הראשון הגיע בדקה ה־58. באותה העת היו על המגרש שני שחקנים שכושרם הגופני לא עמד להם – בניון ומיצ'ל. במקום להחליף אחד מהם (עם עדיפות לבניון שהיה חלש מאוד) הוחלף שמעון אבוחצירא. גם אם נזרום עם הוצאתו של אבוחצירא שלא היה טוב, למה לא לעבור לשחק עם חמישה קשרים כמו במשחקים הטובים יותר העונה? הכניסה של אלון תורג'מן השאירה את מכבי בשבלונה. בחילוף השני מיצ'ל דווקא יצא, אבל במקומו נכנס ראיוס (ראבק, תעשה רק כאילו אתה רוצה לשחק כדורגל). כאילו לא הספיקו לנו משחקים רבים העונה שמהם למדנו שמכבי לא מצליחה להסתדר עם קשר אחורי בודד, קל וחומר לא עם גוסטבו בוקולי. לאחר מכן הגיע החילוף השלישי שבו עטאא החליף את אייל משומר. אני מבין את הניסיון ללכת על כל הקופה במשחק ביתי, אבל לעבור לשיטה שניכר על השחקנים שלא תורגלה באימון? ואם כבר, אז משומר הרבה יותר מתאים להיות אחד משלישיית בלמים ולא טאלב טוואטחה. איכשהו, ההימור השתלם ומכבי כבשה את השער המיוחל. לא סתם כבשה, אלא בדריבל של חן עזרא על אלי דסה. דריבל שכל יושבי האצטדיון חיכו לו במשך 75 דקות. דסה הוא חולשה הגנתית. זו עבודה של מאמן להנחות את השחקנים בצד שלו לנצל זאת, לא כל שכן במשחק שבו מכבי תקפה בעיקר מהאגף שלו. עכשיו נותרה פחות מרבע שעה לסיום ומכבי בחיסרון מספרי. מדוע לא ליזום? למה לא להציב את עזרא או את תורג'מן בעמדת המגן? מדוע לא להוריד את בניון או את ראיוס לקישור האחורי? למה לא להנחות את עטאא לא לעבור את החצי? עזבו ליזום, איפה התגובה אחרי השוויון? עכשיו המומנטום בצד הצהוב וצריך לשמור על התיקו. בתוספת הזמן יהיה אפשר לנסות להפתיע בקרן. ואם קרן, אז זו האחרונה היא תמצית תקופתו של סאלה במכבי – חוסר שליטה על השחקנים (איך ייתכן ששוער עולה בלי אישורו?), חוסר שליטה על הצוות המקצועי (איך ייתכן שגיורא אנטמן מרשה לעצמו לאשר לשוער לעלות?), ויותר מכל – קבוצה לא מאומנת (למה לא להרים לרחוק למקום שבו עמד סטויקוביץ' הגבוה? למה אין שחקן שמחכה על ה־16 ושחקן שנמצא 30 מטר מהשער? לא כדי לעצור את המתפרצת, אלא כדי לנסות להפיק משהו מהכדור החוזר).

הכשל השביעי הוא ההתנהלות בתקשורת. איזו מין צורה זו לצאת נגד השחקנים שלך? קח אחריות. הקפריזיות בניהול המשחק עברה גם לראיונות. לא, אני לא רוצה מאמנים יבשים, אבל אפשר לעניין ולהישאר לויאלי. תשאלו את ז'וזה מוריניו.

הכשל השמיני והאחרון הוא ההתנהלות מול קהל האוהדים. זה בסדר גמור שמאמן עונה לפניות האוהדים, אבל חובה לשמור על הקו שמבדיל בין התייחסות לאוהדים ובין מתן דין וחשבון.

 

כרוניקה ידועה מראש

הכישלון של סטנוייביץ' הוא כרוניקה של כישלון ידוע מראש. כיום מכבי לא מסוגלת להעמיד את התנאים הדרושים להצלחתו של אף מאמן, ישראלי או זר. כל עוד לא יינתנו הכלים לשינויים מרחיקי לכת בסגל, כל עוד לא ייבנה בשכל תפקיד של מנהל מקצועי, כל עוד ההנהלה לא תתקדם לעידן שבו קבוצות הפסיקו להשאיר את הנקודות ואת האומץ בין אולגה לעתלית, מכבי תמשיך לדשדש, לאכזב ולהילחם על המקום הרביעי, בתקווה שזה אולי יאפשר השתתפות במוקדמות הליגה האירופית.

בהצלחה למרקו בלבול בכישלונו.

לפוסט הזה יש 14 תגובות

  3. דקסטר

    1 ינו 2015 15:05:54

    אחלה פוסט מתן!
    כל הכבוד!

    יום אחד אתקוף את בניון באיזה פוסט כי לדעתי הוא אפילו לא בין העשר הטובים שהיו לנו.

    1. רועי ויינברג

      2 ינו 2015 00:05:35

      מסכים איתך, פרה קדושה שחייבים לשחוט.

      מה שאני זוכר ממנו, למרות ליברפול, ווסטהאם ושות', זה בעיקר שחקן שהרס דור שלם של שחקני נבחרת ואחד ש"היה בספק" לפני כל משחק. במשחקים עצמם הוא גם נפצע, ואז הגיע ד"ר רוזנובסקי וספריי הקסם שלו

  4. מתן גילור

    1 ינו 2015 15:58:44

    לנו=ישראל? מכבי חיפה? בתקופתו בארץ או בכלל?
    בודדים השחקנים ששיחקו בליברפול + צ'לסי + ארסנל.
    אנחנו מדברים על שחקן הרבה בהרכב שכולל את טופס, ג'רארד, אלונסו ומסצ'ראנו.
    לדעתי, לא ב-10 זה מאד מרחיק לכת.
    אשמח לקרוא את הטענות. אולי אשתכנע 🙂
    כיום הוא לא בין ה-20 הטובים בסגל הנוכחי וזה סגל עלוב…

    1. רועי ויינברג

      2 ינו 2015 00:08:37

      רוזנטל, נמני, ברקוביץ', אוחנה, מזרחי, שפיגלר מעליו בודאות. כבר 6.

      אפשר להתווכח על זוהר, סיני, מלמיליאן, שפיגל, חודורוב, ויסוקר.

      לדעתי ערן זהבי, אם לא יפצע, יכול גם להכנס לרשימה הזאת בעוד עשור או שניים

      2. מתן גילור

        2 ינו 2015 10:35:18

        רועי, עם כל הכובד, לא ראית את מרבית השחקנים הללו בשיא הקריירה שלהם ואולי בכלל. מזרחי נכשל בליגה שניה בצרפת. נמני מעולם לא היה דומיננטי כמו בניון. ערן זהבי? נו באמת. רפאלוב ונאתכו טובים ממנו.
        איך בכלל אפשר להשוות את מה שהוא עשה באירופה למה שכל אחד אחר עשה? מי הביא נבחרת ישראל בגיל כלשהו למקום שלישי באירופה מלבדו מכל הרשימה הזו?
        הרס לנבחרת? שמע, אני משתמש בביטוי הזה מאד במשורה, אבל אין לך מושג. הוא שיחק בדור של חוטבי עצים ושואבי מים. הנבחרת היה בניון ותו לאו. סיימנו קמפיין במרחק הפרש שערים מפלייאוף מונדיאל בלי הפסד בעיקר בזכותו.
        אבל יותר מגוחך מהכל זה לבחור את זוהר – השחקן שנבחרת לשחקן הגרוע אי פעם בקריסטל פאלאס.
        יש אחד יחיד ומיוחד שעשה זאת בבמה הגדולה בהצלחה גדולה ומשך שנים וקוראים לו יוסי בניון.

        1. יניב

          2 ינו 2015 17:14:25

          לא מאמין אבל גם זה קורה מסכים עם מתן במאת האחוזים. הרשימה שרועי הביא פשוט מגוחכת היחידים שעוד נכנסים מהרשימה הזאת לגדולים באמת זה רוזנטל אוחנה ושפיגלר.אפרופו זוהר אז החמצת המילניום באנגליה היא של רוזנטל

    1. מתן גילור

      3 ינו 2015 14:11:29

      לא הבנתי מה השר לקישור שהבאת?
      אני אפילו כותב שם שרק אם…נאבק בצמרת הגבוהה. כלומר, מראש אני נותן התניות לזה שבכלל נהיה בצמרת, שלא לדבר על אליפות.
      אתה רק מוכיח את הטענה שלי. בעשור הקודם לדבר על "צמרת גבוהה" בשביל מכבי חיפה זה היה עלבון.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט