יש לו משחק LOW POST מאד מתוחכם לצעיר בגילו. הוא משתמש בכל כלי הנשק – כולל נישקו החדש ביעיבי הוק בשמאל. הוא לא מבזבז תנועות; הוא חכם מאז, ויש לו BANK SHOT מצויין מחצי מרחק. הוא מנתר טוב אך לא מצויין.  אצלו החוכמה והצורה בה הוא מסוכך בגופו על הכדור הן נקודות החוזק. כמו לארי בירד – הוא לא מנתר לחשמיים ופתאום יש לו 12 ריב' למשחק. הוא ייבחר בטוח בחירה ראשונה.

הוא הדומה ביותר מטימי דנקו משהיה אי-פעם.

2. עמנואל מודייה, 1.95, משחק בסין

היכולות המעולות ביותר של הפוינט גארד הזה הן ספיד, EXPLOSIVENESS, ויצירה. השמועות מסין הן שהצעיר בן ה-18 הוא השחקן הטוב ביעותר בליגה, ובגלל האינטיליגנציה הגבוהה של בן קונגו זה, איש לא חושש על קשיים בגלל שלא סיים שנת פרשמן.

הוא מגיע לכל מקום במגרש שהוא רוצה עם צעד ארוך, הטעייה של "HESITATION", ואז תאוצה ושינוי מהירות שמזמן לא נראו אצל צעיר כזה. כשצריך סל, הוא עושה בדיוק מה שכפילו האמריקאי עושה: הטעייה, ובצעד וחצי הוא יעל פי הטבעת לסל בשנייה האחרונה. חולשתו היחסית היתה הג'אמפר ממרחק וחצי מרחק, אך בסין הכל השתפר כולל קליעתו.

כפילו האמריקאי? ג'ון וול

3.קרל-אנטוני טאונס, 2.13 מ', פרשמן מקנטקי

הדבר היחידי שאין לפרשמן בן ה-18 הזה הן יותר דקות. ג'ון קליפרי נותן לו בינתיים 18 דקות למשחק בהן הוא קולע 8.8 נק' ב-59.7% עם 6.6 ריב'. כשאתה מסתכל עליו יש לו שטף משחק טבעי תחת הסל אם כסנטר או פאור פורוורד. הוא אחד האתלטים הטוביעם בין הביג-מן בדראפט הזה.

יש לו שורה שלמה של זריקות לסל (כולל הוק טבעי) והוא אחד השחקנים 'הטבעיים' ביותר בין הביג-מן. יש לו מסירה טובה ואינסטינקטים טובים בהגנה. הוא חייה תחת הסל, וטורף סלים פר האקסלנס.

הוא הדומה מכולם לקאזינס מהקינגס. קאזינס יותר חייתי וחזק; טאונס יותר אתלטי.

4. סטנלי ג'ונסון, אריזונה, שוטינג גארד / סמול פורוורד, 2.03

הוא רק מכונה פרשמן. מהרגע הראשון הוא החל לשחק כוותיק עם בטחון וחוש מנהיגות. הוא בעל חוש פנטסטי להגנה, וחזק מאד . בהתקפה הוא 'חלקלק כזה' שקשה לשמור עליו, מין ג'ימי באטלר כזה. הוא יהיה אחד השחקנים המשתפרים ב-NBA כי יש לו את האתלטיות והחלקלקיות של ג'ימי, ואת הכוח והנחישות של רון ארטסט.

הוא יהיה מין קומבינציה של ארטסט ובאטלר!

5. קוון לוני, 2.09 מ', סמול פורוורד/פאור מ-UCLA

הייתי משווה אותו לבוב מקדו בצעירותו!המקרה של קוון לוני הוא מוזר כי כמה אתרים מדרגים אותו מס' ה5 וכמה מורידים אותו עד מס' 12. אני חזיתי בו בשני משחקים בהם היה כוכב ממש. יתרונו הגדול הוא אורך גפיים ארוך בלתי רגיל, עם מין אופי שקט החודר עמוק. בשני המשחקים הוא הזכיר לי כל כך את בוב מקדו עם תנועותיו. בחלקי משחק אחרים הוא היה למאר אודום במיטבו.