זה הוא החלק השני של ניתוחי החמישיות- לחלק הראשון.

כשהסתכלתי בתגובות ראיתי שעידו מוריה עלה על נקודה יפה, כשכתב שבעזרת חילוף אחד כל החמישייה משתנה. לכן יכול להיות שזה לא באמת משנה עם איזו חמישייה הקבוצה פותחת, אם שלוש דקות מהפתיחה כבר יש שני חילופים וכל המערכת משתנה. ראשית כל, יש משהו בדבריו. לכן אבהיר את מה שאני מנסה להעביר פה. אני חושב שקודם כל החמישייה הראשונה מבלה לרוב על המגרש (כולה ביחד) כ-40% מהזמן- שזה פרק זמן מאוד משמעותי. שנית כשאני מדבר על החמישיות אני לא מתכוון בהכרח רק אליהן, אלא באופן כללי גם אחרי החילופים; אני מאמין שלקבוצה הספציפית הזו יהיה הכי טוב עם השיטה (מערך) הזה ואליו עדיף לה להתאים את התרגילים שלה, את ההגנה וכו'. כמובן שברוב חלקי המשחק הקבוצות משתמשות במערכים שונים ומגוונים, אך אני "מציע" להן את המערך בו אני חושב שכדאי להן להשתמש ברוב הזמן. אחרי שהבהרתי (אני מקווה) את הנקודה, ניגש לעסק.

ההרכבים:

1)מוביל כדור, שני שחקני כנף ושני גבוהים הוא ההרכב הכי שכיח, שרוב הליגה משתמשת בו

2)שני מובילי כדור, שחקן כנף ושני גבוהים גם הוא שכיח יחסית

3)מוביל כדור, שלושה שחקני כנף וגבוה הוא נדיר יחסית (למשל הניקס של שנה שעברה שכרמלו שיחק "4")

4)שני מובילי כדור, שני שחקני כנף וגבוה גם הוא נדיר מאוד (מיאמי של שנה שעברה השתמשה בו עם צ'לאמרס-וויד-לברון-בטייה-בוש)

יוסטון רוקטס: ( כשכולם בריאים)- הרכב מס' 2: פטריק בברלי וג'יימס הארדן (מובילי כדור), טרבור אריזה (שחקן כנף), טרנס ג'ונס ודוויט הווארד (גבוהים)

האם שווה לשנות?  לא. למרות שמאוד קשה לי להתייחס לקבוצה הזו בגלל פציעותיה אנסה בכל זאת. הווארד ויתר על להיות סקורר מוביל ברגע שעבר ללייקרס והמשיך במגמה ברוקטס. לכן, הרעיון של לבנות קבוצת קלעים סביבו היה יכול להיות נחמד אך לא ראלי . אני מאמין שאם לא יהיה מישהו שיתקוף את הצבע חוץ מהווארד וחברו המזוקן, יוסטון תהיה קבוצת התקפה מאוד פגיעה, היא תיסחף יותר מדי לקו השלוש ולא כל קבוצה מצליחה עם סגנון זה. כמאמר המשפט:" תקום ותיפול על השלשה" והדבר האחרון שיוסטון צריכה זה חוסר יציבות.  מי שפותר (יפתור) את הבעיה הוא טרנס ג'ונס. השמאלי הזה, מאוד אתלטי, תוקף את הטבעת וקולע באחוזים גבוהים וזה בדיוק מה שיוסטון צריכה. בנוסף, כשהארדן מציג לראווה את ההגנה החדשה שלו והווארד-אריזה-בברלי (ומחליפיהם) הם שלושה עם הגנה מעולה, אני לא רואה כל צורך בשינוי אצל הרוקטס.

אינדיאנה פייסרס– הרכב מס' 2: דונאלד סלואן ורודני סטאקי (מובילי כדור), סולומון היל (שחקן כנף), דיוויד ווסט ורוי היברט (גבוהים)

האם שווה לשנות? לא יודע. מאוד קשה לי לדבר על הקבוצה הזו. פעם תפארת המזרח, קבוצה שייצגה "אותנו" בכבוד יחסית נגד המערב, שניסתה וכמעט הצליחה לנצח את שלישיית פשע ורשע ממיאמי והיום- כלום. גורנישט. נדה. אפס. קבוצה של שחקנים שאין מילה יותר מתאימה להם מ"אפורים". קו אחורי שמורכב משחקנים שיכלו למצוא עצמם בדי ליג או באירופה. לדעתי, למרות הפציעות שספגו אוקלהומה סיטי ויוסטון, אינדיאנה היא זו שנפגעה מהפציעות בצורה הכי קשה. בכל זאת ננסה למצוא כאן משהו. אתרכז בהגנה, כי גם כשהסגל היה מלא ההתקפה לא נראתה משהו. כשהסנטר שלך הוא רוי היברט, אתה יודע שהצבע די נעול, אך מהצד השני אתה יכול לדעת גם שהגנת הפיק-אנד רול שלך לוקה בחסר. לכן הייתי נשאר עם ההרכב הזה, מכיוון שמובילי הכדור יכולים לעזור להיברט טוב יותר בפיק אנד-רול מאשר שחקני כנף (זאת הכללה גסה, אך במקרה של אינדיאנה, זה נכון). בנוסף אם אינדיאנה תנסה להפוך לקבוצת חטיפות היא תוכל לרוץ ולהיפתר מ"התקפות עומדות"

לוס אנג'לס קליפרס– הרכב מס' 1: כריס פול (מוביל כדור) ג'יי ג'יי רדיק ומאט בארנס (שחקני כנף) בלייק גריפין ודיאנדרה ג'ורדן (גבוהים)

האם שווה לשנות?  לא. למה לא? בגלל שכריס פול הוא רכז מאוד דומיננטי, שצריך כמה שיותר אופציות מסירה כדי לנצל למאה אחוז את היעילות שלו. אם תוסיף לידו מוביל כדור נוסף שחומד את הכדור, פול יאבד מהאפקטיביות שלו וכתוצאה מכך גם הקליפרס יאבדו מהאפקטיביות שלהם. אופציה נוספת, היא לעבור להרכב מספר 3 (מוביל כדור, שלושה שחקני כנף וגבוה), אך גם היא תהיה לא יעילה משתי סיבות:

1)  דיאנדרה ג'ורדן הוא אחד הסנטרים הטובים בליגה ואני לא מאמין שהקליפרס יכולים להשיג שחקן כנף טוב ממנו.

2)  גריפין עדיין לא מספיק טוב בהגנה כדי להחזיק קבוצה על הכתפיים ולהיות rim protector   של קונדנטורית כמו הקליפרס.

לכן, אני מאמין שהשיטה הנוכחית היא האידיאלית לקליפרס ואיתה היא תטרוף את המקומות הראשונים במערב.

לוס אנג'לס לייקרס: הרכב מס' 1: ג'רמי לין (מוביל כדור), קובי ברייאנט ווסלי ג'ונסון (שחקני כנף), קרלוס בוזר/אד דיוויס וג'ורדן היל (גבוהים)

האם שווה לשנות? כן. לקבוצה הזו של הלייקרס יש מטרה אחת. להעביר לקובי ת'זמן בכיף עד הפרישה (ולהישאר מעל פילדלפיה בסוף העונה). אני מצטער להודיע לכן לאוהדי הלייקרס, אבל אני בדעה אחת עם מנחם- הלייקרס לא יהיו רלוונטים לפני שפילדלפיה יהיו. לכן כדי לעזור לקובי כמה שאפשר הייתי מוסיף מוביל כדור ועובר להרכב מספר ארבע: מוביל כדור-לין-ברייאנט-ווסלי ג'ונסון-בוזר/היל. הגנה אני לא מצפה מהם לעשות, אבל יכול להיות שזה ישפר עוד קצת את ההתקפה ובעיקר- את הממוצעים של קובי. אולי, אולי הוא יביא עוד כמה ניצחונות.

ממפיס גריזליס: הרכב מס' 1: מייקל קונלי (מוביל כדור),  קורטני לי  וטוני אלן (שחקני כנף), זאק ראנדולף ומארק גאסול (גבוהים)

האם שווה לשנות? לא. ממפיס, לדעתי, היא הקבוצה הכי מאוזנת ב-NBA שני גבוהים חזקים וחכמים, מוביל כדור שקול שיודע לעשות הכל, שני שחקני כנף קשוחים שאחד מהם קולע מצויין. שלמות. לדעתי זו קבוצה שיכולה להגיע עד הסוף. כשמארק גאסול משחק כפי שהוא משחק בשני צידי המגרש, שחקן ההגנה של 2012-13 הוא  הפריינצ'ייס פלייר המושלם. בגלל ארבעת השחקנים האחרים אפשר להחביא את זאק ראנדולף, שיכול להתעסק בהתקפה ובריבאונד.  קורטני לי חווה רנסאנס והוא החליף את טיישון פרינס העייף בחמישייה, טוני אלן הוא טוני אלן- אחד השחקנים הקשוחים בליגה ומייק קונלי הוא הרכז המושלם בכדי לנצח על המקלה.

מיאמי היט: הרכב מס' 4: נוריס קול ודווין וויד (מובילי כדור), לואל דנג ושיין וויליאמס (שחקני כנף), כריס בוש (גבוה)

האם שווה לשנות?  כן. פט ריילי החליט על המוטו "הקינג עוזב והשיירה עוברת" (סליחה לכל אוהבי העברית מבינינו שצ'יקמקתי את המשפט), או במילים אחרות, אנחנו משחקים כאילו דנג הוא לברון. אז לרועי, מנחם (?) ושאר אוהדי ההיט באתר. בבולד: אי אפשר לשחק באותה שיטה שהייתה עם לברון, ללא לברון!  ההיט במקום האחרון בריבאונד ובחסימות ובמקום השלישי מהסוף באחוזי השדה של היריב (אחרי נמושות כמו פילדלפיה וה-76', אה כן וגם פילי). אז נכון, הם נמצאים בטופ 10 גם באחוזים מהשדה וגם באחוזים מהשלוש ובחטיפות. למרות זאת, בעידן לברון, אחוזי הקליעה היו כה גבוהים שיכולת להתעלם מהחסרונות (הם גם היו פחות בולטים כי לברון עצמו הוא שחקן שעושה הגנה), אבל היום הם חייבים להכניס סנטר מאסיבי לחמישייה ולהעביר את בוש חזרה לעמדה הטבעית שלו- 4. (אני נשמע נחרץ, אך כמובן, כמו כל הפוסט הזה על כל חלקיו, זו דעתי האישית).

מילווקי באקס: הרכב מס' 4: ברנדון נייט ואו ג'יי מאיו (מובילי כדור) ג'יאניס אנטטקומפו וג'אברי פארקר (שחקני כנף) לארי סנדרס (גבוה)

האם שווה לשנות?  לא. אבל קודם כל ניגע בשני דברים שאינם קונצנזוס: ראשית כל, לכל מי שחשב על זה שמאיו לא מוביל כדור, אני יכול להבין אותו ולמרות זאת אני חושב שהוא לא שחקן קאץ' אנד שוט, אלא יוצר מכדרור (הנתונים שלו מראים אחרת, אז אני קצת מאבד את הביטחון שלי, אבל לא נורא). שנית, ג'אברי פארקר הוא לא שחקן הכנף הקלאסי שמחכה שיגיע אליו הכדור בפינה. למרות זאת אני מאמין שהדוגמה הקלאסית לג'אברי הוא השחקן שאליו הוא עומד להפוך כשיהיה גדול (בשביל אפלטון- כש…)- כרמלו אנטוני. מי מכם (איך מנחם אומר את זה? קומראדים?) חושב שכרמלו אנטוני הוא גבוה? אני מאמין שאף אחד. זה בדיוק הסיפור עם ג'אברי. נחזור רגע לשינוי. מילווקי, עד לא מזמן- נמושה בדרגה מתחת לפילי (תגידו לי אם אני מגזים עם הבדיחות עליהם כי אני מתחיל להרגיש ייסורי מצפון), פתאום המצב התהפך- ג'ייסון קיד עושה ניסים ונפלאות, הקבוצה נמצאת במאזן מאוזן עם כמה ניצחונות מרשימים כמו האחרון על הקליפרס.  הבאקס, מסתמכת על הגנה טובה (בשבועות האחרונים פחות) על הרבה חטיפות (מקום שני- אחרי פילדלפיה!) ועל קצב משחק מהיר. ההרכב הנוכחי הוא המושלם לזה- עם שני גארדים שאוהבים לרוץ, עם ג'יאניס שעובר את המגרש בשלושה כדרורים ופארקר שבעמדה ארבע יש לו יתרון אתלטי- זו קבוצה שרצה.

מיניסוטה טימברוולבס: הרכב מס' 3: ריקי רוביו/זאק לוואין/ מו וויליאמס, (מוביל כדור) אנדרו וויגינס, קווין מרטין/קורי ברואר/ שבאזז מוחמד ות'ד יאנג (שחקני כנף), ניקולא פקוביץ'/ גיורגי דיאנג (גבוה)

האם שווה לשנות?  כן. למה? לפני זה, לשאלתכם- כן תדאוס יאנג הוא שחקן כנף- עם ממוצע של כמעט שתי חטיפות, זריקה טובה מחוץ לצבע, ה-8'6 הזה הוא שחקן כנף לדעתי. למרות זאת הייתי משנה את ההרכב לטובת פיתוח הצעירים. הרי כידוע לנו, מיניסוטה לא הולכת לפלייאוף בעונה הזו וכנראה גם שלא בעונה שאחריה, לכן הייתי הולך על הרכב עם שני מובילי כדור- ריקי רוביו וזאק לוואין כשמשלימים את ההרכב אנדרו וויגינס, שבאז מוחמד/אנטוני בנט וגיורגי דיאנג. יהיו לך הרבה ממורמרים על הספסל, אך מצד שני הקבוצה הזו שמפוצצת בפוטנציאל אתלטי טהור, תוכל לממש את המטרה שלה-לפתח צעירים. אני נמנע מלהמשיך בעקבות מכת הפציעות והבלאגן שחוגג בעיר הקפואה.

ניו אורלינס פליקאנס: הרכב מס' 2: ג'רו הולידיי וטייריק אוונס (מובילי כדור), אריק גורדון (שחקן כנף), אנטוני דיוויס ועומר אסיק (גבוהים)

האם שווה לשנות?  כן ולא – הסברים בהמשך. קודם כל ניגע בסוגיית אוונס. הייתה לי אותה הבעיה בפוסט הקודם עם לברון ג'יימס (אלף אלפי הבדלות). אז מדוע תייגתי את לברון כשחקן כנף ואת טייריק כמוביל כדור? בגלל הרכז שלצידם. בעוד שהולידיי הוא רכז מאוד ממוצע, שיודע גם למסור וגם לזרוק, קיירי (לדעתי) הוא חולה כדור מהסוג הנוראי ביותר, שחולה בכל סוגי המחלות: כדררת, זרקת, היילטת (מהשורש הייליט) ואילו את הולידיי, אומנם לא הייתי משווה לג'ון סטוקטון, אבל הוא יודע להיפרד מהכדור. זה נותן לטייריק הזדמנות לרכז את המשחק ולנהל את הפיק אנד רול עם דיוויס. אז מה צריך לשנות? אני אשאל שאלה אתכם: זוכרים את אורלנדו דגם 2010? עם הווארד הסופר דומיננטי בפוסט וריאן אנדרסון בחוץ? האם הסיטואציה מוכרת לכם? נכון דיוויס הוא לא הווארד ואסיק סנטר דומיננטי הגנתית, אבל הייתי מנסה לפתוח את ההגנה עם אנדרסון בשביל האיש והגובה. יש לציין שזה אינו שינוי מערך, אבל זה שינוי.

ניו יורק ניקס: הרכב מס' 1: חוסה קלדרון (מוביל כדור), אימן שומפרט וכרמלו אנטוני, קווינסי אייסי ואמרה סטודרמאייר (גבוהים)

האם שווה לשנות?  כן. הניקס באמצע עונה מדהימה בה הם מנצלים את מלו(א) הפוטנציאל שלהם. זאת פשוט חבורה שלובשים את אותם מדים, באותם הצבע וכל קשר ביניהם לבין המושג קבוצת כדורסל הוא מקרי בהחלט. יש בחמישייה שלושה וחצי (לפחות) נגרים, שלושה שלא עושים הגנה, אחד שעשוי מזכוכית (שבמקרה גם מופיע בכל הסעיפים) ומאמן שלא למד גיאומטריה בחיים שלו ומנסה לשחק במשולשים. יש לי שאלה אחת אליכם:"מה?!" מה אתם מנסים לעשות לעזאזל? מה התוכנית? מה הולך שם? מה? שום דבר לא יציל את הניקס, אבל בכל מקרה כשיש עומס כל כך רב בכנפיים (שומפרט, ג'יי אר והארדוואי רוצים 30 דק' כל אחד) הייתי הולך על השיטה שבה מלו משחק "4" ושניים מהם (כנראה שומפרט והארדווי כשהמחבל עולה מהספסל) בכנפיים. אולי יש תקווה, מי יודע? בצחוק, ברור שאין תקווה אנחנו מדברים כאן על הניקס. בכל מקרה כל המפתחות נמצאים אצל הזן מאסטר.