9-0 הוא המאזן שמחזיקה הפועל במסגרת ליגת ווינר-סל. תשעה מחזורים תמימים עברו, והפועל עדיין לא הפסידה – על אף שפגשה את שתי הקבוצות החזקות ביותר מלבדה (מכבי ת"א וראשל"צ), שמפגרות מאחוריה עם שני הפסדים לכל אחת. ירושלים מובילה את הליגה בנק' למשחק (87.1), ריב' (31.3), אס' (25.9), אחוזים מהשדה (57.0%) ומהשלוש (41.8%), וסופגת הכי מעט (68.1 מק' למשחק).
במדדים האישיים, למעט מדד ה-+/-, שם לא תופתעו לשמוע שכל ששת המקומות הראשונים מאוכלסים על ידי שחקני הפועל, לירושלמים רק נציג אחד בחמישייה הראשונה של אחת משלוש הסטטיסטיקות הבסיסיות (נק', ריב', אס') – ליאור אליהו בטבלת הריבאונד – דבר המצביע על חלוקת תפקידים שניתן להגדיר כמדהימה, במונחים ישראליים כמובן.
אמש, במשחק שאת תוצאתו ניתן היה לחזות ללא בעיה, נגד נס ציונה, הגיעו 5,000 אוהדים לארנה, ואי-אפשר היה שלא להתפעל מהאולם המרשים שמגיע לקבוצה המפוארת הזו, אשר דורסת, רומסת וגורסת את יריבותיה חסרות האונים. גם כשהיה קשה, והפער ירד ל-3 או 4 – לא הייתה שום התרגשות, לא מהקהל ובטח לא מהספסל. הרי את הרוח ה-הפועליסטית כולם מכירים, לא?
בינתיים, קבוצה אחרת – לובשת מדים אדומים ומשחקת גם היא באולם ירושלמי מפואר – עולה שבוע-שבוע ומביישת את מדינתה במפעל האירופי השני בחשיבותו. בביתה, הכולל קבוצות כ"קרסני אוקטיבר" (אוקטובר האדום) וולגוגרד (מקום 8 בליגה הרוסית) ופרטיזן בלגרד (מקום 6 בליגה הסרבית), הקבוצה קולעת 75 נק' (12 נקודות פחות מבליגה) למשחק, וחוטפת 79 (11 יותר) – תוך כדי התחלקות במקום האחרון והמביש בביתה יחד עם פרטיזן בלגראד (להזכירכם, קבוצה הנלחמת על עלייה לפלייאוף ברוסיה).
למה, אני שואל, שהפועל ירושלים – קבוצה שהליגה הישראלית באמת קטנה עליה – לא תייצג אותנו באירופה, במקום הבושה שמחלטרת שם עכשיו?
המתינו רגע, יאיר מנסה לומר לי משהו באוזנייה. מה אתה אומר, יאיר?
רגע,
מה?!
הפועל ירושלים היא הקבוצה שמביישת את מדינת ישראל עם מאזן 1-6 נגד פחי הזבל של אירופה?
גבירותיי ורבותיי, כיצד ייתכן שקבוצה שמשחקת כה מושלם בארץ, משחקת כמו קבוצת תחתית באירופה? איך ייתכן ש-41.8% מעבר לקשת בישראל, הופכים ל-34.4% באירופה? כיצד קורה שקבוצה חוטפת 9.9 פעמים במשחק נגד קבוצות ששמן כתוב בעברית, אך עושה רק 7.6 פעמים נגד קבוצות שמקורן בטורקיה, סרביה או רומניה? האם זה אפשרי שליאור אליהו וטוני גפני מציגים מדד 14.7 ו-14.3 בהתאמה בליגה, אך 7.3 ו-5.9 ביורוקאפ? איזו סיבה בעולם יש שקבוצה שמציגה השנה אדישות וקור-רוח מול כל ניסיון של היריבה לעלות ליתרון נגדה בליגת ווינר-סל, תקבל פיק ברכיים ותפסיד את המשחק החשוב ביותר של העונה שלה עד כה בנקודה בודדת, מול 7,000 אוהדים ירושלמים תומכים?
כעת, 3 משחקים לסיום שלב הבתים של היורוקאפ, רק 3 ניצחונות רצופים יתנו להפועל את ה"תענוג" לקוות לנס מאלילי ואלילות המזל בשביל לעבור את פלוישטי, שכרגע מחזיקה בשני ניצחונות יותר מאשר שחקני בירת ישראל, וכך לעלות מהמקום ה-4 להצלבה.
איך ניתן להסביר תופעה שכזו? האם בכלל אפשרי לתאר דבר כזה במונחים רציונלים? מי יודע, אולי אנחנו חוזים בסיפור המזכיר את אינדיאנה של שנה שעברה, ואת תשובותיו נקבל רק בספר של אחד השותפים, עשרות שנים מהיום.
מה דעתכם?
כתבה מעולה.
אייל גיל כתב היום בארץ על זה בדיוק, אמר שירושלים היא קבוצה שבנויה בדיוק לליגה ולא לאירופה, אני מסכים איתו בקטע הזה. דונטה סמית' מעולה לאירופה, אבל אין להם גבוה אמריקאי חזק שיתאים למשחק האירופאי. מנסה בונסו זה לא האיש הנכון למשימה הזאת, בינתיים.
מעניין, שלח לי את הכתבה.
כשראיתי את בונסו לא האמנתי.
כתוב שהוא 2.06
צ׳ארלס בארקלי 1.96 יותר אמין מזה. הוא 2.01, וגם זו מחמאה.
דונטה סמית׳ מעולה לאירופה זו אמירה גבולית. יש לו את תסמין ג׳וש סמית׳ של שחקנים גדולים מידי בשביל 3 וקטנים בשביל 4. בליגה תמיד מוצאים לו איזה איזה שחקן חלש או איטי לשמור עליו בעמדות 2-4, אבל באירופה לא תמיד יש כזה.
הוא מוביל את היורוקאפ במדד, אז האמירה אינה גבולית כלל.
MCW's stats are also fantastic. Don't read too much into stats, especially when we are speaking about very weak teams
ראיתי כמה משחקים של הפועל באירופה העונה, ויש לה רכות גדולה תחת הסלים כפי שציין רועי. גפני וג'ונס הם ממש לא השחקנים שיתנו מטריה אווירית ויסגרו את הצבע. לא ברור לי למה הפועל לא השאירה את פרחוסקי שלמרות רכות מסויימת היה שחקן עם נוכחות משמעותית תחת הסלים. גם דאנקן כגבוה שיוצא וצולף מבחוץ ויודע גם לתת עבודה תחת הסל השאיר חור בלתי סגיר. הקו האחורי דווקא התחזק העונה, אבל באירופה זה ממש לא מספיק. עם דאנקן ופרחוסקי הפועל הייתה יכולה להגיע רחוק העונה ביורוקאפ, וברור שההנהלה טעתה בגדול כשלא הצליחה להשאיר אותם.
התובנות שלי
אך לפני כן
לדעתי הליגה הישראלית חזקה וטובה בהחלט ביחס לאירופה.
בשנה שעברה ראינו זאת באופן בולט כשאלופת היורוליג חטפה מכות קשות בארץ (למרות הדאבל ).
ירושלים אשתקד וגם חיפה נתנו גם כן עונה יפה ולכן זו לא חולשת הליגה המקומית (אם כי הליגה שמתחת מכבי /י"ם נחלשה במקצת ).
ובכן מדוע השינוי הקיצוני הזה ?
הנה 3 סיבות מרכזיות מהכבד לקל
1. לצערי נראה לי שהפועל ירושלים לא מחשיבה את אירופה כמו הליגה …נכון אורי אלון משדר שהוא מבין את המשמעות של אירופה ונראה לי שהוא בהחלט מבין …אך עדיין הוא לא הצליח להדביק את המערכת בכך
זה מאד פשוט כמעט כל אוהד יעדיף זכייה באליפות על פני זכייה ביורוקאפ ..(אם היו שואלים אותי הייתי מעדיף את אירופה …אך לא שואלים).
בקיצור התחושה מסביב היא שאליפות והדחה בשלב ראשון היא הצלחה נקודה (ההיפך ממכבי למשל ) וזה מחלחל למערכת.
2. הפועל באמת נפלה עם הגרלה לא קלה …למעט הקבוצה הרומנית כל היתר הם קבוצות חזקות חלקן מליגות טובות וחלק קוצות בעלות ם וניסיון רב (ריטאס ופרטיזן ) ולכן התחלקות קטנה בהתחלה הכניסה את הקבוצה לסחרור רציני .
3. הגבוהים לא היו טובים מספיק …בהפועל דיברו כל הזמן על קליברים בעמדה והם אמרו שהם לא יתפשרו ….אך בסופו של דבר המצוי ניצח את הרצוי ובשורה התחתונה אין מה להשוות את דאנקן והבלארוסי עם גפני (המפתיע לטובה ) והיתר .
לסיכום אבקש לומר כמה דברים.
א. אלעד ….זוכר שבאתי בטענות לזרים …עכשיו באיחור של חודשיים אתה מצדיק אותי .
ב. אני מאמין בהחלט שעדיין ירושלים יכולה לעלות .
היא בפיגור 2 משחקים מהרומנים …השבוע נוסעים לבלגרד שעוד לא ניצחה ניצחון שם ואז על הרומנים בארץ (בהפרש הנכון ) וכנראה שנסיים מקום רביעי שיוביל אותנו לטופ 16.
הקיצור לדעתי מוקדם לסכם את העונה של ירושלים באירופה.
א. אהרון את ג'ונס זכרתי כאיש גדול וחזק, אבל כנראה שבליגת הננסים שלנו הוא היה חריג – באירופה הוא בינוני לגמרי. את גפני לא ממש זכרתי, אבל חשבתי שהוא יותר שחקן פנים מכפי שהוא. בכל אופן זה לא שלא הסכמתי איתףך, רק חשבתי שצריך לתת צ'אנס לפני ששופטים, עכשיו כבר ברור שלא לכלה הזו חיכינו כל הקיץ
הפועל באמת לא בנויה לשלבי ההמשך ביורוקאפ אבל זה לא יכול להוות תירוץ להתבזות השבועית בבית כזה שאין בו קבוצות ראויות למעט ריטאס שגם היא ירדה מנכסיה בשנים האחרונות.
לעניות דעתי הסיבה לפיצול האישיות הזה הינה פסיכולוגית בלבד
רק שאת הנזק ניתן יהיה לתקן ככל הנראה רק בעונה הבאה.
לדעתי גם את הכרטיס ליורוליג צריך להשיג בדלת הראשית כאלופי היורוקאפ (אליפות בליגה לא מקנה מקום) ורק לאחר מכן יש מה לדבר על חוזה.
ועכשיו כשהמצב בליגה כ"כ טוב
למה לכל הרוחות אדם אריאל לא משחק לפחות 10 דקות למשחק
+10
ד"א איך מעלים לפה תמונה?
היכנס ל-gravatar.com ועקוב אחרי ההוראות.
תודה
יש הרבה סיבות בעיניי לעניין הזה שמהווה אכזבה גדולה מאוד לחובבי הכדורסל הישראלי באשר הם:
הספורטיבית – גם העניין עם הגבוהים וגם זה שדני פרנקו נעדר ניסיון בזירה האירופאית (אימן לראשונה במסגרת אירופאית בשנה שעברה בחיפה). ירושלים משחקת כדורסל של יותר מדי חילופי תפקידים בין עמדות, שטיקים של ליגה ישראלית וכו׳. באירופה משחקים אולד סקול בסקטבול והפועל לא טובה בזה.
המנטאלית – א. הפועל באה יהירה בהתחלה ואח״כ זה כבר הניע כדור שלג שהיא לא יודעת איך לצאת ממנו. ב. הפועל מבינה שלהצלחה בגביע הזה אין שום משמעות ובכל מקרה קשה מאוד להגיע רחוק בגביע עם כ״כ הרבה קבוצות ולכן היא שמה את ראש מעיניה בליגה.
הנסיבתית – מלחה חסר על הקרבה והאינטימיות שבו.
אייל כתוב פשוט נפלא. אינפורמטיבי, מלא הומור, קולח ובעברית נכונה. כל הכבוד!
לגבי התוכן- אין לי מושג.
נו, אולי אהיה יאיר לפיד.
אהרון, אלעד, יאיר והשאר – בהחלט יש בעיה עם הגבוהים, אך עם בערך 4 שלשות סה״כ בשלושת המשחקים האחרונים, האשמה היא באמת בהם?
איל הכוח של הפועל השנה הוא בקו האחורי ללא ספק, אבל כדי לקלוע בצורה יציבה מחוץ לקשת צריך גם לכווץ את ההגנה וכשאין איום אפקטיבי תחת הסלים הקלעים זורקים תחת לחץ והאחוזים יורדים. קלעי אוטומטי כמו ברייסי רייט הוא היחיד בקבוצה שבאמת יוצר לעצמו מצבים. יותם למשל צריך את החסימה או המבט הפנוי החופשי כדי לצלוף. דבר נוסף הוא שבעונה שעברה עם דאנקן שהיה יוצא החוצה ומושך את הגבוהים, הוא היה מפנה את הצבע לחדירות או קולע והמשחק היה הרבה יותר מרווח. העונה אין משחק פנים אפקטיבי, ויש יציאה לקלעים של הפועל וכך הכל תקוע.
רמת מוכנות נמוכה מאוד של ירושלים למשחקים באירופה
פרנקו מאמן נהדר שמכיר את הליגה הישראלית נהדר , כנראה שחוסר הניסיון באירופה בעוכריו
הקבוצה נבנתה לחוק הסובייטי ובאירופה זה לא תופס ולא מתחבר
תודה על הפוסט
אני מסכים עם יאיר על הסיבה המנטלית.
עם כל הכבוד להסברים הספורטיביים, לסיים בין 4 הראשונות לא אמור להיות משימה מורכבת כל כך. ההפסדים הצמודים (מתוך 6 הפסדים 4 מתוכם היו בהפרש של עד 4 נקודות. הניצחון על פרטיזן הושג בעזרת שיפוט ידידותי ולוזריות של פרטיזן החלשה) הם העדות הטובה ביותר לכך.
אסור להפועל לוותר על טוני גפני, או לגרום לו אפילו לחוסר ביטחון קטן.
הוא מזכיר לי קצת את אייץ' וולדמן באופי המשחק.
השחקן הזה אולי לא יציב, אבל הוא מסוג השחקנים שגורמים לך לאהוב את המשחק. תראו לי עוד שחקן גבוה שכל המשחק שלו משוחק בספרינטים, שמתלהב מכל סל כמו ילד קטן.
[…] הראשון וגם לא תכננה לעצור, אך עדיין הייתה אכזבה כלשהי. באופן מעורר תהיות, הקבוצה כשלה בניסיון ההעפלה ליורוליג ובמפעל המשני, […]