לילה אחד ב-Vice City: כשהכדורסל הפך כמעט לדבר המשני \ ״הלוהט״

לילה אחד ב-Vice City: כשהכדורסל הפך כמעט לדבר המשני \ ״הלוהט״

לילה אחד ב-Vice City: כשהכדורסל הפך כמעט לדבר המשני \ ״הלוהט״

יש משחקים שאתה זוכר בגלל סל ניצחון, הופעה היסטורית או איזה רגע מטורף על הפרקט. ויש משחקים שאתה מבין כבר בדרך לאולם שהתוצאה כנראה לא תהיה הדבר שתזכור מהם. זה היה אחד מהערבים האלה.

מיאמי הייתה מוצפת בגשם במשך היום, אבל כמה שעות לפני שהכדור בכלל עלה לאוויר כבר עמדו אלפי אנשים מחוץ לקאסיה סנטר. פונצ׳ואים, מטריות, רוח, מים בכל מקום, וזה לא באמת עניין אף אחד. חלק מהאוהדים הגיעו יותר מארבע שעות לפני המשחק, בעיקר בשביל הזדמנות לשים יד על קולקציית ה Vice City ועל הגופייה המיוחדת של נייקי וקקטוס ג׳ק.

בתוך פחות משעה וחצי, המרצ׳ כבר נמכר. וזה בערך הרגע שבו הבנתי שהערב הזה הוא הרבה יותר ממשחק בין מיאמי למילווקי.

ברוכים הבאים ל-Vice City

עוד לפני שנכנסים לאולם, מיאמי היט כמעט נעלמה. בחוץ חיכו מכוניות שנראו כאילו מישהו פשוט הוציא אותן מתוך GTA והחנה אותן ליד הקאסיה סנטר. מסביב היו עמדות צילום, לוגואים של המשחק, ורוד, כחול, ניאון והמון אנשים שלא הפסיקו לצלם. ואז נכנסים פנימה והעסק הופך אפילו יותר קיצוני.

המגרש הרגיל נעלם. במקום הלוגו של ההיט באמצע היה כתוב Vice City, הצבע הורוד השתלט על הפרקט, אפילו אזורי הצבע קיבלו עיצוב אחר, וכל האולם הרגיש כאילו מישהו הפעיל מוד של GTA על משחק אן בי איי.

גם הגופיות היו משהו שלא רואים בכל יום. שיתוף פעולה של נייקי וקקטוס ג׳ק, שחור וורוד, עם הסווש ההפוך המזוהה עם טראוויס סקוט. גרסת האוהדים אפילו החליפה את שם הקבוצה ב-Vice City. אבל הם לא עצרו שם.

המזנונים הפכו ל-Burger Shot ול-Cluckin’ Bell, במהלך פסקי הזמן רצו על המסכים פרסומות לעסקים הבדיוניים מהמשחק, המוזיקה הייתה מתוך העולם של GTA, ואפילו הכרוז הציג את הקבוצה בתור ״Vice City Heat״.

בשלב מסוים גם הקהל כבר נכנס למשחק.

לא ״מיאמי היט״.

״Vice City״.

ושם מבחינתי הערב הושלם. זה לא הרגיש כאילו מיאמי עשתה ערב קונספט. זה הרגיש כאילו לכמה שעות היא באמת החליטה להפסיק להיות מיאמי היט.

ואז היה גם משחק כדורסל

כמעט שכחתי שיש כזה.

מילווקי הגיעה למיאמי במאזן 1- 13, בעוד ההיט הגיעו אחרי חמישה ניצחונות רצופים. על הנייר, זה היה משחק שמיאמי אמורה לנצח, והאמת היא שגם מהרגע הראשון זה הרגיש בדיוק ככה.

34- 23 אחרי רבע אחד.

74- 48 במחצית.

בשלב מסוים היתרון כבר הגיע ל 30.

לכן התוצאה הסופית, 137- 130, קצת משקרת. מילווקי עשתה ריצה גדולה ברבע האחרון, כשמיאמי כבר הורידה הילוך והחלה להוציא חלק מהשחקנים המרכזיים שלה. במשך רוב מוחלט של הערב לא באמת הייתה תחושה שהמשחק בסכנה.

יאניס, דווקא במשחק הראשון שלו נגד הקבוצה שבה הפך לאחד השחקנים הגדולים בעולם, סיים עם 27 נקודות, 13 ריבאונדים ו-9 אסיסטים. באם היה מצוין עם 26, ודביון מיטשל המשיך את התקופה הנהדרת שלו עם 24 נקודות, כולל 6 שלשות מתוך 7 ניסיונות.

מיאמי קלעה 22 שלשות, שיא עונתי, ב-45.8 אחוז וסיימה עם 28 אסיסטים.

זה היה עוד ערב שמראה עד כמה הקבוצה הזאת השתנתה מהשבועות הראשונים של העונה. אחרי פתיחה של 0- 4, מיאמי כבר במאזן 9- 6 עם תשעה ניצחונות ב-11 המשחקים האחרונים.

והצד השני של הטרייד חזר הביתה

בתוך כל הרעש של GTA היה גם סיפור כדורסל שהיה יכול בערב אחר להיות הכותרת הראשית. טיילר הירו, חיימה חאקז, קל׳אל וור וקספארס יאקוצ׳יוניס חזרו למיאמי אחרי הטרייד הענק של הקיץ. ובצד השני, יאניס ובובי פורטיס פגשו לראשונה את מילווקי.

אבל גם כאן היה קצת משהו סמלי. יאניס כמעט השלים טריפל דאבל והוביל קבוצה שנמצאת במומנטום נהדר. הירו נעצר על 8 נקודות, ומילווקי ירדה למאזן 1- 14.

הטרייד הוא סיפור שעוד יימדד לאורך שנים, אבל לפחות בערב הזה היה די ברור מי יצא מהאולם מחויך יותר.

אבל האמת? המשחק היה כמעט הדבר המשני

וזה משפט שאני כמעט אף פעם לא אכתוב אחרי משחק של מיאמי. היו גם הופעת מחצית מיוחדת, אקטיבציות בכל רחבי האולם ואירוע שתוכנן להמשיך אפילו מחוץ לקאסיה סנטר עם מופע רחפנים מעל מפרץ ביסקיין. כל פרט בערב הזה הרגיש מתוכנן.

לא רק לשים לוגו של GTA על המסך ולהגיד שעשינו שיתוף פעולה. באמת לקחת אולם שלם ולהפוך אותו לעולם אחר.

אולי בגלל זה כל כך הרבה אנשים הסכימו לעמוד שעות בגשם בשביל להיות שם. המשחק יצא 13 שנה אחרי המשחק הגדול הקודם בסדרת GTA. במשך יותר מעשור אנשים חיכו לדבר הזה, וכשהוא סוף סוף הגיע, אחת הערים שהכי מזוהות איתו קיבלה ערב משלה.

ואיכשהו יצא לי להיות שם. אני הגעתי למיאמי בשביל כדורסל. בשביל לראות את יאניס ובאם, לסקר משחקים, להיות במסדרונות, להגיע עם אקרדיטציה ולחוות את מיאמי היט בצורה שלא חוויתי קודם.

אבל הערב הזה היה משהו אחר.

הוא היה פחות על כדורסל ויותר על מיאמי עצמה. על התרבות שלה, הצבעים, המכוניות, המוזיקה, הטירוף והיכולת של העיר הזאת להפוך משחק אן בי איי באמצע נובמבר לאירוע שאתה מרגיש שחייבים להיות בו.

מיאמי ניצחה את מילווקי. אבל בכנות, בעוד כמה שנים כנראה שלא אזכור אם ההפרש היה שבע, עשרים או שלושים.

אני אזכור את הגשם. את אלפי האנשים בתור. את המכוניות בחוץ. את המגרש הורוד. את הקהל שצועק Vice City. את הגופיות. את הפרסומות של GTA באמצע משחק אן בי איי.

יש ערבים שבהם אתה מסקר משחק. ויש ערבים שבהם אתה מרגיש שאתה נמצא בתוך חתיכת תרבות.

זה היה הערב השני.

הצטרף כמנוי
הודיעו לי על
0 Comments
הישן ביותר
חדש ביותר הנבחרות