הגעתי בשביל דוראנט, נשארתי בשביל מיאמי – ההיט מנצחים את הרוקטס ונכנסים לרצף ניצחנות מרשים! / ״הלוהט״

הגעתי בשביל דוראנט, נשארתי בשביל מיאמי – ההיט מנצחים את הרוקטס ונכנסים לרצף ניצחנות מרשים! / ״הלוהט״

הגעתי בשביל דוראנט, נשארתי בשביל מיאמי – ההיט מנצחים את הרוקטס ונכנסים לרצף ניצחנות מרשים! / ״הלוהט״

יש שחקנים שאתה רוצה לראות כי הם טובים. ויש שחקנים שהם פשוט חלק מהסיבה שהתאהבת בכדורסל. קווין דוראנט הוא כזה בשבילי.

גדלתי עליו, עקבתי אחרי כל התחנות בקריירה שלו, ראיתי את כל הסלים הבלתי אפשריים ואת כל הוויכוחים סביבו, ובסוף, כשאתה עומד באולם ורואה אותו מטר ממך בחימום, כל ההיסטוריה הזאת פתאום הופכת למשהו אמיתי מאוד. אני מודה, בחלק גדול מהחימום בכלל הייתי בצד של יוסטון.

לא כי החלפתי צד. פשוט כי קיידי היה שם.

לעמוד כל כך קרוב לאחד השחקנים שהכי אהבתי לראות לאורך השנים, לראות את הזריקה הזאת מקרוב ולהבין כמה היא באמת חלקה גם כשהמצלמה לא עושה לה חסד, זאת אחת החוויות האלה שקשה קצת להסביר. ואז התחיל המשחק, ותוך כמה דקות כבר היה לי משהו אחר לגמרי להסתכל עליו.

באתי עם חששות, מיאמי באה בלי פחד

יוסטון הגיעה למיאמי במאזן 11- 3. לא עוד קבוצה טובה, אלא אחת הקבוצות הכי חזקות בליגה בתחילת העונה. ההתקפה שלה דורגה שנייה בליגה, הנט רייטינג שלה היה הרביעי בטיבו, ורק ערב קודם היא קלעה 147 נקודות על וושינגטון. נכון, היא הגיעה בלילה השני של בק טו בק וללא אמן תומפסון, ולכן צריך לשים את הניצחון בפרופורציה. אבל עדיין מדובר בקבוצה עם דוראנט, אלפרן שנגון, פרד ואנווליט, ג׳בארי סמית׳ והרבה מאוד גודל וכישרון.

לכן הגעתי למשחק הזה עם הרבה יותר חששות מאשר לשניים הקודמים. ואז מיאמי פתחה 29- 15 ברבע הראשון ופשוט לא פיגרה אפילו פעם אחת.

128- 110 בסיום, יתרון שהגיע בשיאו ל-26 נקודות, וניצחון חמישי ברציפות למיאמי. בשלב הזה אני מתחיל לחשוד שזה קשור אליי.

שלושה משחקים שלי בקאסיה סנטר, שלושה ניצחונות. פט ריילי, אם אתה קורא את זה, אפשר לדבר על חוזה עד סוף העונה.

וזה דווקא לא היה ערב של הצגה אישית

אולי זה הדבר שהכי אהבתי בניצחון הזה. יאניס לא היה צריך לקלוע 37. באם בכלל סיים את המשחק במחצית בגלל מתיחות בירך. אף אחד לא היה צריך לשים 40 כדי שמיאמי תנצח. יאניס סיים עם 20 נקודות, 13 ריבאונדים, 6 אסיסטים ו-3 חסימות. קליי קלע 17 עם חמש שלשות, וויגינס הוסיף 17 ו-3 חסימות, דביון מיטשל סיים עם 16 נקודות, 10 אסיסטים ו-4 חטיפות, ובובי פורטיס קלע 16 מהספסל.

ואז מגיעים לעומק. מיירון גארדנר עם 14. ריאן קונוול עם 14. סימונה פונטקיו עם 10.

שמונה שחקנים בספרות כפולות.

וזה מבחינתי הרבה יותר מעניין מערב שבו יאניס פשוט דורך על היריבה לבד. בשבועות הראשונים של העונה מיאמי נראתה כמו אוסף של שחקנים טובים. עכשיו היא מתחילה להיראות כמו קבוצה.

יוסטון פשוט לא הצליחה לנשום

המספרים מספרים יפה מאוד מה מיאמי עשתה להגנה ולהתקפה של הרוקטס. יוסטון סיימה עם 41 אחוז בלבד מהשדה ו-10 שלשות מתוך 36, פחות מ-28 אחוז מבחוץ. מיאמי חטפה 11 כדורים, חסמה 8 זריקות ואיבדה רק 9 כדורים בעצמה.

ההיט גם ניצחו 24- 8 בנקודות במתפרצות.

כלומר, זה לא היה רק ערב שבו השלשות נכנסו בצד אחד ולא בצד השני. מיאמי הפכה עצירות להתקפה, הפריעה לקווי מסירה ולא נתנה ליוסטון להרגיש בנוח.

וזה קרה למרות יתרון עצום של הרוקטס בריבאונד, 52- 40. בדרך כלל כשאתה מפסיד בצורה כזאת על הלוחות מול קבוצה גדולה כמו יוסטון, אתה משלם. הפעם ההגנה והשליטה בכדור פיצו על זה.

וקיידי? עדיין קיידי

דוראנט סיים עם 22 נקודות, אבל היה רחוק מערב קל. הוא קלע 8 מתוך 19 מהשדה ורק 2 מתוך 6 לשלוש, וסיים עם מינוס 24 בדקות שלו. שנגון היה האיש היעיל יותר של יוסטון עם 23 נקודות ב-8 מתוך 11 מהשדה, אבל גם הוא איבד שלושה כדורים, ויוסטון כולה סיימה עם 14 איבודים ורק 23 אסיסטים.

זה היה אחד מאותם משחקים שבהם אתה רואה את הכישרון של היריבה, אבל כמעט אף פעם לא מרגיש שהיא באמת שולטת במה שקורה. ולמרות שאני אוהד מיאמי, אני מודה שהיה משהו קצת מוזר בלראות את קיידי מחטיא ולהיות מבסוט מזה.

כנראה שזה המחיר של העבודה.

חמישה רצוף, והסיפור מתחיל להשתנות

מיאמי פתחה את העונה 3- 6. עכשיו היא 8- 6 עם חמישה ניצחונות ברציפות. והדבר המעניין הוא שהניצחונות האחרונים לא הגיעו כולם באותה הדרך.

מול קליבלנד יאניס ובאם קלעו 37 כל אחד. מול דטרויט יאניס השתלט וקליי התפוצץ. מול יוסטון באם לא שיחק בכלל במחצית השנייה, יאניס סיים עם 20 בלבד, ומיאמי עדיין ניצחה קבוצה של 11- 3 ב-18 הפרש.

זה בדיוק הסוג של ניצחון שגורם לי להתחיל לקחת את הרצף הזה יותר ברצינות.

עדיין מוקדם. עדיין יש דברים לתקן, ובאם הוא כמובן משהו שצריך לעקוב אחריו אחרי שלא חזר למחצית השנייה. אבל הקבוצה שנראתה בתחילת העונה כאילו כל אחד בה משחק משחק אחר, מתחילה למצוא זהות. ואני פשוט לא מאמין שאני נמצא פה בדיוק כשהדבר הזה קורה.

הגעתי למיאמי וחיכו לי קליבלנד, דטרויט ויוסטון. שלושה משחקים, שלושה ניצחונות, ובאמצע זכיתי לעמוד מטר מיאניס ולראות את קווין דוראנט מתחמם מולי.

אם מיאמי רוצה להמשיך לנצח עד שאני עוזב, אני לא אתנגד.

הצטרף כמנוי
הודיעו לי על
0 Comments
הישן ביותר
חדש ביותר הנבחרות