עוד שבוע של מיאמי מאחורינו, והפעם המאזן שלילי של 1- 2. הפסד ללייקרס, ניצחון דרמטי על הקליפרס והפסד לגולדן סטייט. אבל אם יש משהו שלקחתי משלושת המשחקים האלה, זה שהמאזן אפילו לא מספר את הסיפור האמיתי.

כשמסתכלים על הבוקס סקור כמעט בכל ערב, קשה למצוא את האשם. יאניס נותן מספרים, באם נותן מספרים, דייוויון מתקדם, קליי כבר נתן ערב ענק ופלה ממשיך לתרום. ובכל זאת, מיאמי עדיין לא נראית כמו קבוצה. היא נראית כמו הרבה שחקנים טובים שמנסים במקביל להבין איך הם אמורים להיות טובים ביחד.

הלייקרס חשפו את הבעיה

138- 117 ללייקרס, ובאופן מוזר זה היה משחק שבו ההתקפה של מיאמי בכלל לא הייתה רעה. יאניס סיים עם 30 נקודות, 12 ריבאונדים ו-7 אסיסטים, קליי הוסיף 19, ומיאמי קלעה 16 שלשות ב-39 אחוז.

על הנייר? לא רע בכלל.

ואז מסתכלים לצד השני. לוקה דונצ׳יץ׳ עם 42 נקודות ו-13 אסיסטים, הלייקרס עם 60 נקודות בצבע ומיאמי עם 19 איבודים. ספולסטרה ניסה כמעט הכול על לוקה, לחץ, חילופים, מלכודות, אבל בכל פעם שמיאמי הזיזה שחקן אחד כדי לעצור אותו, הלייקרס מצאו את החור שנפתח במקום אחר.

זה בדיוק המקום שבו חוסר החיבור מורגש. לא בגלל שאנשים לא מתאמצים, אלא בגלל שהעזרה מגיעה שנייה מאוחר מדי, החילוף לא תמיד מתואם והסגירה של המהלך לא מגיעה. שחקן אחד עושה את הדבר הנכון, אבל ארבעת האחרים לא תמיד נמצאים איתו באותו עמוד.

מול הקליפרס קיבלנו קסם, אבל לא בהכרח פתרון

117- 116 למיאמי אחרי הארכה, עם שלשת ניצחון של קליי שנייה לסיום. משחק מטורף, קאמבק מפיגור של 20 נקודות, ובדיוק מסוג הניצחונות שכיף מאוד לקחת.

באם היה אדיר עם 35 נקודות ו-10 ריבאונדים, יאניס סיים עם 27 ו-14, וקליי נתן את הערב שחיכינו לו עם 30 נקודות ושמונה שלשות. השלושה האלה קלעו ביחד 92 נקודות.

אבל דווקא בגלל זה אני לא יוצא מהמשחק הזה רגוע.

מיאמי הובילה 33- 24 אחרי הרבע הראשון ואז פשוט נעלמה. הקליפרס פתחו את הרבע השני בריצת 30- 4, ובבת אחת כל הלחץ ההגנתי, התנועה והאגרסיביות נעלמו. מיאמי שוב מצאה את עצמה חופרת בור ואז מבקשת מהכישרון שלה לחלץ אותה ממנו.

והפעם הוא באמת חילץ אותה. באם תקף, יאניס עשה יאניס, דייוויון חנק את הכדור בדקות האחרונות וקליי שם את הזריקה הגדולה.

זה ניצחון ענק מבחינת אופי, אבל לא הייתי רוצה שהמודל של מיאמי יהיה ״בואו ניפול לפיגור דו ספרתי ואז נחכה שאחד הכוכבים יציל אותנו״.

ואז גולדן סטייט הראתה איך קבוצה מחוברת נראית

120- 100 לגולדן סטייט.

דווקא במחצית הראשונה מיאמי נראתה טוב. המשחק ירד להפסקה בשוויון 53, והייתה תחושה שאפשר לגמרי לקחת אותו. ואז הגיע הרבע השלישי.

גולדן יצאה לריצה של 26- 9, סטף קרי התחמם, והמשחק פשוט ברח.

ושוב, תסתכלו על המספרים האישיים ולא תראו אסון. דייוויון עם 22 נקודות ו-8 אסיסטים, יאניס עם 20 ו-14 ריבאונדים, באם עם 18 ו-10. שלושה שחקנים עם שורות סטטיסטיות שאפשר לחיות איתן.

אבל כקבוצה? מיאמי איבדה 19 כדורים, קלעה רק 32 נקודות בצבע לעומת 50 של גולדן וקיבלה 53 נקודות מהספסל של הווריורס לעומת 27 בלבד מהספסל שלה. גולדן סיימה עם 36 אסיסטים, וכל ההתקפה שלה הרגישה כאילו שחקן כבר יודע איפה השחקן הבא עומד עוד לפני שהכדור מגיע אליו.

מיאמי עדיין לא שם.

צריך גם לשים את המשחק בפרופורציה. זה היה לילה שני ברציפות אחרי הארכה מול הקליפרס, בחוץ, נגד קבוצה שהגיעה עם חמישה ניצחונות רצופים. ועדיין, הדרך שבה המשחק התפרק במחצית השנייה המחישה את הבעיה שאנחנו רואים מתחילת העונה.

אז מה בעצם לא עובד?

מיאמי כרגע במאזן 3- 6, במקום ה 20 בליגה בדירוג ההתקפי ובמקום ה 26 בהגנתי. אלה נתונים שלא מתאימים לכמות הכישרון שיש בסגל הזה.

והקטע המעניין הוא שמיאמי דווקא נמצאת בצמרת הליגה באחוז האסיסטים. כלומר, זאת לא קבוצה שבה כולם לוקחים כדור ומשחקים לבד. הכדור כן זז.

הבעיה היא אחרת. התזמון עדיין לא שם.

יאניס ובאם עדיין לומדים איך לא לתפוס אחד לשני את אותם שטחים. ההגנה עדיין לומדת מתי להחליף ומתי להישאר. הקלעים עדיין מנסים להבין איפה הזריקות שלהם מגיעות. ספולסטרה עדיין מחפש את הרוטציות ואת החמישיות שאפשר באמת לסמוך עליהן.

אפילו בחיבור בין שני הכוכבים זה מורגש. כשהם משחקים ביחד, ההתקפה של מיאמי עומדת כרגע על דירוג התקפי של 113.1, מעט מעל ממוצע הליגה, ועד עכשיו נרשמו רק שמונה אסיסטים ישירים ביניהם.

זה לא אומר שהשילוב לא עובד. זה אומר שהוא עדיין בבנייה.

וזה בדיוק הזמן שהבעיות האלה יצופו

אני עדיין לא מודאג ברמת ״משהו פה לא עובד וצריך לפרק״. אנחנו תשעה משחקים לתוך עונה עם סגל שעבר שינוי דרמטי, ושני השחקנים הכי חשובים בו משחקים לראשונה ביחד.

יש גם סימנים טובים. מיאמי מגינה טוב יחסית על הטבעת, ההתקפה בחצי המגרש כבר נמצאת באזור הטופ של הליגה, דייוויון נראה מצוין ופלה ממשיך להתפתח. אפילו ההגנה, למרות המקום ה-26, סובלת כרגע גם מקבוצות שקולעות מולה באחוזים חריגים מבחוץ.

אבל זאת כבר לא קבוצת פלייאין שאפשר לתת לה שנה להבין את עצמה. יאניס הגיע בשביל להתחרות על אליפות, ולכן בשלב מסוים המספרים האישיים צריכים להתחבר למשהו גדול יותר.

כרגע יש לנו הרבה חלקים טובים.

השלב הבא הוא להפוך אותם לקבוצה.