עונת 26/27 היא מיוחדת עבור הקהל הישראלי. ארבעה נציגים ישראלים בליגת הכדורסל הטובה בעולם, ה-NBA. דני אבדיה, שחקן עונה שביעית ואולסטאר בפורטלנד, בן שרף ודני וולף, שחקני שנה שנייה בברוקלין והבחור החדש בשכונה – עמנואל שארפ, רוקי מהבחירה ה-45 בדראפט, בסקרמנטו. זאת בוודאי הכמות הגבוהה ביותר שבה חזה הכדורסל הישראלי אי פעם, כמות מדהימה, מרגשת ובעלת משמעות גדולה לדור הצעיר. כל ילד שהולך לחוג הכדורסל הקרוב לביתו יודע – הליגה הטובה בעולם לא בשמיים, היא בת השגה, הרי תראו את דני, בן, דני ועמנואל, גם אני יכול.

אני, בתור ילד ונער באליצור גבעת שמואל, לא יכולתי בכלל להעלות בדמיון אפשרות שבה אני מגיע ל-NBA, זה חלום שלא היה אפשר לחלום, תקרת זכוכית מברזל. כולנו צריכים להעריך את זה שיש כיום לדור הצעיר על מי להסתכל. תעריכו את זה. אז ל-NBA כשחקן לא הגעתי, אבל בינתיים יש לי את הזכות לסקר את הליגה עבור האתר וגם בעונה הקרובה אערוך כאן יחד איתכם מעקב אחרי ארבעת נציגינו, נעקוב אחרי המגמות, המספרים והסיפורים יחד, אשמח לפידבקים שלכם ולדיונים בפוסטים.

ועכשיו כדורסל. – שבועיים לתוך עונת הכדורסל החדשה באמריקה זה מצב העניינים אצל הישראלים שלנו…

דני אבדיה

בעונה הזאת הסיטואציה של אבדיה משתנה. בשנה שעברה ההתקפה של פורטלנד נסמכה עליו בכל מצב ולא משנה מה. הוא הפואנטה שמחפשים, הוא הפתרון לבעיות, והוא בעל הבית. העונה, דמיאן לילארד חזר לעסק וג׳ה מוראנט הצטרף, מה שהופך לחלוטין את סדר ההתקפה ושם את דני בעיקר בפתיחת משחקים הרבה פעמים בפינה, מה שמעלה סימני שאלה בנוגע להיררכיה הלא ברורה שבה פורטלנד בוחרת לשחק.

מנקודת המבט שלי הבלייזרס צריכים לחזור למצב שבו אבדיה מתחיל את ההתקפות ולא לילארד, מוראנט או סקוט. הוא הוכיח שהוא יודע לנווט את המשחק בצורה נכונה ושקולה, ומרגיש שגם לגארדים, שהם לא בדיוק מנהלי משחק – זה הצעד הנכון שיפתח להם שטחים וייצר להם מצבי קליעה. למשל – עם ג׳רו הולידיי לאבדיה יותר נוח, גארד שמנהל את המשחק ומנווט אותו נכון יותר, וגם נותן יותר את המקום לדני להוביל את המשחק וללכת לסל.

והנה הדוגמה הטבעית והמיידית מהלילה: במשך שלושה רבעים אבדיה התקשה מול הנאגטס הפיזיים. החטיא מהשלוש, לא הגיע מספיק לצבע – וזה נובע הרבה פעמים מהסיבה שהוא מקבל את הכדור באמצע ההתקפה, על קשת השלוש ולא עם הפנים ישירות לסל. ברבע הרביעי – אבדיה קיבל את המושכות והחזיר עם 9 נקודות ענקיות ב-4/5 לשתיים ועוד שלושה אסיסטים שהיו שווים שש נקודות, בסך הכול אחראי על 15 נקודות שהובילו את פורטלנד לניצחון ראשון בדנבר מזה עשור ולמאזן 0-4 מושלם בחוץ ו-1-5 חיובי בעונה. אבדיה כרגע לפחות בטופ-10 במועמדות ל-MVP.

ושימו לב עד כמה אבדיה הוא שחקן אדיר, למרות שיש את לילארד, ואת מוראנט, ואת סקוט, ולמרות שהוא לא משחק באותו סגנון של העונה שעברה – הוא עדיין בפסגה של הליגה בדרייבים עם 23.6 כאלו למשחק, שני רק לפרנץ ואגנר. מהדרייבים אבדיה מייצר 11.8 נקודות למשחק, מקום שישי (בשוויון עם דז׳ונטה מארי) ב-NBA מאז פתיחת העונה וגם 2.8 אסיסטים, מקום רביעי בליגה. דומיננטיות של סופרסטאר.

בן שרף ודני וולף

שרף ו-וולף עד כה לא מקבלים את ההזדמנות. צעד לא ממש מובן, לפחות מנקודת מבטי, אחד שהיה בברקליס סנטר בשנה שעברה במספר משחקים מטעם האתר וראה את שניהם משחקים. בתקופה שאני הייתי בעיר דני וולף היה מצוין. תרם בשני צידי המגרש, היה סולידי לחלוטין, לא ברורה ההחלטה של ג׳ורדי פרננדז ממש למחוק אותו בפתיחת העונה הזאת. אז אוקיי, ברוקלין, נזכרתם שצריך לנצח? (כנראה בעקבות חוקי הלוטרי החדשים) – אבל למה למחוק את מה שוולף עשה בשנה שעברה לטובת ג׳וש מיינוט למשל, ולמה צ׳אני ג׳ונסון מקבל הזדמנות לפניו? תמוה. העונה עוד ארוכה וייתכן שוולף עוד יקבל את ההזדמנויות, אבל הספסול הזה שלו בפתיחת העונה הזו היה לא צפוי.

לגבי שרף, ממבט על הסיטואציה ניתן להבין את החלטת הנטס לקחת את הזמן עם הגארד הישראלי. בשנה שעברה שרף לא לקח מספיק את ההזדמנויות שקיבל ובמילים פשוטות – לא היה מספיק טוב ואגרסיבי, לא הביא מספיק השקעה שמצדיקה מבחינת הנטס כנראה הזדמנות מיד כשנפתחת העונה החדשה. אז פרננדז מנסה את טראורה, את מייקל בראון ג׳וניור (הרוקי החדש) וסומך על ייגור דיומין כמובן. ההזדמנות של שרף עוד תגיע, אבל בשונה מהעונה שעברה – הפעם הוא כנראה יהיה חייב לקחת אותה מיד ובגדול, כי לא בטוח שאחריה תגיע עוד הזדמנות בטווח זמן סביר, אלא עוד תקופה, ועוד תקופה, ועוד תקופה בליגת הפיתוח, ואת זה שרף אמר בעצמו אשתקד שהוא לא רוצה.

מספרים, בשבעת המשחקים הראשונים של העונה שרף שותף במשחק אחד לארבע דקות בלבד וקלע שתי נקודות, בעוד וולף שותף בשני משחקים ורשם ממוצעים של 7.5 נקודות, 4 ריבאונדים ו-1.5 אסיסטים. השניים קיבלו הזדמנות כמעט אפסית מג׳ורדי פרננדז, וכעת שרף נשלח לליגת הפיתוח, שם יפתח את העונה עם לונג איילנד ב-7 בנובמבר ב-02:00 (שעון ישראל) מול גרינסבורו.

אני מקווה שהנטס לא ויתרו כל כך מהר על הבחירות ה-26 וה-27 שלהם בדראפט הקודם. לפחות הבעת אמון אחת כבר הגיעה מחוץ לפרקט: ברוקלין מימשה את האופציה על שניהם לעונת 2027/28, וזה צעד חשוב.

עמנואל שארפ

הקלע של סקרמנטו מקבל נתח דקות משמעותי, ביחס לבחירה ה-45 בדראפט, כבר בפתיחת העונה. הוא משחק קרוב ל-20 דקות לערב אבל עד כה לא מצליח לתרום בצורה מספקת. למזלו, הוא בסגל לא ממש מגוון ולא ממש עמוק, כך שהוא ככל הנראה ימשיך לקבל את ההזדמנות בתקופה הקרובה. שארפ הוא שחקן ׳חתולי׳ במלוא מובן המילה. קופץ על שחקנים בהגנה, לוחץ על מובילי הכדור ולא חושש גם מכוכבים. בהתקפה שארפ עדיין לא מספיק חד מחוץ לקשת (למרות שהאחוזים שלו קפצו הלילה בעקבות 3/3 לשלוש ל-38%), וגם יצטרך לנסות להיות יותר מקלע שלוש, למצוא את הדרך לצבע או לפחות לקליעות חצי מרחק.

בשורה התחתונה – הציפייה היחידה שלי (או בעצם הרצון והתקווה) משארפ בעונה הקרובה שהוא יהפוך לשחקן NBA לגיטימי. 6-9 נקודות למשחק על 35-38 אחוז מחוץ לקשת. לעשות דריסת רגל, שסקרמנטו תרצה ותבין שהוא שווה את המקום בסגל. זה הדבר הכי בסיסי, אבל הכי קשה. זה לא יהיה קל, אבל אני סומך עליו.

הלילה, שארפ רשם את משחקו הטוב ביותר בליגה עד כה עם 9 נקודות ב-3/3 לשלוש, 3 ריבאונדים, אסיסט, חסימה וחטיפה ב-20 דקות על הפרקט בניצחון 100:115 של סקרמנטו בדאלאס הלילה. הבחירה ה-45 הציג יכולת הגנתית מצוינת, פגע מחוץ לקשת והיה שותף לבניית הניצחון הראשון העונה של הקינגס. יש לו את זה, זאת רק ההתחלה. קבלו את הסיקוונס הזה שלו –

לסיכום

מתוך ארבעה נציגים ישראלים העונה בליגה הטובה בעולם יש אחד שבשבילו יהיה אפשר, ואפילו חייב, לקום בלילה – הוא ימשיך לככב, והקבוצה שלו גם טובה בכדורסל, דני אבדיה שמו. ויש שלושה שנלחמים על המקום שלהם – שארפ כרגע משחק, וולף כרגע מחכה לצ׳אנס ושרף בליגת הפיתוח. בגזרתם כנראה שלא יהיה הרבה מה לראות בתקופה הקרובה, ונצטרך הרבה סבלנות – בעיקר במקרה של שרף ו-וולף. נקווה שההזדמנות תגיע, וכשהיא תגיע – שהם ידעו לעלות על הרכבת בזמן. הלוואי.