מכבי שילמה כדי לשמור על אחד השחקנים החשובים שלה. פתיחת העונה מעלה שאלה פחות חגיגית: כמה מהחשיבות הזאת נמצאת על הפרקט, וכמה נשארה בהודעה על החתימה?

כאן זה בית

בסוף חודש ספטמבר החולף מכבי ת"א הודיעה שרומן סורקין נשאר עד 2030. שמעון מזרחי הגדיר אותו כאחד מעמודי התווך. עודד קטש אמר שהוא צריך לסיים במועדון את הקריירה. סורקין דיבר על בית ועל DNA. הכול היה במקום. עכשיו נשאר לטפל בכדורסל.

אפקט החוזה המשודרג

שבעה משחקי יורוליג לתוך העונה, מכבי ת"א עומדת על שני ניצחונות וחמישה הפסדים. האצבעות המאשימות כבר מופנות כמעט לכל כיוון אפשרי. בתוך הדיון הזה, נדמה שסורקין עדיין נהנה מהנחה שלא בטוח שהיכולת שלו מצדיקה. הפער בין מעמדו לבין הנוכחות שלו במשחק מתחיל להיות קשה לפספוס. הוא ירד מ־13.5 נקודות ו־4.2 ריבאונדים בעונה שעברה ל־10 נקודות ו־2.4 ריבאונדים. הדקות הצטמצמו מ־22.9 ל־15.8. השחקן שקיבל התחייבות לארבע שנים קדימה מקבל בינתיים פחות מ־16 דקות בערב. וכאן נכנס אפקט החוזה המשודרג, שאותו ננסח כך: הקבוצה משלמת על השחקן שאתה אמור להפוך להיות, ומתחילה להתגעגע לשחקן שהיית לפני ששילמה. אין צורך להמציא סיפור על שחקן שהפסיק להתאמץ אחרי שהכסף נכנס. אין לנו דרך לדעת את זה. האפקט מעניין דווקא בגלל הפער שאפשר לראות: החוזה מקבע מעמד של שחקן מוביל, בזמן שהרוטציה כבר מתייחסת אליו בזהירות גדולה יותר. ההנהלה מאריכה את העתיד והמאמן מקצר את ההווה.

הנחות למשרתים

ההייפ סביב סורקין לא נולד משום מקום. שחקן העונה בליגה, מצטיין סדרת הגמר, ארבע בחירות רצופות לחמישיית העונה ועלייה ל־13.5 נקודות ביורוליג בעונה שעברה – יש כאן התקדמות אמיתית. אלא שבאיזשהו שלב, ההכרה בהתקדמות הפכה להנחה שכל שאלה מקצועית כבר נפתרה. ישראלי בכיר, מזוהה עם המועדון, יודע לקלוע: אז יאללה, תארזו לנו עוגן. אלא שהמעבר הזה היה מהיר מדי. אפשר להעריך מאוד את הדרך של סורקין ועדיין לתהות אם מכבי מייחסת לו השפעה רחבה יותר מזו שהוא מספק. אבל רומן מביא איתו גם סיפור שקל מאוד להתחבר אליו: השחקן שהגיע בלי מעמד של כוכב, התקדם בתוך המועדון והפך לאחד הפנים שלו. זה סיפור ראוי. הבעיה מתחילה כשהוא מקבל זכות קדימה על פני מה שקורה במשחק עצמו. ברגע שסורקין הפך לסיפור הצלחה, נדמה שהדיון עבר מכמה הוא טוב לכמה חשוב שכולם יכירו בכך שהוא טוב.

השתמטות מריבאונד

כאן מתחילות השאלות הפחות נעימות. ב-6 המחזורים הראשונים סורקין קטף בסה"כ 10 ריבאונדים בהגנה בכ־100 דקות משחק, כלומר ריבאונד הגנה אחד בכל עשר דקות על הפרקט. אחוז הריבאונד ההגנתי שלו עמד על 14%, לעומת 17.5% של ג'יילן הורד ו־20.9% של אושיי בריסט. עבור שחקן פנים שמקבל מעמד כזה, זאת תרומה דלה, דלה מדי. והביקורת כאן צריכה להיות חריפה יותר מהאמירה שהוא ״צריך לשפר את הריבאונד״. הפסיביות סביב הכדור החוזר היא בדיוק מסוג הדברים שקשה לקבל משחקן במעמדו. לפעמים התחושה היא שהוא מחכה שהכדור ייפול מהשמיים ישר לידיים שלו, רצוי בלי שאף אחד יפריע בדרך. ריבאונד בג'ונגל הpassion ביורוליג דורש לצאת אל הכדור, לתפוס עמדה ולפגוש גוף. עצם הנוכחות בצבע אינה מהווה השתתפות במאבק. אפשר להפסיד ריבאונד לשחקן חזק יותר. אפשר גם לסגור כמו שצריך ולראות את הכדור קופץ לכיוון אחר. אבל כצופה, הרבה יותר קשה לקבל תחושה שהמאבק בכלל לא התחיל. זאת העצלות שמרגיזה: ההמתנה במקום היוזמה, הציפייה שהגובה יעשה את העבודה. משחקן שקיבל מעמד בכיר צריך לדרוש את הפעולות האלה גם בערב שבו הכדור לא נכנס.הגנה לא מסתיימת כשהיריב מחטיא. צריך גם לקחת ממנו את הכדור. אחרת כל העזרה, החילוף והמאמץ של ארבעת השחקנים האחרים מסתיימים בעוד הזדמנות ליריבה. סל קל בהתקפה הבאה אולי ייראה טוב בתקציר. הוא לא יחזיר לקבוצה את הפוזשן שניתן במתנה.

הנטל ההגנתי

גם ההשוואה בין החמישיות מספקת סיבה לבדק בית. ניקח את מדר, לונדברג, בריסט והורד, ונחליף רק את השחקן החמישי: פעם סורקין ופעם דניאל תייס. בדקות עם סורקין, היריבות קלעו בקצב של כ־124 נקודות לכל 100 התקפות. עם תייס, הקצב ירד לכ־111. אותם ארבעה שותפים, ופער של כ־13 נקודות במדד ההגנתי. המספרים לא אומרים שהקבוצות שיחקו בפועל 100 התקפות בכל הרכב. הם מעמידים את שני ההרכבים על אותו סולם כדי לאפשר השוואה. בפועל נמדדו רק 59 התקפות יריב מול החמישייה עם סורקין ו־74 מול זו עם תייס. זה מדגם קטן, מול יריבים והרכבים שונים. אי אפשר להטיל את כל הפער על אדם אחד, אבל בהחלט אפשר לשאול למה מכבי נראתה יציבה יותר הגנתית באפשרות השנייה. זאת גם השאלה שסורקין צריך לענות עליה מקצועית: כשהוא עולה, מה מכבי מקבלת ממנו שמצדיק את הוויתור האפשרי בצד השני? עבור גבוה בכיר, היכולת לסיים התקפות היא רק חלק מהתפקיד. צריך גם לעזור להרכב לשרוד כשאין לו את הכדור.

ההגנה הכי טובה היא התקפה?

צריך להיות הוגנים: החמישייה עם סורקין עדיין רשמה יתרון כולל של 12.6 נקודות ל־100 התקפות. כלומר, ההתקפה שלה הייתה טובה מספיק כדי להשאיר אותה בפלוס. הנתון הזה אינו מאפשר לקבוע שהנזק ההגנתי שלו מוחק את התרומה ההתקפית. הוא כן מאפשר לבחון כמה מההצלחה ההתקפית נדרשת כדי לפצות על ההגנה.ובהתקפה אכן יש מה להעריך. סורקין קולע העונה ב־56.9% מהשדה וב־42.9% לשלוש. זאת יעילות טובה. גם הירידה בממוצע הנקודות קשורה לצמצום בדקות, ולא מוכיחה שהיכולת ההתקפית שלו התפרקה. מול ולנסיה הוא סיפק 16 נקודות. הבעיה היא שבברצלונה הגיעו שתיים בלבד, ומול ריאל חמש עם 2/8 מהשדה. התרומה קיימת. הרציפות שמצפים לקבל משחקן במעמדו חסרה באופן בולט.וכשההתקפה נעצרת, השאלה נעשית חדה עוד יותר. שחקן יכול להישאר משמעותי בערב קליעה חלש דרך ריבאונד, הגנה ועבודה שמקלה על האחרים. מסורקין צריך לדרוש יותר מהתרומה הזאת. אחרת, בכל פעם שהזריקות מפסיקות להיכנס, צריך להתחיל לחפש מחדש את ההצדקה לדקות שלו.וזאת הביקורת על סורקין: בשיח סביבו, היתרונות כבר קיבלו חוזה קבוע. החסרונות עדיין מטופלים כאילו הוא שחקן צעיר שצריך לתת לו זמן. כל סל הוא אישור למעמדו, כל חולשה זוכה להסבר. בשלב מסוים גם האשראי הזה צריך לעבור בדיקה.

מוקדם לקבוע שהחוזה שינה אותו. מוקדם פחות לדרוש שהיכולת תצדיק את המעמד. מכבי הבטיחה לסורקין מקום עד 2030 – על אחריותו של הביג מן להתחיל להביא קבלות.