כשדגל האליפות הורם למרומי האולם במדיסון סקוור גארדן – 50 שנה אחרי הדגל האחרון, אני בטוח שלא נשארו הרבה עיניים יבשות באולם. הנה דגל אליפות באולם הכדורסל המפורסם בעולם. קשה להסביר למי שלא חווה את חוויית האליפות במדיסון סקוור גארדן את גודל המעמד.

לא אבזבז הרבה מילים כי ממילא לא אצליח לתאר את החווייה כי אותה חייבים להרגיש. אני הרגשתי אותה פעמיים – ב-1970 וב-1973. הלילה התרגשתי כראוי כשדגל האליפות הורם למרומי האולם. זוהי חווייה שאני משוכנע שבסן פרנציסקו לא חוו אותה עם כל האליפויות, וכן בכל אולם אחר שזכה להיות 'אלוף' שלא נקרא מדיסון סקוור גארדן.

אני מרגיש שאין לי זכות להמשיך בנסיון לתאר את מה שקרה הערב במדיסון סקוור גארדן כי לא הייתי שם. אז יאללה, נעבור למשחק נגד פילדלפיה סיקסרס.

בקיצור ולעניין, ככל שהמשחק נמשך שוכנעתי יותר ויותר שאני חוזה בקבוצה שהאלופה הבאה תצטרך לגבור עליה כדי לזכות באליפות. לקח ללברון ג'יימס, ג'ואל אמביד, ג'יילן בראון – והטוב ביותר ביניהם – טייריס מקסי, והחמישי ויג'יי אדג'קומב (או אם תתעקשו קנטביוס קלדוול פופ) שלושת רבעי משחק להסביר להם כיצד הם יכולים להיות הקבוצה לנצח בכל ה-NBA: להבין שמקסי הצעיר הוא היום הכוכב, וסופר-כוכבים כלברון, ג'יילן בראון, וג'ואל אמביד הם היום הכוכבים שעם מקסי הם יכולים להיות אלופים.

הדבר נראה בעיקר עם לברון: אם בחצי הראשון הוא ניסה עדיין להיות 'האיש', הרי שבחצי השני הוא – ברצון – הפך להיוץ חלק מהשלם ולא השלם עצמו. אותו דבר אני אומר על אמביד ובראון. שלושתם נתנו למקסי – ב רצון – לנהל את המערכה כשהם תורמים מעל ומעבר.

נהניתי בעיקר מג'יילן בראון, והצורה שהוא שיחק עם החמישייה השנייה: הטא היה המנהיג והמוציא לפועל הראשי, אבל בעדינות שלא ידעתי שישנה בו כשהוא משתף את שאר שחקני הספסל כאילו כל אחד מהם הוא כוכב בפני עצמו.

והניקס? הדבר הנהדר ביותר שקרה להם בערב ההפסד הזה הוא שאנדרה דרמונד, שעלה כפאור פורוורד לקרל-אנטוני טאונס, שיחק את אחד מהמשחקים הטובים ביותר שראיתיו משחק.זה לא רק 12 הנקודות ו-14 הריבאונדים שלקח, אלא השמירה המעולה מאד על ג'ואל אמביד, כשטאונס לא שמר עליו. אני מאמין שאם דרמונד ימשיך ככה, לניקס ישנם שני גבוהים שניתן לסמוך עליהם נגד כל הסנטרים בליגה.

ג'יילן ברונסון ניסה וניסה אבל זה לא היה היום שלו. הוא הוביל אמנם את הניקסים עם 21 נק' אבל רק ב-6 מ-19.

אחד הדברים היותר טובים שקרו הלילה אם אתה אוהד פילי, היה לראות את לברון. בתחילה כל מה שניסה לעשות לא הלך. לאט לאט הוא נכנס לתלם, וברבע האחרון לברון לבש גופייה מס' 23 של פילי כאילו נולד איתה. הוא הפך לחלק חשוב ביותר בסיקסרס עם 14 נק' (מבלי להגזים עם זריקות בלתי אחראיות) ו-9 ריב' כשהוא מסיים את המשחק עם חיוך רחב, וגוף רענן המוכן למשחק נוסף.