התוכן המוצג מופיע באתר סאבסטאק, מוזמנים לעקוב אחרי אור וליהנות מתוכן איכותי וניתוחים מעולים – https://weilbros.substack.com/p/37f

• ‏הקפיצה: 24.2 נקודות, 6.9 ריבאונדים ו-6.7 אסיסטים ובחירה ראשונה לאולסטאר. מאז עונת 2000 (לפחות), אף שחקן שפתח את 3 העונות הראשונות שלו מתחת ל-10 נקודות לא קפץ כל כך גבוה.
• ‏הנשק: ראשון בליגה בחדירות, שני בזריקות עונשין, ומתפרצת של אדם אחד שרק ארבעה שחקנים בליגה מגיעים לרמתו.
• ‏המחיר: בלי הזריקות מהקו הוא סקורר לא יעיל במיוחד (מקום 176 מתוך 234), מאבד כדורים בשיעור מהגבוהים בליגה, וההגנה שלו נשחקה. פורטלנד ספגה 7.2 נקודות יותר ל-100 פוזשנים כשהוא שיחק.
• ‏למי זה דומה: לוקה בעונת הרוקי וג׳ימי באטלר של 2021-22 הם הגרסה המוצלחת של אותו משחק. סטפון קאסל וארג׳יי בארט הם הגרסה הפחות יעילה. מה שמפריד ביניהן הוא היכולת לחדור ולסחוט עבירות.
• ‏2026-27: עם ג׳ה ולילארד יש כדור אחד לשלושה, וכללי השיפוט החדשים מאיימים בדיוק על הדרך שבה דני מגיע לקו. התחזית שלי: פחות כדור, יותר חסימות וחיתוכים, וסביב 23 נקודות ביעילות טובה יותר.

‏אז לחזקים מבינינו, נתחיל: 24.2 נקודות, 6.9 ריבאונדים ו-6.7 אסיסטים. שני השחקנים היחידים האחרים שהגיעו לבנצ׳מרקים הללו בעונה שעברה היו חבריו לנבחרת האולסטאר של העולם: לוקה דונצ׳יץ׳ וניקולה יוקיץ׳, ללא עוררין שתיים מהשחקנים הטובים בליגה.

‏עם זאת ובלי לקחת כמובן מאליו את הקפיצה המדהימה שעשה בעונה האחרונה, היו גם חלקים פחות מחמיאים: כשדני היה על המגרש, פורטלנד הייתה טובה ב-1.4 נקודות בלבד ל-100 פוזשנים מאשר כשישב על הספסל. נתון שממקם אותו בדיוק באמצע הליגה. אולסטאר בנתונים, חציוני בהשפעתו על אפקטיביות הקבוצה – כמובן שחשוב לציין שדני שיחק לרוב מול החמישיות הטובות של הקבוצות, דבר שפגע בו בנתונים אלה.

‏בעונותיו הראשונות בליגה הטיקט של דני היה בצד הפחות זוהר של המגרש, שחקן הגנה מציק בליגה שגרם לשחקני התקפה להירתע ולהימנע ממאצ׳אפים מולו. בעונה שעברה הקפיצה שלו הייתה בעיקר בהתקפה, בסוף כדי להיות אולסטאר בליגה, זה הצד החשוב, גם אם נסכים עם זאת וגם אם לא. אך בדרכו לתהילה ההתקפית משהו נעלם: היום הוא סוגר לפחות מחצי מהזריקות שסגר עליהן כרוקי. דני לא שכח איך להגן – הוא פשוט העביר את כל האנרגיה לצד אחד של המגרש.

‏בעיניי זהו הסיפור המרכזי של עונת 25-26 של אבדיה: מנוע התקפי ברמת אולסטאר, שמשלם על זה בירידה ביעילות, באיבודים ובהגנה. ולקראת העונה הבאה, עם שני גארדים שצריכים ואוהבים את הכדור, יכול להיות שהאנרגיה שלו תפוזר בצורה שיותר מחמיאה לשני הצדדים במגרש. ואם תשימו לב, יש חוט אחד שעובר בכל הכתבה הזו: הקו. כמעט כל חוזקה וכמעט כל חולשה של דני מתחילות ונגמרות שם.

‏הערה אחת לפני שמתחילים: ב-11 בינואר דני נפצע בגב, ונדמה היה שהפציעה לא הפסיקה להציק לו עד לתחילת מרץ. כפי שניתן לראות זאת בגרף מטה ואיך הנקודות למשחק נפגעו בתקופה זאת.

העונה של דני – משחקר

‏דני אבדיה 2025-26: כרטיס שחקן

‏ננהל זאת בשיטת הסנדוויץ’, נתחיל בטוב, החוזקות של דני בעונה, לאחר מכן ניגע קצת בחלקים השליליים בעונתו, אבל שווה להישאר לסוף, שבו נחזור להרים ולעודד את מי שעוזר לנו להעביר בחינניות את השעות בהן רק אנחנו והמשאיות זבל פועלות.

‏החוזקות

‏1. החדירה לסל: הנשק הלא כל-כך סודי

‏דני חדר לסל יותר מכל שחקן בליגה – 27.8 חדירות למשחק, יותר מ-SGA, יותר מגיילן בראון ושאר הכוכבים האחרים. אבל הכמות היא רק ההתחלה. מה שהופך את החדירה שלו למסוכנת הוא שאי אפשר לנחש איך היא תיגמר:

• ‏במסירה: יותר מחצי מהחדירות שלו נגמרו במסירה החוצה, והוא דורג ראשון בליגה באסיסטים אחרי חדירה.
• ‏בסחיטת עבירה: אף שחקן לא סחט יותר עבירות בחדירה לסל, ואף שחקן לא זרק יותר זריקות עונשין לאחריה.
• ‏בנקודות: בפעמים שהוא מחליט לקלוע בסוף החדירה, הוא עושה זאת ב-53% מהשדה – אחוז שעדיף על כשלושת רבעי משחקני הרוטציה בליגה.

‏מגן שעוצר אותו מלקלוע מאפשר מסירה לזריקה. מגן שנשאר על הקלע שלו פוגש את דני בטבעת. זו הסיבה שהוא סיים שני בליגה בזריקות עונשין (9.2 למשחק), ושכמעט שליש מהנקודות שלו הגיעו מהקו.

‏אז אמנם שיי הוא זה שזוכה לתואר היעיל אך המפוקפק כסוחט העבירות של הליגה, בעונה שעברה דני ניגש לקו אפילו יותר ממנו והעוצמות שלו כתוקף בצבע הדהדו לכל אורך הליגה

‏2. תופס ריבאונד וטס למתפרצת

‏זה החלק שכל מי שצפה בדני מכיר: משתלט על ריבאונד ההגנה, שלושה כדרורים, וכבר הוא בצבע של היריבה. לא סתם קיבל את הכינוי טורבו. אך כמה זה באמת נדיר? (טורבו זה טופ כינויים גרועים בליגה לטעמי, הכי טוב בליגה: Off-Night של דביון מיצ׳ל)

‏רק ארבעה שחקנים בליגה עושים זאת ברמתו

רק ארבעה שחקנים בליגה משלבים כמות כזו של ריבאונדים בהגנה ומספר נקודות ממתפרצת במשחק – ומתוכם, רק דני וג׳יילן ג׳ונסון הגיעו לרף של למעלה מ6.5 אסיסטים למשחק.

‏וזה עובד כי הריבאונדר הוא גם מוביל הכדור: אין צורך במסירה הראשונה, והמתפרצת יוצאת שנייה מוקדם יותר. כשדני על המגרש, פורטלנד קולעת שליש יותר נקודות ממתפרצת – וזה בלי להעלות את קצב המשחק, פלוס נטו. וגם הריבאונד עצמו לא מקרי: כשכדור נופל באזור שלו (כן הnba עוקב גם אחרי נתונים כאלה) , דני מנצל הזדמנויות אלה בקרב בכ-75% מהמקרים.

‏והרעיון הזה לא נולד במקרה. בפודקאסט של דריימונד גרין דני סיפר שזה היה הרעיון של צ׳ונסי בילאפס (מסתבר שלא רק טוב עם קלף): “Chauncey came up with the idea that when I grabbed the rebound, it was my time – just push it and go”.

‏3. ראיית המשחק

‏דני סיים שמיני בליגה במסירות למשחק, ובאותו מקום גם באסיסטים פוטנציאליים (מסירות שהובילו לזריקה, בין אם נכנסה ובין אם לא). עונה קודם הוא היה במקום ה-60. כלומר ההתקפה לא רק עברה דרכו – היא נבנתה דרכו. ורוב האסיסטים שלו הגיעו לשני המקומות הכי יעילים במגרש: 53% לשלשות ו-39% לזריקות מתחת לסל. והשלשות האלה טובות יותר: החברים שלו קלעו לשלוש 2.2 אחוזים יותר אחרי מסירה של דני, לעומת האחוזים הרגילים שלהם בעונה. זה הדרייב אנד קיק במספר אחד.

‏והגמישות בתפקיד היא חלק מהסיפור. כשג׳רו הולידיי היה פצוע, דני תפקד כדה פאקטו פוינט גארד של פורטלנד. כשהולידיי חזר, מספר הזריקות של דני נשמר על כנו אך מספר המסירות, פחת. בלי הולידיי דני מסר 8 אסיסטים למשחק, איתו המספר ירד ל-6. באופן קצת מפתיע הנקודות ובמיוחד היעילות כמעט לא השתנו: כ-60% ב-True Shooting (TS%)* בשני המצבים. כלומר הולידיי לא פגע בקליעה של דני, אך גם לא שיפר אותה, הוא כן אפשר לו להוריד יד מההגה ולהתמקד בגז. הולידיי הוריד ממנו את האחריות האבסולוטית בניהול המשחק, אבל לא את יכולת ותדירות הקליעה. נחזור לזה שוב כשנדבר על העונה הבאה.

‏4. תנועה ויכולות ללא הכדור

‏נתוני Synergy מפרקים כל מהלך לפי סוג מהלך (לדוג׳ iso, פיק אנד רול, הנד אוף וכו׳), ומודדים כמה נקודות שחקן מייצר בכל אחד מהם:

‏ממוצע עם הכדור, מעולה בלי הכדור

זה אולי הנתון הכי חשוב בכתבה: עם הכדור, דני ממוצע. בלי הכדור, הוא טוב. כלומר, הווליום והכמויות הן אלה שמבדילות אותו משאר שחקני הליגה. בפיק-אנד-רול, המהלך הנפוץ שלו, הוא בדיוק בממוצע הליגה. כשהכדור מגיע אליו מאחרים, אם זה ב-catch and shoot מבחוץ או בהנדאוף, הוא מעל הממוצע. לפני פציעת הגב שערערה לו קצת דווקא את הקליעה, הוא קלע 41% לשלוש מיד לאחר מסירה; אחרי החזרה המספר ירד יחסית דרסטית, כך שהוא סיים את העונה ב-36%. וחשוב לדייק: הנקודות של Synergy כוללות גם זריקות עונשין. ובפיק-אנד-רול דני סוחט עבירה כמעט פי שניים מהממוצע (בכל פוזשן חמישי, לעומת אחד מכל עשרה בליגה), ועדיין יוצא בדיוק ממוצע. הסיבה: הוא מאבד את הכדור כמעט באותה תדירות שבה הוא מגיע לקו. העונשין רק מכסים על האיבודים.

‏בחיתוכים ובתנועה ללא כדור דני מצוין, אבל זה משהו שלא יצא לעשות יותר מדי העונה, פחות ממהלך אחד כזה בממוצע למשחק, ובעונות הקודמות המספרים היו נמוכים יותר. כלומר זה כישרון שקיים, לא נשק שפורטלנד הצליחה להשתמש בו. ואם יש קבוצה שתצטרך אותו העונה, זו פורטלנד בעידן של ג׳ה ולילארד.

‏5. בדקות ההכרעה

‏ב׳קלאץ׳׳ (חמש הדקות האחרונות כשההפרש עד חמש נקודות) דני היה אחד הסוגרים היעילים בליגה: 107 נקודות (מקום 10 בליגה) ב-TS% של 64%, עשירי מבין 45 השחקנים שלקחו לפחות 40 זריקות בדקות האלה. שנתיים קודם, בוושינגטון, הוא קלע בדקות האלה ב-36% בלבד. אולי השיפור הכי פחות מדובר בקריירה שלו.

‏וזה לא שהוא פשוט לוקח יותר: כמות המהלכים שנגמרים אצלו בקלאץ׳ (29%) כמעט זהה לשאר העונה, והוא אפילו מוסר קצת יותר ומאבד קצת פחות – שמיני באחוז האסיסטים מבין 51 השחקנים ששיחקו 100+ דקות קלאץ׳. דני לא הופך לסולן בסוף משחקים; הוא ממשיך לנגן את אותו תפקיד.

‏אבל שווה לבדוק איך הוא קולע. בקלאץ׳ ההגנות סוגרות את הצבע, ודני מגיע פחות לטבעת ונעצר יותר לפלואטרים ולזריקות מחצי מרחק – בדיוק הזריקות החלשות שלו, שנגיע אליהן בפרק החולשות. מה שמחזיק את היעילות הוא הקו: יותר משליש מנקודות הקלאץ׳ שלו הגיעו מזריקות עונשין, והוא שביעי בליגה בניסיונות מהקו בדקות האלה. ובדקה האחרונה של משחק צמוד זה כבר קיצוני: 16 מ-19 מהקו, 6 מ-17 מהשדה.

‏במילים אחרות, דני סוגר משחקים בדיוק כמו שהוא משחק כל העונה – עם הגוף ועם הקו. נחזור לזה כשנדבר על השופטים.

‏החולשות

‏1. היעילות מהשדה

‏בלי הסיוע של זריקות העונשין, דני מתחת לממוצע ביעילות

כאן מתחיל החשבון. כשסופרים רק זריקות מהשדה, דני מתחת לממוצע הליגה: מקום 176 מתוך 234 שחקני רוטציה. כשמוסיפים את זריקות העונשין, הוא קופץ למקום 78. בלי הקו, דני הוא קלע לא יעיל. איתו – סביר פלוס. זה גם אומר שהיעילות שלו תלויה בשופטים, וזה בדיוק סוג המשאבים שנוטה להתייבש בפלייאוף, כשהשופטים שורקים פחות.

‏הסימן שהשאיר הגב: לפני הפציעה, הזריקה שלו לשלוש הייתה יעילה כמו הזריקות שלו בצבע. אחרי החזרה היא קרסה, ודני כמעט הפסיק לזרוק אותה – כחצי מהנקודות שלו הגיעו מהצבע.

‏2. The Inbetween Zone (הזריקות שבין השלשה והצבע)

‏טבעת ושלוש, כמעט בלי אמצע

‏ליד הטבעת דני נמצא בממוצע של הליגה. הבעיה היא במקרים שהוא לא מגיע עד הסל: כמעט רבע מהזריקות שלו הן פלואטרים וזריקות קצרות, והוא קולע רק 39% מהן- הרבה מתחת לממוצע הליגה. ההגנות לאורך העונה הבינו את זה, והטקטיקה שלהם פינתה לו את הזריקות האלה יותר מבעונות קודמות, מה גם שסוג זריקות זה פחות מתיש מלקחת לצבע ולחפש מגע. וזו לא בעיה של עונה אחת – בשש העונות שלו בליגה דני אף פעם לא עבר 44% מהאזור הזה. מה שכן השתנה: בעונה שעברה הוא לקח משם יותר זריקות מאי פעם (22%, לעומת 17% עונה קודם).

‏3. הפול-אפ (זריקה ישירות אחרי כדרור)

‏יותר פול-אפים, הרבה פחות יעיל

‏כשהחדירה נחסמת, לשחקן מוביל יש תשובה אחת: לעצור ולזרוק פול-אפ. בעונה האחרונה דני הכפיל את כמות הזריקות האלה, ל-3.2 למשחק, וה-eFG% שלו בהן צנח מ-52% ל-36%. מבין 117 השחקנים שלקחו לפחות שתי זריקות כאלה למשחק, רק שישה היו פחות יעילים ממנו. שלשת הפול-אפ, שתופסת שני שליש מהזריקות האלה, נכנסה ב-24% בלבד.

‏זהו אחד החוסרים הגדולים כרגע בארגז הכלים של דני: כל עוד אין לו פול-אפ אמין, ההגנות מעדיפות לעמוד עמוק בצבע ולחכות לחדירה, שרוב העונה זה עבד מעולה. אבל בפלייאוף מול וומבי ראינו איך זה יכול לפגוע באופציות.

‏4. שמירה על הכדור

‏דני סיים שני בליגה באיבודים למשחק. אבל מי שמחזיק את הכדור הכי הרבה גם מאבד אותו הכי הרבה – אז בדקתי את היחס איבודים שלו (מנרמל את נטל העבודה), כלומר כמה מסך המהלכים שלו נגמרו באיבוד. התוצאות לא נשאו ברכה, רק 20 מתוך 234 שחקני רוטציה איבדו בשיעור גבוה יותר. כלומר גם אחרי שמנטרלים את העומס ומספר הפוזשנים הרב שניהל, זו חולשה אמיתית.

‏והמעניין: הבעיה לא בחדירות. בחדירות דני מאבד בשיעור ממוצע לגמרי. היא מרוכזת במקום אחד: מכל חמישה פיק-אנד-רולים של דני, אחד נגמר באיבוד. דני רואה את המגרש מצוין. הוא פשוט עוד לא שולט בכדור מול שני מגינים כמו מוביל כדור ראשי קלאסי. ואיפה השאר? כמעט חמישית מהאיבודים שלו הגיעו במתפרצות, שם הוא מאבד בשיעור גבוה ב-33% מממוצע הליגה. זה המחיר של “קח וטוס”: כשהריבאונדר הוא גם מוביל הכדור, חלק מהמתפרצות נגמרות בכדור ביציע.

‏5. ההגנה מחוץ לצבע

‏בצבע הוא בסדר. על גבי הפרימטר – פחות

‏ליד הטבעת ובהגנה על מוביל הכדור בפיק-אנד-רול, דני בסדר ואף טוב – טוב מכמעט שני שליש מהליגה. הבעיה מתחילה כשהכדור יוצא החוצה: יריבים שזרקו לשלוש כשדני היה המגן הקרוב קלעו 40%, לעומת 36% שהם קולעים בדרך כלל. במילים אחרות, מול דני שחקן ממוצע הפך לקלע עילית.

‏ולמה? בעיקר כי דני לא מגיע לשם. רק 40 שחקנים בליגה סגרו לפחות שלשות ממנו (ל-36 דקות), וכשהיריב תפס את הכדור מבחוץ מול דני, הוא קלע 1.20 נקודות לפוזשן – יותר מאשר מול 87% מהמגינים בליגה. אחוזי שלוש של יריבים הם נתון עם הרבה מזל, אבל כשגם המאמץ בתחתית, קשה לתלות את זה רק במזל. וזה מוביל לשאלה הגדולה:

‏האם העומס ההתקפי נגס ביכולות וברצון להגן?

‏כדי לענות על זה, חזרתי אחורה לשחר ההיסטוריה של דני עוד מימיו כרוקי בבירה האמריקאית.

‏ככל שהעומס בהתקפה עבר אליו, ההגנה נשחקה

התשובה הקצרה: כן. ככל שהכדור עבר לידיים של דני, ההגנה שלו ירדה כמעט באותו קצב:

• ‏הסגירה ו׳ההפרעה׳ לזריקות: בעונת הרוקי דני סגר לכ-10 זריקות בממוצע ל-36 דקות. בעונה שעברה – פחות מחמש. מול שלשות הירידה חדה עוד יותר: מהגבוהים בליגה לתחתית שלה.
• ‏על מי הוא שומר: ב-2022-23 יותר משליש מההגנה של דני הייתה על קלעי 20+. בעונה שעברה – עשירית. פורטלנד העדיפה להסתיר אותו על הrole players, ועדיין היריבים קלעו מעליו יותר מהרגיל.
• ‏הקבוצה: בכל אחת מארבע העונות בוושינגטון, ההגנה הייתה טובה יותר או כמעט זהה כשדני שיחק. בפורטלנד המגמה התהפכה.

‏אבל חשוב לא פחות מה לא ירד: ההגנה ליד הטבעת וההגנה בפיק-אנד-רול נשארו סבירות. מה שנעלם הם המדדים של מאמץ – לרוץ לשלשה, להפריע לזריקה, לסגור את הקלע בפינה. דני לא שכח איך להגן. הוא בחר איפה לא להשקיע, כדי שיהיה לו אוויר להתקפה.

‏הסתייגות: זה מתאם, לא הוכחה. באותן שנים דני גם עבר קבוצה ומערכת, ובעונה שעברה שיחק חודשיים עם גב פגוע. אבל הכיוון עקבי בכל המדדים, והוא מתחיל בדיוק כשהתפקיד ההתקפי שלו גדל.

‏דני לא הראשון

‏כדי לבדוק אם זה דפוס או מקרה, בניתי מדד הגנה אחד מחמישה מדדים: שלושה של מאמץ (הפרעה לזריקות, נגיעות הגנתיות בכדור, חטיפות וחסימות) ושניים של יעילות הגנתית (איך יריבים קלעו מולו, ואיך הקבוצה הגנה כשהוא על המגרש), וחיפשתי בעשר העונות האחרונות שחקנים שהיו מגינים טובים, ואז קיבלו את נטל הכדור וההתקפה.

‏דני לא הראשון – אבל הוא נחת הכי נמוך

‏הדפוס קיים, והוא מוכר: דז׳ונטה מארי נבחר לחמישיית ההגנה של הליגה בגיל 21 והפך לקלע באטלנטה; פסקל סיאקם וג׳ייסון טייטום איבדו כ-25 נקודות במדד כשהפכו לאופציה הראשונה של הקבוצה. הירידה של דני, 30 נקודות, היא מהחדות בעשור האחרון – והוא נחת הכי נמוך מכולם.

‏אבל יש גם צד שני: יאניס, באם אדבאיו וג׳רן ג׳קסון ג׳וניור קיבלו יותר כדור – והמדד שלהם אפילו עלה. כלומר אצל שחקני הגנה שיותר בצבע זה פחות קורה.

‏והמקרה הכי רלוונטי לעונה הבאה הוא מיקאל ברידג׳ס: בברוקלין, כאופציה ראשונה, המדד שלו צנח (לאחר שבפניקס היה בטופ). בניקס, כשהכדור עבר לג׳יילן ברונסון ולטאונס והחלק שלו בהתקפה ירד ל-17%, המדד קפץ חזרה מ-32 ל-55 תוך עונה. זה בדיוק התסריט שפורטלנד צריכה לקוות לו עם ג׳ה ולילארד. (אך עם ירידה פחות דרסטית בusage)

‏החשבון הסופי

‏הנתון שמסכם את הכול הוא On-Off: בכמה פורטלנד טובה יותר או גרועה יותר כשדני על המגרש, לעומת כשהוא יושב.

• ‏בהתקפה – טופ של הליגה: פורטלנד הייתה טובה ב-8.6 נקודות ל-100 פוזשנים עם דני, מקום 14 בליגה.
• ‏בהגנה – התחתית של הליגה: פורטלנד הייתה גרועה ב-7.2 נקודות עם דני. רק 9 שחקנים בליגה ׳הרעו׳ את ההגנה של הקבוצה שלהם יותר.
• ‏ביחד: +1.4 בדיוק באמצע הליגה. כמעט כל מה שדני בנה בהתקפה, ההגנה החזירה.

‏אבל האם זו ההגנה של דני, או של מי שמשחק לידו?

‏השותף משנה הכול

‏גם וגם. בכל צירוף, פורטלנד הגנה טוב יותר כשדני ישב – אז חלק מהבעיה הוא באמת שלו. אבל השותף משנה הכול: עם שחקנים כמו רוברט וויליאמס, הולידיי ואפילו קאמרה פורטלנד הגנה כמו קבוצה שיודעת לעשות; עם גרנט או שארפ, כמו קבוצת תחתית. ובשלישיות בולט דפוס נוסף: רוב השלישיות הגרועות של דני כוללות את דונובן קלינגן. דני שחוסך על הפרימטר, לצד סנטר שנשאר בצבע, משאיר את הקלעים של היריבה פנויים.

‏השיא של הקריירה, ואז פגישה עם וומבי – איך דני סיים את עונת השיא

‏בפלייאין בפיניקס, פורטלנד פיגרה ב-11 נקודות ברבע הרביעי. דני סיים עם 41 נקודות ו-12 אסיסטים, וכשנותרו 16 שניות, בפיגור של נקודה, הוא חדר, קלע, ספג עבירה והשלים את הזריקה החופשית ליתרון. הוא הפך לשחקן החמישי בלבד שקולע 40+ במשחק פלייאין, ולישראלי הראשון שמגיע לפלייאוף.

‏ואז הגיע ויקטור וומבנייאמה. בסדרה מול סן אנטוניו (הפסד 4-1) דני המשיך לחדור כמו תמיד, אבל הקליעה שלו אחרי חדירה צנחה מ-53% ל-39%. ליד הטבעת הוא עדיין קלע באחוזים סבירים; הבעיה הייתה בדיוק החולשות שראינו: הזריקה הקצרה והפול-אפ. וומבי ישב בצבע, דני נאלץ לעצור מוקדם, וקלע רק 4 מ-21 פלואטרים. וומבי גם גרם אפילו לשיי להיראות כאחד האדם, האם השינויים שחלו בסגל לקראת העונה הקרובה יכולים לסייע לדני מול מפלצות המערב?

‏טיול קצר בנתיב הזיכרונות: מי עשה את הקפיצה הזו לפני דני?

‏חיפשתי מאז שנת 2000 שחקנים שעשו את מה שדני עשה: עד 10 נקודות בממוצע בשלוש העונות הראשונות, ואז קפיצה ל-20+ בין העונה החמישית לשביעית. מצאתי 23 כאלה, מג׳ימי באטלר ופסקל סיאקם ועד ג׳יילן ברנסון. אף אחד מהם לא קפץ גבוה כמו דני – 24.2 נקודות, אחרי ממוצע של 8 בשלוש העונות הראשונות.

‏ואם מניחים לרגע את המסלול ושואלים: איזו עונה בהיסטוריה הכי דומה לעונה של דני? השוויתי כל עונה של ווינג מאז 2000-01 לפי מה שהגדיר את דני: מאיפה הוא זורק (טבעת, צבע, חצי מרחק ושלוש), כמה נקודות הוא מביא מהמתפרצת, כמה הוא מגיע לקו, ריבאונד הגנה, אסיסטים, איבודים, כמה מההתקפה עוברת דרכו, ואיך הקבוצה תקפה והגנה כשהוא על המגרש. התוצאות התחלקו לשלוש קבוצות:

‏חמישה שחקנים, שלוש גרסאות של דני

הגרסה המוצלחת. לוקה דונצ׳יץ׳ בעונת הרוקי שלו (2018-19): דומה ב- כמות שלשות באותם אחוזים (33%), ריבאונד הגנתי, נק׳ במתפרצות ושיעור איבודים. וג׳ימי באטלר של 2021-22: דומה ב- חי מסלים בטבעת ומהקו וביעילות כמו של דני – רק עם חצי מרחק במקום שלשות. שניהם המשיכו משם לעונות משובחות נוספות.

‏באמצע. פאולו בנקרו של העונה האחרונה: דומה ב- יחס של זריקות בטבעת, סחיטת עבירות והגעה לקו ונקודות במתפרצות. שונה ב: זורק פחות שלשות ויותר מיד ריינג׳ ומוסר פחות טוב מדני.

‏אותו משחק, פחות יעילות. סטפון קאסל וארג׳יי בארט חולקים דיאטת זריקות בדמיון מאוד גבוה לסוג הזריקות של דני. ההבדל הוא ביכולת להגיע לקו וביעילות כסקוררים, בארט הגיע לקו בערך בחצי מהקצב של דני, ולכן ה-TS% שלו נמוך בהרבה. קאסל הגיע לקו יותר, אבל איבד יותר כדורים (כמעט אחד מכל חמישה מהלכים שלו נגמר באיבוד).

‏הלקח שלי מכל הטבלה והשוואות: מה שמפריד בין דני לגרסאות הפחות יעילות של אותו משחק היא הגישה הבלתי ניתנת לריסון שלו להגיע לקו. מבין 289 עונות של ווינגים עם 20+ נקודות מאז עונת 2000, רק שבע הגיעו לקו בקצב גבוה יותר, ואף אחת מהן לא עשתה זאת עם יחס נמוך כל כך של זריקות מחצי מרחק. גרסאות צעירות של פול פירס ודוויין וייד, למשל, הגיעו לקו כמו דני, אבל כשליש מהזריקות שלהם היו מחצי מרחק. וזו בדיוק הסיבה שכללי השיפוט החדשים מהווים סיכון גדול עבורו. ועוד הערה קטנה: העונה שחזרה כמעט בכל בדיקה שעשיתי, גם אם הוא גארד, היא ג׳ה מוראנט של עונת 2021-22, והוא ישחק השנה לצד דני.

‏ראש לשועלים, זנב לאריות: פורטלנד ודני מול הקבוצות הטובות

‏אם נסכם את העונה האחרונה של פורטלנד: הייתה ראש לשועלים וזנב לאריות. מול קבוצות עם מאזן חיובי פורטלנד ניצחה רק 14 משחקים מתוך 39 ומול הקבוצות עם מאזן שלילי ניצחה 21! מתוך 27 משחקים. העונה הקרובה עם השינוי במבנה ובמנגנון הלוטרי והבחירות יכול להקטין את מספר הקבוצות שמפסידות, גם בכוונה וגם לא בכוונה ולכן חשוב לראות איך פורטלנד נראית בחלק הראשון של העונה מול הקבוצות החזקות יותר. איך ההפרדה בין השועלים והאריות השפיע על דני אתם שואלים? אז ככה, הכמות לא הושפעה מדי, מול שני סוגי הקבוצות דני קלע 24 בממוצע, ואפילו יותר זריקות עונשין מול הטובות (9.5 למשחק). מה שכן ירד משמעותי הייתה האיכות: ה-eFG% ירד מ-54% ל-51%, ו-35% מהשלוש ירדו ל-30%. מה שכרגיל החזיק אותו צף זו היכולת שלו להגיע לקו – ב-TS% הפער כמעט נעלם (59.4% מול 60.8%).

‏על-כן וכחלק מהשינויים הקרובים בעונה, גם עם השופטים וגם עם מנגנוני הדראפט לוטרי, צפוי לדני ופורטלנד עונה מאתגרת שתדרוש מדני אפילו עוד יותר ורסטיליות וגמישות ממה שהפגין בעונה וחצי האחרונות.

‏ומה עכשיו? כדור אחד, שלושה שחקנים

‏פורטלנד של 2026-27 נראית אחרת: ג׳ה מוראנט הגיע מממפיס (גרנט ומארי עזבו), דמיאן לילארד חוזר בגיל 36 אחרי עונה של שיקום מקרע בגיד אכילס, שיידון שארפ פצוע, ועל הקווים מאמן חדש, מייקה נורי (אל תמצמצו מהר מדי שלא ייגמר לו החוזה).

‏ומה ההיסטוריה אומרת על העונה שאחרי קפיצה כזו? מבין 19 השחקנים מהרשימה ששיחקו עונה מלאה אחריה, 13 ירדו בנקודות. החציון: נקודה אחת פחות למשחק, וכמעט בלי שינוי באחוזים. כלומר ההיסטוריה לא צופה קריסה – היא צופה התייצבות.

‏דוגמה אחת מהרשימה רלוונטית במיוחד: דז׳ונטה מארי עשה עונת 21-8-9 בסן אנטוניו, ואז עבר לאטלנטה לצד טריי יאנג, שחקן שצריך את הכדור. התוצאה: כמעט אותן נקודות (20.5), שלושה אסיסטים פחות. מארי הוא לא ווינג, אבל המצב דומה מאוד: בפורטלנד דני יחלוק את הכדור עם דיים וג׳ה – צמד שצריך את הכדור לא פחות מטריי יאנג. נשמע מוכר?

‏הבעיה על הנייר: יש רק כדור אחד. כשסוכמים כמה מהמהלכים של הקבוצה נגמרים אצל דני, מוראנט ולילארד, מגיעים ל-87%. בעונה שעברה, רק אצל הלייקרס של דונצ׳יץ׳, לברון וריבס שלושת השחקנים המובילים הגיעו ליותר. מישהו יצטרך לוותר, האופי והסימנים מראים שדני יידרש, וגם יבחר, להיות קצת יותר בלי הכדור. ואם מוסיפים את שארפ כשיחזור, מגיעים ל-116% – כלומר יותר מכדור אחד. גם בשעון זה נראה ככה: שלושתם יחד החזיקו את הכדור 27 דקות למשחק בעונות האחרונות שלהם, יותר מכל הזמן שבו פורטלנד מחזיקה בכדור במשחק שלם (24 דקות).

החדשות הטובות: פרק החוזקות כבר ענה על השאלה. בלי הכדור דני טוב, ולילארד, קלע מכל מקום במגרש שמושך אליו את ההגנה, הוא בדיוק השותף שפותח לו את המהלכים האלה. וראינו כבר בעונה שעברה מה קורה כשגארד לוקח ממנו את ההגה: עם הולידיי, דני מסר פחות אבל קלע באותה יעילות. ג׳ה מורכב יותר: גם הוא חודר, וגם הוא לא קולע טוב מבחוץ. שני חודרים שלא מרווחים את המגרש זה צבע צפוף מדי. כך שחזרת הקליעה של דני טרום פציעתו בגב יכולה לסייע רבות להתקפתה של פורטלנד.

‏עוד חדשות טובות: אם ההתקפה אכלה את ההגנה, פחות התקפה יכולה להחזיר אותה. בוושינגטון, כשדני היה שחקן משני, ההגנה שלו הייתה נכס. גרנט, שלצידו ההגנה עם דני הייתה הגרועה ביותר, עזב. וויליאמס, סיסוקו וקמארה, שלושה מהשותפים ההגנתיים הטובים שלו, נשארו.

‏ויש עוד שאלה שהנתונים עונים עליה בצורה מפתיעה: מי יקבל את הכדור בדקות האחרונות?

‏מי הקלוז׳ר של פורטלנד?

‏”Dame Time” הוא כינוי שדיים השיג בזכות ולא בחסד, אבל בעונה המלאה האחרונה שלו לילארד היה שלישי מהסוף ביעילות בקלאץ׳ (שנה קודם עוד היה בין ה-20 הטובים). ג׳ה היה ממוצע. דני, לעומתם, הרוויח את הכדור בדקות האלה ביושר. אם נורי ייתן את הכדור האחרון לפי הנתונים ולא לפי המוניטין, אולי דווקא שם דני לא יצטרך לוותר.

‏בנוסף, הרשו לי להביע אמונה מינימאלית ביכולת של ג׳ה מוראנט לשחק באופן עקבי ובבריאות שלמה, לא ראינו אותו עושה זאת מעל ל-3 שנים. כך שהשילוב הבריאותי הנזיל של סקוט, דיים, ג׳ה והולידיי יחד עם שארפ שלא יודעים עדיין לגמרי את חומרת פציעתו, יאפשר לעקביות היחסית של דני כן להוות עוגן מרכזי בעונה הקרובה של הבלייזרס.

‏הסיכון החדש

‏לקראת העונה החדשה, הליגה הוסיפה נקודת דגש לשופטים: דחיפה עם היד החופשית של שחקן ההתקפה כדי לייצר מרחק מהמגן. הכלל החדש מכונה “ארבעת ה-F”: לחוש את המגן (Feel) ולהישען עליו (Firm): מותר. דחיפה בכוח (Force) או יישור מלא של היד (Full extension): עבירת התקפה.

‏בסרטון ההסבר של הליגה הופיעו ג׳יילן בראון (שלישי בליגה בחדירות) ופאולו בנקרו (רביעי בזריקות עונשין). דני היה ראשון בחדירות ושני בזריקות עונשין, ובדומה לבנקרו, הוא פורוורד גדול שמייצר מרחק בעזרת הגוף יותר מאשר בעזרת הכדרור. אם אפילו חלק מהמגע שהוביל אותו לקו יהפוך לעבירות התקפה או no-calls, היעילות שלו, שכזכור נשענת על היכולת להגיע לקו, תספוג מכה כפולה. ובקלאץ׳, שבו יותר משליש מהנקודות שלו מגיעות מהקו, המכה הזו כואבת עוד יותר.

‏הצד השני של אותו מסמך דווקא עובד לטובתו: הליגה הדגישה גם את הזכות לנתיב חופשי, ומגינים לא יוכלו להוציא חודר מהקו הישר שלו. דני יצטרך לחדור נקי יותר ו׳עדין יותר׳ – אבל גם יקבל מגרש פתוח יותר. טורבו עומד לחוות קושי של כל ישראלי ויראה איך רגולוציה ובירוקרטיה מקשה על שלוותו.

‏מה אני צופה לדני ב-2026-27

‏אני רואה את דני לוקח צעד אחורה באחוזי השימוש בו בהתקפה (מזכיר: כמה מההתקפות מסתיימות אצלו בזריקה, איבוד או סחיטת עבירה), ומרוויח מזה. פחות פיק-אנד-רול כמוביל הכדור, שם הוא מאבד הכי הרבה וקולע מתחת לממוצע ליגה, ויותר דני כחוסם: אם זה בגלגול לסל, פופ לשלוש והאהוב עליי בגלגול חלקי, מהלך הדריימונד והסטף שיאפשר לדני לשחק 4 על 3, שם, עם ראיית המשחק המעולה שלו יכול ליצור כאוס להגנות. בעונה שעברה הוא היה החוסם רק ב-42 מהלכים כל העונה. כמספר כללי בליגה החוסם מייצר בממוצע 1.13 נקודות למהלך לעומת מוביל הכדור עם 0.88. עם ג׳ה ולילארד שמובילים את הכדור, זה תפקיד שיכול להחמיא לו מאוד.

‏יותר חיתוכים, שבעונה שעברה היו המהלך היעיל ביותר שלו ופורטלנד כמעט לא השתמשה בהם. ואם הזריקה תחזור לרמה של לפני הפציעה בגב (41% לשלוש מיד אחרי מסירה), ההגנות לא יוכלו רק לחכות לו בצבע.

‏בשורה התחתונה, אני צופה עונה של אזורי האולסטאר: סביב 23 נקודות, קפיצה במספר הריבאונדים במשחק (בעיקר בהגנה), פחות אסיסטים, אחוזים טובים יותר מהשדה ומשלוש, ופחות איבודים. ובהגנה – לא ה׳מציק׳ שהוא היה בוושינגטון, אלא פורוורד אמין שיכול מדי פעם לחפות על הולידיי/קאמרה ולשמור על הווינג הכי טוב של היריבה, מחליף על פוינט גארדים ולפעמים גם מחזיק מים כשומר בצבע. בעונה שעברה כמעט חצי מהפוזשנים שלו בהגנה היו על גארדים. הכלים שם, הוא רק צריך את האוויר. פורטלנד הביאה מאמן בתפקיד בכיר לראשונה, עם עונה אחת בלבד בחוזה ככרית ביטחון עם שחקנים כמו ג׳ה ודיים הזקן לנהל בדיוויזן אולי הכי קשה בליגה. (4 משחקים מול אוקלהומה, דנבר, מינסוטה ויוטה), דני ייאלץ להמשיך לדחוף את משחק הדרייב אנד קיק והתקפות המעבר של פורטלנד ואנחנו ניאלץ להתפלל שמייקה נורי ייתן יותר דקות משחק להולידיי וויליאמס ופחות לג׳ה וקלינגן

‏שורה תחתונה

‏2025-26 הייתה העונה הטובה ביותר של דני אבדיה, וזה לא קרה במקרה: בשש עונות הוא עבר מתחתית הליגה לאולסטאר, ובכל עונה הוסיף נשק חדש: קודם החדירה, אחר כך יכולת ההגעה לקו, אחר כך המסירה. היעילות, האיבודים וההגנה על הפרימטר החזירו בעונה שעברה חלק מסוים ממה שהוא בנה – אבל אלה בדיוק הדברים שעונה עם הכדור ביד כל הזמן הכי פוגעת בהם.

‏העונה הבאה תבקש ממנו את ההפך: פחות כדור, יותר קליעה כשהכדור מגיע אליו ויותר הגנה כשהוא לא. ואם הקריירה של דני לימדה אותנו משהו, זה לא להמר נגדו כשמבקשים ממנו להשתפר. אם זה יקרה, פורטלנד תקבל אולסטאר שלא צריך את הכדור כדי להיות אולסטאר. ואם לא – תמיד אפשר לתפוס ריבאונד ולרוץ.

‏תודה שקראתם עד כאן! אשמח לשמוע מה אתם חושבים – ואיזה שחקן לפרק הבא.

‏* eFG% (אחוזי קליעה אפקטיביים): אחוז הקליעה מהשדה, כששלשה שנכנסה נחשבת פי 1.5 מסל של שתי נקודות, כי היא שווה יותר נקודות.

‏* TS% (True Shooting): מדד היעילות המלא, שמשקלל גם שלשות וגם זריקות עונשין: כמה נקודות שחקן מייצר מכל ניסיון לקלוע. ממוצע שחקני הרוטציה בעונה שעברה: כ-59%.

‏הגדרות: “שחקני רוטציה” = 40+ משחקים ו-20+ דקות למשחק בעונה הסדירה 2025-26 (234 שחקנים). On-Off: שחקנים עם 1,000+ דקות (263). שותפים: 400+ דקות יחד; שלישיות: 300+ דקות; סוגי מהלכים: 70+ פוזשנים. הפרעה לזריקה: המגן היה קרוב מספיק כדי להפריע לזורק, לפי מעקב NBA.com. ממוצע הליגה: בגרפי היעילות והפול-אפים: כל שחקני הרוטציה; במפת הזריקות ובסוגי המהלכים: כל הזריקות או הפוזשנים בליגה. קלאץ׳: חמש הדקות האחרונות כשההפרש עד 5 נקודות (הגדרת NBA.com). מדד הגנה: ממוצע של חמישה מיקומים (0-100) מול שחקני הרוטציה באותה עונה: הפרעה לזריקות, נגיעות בכדור, חטיפות+חסימות (ל-36 דקות), אחוזי יריבים מול המצופה, וההגנה של הקבוצה כשהשחקן על המגרש מול ממוצע הקבוצה. עונות דומות: ווינגים מאז 2000-01 (40+ משחקים, 28+ דקות). מרחק סטטיסטי שבו חלוקת הזריקות (טבעת, צבע, חצי מרחק, שלוש) ונקודות ממתפרצת שוקלות כפול; אחריהם אחוז איבודים, Usage, דירוג התקפה והגנה על המגרש ביחס לקבוצה, זריקות עונשין ביחס לזריקות מהשדה, ריבאונד הגנה ואסיסטים; ובמשקל חצי, אחוזי הקליעה (TS%, שלוש, טבעת, צבע, עונשין) ביחס לממוצע העונה.

‏כל הנתונים: NBA.com (כולל Tracking, Synergy, Shot Chart, Defense Dashboard, Hustle, Matchups ו-On-Off). פציעות והעברות: Eurohoops, SI, Salary Swish, Newsweek, NBA.com, AP. נקודות הדגש לשיפוט: NBA.com, FanSided. ציטוט בילאפס: The Draymond Green Show. השוואות היסטוריות: NBA.com, 2000-01 עד 2025-26.

לסיכום: