פרויקט המיליונים של הקבוצה מהאמירויות, הקבוצה השמחה באירופה מגיבה מהר לעזיבות המשמעותיות ובמינכן שומרים על אותו קו.

דובאי

בדובאי כסף הוא לא הבעיה, ובקיץ האחרון התברר שגם סבלנות לבנות קבוצה בהדרגה היא לא ממש חלק מהתוכנית. עונת הבכורה ביורוליג הייתה מוצלחת, בעיקר בזכות שחקנים כמו מקינלי רייט וקבנגלה, שהפכו משמות מסקרנים לשחקנים מבוקשים ביבשת והראו שהפרויקט הזה מסוגל לעשות יותר מאשר לפזר חוזים שמנים. אלא שבדובאי החליטו שיפה מאוד לגלות כישרונות, אבל למה להסתפק בזה כשאפשר פשוט לקנות גם את מי שכבר הוכיח את עצמו? בקיץ הזה הפרויקט קפץ כמה מדרגות בבת אחת, עם שורת החתמות שכמעט לא הותירה עמדה אחת בלי תחרות רצינית. מה שהתחיל כקבוצה חדשה ומפתיעה הפך בתוך שנה לאסופת כוכבים עמוסה במיוחד, כזו שגם שחקנים שהיו פותחים בלא מעט קבוצות יורוליג יצטרכו להתרגל לעלות מהספסל. עכשיו צ'אבי פסקואל יצטרך למצוא דרך לגרום לכולם לשחק יחד, ובעיקר להחליט מי באמת צריך להיות על הפרקט כשהמשחק צמוד. כי להביא עוד שחקן עם חוזה גדול זה החלק הקל. לשכנע את כל מי שכבר הגיע שהוא לא חייב להיות הכוכב, זה כבר סיפור אחר.

פנים חדשות:

מלך הסטפ-באקים לשלוש אלי אוקובו (28, 1.90) ושחקן המריבה תומאס ווקאפ (33, 1.93) יחזקו את עמדת הרכז היוקרתית. גם דביון מינץ (28, 1.95) מצטרף לפרויקט אחרי עונה מרשימה בגרמניה.

אוקובו כבר הפך את הסטפ־בק לשלוש לסוג של סימן היכר. הוא מסוגל להגיע לזריקה הזאת כמעט מתי שמתחשק לו, וגם כשהשומר יודע בדיוק מה עומד להגיע, לא תמיד יש לו יותר מדי מה לעשות בנידון. בחצי השני של העונה האחרונה במונאקו הוא נהנה מהבלגן ומהפציעות בקו האחורי כדי לקחת יותר אחריות, ולא הסתפק רק בקליעה: הוא ניהל יותר התקפות, יצר לאחרים וסיים את העונה כ־MVP של הליגה הצרפתית ושל סדרת הגמר. עכשיו הוא מגיע לדובאי אחרי שהזכיר לכולם שהוא הרבה יותר מכינור שני למייק ג'יימס, ועם סיבה טובה לדרוש תפקיד בהתאם.

אחרי סאגה מכוערת וביזיונית, שכללה תביעות, איומים, שביתה ומה לא – בסופו של דבר ווקאפ הוא שחקנה של דובאי. מי שהיה במשך חמש שנים אחד הסמלים של אולימפיאקוס, הגיע עד לבית הדין לבוררות, נעדר מפתיחת האימונים והשאיר אחריו לא מעט דם רע, עד ששני המועדונים הגיעו להסכם. בדובאי הוא אמור לעשות את מה שעשה בפיראוס כל כך טוב: לקחת את הגארד המסוכן של היריבה, לנהל את המשחק בלי לכפות זריקות ולפנות את הבמה לסקוררים שלצדו. רק שהפעם הוא מגיע עם חוזה של כוכב, ואחרי קיץ שבו עשה לא מעט כדי להשיג אותו.

מי שעוד לא טעם יורוליג הוא דביון מינץ, שמגיע אחרי עונה מצוינת בווירצבורג, שבה היה אחד הסקוררים הבולטים בליגה הגרמנית וב-BCL. הוא גארד שאוהב לייצר לעצמו זריקות, לא מהסס לעלות לשלוש גם מהכדרור ויכול לצבור נקודות מהר. בדובאי, עם כל השמות שנאספו בקו האחורי, הוא כבר לא יקבל את אותו חופש שהיה לו בגרמניה. השאלה היא אם יצליח להביא את הקליעה שלו גם לתפקיד מצומצם יותר, בלי להזדקק לכל כך הרבה כדורים.

ל-4 מצטרפים טוקו שנגליה (24, 2.07) הבלתי נגמר ו-ג'רון בלוסומגיים (33, 2.00).

שנגליה הוא כנראה אחד השחקנים שהמושג ״שלהי הקריירה״ פשוט לא חל עליהם. גם אחרי כל השנים והפציעות, הוא ממשיך להגיע לנקודות שלו ביעילות כמעט מרגיזה, עם משחק גב לסל, עבודת רגליים ומסירה שמאפשרים לו להסתדר גם בלי יתרון אתלטי. בחלון האחרון עם גאורגיה הוא שוב הזכיר כמה קשה להוציא לו את הכדור מהיד וכמה התקפה שלמה יכולה להישען על קבלת ההחלטות שלו.

בלוסומגיים לעומת זאת, הוא כנראה אחד הסיפורים היותר משונים בסגל הנוצץ הזה. מי שאשכרה ירד ליגה עם נהריה, המשיך לבנות את עצמו הרחק מאור הזרקורים עד שהפך לשחקן יורוליג מבוקש. בלי רעש גדול ובלי עונת פריצה שכולם דיברו עליה, הוא התקדם בזכות ההגנה, הריבאונד והיכולת שלו לשחק גם כפורוורד וגם כסנטר נמוך. בדובאי הוא אולי לא יקבל את הכותרות של שנגליה ואוקובו, אבל הוא בדיוק מסוג השחקנים שמאפשרים להחזיק על הפרקט את כל השמות האלה בלי שהקבוצה תתפרק בהגנה.

לעמדת הסנטר, דובאי הולכת על ממאדי דיאקיטה (27, 2.06), אחד הרוקיז המפתיעים של עונת היורוליג האחרונה. בבאסקוניה הוא הראה מהר מאוד שהאתלטיות שהביא מה־NBA היא רק חלק מהעניין: הוא הפך לאחד מחוסמי הזריקות הבולטים בליגה הספרדית, סיים היטב ליד הטבעת וגם הראה יד לא רעה מבחוץ. את אחד ממשחקיו הטובים בעונה הוא סיפק דווקא מול דובאי, עם 27 נקודות ומדד 37 – כנראה דרך לא רעה להגיש מועמדות לעבודה. עכשיו, בקבוצה עמוסה בהרבה יותר כישרון, הוא יצטרך להביא את אותה השפעה גם בלי לקבל את כמות הדקות שהייתה לו בבאסקוניה.

חמישייה מסתמנת:

PG: מקינלי רייט (אלי אוקובו, תומאס ווקאפ)

SG: דזנאן מוסא (דביון מינץ, קלמן פרפליץ', קוסטה קונדיץ')

SF: דוויין בייקון (ג'סטין אנדרסון, דאוויס ברטנס)

PF: פיליפ פטרושב (טוקו שנגליה, ג'רון בלוסומגיים)

C: מפיונדו קבנגלה (ממאדי דיאקיטה)

דירוג העמדות:

עמדת הרכז: 9/10- מקינלי רייט ימשיך להיות מהרכזים הטובים והקשוחים בליגה, אוקובו מהספסל על קליעה וניהול טוב, ווקאפ על הגנת גארדים וטריצות מדי פעם.

עמדת הקלע: 7/10- מוסא שחקן וקלעי אדיר והוכיח את עצמו גם כיוצר אבל מינץ הוא יחסית הימור, פרפליץ' כבר הרבה מעבר לשיא וקונדיץ' לא צפוי לקבל יותר מדי דקות. בייקון עשוי לפזול מדי פעם ולתפוס פיקוד על העמדה בהרכבים מסוימים.

עמדת הסמול פורוורד: 6/10- בייקון מסוגל לקלוע על סטרואידים אבל לפעמים מכריח וזה יוצר כאוס. אנדרסון שומר טוב ומוסיף קליעה לא רעה וברטנס בעיקר ינסה לא להיות נטל.

עמדת הפאוור פורוורד: 9/10- פטרושב הוא 4 יוצר ורסטילי שיכול לעשות הכל, שנגליה מהספסל זה כוח אש אדיר בעיקר בהתקפה ובלוסומגיים זאת תוספת כוח הגנתית נהדרת שיכול גם לרווח.

עמדת הסנטר: 8/10- קבנגלה לטעמי אחד הסנטרים הכי טובים ולא מוערכים מספיק בשני הצדדים של המגרש והוא אפילו מסוגל לשדרג את עצמו השנה להיות בטופ 5. דיאקיטה כבר הספיק לפרוץ והוא צפוי להמשיך להיות חיית צבע. פטרושב גם יסייע מדי פעם ב-5.

תחזית: מקום רביעי

שנגליה ו-ווקאפ. חיזוקים מטורפים גם בגילם המתקדם.

ז'לגיריס קובנה

עוד לפני פתיחת עונת המלפפונים, בקובנה כבר ידעו ששני הכוכבים הגדולים של הקבוצה (פרנסיסקו ורייט) לא יישארו. במועדון לא חיכו רגע אחד וכבר התחילו לעבוד על העונה הבאה, כי בז'לגיריס כבר מזמן התרגלו לכך ששחקן שנותן עונה גדולה הופך מיד למטרה של מועדונים עם ארנק גדול יותר. אלא שבקובנה לא מתרגשים יותר מדי מהשמות שעוזבים. יש שם מערכת שיודעת לזהות שחקנים לפני שהם הופכים למבוקשים בכל היבשת, לתת להם את הבמה ולהתחיל לחפש את הבאים בתור עוד לפני שהקודמים הספיקו לארוז. וזה אולי מה שהופך את ז'לגיריס למועדון כל כך מיוחד. בקובנה, בירת הכדורסל של אירופה לפחות בעיני מי שגר בה, האהבה לקבוצה לא תלויה במיקום בטבלה או בזהות הכוכב התורן. האולם מלא גם בעונות שבהן הפלייאוף נראה רחוק, וכל ניצחון על אחת העשירות של היבשת מתקבל כאילו מדובר בזכייה בתואר. יש משהו כמעט לא הוגן בכך שקבוצות עם תקציבים גדולים פי כמה מגיעות לעיר הזאת ומגלות שמולן עומדים לא רק חמישה שחקנים, אלא אולם שלם שלא ממש מתעניין בפערי השכר. גם כשהקבוצה פחות טובה, הקהל נשאר שם, והמועדון ממשיך להתנהל בלי להיכנס לפאניקה מכל קיץ שבו מישהו אחר שולף את פנקס הצ'קים. בקובנה לא צריך להבטיח פיינל פור כדי למכור מנוי — מספיק לפתוח את שערי הז'לגיריו.

פנים חדשות:

הקו האחורי מתחדש ב-קארסן אדוארדס (28, 1.80), סייבן לי (27, 1.88) ו-סטרלינג בראון (31, 1.98) ששלושתם סקוררים אדירים שיכולים להתפוצץ בכל ערב.

קארסן אדוארדס הוא אחד הסקוררים הכי מוכשרים ביורוליג, וזה די מעניין כשנזכרים שבגלל הגובה שלו ייעדו לו בתחילת הדרך דווקא תפקיד של רכז למרות היותו סקורר טהור. אדוארדס גילה די מהר שהוא הרבה יותר טוב בלסיים התקפות מאשר בלנהל אותן. הוא מסוגל לייצר לעצמו שלשה כמעט מכל מצב, לעצור לזריקה אחרי חסימה ולהיכנס לרצף שבו גם זריקות שנראות מופרכות לגמרי פתאום הופכות לבחירה סבירה. בבאיירן הוא כבר הראה עד כמה רחוק הכישרון הזה יכול לקחת אותו, אבל בבולוניה ראינו גם את הצד השני: כשהזריקות לא נכנסות, הוא לא תמיד יודע מתי להפסיק לנסות. בז'לגיריס יצטרכו לתת לו מספיק חופש כדי להיות אדוארדס, ובמקביל לדאוג שהאגו לא יהפוך כל ערב פחות מוצלח לאימפקט שלילי על הקבוצה.

אולי בגלל המעברים הבלתי פוסקים, אולי בגלל האופי, לא ברור למה סייבן לי לא זכה עד כה למספיק הערכה. הוא הגיע בקול תרועה רמה למכבי ת"א לפני שנתיים כדי להציל לה את העונה שהייתה נראית בדרך לקטסטרופה ואיכשהו מצא את עצמו שוב במניסה וב-BCL שהיו קטנים עליו בכמה וכמה מידות. הגיחה הקצרצרה לאולימפיאקוס לא ממש הועילה לאף אחד מהצדדים. הוא לא הצליח למצוא שם תפקיד, ובפיראוס לא קיבלו ממנו מספיק כדי להצדיק את ההחתמה. גם באנדולו, תחת פבלו לאסו, הוא לא זכה לקרדיט שתאם את היכולת שלו והמשיך להיטלטל בין הברקות לדקות על הספסל. עכשיו בז'לגיריס, אחרי שכבר הוכיח שיש לו מה למכור הרבה מעבר לליגת האלופות, זאת ההזדמנות שלו לקבל סוף סוף תפקיד משמעותי לאורך עונה שלמה. הוא עדיין אחד הגארדים הקשים לעצירה בחדירה ביורוליג, והפעם גם מגיע למקום שיודע לתת לשחקנים כאלה לגדול. רק שאת ההתחלה הוא שוב ייאלץ לראות מהצד, הפעם בגלל פציעה.

לעומתו, סטרלינג בראון כבר מגיע אחרי שלוש עונות שבהן ביסס את עצמו כסקורר יורוליג מוכח. בפרטיזן הוא הפך לאחד השחקנים שהכי קשה היה לוותר עליהם, ולא רק בזכות הקליעה: הוא יודע לנצל את הגוף שלו כדי להגיע לצבע, לעצור לזריקה מחצי מרחק וגם למסור כשההגנה מתכווצת עליו. בעונה האחרונה הוא קיבל יותר אחריות התקפית, קלע יותר, אבל גם איבד משהו מהדיוק החריג שאפיין אותו שנה קודם לכן וחטף בעיקר המון זעם מהקהל של פרטיזן בעקבות המחאה נגד ז'ליקו. הוא לא רכז ולא צריך להעמיס עליו ניהול משחק, אבל כגארד שמסוגל להשיג סל גם בלי תרגיל שמסדר לו אותו, מדובר בהחתמה רצינית מאוד של ז'לגיריס.

לעמדת הסווינגמן חוזר הביתה מריוס גריגוניס (32, 1.98). יש שזוכרים ויש ששכחו, אבל בקדנציה הקודמת שלו בז'לגיריס הוא היה אחד הגארדים־פורוורדים הטובים ביורוליג, עם קליעה קטלנית מבחוץ ויכולת לייצר לעצמו ולאחרים הרבה מעבר למה שמצופה מקלעי. אלא שאז הגיע המעבר לצסק"א, שהסתיים בנסיבות שאף אחד לא תכנן, ומשם לפנאתינייקוס, שבה אמנם היה שותף משמעותי לזכייה ביורוליג, אבל בהמשך הפציעות בגב כמעט מחקו לו שנתיים מהקריירה. בדיעבד, לא כל ההחלטות בדרך עשו לו טוב, אבל לפחות הפעם הוא לא צריך לחפש מקום שיעריך אותו. בקובנה יודעים בדיוק מי הוא, ועכשיו רק נשאר לגלות כמה מהגריגוניס ההוא עוד נשאר.

את עמדת ה-5 יאמץ אחד מהשמות הכי מרשימים שנחתו הקיץ באירופה – יונאס ולנצ'ונאס (34, 2.11) שחוזר לליטא אחרי 14 עונות מעבר לים. יחד איתו מגיעים מארק בלאזביץ' (25, 2.11) שהוא גם שם שאסור לפספס ואתלט העל-קאודיריצ'י אקובונדו-אחיוגו (26, 2.08) שהוא שם שבלתי אפשרי לפספס.

אחרי 14 עונות ויותר מ-900 משחקים ב־NBA, יונאס ולנצ'יונאס חוזר לליטא, וזו חתיכת החתמה גם במונחים של ז'לגיריס. הוא כבר לא בשיאו, אבל משחק הפנים שלו לא תלוי במהירות או בניתור: הוא יודע לתפוס עמדה עמוק בצבע, להעניש חילופים מול גארדים ולייצר נקודות גם כשלא מצליחים לסדר לו זריקה נוחה. תוסיפו לזה ריבאונד התקפה מהטובים שיש, גוף שמעט מאוד סנטרים ביורוליג ישמחו לפגוש ויד לא רעה מחצי מרחק, ותקבלו שחקן שיכול לשנות את המשחק של קובנה בלי להמציא את עצמו מחדש. בהגנה יהיה צורך להתחשב במגבלות שלו מול הרכבים מהירים, אבל בצד השני הוא עדיין מסוגל להפוך כל ניסיון לשמור עליו עם שחקן נמוך יותר לטעות יקרה. וחוץ מזה, אחרי כל כך הרבה שנים שבהן הקהל בקובנה הכיר אותו בעיקר ככוכב של היריבה מווילנה, יהיה די משונה לראות אותו מקבל תשואות דווקא בז'לגיריו ארנה.

בלאזביץ' חוזר לז'לגיריס אחרי ארבע שנים שבהן הפך מסנטר צעיר שמקבל דקות פה ושם לשחקן פנים משמעותי. בעונה האחרונה בטופאש הוא כבר היה האיש המרכזי בצבע, עם משחק פוסט משובח, מיקום מצוין בריבאונד ויכולת לסיים באחוזים גבוהים גם כשיש עליו גוף. הוא גם מוסר לא רע כשההגנה שולחת אליו עזרה, כך שלא חייבים לסיים כל כדור שמגיע אליו בזריקה. לצד ולנצ'יונאס הוא כנראה לא יקבל את אותו קרדיט כמו שהיה לו בטורקיה, אבל הפעם ז'לגיריס מקבלת אותו כשחקן בשל הרבה יותר מזה שעזב אותה.

הוא שם הרבה יותר מטורף מהקריירה שלו, אבל אקובונדו־אחיוגו משתחל לראשונה ליורוליג על תקן אתלט־על שיקווה להיות הגניבה של הקיץ. במנרסה הוא הוביל את היורוקאפ בחסימות, אחרי שכבר עשה את אותו הדבר בליגה האיטלקית, והראה שיש מעט מאוד שחקנים שמסוגלים לסיים מעליו באזור הטבעת. אבל הנתון הבא כבר באמת לא הגיוני: הניגרי מתהדר בניתור מרבי של כ־122 ס"מ, ואף תועד כשהוא נוגע בקצה העליון של לוח הסל. בהתקפה הוא עדיין מוגבל בעיקר לסיומות קרובות לטבעת, כך שז'לגיריס לא מקבלת כאן סנטר שלם אבל אולי הוא יוכל להתפתח להיות כזה.

חמישייה מסתמנת:

PG: נייג'ל ווילאמס-גוס (מאודו לו, דובידאס גידרייטיס)

SG: קארסן אדוארדס (סטרלינג בראון, סייבן לי, דייוידאס סירבידיס)

SF: ארנאס בוטקביצ'יוס (מריוס גריגוניס/אדגארס אולנובאס)

PF: אז'ולאס טובליס (דאסטין סליבה)

C: יונאס ולנצ'ונאס (מארק בלאזביץ', קאודיריצ'י אקובונדו-אחיוגו)

דירוג העמדות:

עמדת הרכז: 7/10- ווילאמס-גוס רכז נהדר אבל יצטרך להתרגל להיכנס לנעלי הרכז הראשון שאותו הוא כמעט ואף פעם לא תפס ביורוליג, מאודו לו יתקדם בהיררכיה לרכז שני אבל הגיל היחסית מתקדם כבר עשוי להשפיע וגידיירטיס ינסה לעזור בדקות שישארו. יתכן ואדוארדס יתפוס פיקוד מדי פעם אבל כנראה שינסו להימנע ממצב כזה.

עמדת הקלע: 8/10- 3 סקוררים אדירים שיוכלים להתפוצץ בכל ערב פלוס שלשות של סירבידיס פה ושם.

עמדת הסמול פורוורד: 7/10- בוטקביצי'וס הוא פייטר אדיר בהגנה וקולע לא רע כשצריך. גם לגריגוניס יש יד טובה מאוד למי שהספיק לשכוח ובטח שגם לאולנובאס שכבר עושה את זה כבר יותר מעשור. הרבה אופציות מסוכנות.

עמדת הפאוור פורוורד: 7/10- טובליס הוא אחד מהרוקים הכי מרשימים של העונה שעברה וגם הוא מה-4 הטובים ביבשת, סליבה לא מספיק יציב אבל מספק קליעה טובה מדי פעם.

עמדת הסנטר: 8/10- מצד אחד ולנצ'ונאס שאמור להביא את הנוכחות המפלצתית שלו בצבע מהרגע הראשון, מצד שני בלאזביץ' שמוכשר גם הוא עוד בלי ניסיון יורוליג כשגם לא ברור אם אקובונדו-אחיוגו הוא גימיק מוחלט שאמור להיספר ברוטציה.

תחזית: מקום חמישי

ולנצ'ונאס. המפלצת מגיעה ליורוליג.

באיירן מינכן

באיירן קיבעה לעצמה בשנים האחרונות מעמד קצת מוזר ביורוליג של קבוצה שאף אחד לא אוהב לפגוש, אבל גם אף אחד לא באמת מפחד שתיקח לו את המקום בצמרת. היא מספיק טובה כדי להכאיב לגדולות, מספיק מסודרת כדי להישאר באזור הפלייאין, ויש לה בדרך כלל גם מספיק עומק כדי לא להתפרק כשהעונה מתקדמת. כמעט בכל שנה מגיע שלב שבו היא תופסת רצף טוב, מנצחת שתיים־שלוש קבוצות מעליה וגורמת לחשוב שאולי הפעם זה הולך למשהו קצת יותר רציני. ואז בדיוק כשנדמה שהיא עומדת לפרוץ קדימה, העסק נתקע שוב באזור המוכר. אין שם קריסה, אבל גם אין הסתערות אמיתית. יותר קבוצה שמפריעה לאחרות בדרך מאשר אחת שבונה לעצמה דרך משלה. היא יודעת לנצח בבית, יודעת לגרור משחקים למקומות לא נוחים, ויודעת להישאר רלוונטית כמעט עד הסוף – אבל פחות יודעת להפוך את כל זה לעונה שבאמת משנה את המעמד שלה. ובאיזשהו שלב, אחרי עוד שנה של "כמעט", גם המילה יציבות מתחילה להישמע קצת כמו דרך מנומסת להגיד שהמועדון פשוט נשאר במקום.

פנים חדשות:

דוויין וושינגטון (26, 1.91) ו-טוביאס ינסן (22, 1.97) הצעיר מצטרפים לקו האחורי בבוואריה.

דוויין וושינגטון הוא בדיוק מסוג הסקוררים שיכולים להיכנס לכמה דקות ולשנות מומנטום כמעט לבד. הוא יוצר לעצמו מהר, עולה לשלוש בלי הרבה הכנה ויודע לצבור נקודות ברצפים קצרים בלי שההתקפה כולה תעבור דרכו. עד רותה סאגה עם אוהדי פרטיזן הוא גם היה בעיצומה של תקופה שבה נראה שהוא סוף סוף מתייצב כשחקן יורוליג משמעותי. עכשיו בבאיירן מקבלים את אותו כישרון התקפי, אבל גם שחקן שיצטרך להראות שהרעשים שמסביב נשארו מאחור ושהוא יודע לשמור את האגרסיביות שלו בכיוון הנכון.

לעומתו, ינסן הוא קומבו גארד מפרויקט הטיפוחים של אולם, שכבר בגיל 22 מגיע לבאיירן אחרי שנבחר ל־Rising Star של היורוקאפ. הוא גארד גדול לעמדה, שומר אגרסיבי, קולע טוב בקאץ' אנד שוט וגם הראה בעונה האחרונה שהוא מסוגל לנהל דקות אמיתיות ולא רק להשלים אותן. בבאיירן מקבלים שחקן שעוד רחוק מהמוצר המוגמר, אבל כזה שהמסלול שלו באולם מרגיש מאוד "מוכן לשלב הבא" ולא הימור פרוע.

בעמדת הסמול נוחת מרג'ון בושאמפ (25, 2.01) מהג'י ליג ולעמדת הפאוור פורוורד מגיעים יוהאנס טימן (32, 2.05) שחוזר לגרמניה וליורוליג אחרי שנתיים ביפן ו-מיילס נוריס (26, 2.06) שלא הרשים יותר מדי בברצלונה

בושאמפ הוא שם מעניין כי עדיין קשה לדעת איפה בדיוק עובר הגבול שלו. בחירת סיבוב ראשון שקיבלה לא מעט דקות ב־NBA, אבל אף פעם לא באמת הצליחה לנעול לעצמה תפקיד קבוע; בג'י־ליג, לעומת זאת, הוא כבר נראה הרבה יותר משוחרר והראה שהוא מסוגל לייצר נקודות, לתקוף את הטבעת וגם לקלוע מבחוץ. עכשיו באיירן מנסה לקחת שחקן עם גוף, אתלטיות והרבה יותר כישרון ממה שהקריירה שלו עד עכשיו משדרת. ואם זה מתחבר, זאת יכולה להיות אחת ההחתמות היותר משתלמות שלה.

טימן חוזר ליורוליג אחרי שנתיים ביפן, אבל מי שזוכר אותו מאלבה יודע שלא מדובר בעוד שחקן פנים מנוסה. בשנים האחרונות שלו בברלין הוא כבר היה אחד הגבוהים היעילים והחכמים בקבוצה, עם משחק פוסט טוב, מסירה מצוינת מהצבע ויכולת לייצר נקודות בלי שההתקפה תיתקע סביבו. גם ביפן הוא לא נעלם. להפך, שמר על יציבות, הוסיף קליעה מבחוץ והמשיך להראות שהוא יודע להשפיע בלי לדרוש המון כדור. עכשיו, אחרי הגיחה האסייתית, הוא חוזר לגרמניה אבל לבוואריה ויקווה להביא את הניסיון והשקט שוב.

מי שלא הרשים בעונת הרוקי שלו הוא מיילס נוריס, שבברצלונה התקשה למצוא מקום אמיתי ברוטציה ונשאר רוב הזמן עם מעט דקות ומעט השפעה. הוא כן מביא קליעה מבחוץ וגודל בעמדה 4, אבל עד עכשיו זה לא התחבר לתרומה יציבה ברמת היורוליג. הפעם הוא יקבל הזדמנות הרבה יותר ברורה להראות שיש שם יותר משחקן קצה לסגל.

לעמדת הסנטר נכנס במפתיע אקס הפועל י-ם הטרי אוסטין ווילי (27, 2.11), שכבר ב־BCL בנה לעצמו שם כמכונת ריבאונדים של ממש. בטופאש הוא חי על מיקום, גוף ועבודה בלתי פוסקת בצבע, עם נוכחות חזקה במיוחד בריבאונד התקפה וגם לא מעט חסימות. מצד שני, התקופה בירושלים הייתה הרבה פחות מרשימה ולא באמת סידרה את סימני השאלה סביבו. עכשיו מגיע מבחן הרבה יותר קשוח: ביורוליג כבר לא מספיק להיות גדול, חזק ויעיל קרוב לטבעת. ווילי יצטרך להראות שהמשחק שלו מחזיק גם כשאין לו יתרון פיזי ברור כמעט בכל ערב.

חמישייה מסתמנת:

PG: יוטוס הולאץ/רוקאס יוקובאיטיס (קמאר בולדווין/טוביאס ינסן)

SG: אנדי אובסט (דוויין וושינגטון)

SF: מרג'ון בושאמפ (ולדימיר לוצ'יץ/ג'סטיניאן ג'סופ, נילס גיפאי)

PF: יוהאנס טימן (אוסקר דה סילבה, מיילס נוריס)

C: אוסטין וויילי (יוהאנס פויטמן)

דירוג העמדות:

עמדת הרכז: 6/10- יוקובאיטיס חוזר לעניינים לאט לאט אבל סימן שאלה גדול אם יחזור להיות אותו שחקן כמו שהיה במכבי. הולאץ השתפר ומצא מקום אבל בולדווין נראה די אבוד וינסן הוא בגדר ניסוי עדיין.

עמדת הקלע: 7/10- אובסט ימשיך להיות סטף קרי של אירופה אבל יצטרך לקחת על עצמו יותר מזה בעוד שווישנגטון ינסה להביא את היכולת האישית שלו.

עמדת הסמול פורוורד: 5/10- בושאמפ הוא הימור קלאסי מהג'י ליג. לוצ'יץ' כבר במגמת ירידה, ג'סופ יצטרך להיות יותר ורסטילי וגיפאי ינסה להביא כמה שלשות מהספסל.

עמדת הפאוור פורוורד: 5/10- טימן שקו ומנוסה אבל לא חווה יורוליג כבר שנתיים. דה סילבה הוא אופציה נחמדה מהספסל ונוריס לא ברמה לפחות כרגע.

עמדת הסנטר: 5/10- וויילי יתן את הסייז והריבאונדים אבל ספק אם זה שווה יורוליג. פויטמן כמו טימן מנוסה אבל מעבר לשיאו.

תחזית: מקום 15

יוקובאיטיס. החזרה לפרקט תהיה חלקה?

*בגלל הפריוויו המשובח של עמיחי ומתן על מכבי והפועל בהתאמה, החלטתי שלא להרחיב עליהן, רק אגיד שאני ממקם את מכבי במקום השמיני ואת הפועל עשירית.

*בפירוט על העמדות בכל אחד מהחלקים (כפי שחלקכם שמתם לב) לא לקחתי בחשבון באופן נרחב שינויים בהרכבים אלא רק את העמדות הטבעיות, אז מתנצל אם זה צרם.

שתהיה לנו עונת יורוליג אש ושנה טובה ומוצלחת לכולם, מקווה שנהנתם!

התחזית שלי: